אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעל מסעדה שהציב שולחנות וכסאות בחזית זוכה מעבירות של הצבת 'מכשול' ברחוב

בעל מסעדה שהציב שולחנות וכסאות בחזית זוכה מעבירות של הצבת 'מכשול' ברחוב

תאריך פרסום : 15/07/2008 | גרסת הדפסה
רע"פ
בית המשפט העליון
6723-05
14/07/2008
בפני השופט:
1. מ' נאור
2. ע' ארבל
3. ס' ג'ובראן


- נגד -
התובע:
ג'אבר באסם
עו"ד א' ולדמן
הנתבע:
מדינת ישראל - עיריית תל-אביב
עו"ד ז' אריאלי
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

1.        ענייננו במספר דו"חות שהוגשו כנגד מסעדת "חומוס אכרם" אותה ניהל המערער, הגם שללא רישיון עסק, ברחוב יהודה הלוי 95 בתל-אביב-יפו (להלן: המסעדה). בחזית המסעדה, בשטח מקורה הנמצא בבעלות פרטית (להלן: השטח המקורה), נהג המערער להציב מספר שולחנות וכיסאות (להלן: השולחנות). לטענת המשיבה, השטח המקורה בחזית המסעדה הוא בבחינת "רחוב", על פי סעיף 1 לחוק עזר לתל-אביב-יפו (שמירת הסדר והנקיון), התש"ם-1980 (להלן: חוק העזר), ועל כן חל עליו סעיף 39(א)(1) לחוק העזר, האוסר הנחת דבר ברחוב מבלי שיינתן לכך היתר. משכך, הוגש כנגד המערער מספר רב של דו"חות בגין עבירה על סעיף זה. הסוגיה הובאה לפתחו של בית המשפט לעניינים מקומיים, אשר דן בתשעה מבין הדו"חות, כאשר הצדדים הסכימו כי דינם של הדו"חות האחרים יהיה כדינם של התשעה שנדונו.

2.        ביום 4.1.2004 הרשיע בית המשפט לעניינים מקומיים (כבוד השופט י' בשן) את המערער בעבירות שיוחסו לו בדו"חות, וגזר עליו קנס של 3,240 ש"ח, בגין תשעת הדו"חות. במישור העקרוני קבע בית המשפט כי הרשות להוציא שולחנות וכסאות לשטח המעבר הציבורי היא "שלוחה" של הרישיון לנהל מסעדה, וכי מבלי הרישיון האחד, לא יכול להנתן ההיתר האחר, ואין זה משנה מי הם בעלי הקרקע. במישור העובדתי קבע בית המשפט כי לא הובאה בפניו כל ראיה כיצד מוגדר השטח המקורה בתכנית המבנה שבו הוא נמצא או בתכניות מתאר החלות על האזור בכללו. עוד קבע בית המשפט, בהתבסס על התמונות שהוצגו בפניו, כי אלמלא היה המערער מציב את השולחנות בשטח המקורה היה עושה הציבור שימוש בשטח כדי להגיע לעסקים הסמוכים למסעדה, וכי השולחנות מפריעים לגישה למסעדה עצמה. עוד דחה בית המשפט את טענתו של המערער לאכיפה בררנית, המופעלת כנגד המערער ממניעים גזעניים.

3.        על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (עפ"א 80067/04).

4.        ביום 29.5.2005 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) ברוב דעות את הערעור. דעת הרוב קבעה כי אמנם הבעלות הפרטית על השטח המקורה, כשהיא מצטרפת לקביעה עובדתית לפיה לא נוצרה הפרעה למעבר הציבור, יכולה להטות את הכף לכוון ממצא כי אין מדובר ברחוב. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי בהתאם לממצאיו העובדתיים של בית המשפט לעניינים מקומיים אכן נגרמה הפרעה למעבר, ואין זה המקרה בו תתערב ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית. מנגד, קבעה דעת המיעוט כי לאור הוראות סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כאשר מדובר בשטח שהוא שטח בבעלות פרטית, מוטל על המשיבה נטל הוכחה הן במישור העובדתי והן במישור המהותי, ובמקרה דנן המשיבה לא עמדה בנטל זה.

5.        על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המערערת בקשת רשות ערעור. ביום 14.9.2005 הוריתי כי הבקשה תובא לדיון בפני הרכב שלושה.

6.        לטענת המערער, הגם שאין מניעה עקרונית כי שטח בבעלות פרטית ייכנס לגדרי המונח "רחוב", כמובנו בחוק העזר, ועל כן אין מניעה כי יחולו עליו הוראות סעיף 39(א)(1) לחוק העזר, הרי שיש בעובדה שמדובר בשטח פרטי כדי להצדיק החלתו של מבחן נוקשה יותר לבחינת ההפרעה לציבור, ומתן פרשנות מצמצמת למונח "רחוב". לטענת המערער, הקביעה לפיה קיימת הפרעה בשל הצבת השולחנות אינה נתמכת בשמץ של ראיה. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט המחוזי משדחה את טענתו לאכיפה בררנית.

7.        מנגד טענת המשיבה כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים אינו אלא יישום הלכות קיימות על נסיבותיו של המקרה הנדון, וכי אין כל מקום להתערב ביישום זה.

8.        החלטנו לתת רשות ערעור כמבוקש ולדון בבקשה כבערעור לגופו. לאחר שעיינו בבקשה ובתשובה לה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.

9.        המסגרת הנורמטיבית המסדירה את הסוגיה שבנדון מצויה כאמור בחוק העזר, שתוקן בהתאם לסעיף 250 לפקודת העיריות. סעיף 39 לחוק העזר קובע כי:

מכשול

ברחוב

39 .

(א)

(1)

לא יניח אדם, לא ישאיר, לא יקים, לא יתלה ולא יטיל ברחוב, לא יבליט מעל לרחוב, ולא ירשה להניח, להשאיר, ולהקים, לתלות או להטיל ברחוב או להבליט מעל לרחוב, כל דבר, אלא אם דרוש לעשות כן לטעינת הדבר או לפריקתו ותוך כדי פריקתו או טעינתו ולא יותר מן הזמן הסביר הדרוש לכך, אלא אם ניתן לכך היתר בכתב מאת ראש העירייה ובהתאם לתנאי ההיתר.

(2)

לא יניח אדם, לא יתלה ולא ירשה להניח או לתלות, בכל נכס הפונה לרחוב, כל דבר העלול ליפול לרחוב.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ