אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעלים של סוסה אינו אחראי לתאונה הקטלנית שנגרמה בעטיה

בעלים של סוסה אינו אחראי לתאונה הקטלנית שנגרמה בעטיה

תאריך פרסום : 25/06/2006 | גרסת הדפסה
ע"פ
בית המשפט המחוזי חיפה
518-06
22/06/2006
בפני השופט:
1. מ. נאמן [אב"ד]
2. ר שפירא
3. מ. פינקלשטיין


- נגד -
התובע:
מדינת ישראל
הנתבע:
מוצארוה מוחמד ת.ז. 040511925
עו"ד אבו מוך מורסי
פסק-דין

השופט ר. שפירא:

בפנינו ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחדרה, כב' השופטת פנינה ארגמן (להלן: "בימ"ש קמא"), בת.פ. 4264/01, אשר זיכה את המשיב מעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין ועבירה של מעשה פזיזות לפי סעיף 338(6) לחוק העונשין וכן עבירת רחוב, עבירה לפי סעיף 490(6) לחוק העונשין.

לאחר שבחנתי את פסק דינו של בימ"ש קמא, חומר הראיות שהובא בפניו ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, אציע לחברי לדחות את הערעור.

לבימ"ש קמא הוגש כתב אישום, אשר תוקן בהמשך, ושעניינו תאונת דרכים שארעה בכביש 574 המוביל מברקאי לכיוון בקה אל גרביה. ביום 29.9.00 בשעות הלילה התנגש רכב של המנוח בסוסה שהסתובבה על הכביש ללא רוכב וללא משגיח. כתוצאה מהתאונה נגרם מותו של המנוח ונגרם נזק לרכב. הסוסה שנפגעה נשארה שוכבת פצועה על הכביש ואז פגע בה רכב נוסף שגם לו נגרם נזק. בהמשך התברר כי אותה סוסה היא בבעלות המשיב. המערערת הגישה את כתב האישום ויחסה במסגרת כתב האישום למשיב את האחריות לתאונה וזאת בהמשך לרשלנות שיוחסה לו בדרך של שמירה על הסוסה. טענת המאשימה היתה שהמשיב התרשל וכתוצאה מרשלנותו נמלטה הסוסה מהאורווה, הגיעה אל הכביש וגרמה לתאונה הקטלנית.

כאשר נחקרה התאונה ביצעה משטרת ישראל פעולות חקירה שונות, רובן ככולן בזירת התאונה, כשם שנחקרת תאונת דרכים. לעניין זה יצוין כי לא היתה מחלוקת בדיון בבימ"ש קמא כי התאונה נגרמה עקב התנגשות הרכבים בסוסה, כי המוות נגרם כתוצאה מהתאונה ולא הייתה גם מחלוקת כי הסוסה הרלוונטית היא סוסתו של המשיב.

בהתאם, התמקדה המחלוקת בבימ"ש קמא בשאלה האם ניתן לייחס למשיב רשלנות מעצם הגעתה של הסוסה אל הכביש.

כאמור, אופן החזקתה של הסוסה באורווה, סידורי הבטחון שנקט המשיב וכל הנסיבות הכרוכות ביציאתה של הסוסה מהאורווה כלל לא נחקרו.

טענתו של המשיב הייתה כי הסוסה נגנבה. למעשה הגיע המשיב לתחנת משטרה למחרת התאונה ודיווח כי נגנבו מהאורווה שליד ביתו יום קודם לכן הסוסה וכן סייח נוסף. התייצבותו במשטרה הייתה ללא כל קשר לתאונה ובלא שידע כי סוסתו מעורבת בתאונה, אלא כהתייצבות של אזרח שבא להתלונן על גניבת רכושו. המשיב פנה תחילה לנקודת המשטרה בבקה אל גרביה, שלא הייתה מאוישת ובהמשך הגיע לתחנת עירון, שם הגיש את התלונה וציין שמו של עד בשם בידסה שהבחין בסוסה ובסייח וכן הבחין באדם עם טרקטורון המוביל אותם מאזור ביתו של המשיב אל עבר השדות. תלונתו זו בדבר גניבה כלל לא נחקרה.

בהמשך, כאשר התברר הקשר בין הסוסה שבזירת התאונה ובין המשיב, הוא נחקר ומסר עדות מפורטת הן בכל הנוגע לאופן בו החזיק את הסוסה באורווה וכן חזר על טענתו כי הסוסה נגנבה. מעבר לגביית העדות לא בוצעו פעולות חקירה שיש בהן כדי לאמת או להפריך את טענותיו.

טוען ב"כ המאשימה כי על בסיס העובדות אותן טען המשיב היה מקום להרשיעו. טענתו היא כי מגרסת המשיב עלה שחצר האורווה הייתה מגודרת והשער סגור בחבל שקושר את השער לגדר. מכאן טוען הוא שגם אם מקבלים את הגרסה, יש לראות בדרך זו של החזקת סוס כרשלנות במובן זה שהמשיב לא נקט באמצעי זהירות סבירים וכפועל יוצא מכך יש לראותו גם כמי שיצר תנאים שאפשרו את גניבתה של הסוסה. 

סבור אני כי בדין דחה בימ"ש קמא את טיעוני המערערת ואין לי אלא להציע לחברי לאמץ את פסק דינו המנומק של בימ"ש קמא על כל חלקיו.

ראשית, סבור אני כי לא ניתן לאמץ במשפט הפלילי את העקרון של "הדבר מדבר בעד עצמו" בדומה להוראת סעיף 40 לפקודת הנזיקין במובן זה שאין להסיק מעצם שהייתו של סוס מחוץ לאורווה ללא השגחה כי בעליו התרשלו. לעניין זה מצטרף אני לדברים שנאמרו בת"פ (ירושלים) 2201/94 מדינת ישראל נ' יעקב גיגי, תק-של 96(1), 370, עמ' 375:

" סעיף 338 לחוק העונשין מגדיר עבירות שונות של רשלנות מופשטת (אין דרישה להוכיח נזק). בע"פ 385/89 אבנת ואח' נ' מדינת ישראל מו(1) פ"ד 1 (להלן פרשת אבנת) קבע כב' השופט ד' לוין:

"ויתור זה, ביסודות העבירה, על עצם קיומו של נזק יש בו כדי להעמידנו על הצורך לדרוש רשלנות גבוהה, רשלנות שיש בה ממד של חומרה ושל סטייה נכבדה וממשית מאורח ההתנהגות המקובל ... ראוי שבקביעת סטנדרט הרשלנות, הנדרש להרשעה על פי סעיף 338 ...

תידרש הוכחת קיומה של רשלנות בדרגה גבוהה ... ברשלנות רגילה, היפה למעשה או למחדל שגרמו לנזק, לא סגי" (עמ' 9-10)

(ההדגשה שלי י.ב.)

23. ב"כ המאשימה טענה שדי בהוכחה שהסוס נמצא מחוץ לאורווה ללא השגחה לקבוע את רשלנות הנאשם. בפרשת אבנת נאמר:

"אולם, ככל שנתייחס לנמהרות ולרשלנות לפי סעיף 338 לחוק העונשין, ניתן יהיה במקרה כזה לטעון, שאין להרשיע בפלילים, אם ננקטו אמצעי זהירות סבירים אחרים מול הסכנה המסתברת" (בעמ' 17 ליד האות ה'). (ההדגשה י.ב.)

ברור איפוא שנטל הוכחת הרשלנות מוטל על התביעה, כפי שנקבע ע"י כב' השופט לרון בע"פ (ב"ש) 400/87 מדינת ישראל נ' אבנת תש"ן (א) פס"מ 136 בעמ' 140 ליד האות ה':

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ