אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעל שהורשע בביצוע מעשי אונס ואלימות כלפי אשתו ירצה בין השאר 7 שנות מאסר

בעל שהורשע בביצוע מעשי אונס ואלימות כלפי אשתו ירצה בין השאר 7 שנות מאסר

תאריך פרסום : 09/03/2008 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט העליון
1091-07
06/03/2008
בפני השופט:
1. א' א' לוי
2. א' רובינשטיין
3. י' דנציגר


- נגד -
התובע:
פלוני
עו"ד קוצר אלון
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יאיר חמודות
פסק-דין

השופט א' א' לוי:

הרקע והאישומים

1.        המערער והמתלוננת נשואים זה לזו ולהם עשרה ילדים משותפים. נגד המערער הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום, הכולל שלושה אישומים שתמציתם תובא להלן:

           א)     בתאריך לא ידוע, סמוך ליום 6.6.05, חזר המערער לביתו לאחר חצות כאשר הוא שתוי. במהלך הלילה הוא נכנס לחדר השינה שם נמה אשתו את שנתה, האשים אותה שהיא בוגדת בו, דרש ממנה לקיים עמו יחסי מין, ואיים כי יהרוג אותה אם לא תמלא אחר דרישתו. המתלוננת סירבה בטענה שאינה לוקחת גלולות נגד היריון, ובתגובה אחז בה המערער בכוח, השליך אותה על המיטה, הרים את חלוקה והוריד את תחתוניה. לאחר שחזר על איומו כי יהרוג אותה, הפסיקה המתלוננת להתנגד עקב חששה כי יבולע לה, אך הוסיפה למרר בבכי. בעקבות כך בא המערער על המתלוננת עד שהגיע לסיפוקו. בגין אירוע זה יוחסה למערער עבירות אינוס ואיומים לפי סעיפים 345(א)(1) ו-192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           ב) למחרת, שב המערער והגיע לביתו בסביבות חצות, ונרדם בסלון. אולם, במהלך הלילה הוא נכנס לחדר בו ישנה המתלוננת, העיר אותה ודרש ממנה לקיים עמו יחסי מין. המתלוננת סירבה ונימקה זאת בכך שהמערער שיכור ושהיא אינה נוטלת גלולות למניעת היריון, ובתגובה חזר המערער והטיח באשתו כי היא בוגדת בו עם אחר. אולם בכך הוא לא הסתפק, ושב וכפה על המתלוננת יחסי מין שלא מרצונה החופשי. גם באישום זה יוחסו למערער עבירות של איומים ואינוס.

           ג) האישום השלישי עוסק בתקופה שבין 19.6.05 ועד ה- 25.6.05, במהלכה הסתגר המערער בדירתם של בני הזוג, שתה משקאות אלכוהוליים וקילל את המתלוננת ואיים עליה. בלילה ה-25.6.05 נעל המערער את דלת הדירה, לקח את המפתח, ומנע מהמתלוננת כל אותו לילה לצאת. בגין אירוע זה הואשם המערער בעבירות של כליאת שווא ואיומים לפי סעיפים 377 ו-192 לחוק העונשין.

ההליך בבית-משפט קמא

2.        לאחר שמיעת העדויות, הורשע המערער בכל העבירות שיוחסו לו, ובית-המשפט המחוזי (כבוד השופטים ר' יפה-כ"ץ, ו' מרוז, א' ואגו) גזר לו 7 שנות מאסר, הפעיל מאסר על תנאי בן 6 חודשים שירוצה מחציתו בחופף ומחציתו במצטבר, 18 חודשי מאסר על תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 10,000 ש"ח.

           להלן עיקריה של הכרעת-הדין:

           א) הנאשם והמתלוננת נישאו באתיופיה ועלו ארצה בשנת 1983. המתלוננת, שהינה עדת התביעה העיקרית, דוברת עברית ואוצר המילים שלה עשיר, אך צירופי המילים בהם היא משתמשת והמשפטים שהיא בונה קשים להבנה. הקושי להבין את המתלוננת היה עניין מהותי בחקירתה, אולם חרף קושי זה ציין בית המשפט כי שוכנע שהבין את גרסתה במלואה.

           ב) המתלוננת הזעיקה את המשטרה רק ביום שלאחר האירוע השלישי (נעילתה בדירה), כשלושה שבועות לאחר אירועי האונס. המתלוננת נחקרה ארוכות הן בחקירתה הנגדית והן במשטרה, בנוגע לכבישת עדותה, ובאופן עקבי הסבירה שהייתה עסוקה בהכנות למסיבת בר המצווה של בניה התאומים, ועל כן לא התפנתה לפנות לעובדת הרווחה. היא הוסיפה וטענה כי החליטה שלא להשבית את שמחת ילדיה, וכן קיוותה שבעלה יתפכח וסבלה ייפסק. אולם, לאחר המסיבה שהתקיימה בין שני האירועים הראשונים לשלישי (ביום ה-16.6), שכרותו של הנאשם הוסיפה להחמיר והתנהגותו האלימה הסלימה, עד שחשה כי חייה נתונים בסכנה, ועל כן פנתה למשטרה. בית המשפט מצא את הסברי המתלוננת בדבר כבישת עדותה מהימנים וסבירים, ועל כן לא ייחס משקל כלשהו לכבישת העדות. בהמשך, נתן בית המשפט אמון בעדות המתלוננת, לה מצא חיזוקים בראיות נוספות שהובאו בפניו.

           ג) בית המשפט המחוזי קבע, כי סתירות שונות שעלו בעדותה או בהשוואה לגרסה שמסרה למשטרה, מקורן בשפתה של המתלוננת ובקושי להבינה, כמו גם הבלבול שהייתה נתונה בו בעת מסירת אמרותיה במשטרה. המתלוננת נמצאה אמינה, ונקבע כי לא בדתה מלבה דבר. מסקנתו של בית המשפט נשענה, בין השאר, על עדותה של חן דבוש (להלן: "דבוש") שהייתה השוטרת שהגיעה אל דירת המתלוננת מיד לאחר שהתקבלה התלונה על אלימות במשפחה, ועמדה על מצבה הנפשי הקשה.

           ד) אל מול עדותה של דבוש הפנתה ההגנה לעדותה של רס"ל מירב מתתיהו, שוטרת אשר חקרה את המתלוננת ומסרה כי לא התקשתה להבין את שפתה. ברם, בית המשפט המחוזי מצא כי רס"ל מתתיהו לא זכרה את מהלך גביית האמרה, והסתפקה בתשובה כללית לפיה כל שנאמר על ידי המתלוננת נרשם במדויק.

           ה) כאמור, כפר המערער בכל העובדות המפלילות שיוחסו לו. אולם, בית המשפט קמא מצא כי חרף עדותו הקצרה, נתגלו בה סתירות ותמיהות מהותיות אשר אינן מותירות ספק כי המערער הנו מניפולטיבי ולפיכך עדותו אינה אמינה. הסתירות בעדותו של הנאשם הובאו בהרחבה בהכרעת הדין, ונמצא כי אלו מטילות צל של חוסר אמינות על גרסתו. כמו כן, נמצא כי עדות המתלוננת נתמכת בעדות בתה ר', ממנה התרשם בית המשפט כדוברת אמת. בעדותה סתרה ר' את טענת אביה כי לא החזיק במפתח לדירה, ככל הנראה, מבלי לדעת שלכך נודעת חשיבות לעניין האישום בכליאת שווא. בית המשפט הוסיף וקבע, כי עדותה של ר' מחזקת את עדות המתלוננת, הואיל ונמצא כי האם סיפרה לבתה על איומיו של המערער זמן רב לפני שהחליטה לפנות למשטרה, וזאת, בניגוד לגרסת המערער כי מעולם לא איים על אשתו. בית המשפט קבע כי שקרי הנאשם מהווים אף הם חיזוק לגרסת המתלוננת.

           ו) בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי העובדה שמהמערער נדף בעת מעצרו ריח של אלכוהול, מהווה גם היא חיזוק לדבריהן של ר' ואמה, וזאת בניגוד לעדות המערער לפיה לא שתה משקאות משכרים באותה תקופה - גרסה הסותרת גרסה אחרת שמסר במהלך חקירתו.

הטענות בערעור

3.        בערעורו משיג המערער על הכרעת הדין, כמו גם על העונש שנגזר לו. בפי המבקש שלוש טענות עיקריות כנגד ההרשעה, ואלו הן:

           א) טעה בית המשפט קמא כאשר נתן אמון בגרסת המתלוננת, באשר הסתירות והפרכות הרבות שנתגלו בה היו צריכים לעורר, למצער, ספק סביר. כן נטען, כי לא ניתן לעדותה של רס"ל מתתיהו המשקל הראוי, וכי בית משפט קמא טעה בייחסו את דרך התבטאותה של המתלוננת לביישנותה, ולא לקושי הכרוך במסירתם של פרטים כוזבים. המערער סבור עוד, כי מהימנות המתלוננת מפוקפקת גם נוכח העובדה שהיא כבשה את עדותה, וגם עקב כך שכאשר החליטה להתלונן לא ידעה לומר מתי התרחשו האירועים בהם עוסק  כתב האישום. כן נטען, כי בית המשפט קמא לא נתן הסבר הגיוני כיצד יכול היה המערער לבצע את מעשי האינוס, שעה שבחדרם של בני הזוג נם בנם בן הארבע.

           ב) באשר לגרסת המערער - נטען, כי עדותה של ר' בדבר המפתח לדירה (הרלוונטי לאישום כליאת השווא), אינה סותרת את עדות המערער ולא היה בה כדי לפגוע באמינותו. בנוסף לכך, התמיהה אותה הביע בית המשפט קמא בנוגע לגרסת המערער בדבר שורשו של הסכסוך (טען כי אשתו הזעיקה משטרה והתלוננה כדי למנוע ממנו להזמין אורחים לביתם), מעוגנת בניתוח הגיוני של גרסת המערער ולא בקביעה עובדתית זו או אחרת, ועל כן ניתן לערער עליה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ