אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בעלזא שיכון ורווחה בע"מ נ' סלמן ואח'

בעלזא שיכון ורווחה בע"מ נ' סלמן ואח'

תאריך פרסום : 04/05/2011 | גרסת הדפסה
רע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
33498-02-11
04/05/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
בעלזא שיכון ורווחה בע"מ על ידי ב"כ עו"ד ראובן יהושע ו/או מיכל מישל
הנתבע:
1. דוד סלמן
2. מפעלי אליהו סלמן ובניו בע "מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ר' וינוגרד), בת"א 4120/09, לפיה נדחתה בקשת המבקשת לאכוף על המשיבים בקנס ו/או במאסר, לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, לציית לאמור בסעיף 1(ד') להסדר הגישור שנחתם בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין.

הצדדים נתנו הסכמתם לכך שהדיון בבקשה יתקיים כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, מכוח סמכותו של בית המשפט על פי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

בשנת 1989 חתמו הצדדים על הסכם קומבינציה לבניית בנייני מגורים במספר חלקות קרקע. לאחר סיום הבנייה, נתגלעו ביניהם מחלוקות רבות, אשר עמדו ביסוד מספר הליכים משפטיים שהוגשו בין השנים 2006 - 2009. המחלוקות נותבו להליך של גישור אשר הסתיים בהסדר לסילוק כל אותם הליכים. ההסדר קיבל תוקף של פסק דין ביום 6.9.09.

הסעיף העומד ביסוד המחלוקת נשוא ההליך שלפניי הינו סעיף 1(ד') להסדר הגישור. סעיף זה קובע כך:

"בתוך 7 ימים ממועד החתימה על הסכם פשרה זה יחתמו צד א' ויחידי צד א', ביחד ולחוד, על נוסח של יפוי כוח, אשר יומצא להם על ידי צד ב', ואשר יסמיך את צד ב' ו/או מי מטעמו לעשות את כל הפעולות הנדרשות ולחתום על כל המסמכים הנחוצים לצורך רישום בית משותף, לרבות תשריט רישום בית משותף ותקנון מוסכם כמקובל, ביחס לשני הבניינים הבנויים על חלקה 117 בגוש 30236 (מגרש מס' 4 על פי תב"ע)".

צד א' כאמור לעיל הם המשיבים, ואילו צד ב' היא המבקשת. ואכן, ביום 10.9.09 שלחה המבקשת נוסח יפוי כוח, לשם חתימת המשיבים עליו. המשיבים טוענים, כי לא קיבלו פניה זו. מכל מקום, שבה המבקשת וחידשה את פנייתה אל המשיבים ביום 2.2.10, כשלפנייתה צורף נוסח יפוי הכוח האמור. סעיף 1 ליפוי הכוח (נספח ד' לבקשה), מסמיך את המבקשת:

"לחתום על כל בקשה, תקנון, הסכמה וכל מסמך בקשר עם רישום הבית המשותף בנכס ... והכל לטובת בעלזא שיכון ורווחה בע"מ ...".

בתגובה לדרישה זו, השיבו המשיבים במכתבים מיום 2.2.10. האחד הופנה לעו"ד מגיורא, והאחר הופנה לעו"ד יהושע (נספח ח' לתשובת המשיבים). בשני המכתבים עומדים המשיבים על כך שהנוסח של יפוי הכוח כפי שנשלח אליהם מנוגד לסעיף 1(ד') להסדר הגישור, אשר לפיו השימוש ביפוי הכוח נועד להיעשות אך ורק לצורך רישום תקנון מוסכם כמקובל, ואין בו כדי להסמיך את המבקשת לכפות על המשיבים תקנון הפוגע בזכויותיהם והמנוגד להסכמים שביניהם. הכוונה לכך, שבין הצדדים קיימת מחלוקת בכל הנוגע לזכויות הבנייה שבידי המשיבים ולהצמדת גגות הבניינים לדירות המשיבים. רוצה לומר, לגישת המשיבים על התקנון להיות מוסכם על שני הצדדים, ועליו לכלול תניות המקובלות במסגרת ההסכמים שבין הצדדים. יצוין, כי ב"כ המבקשת השיב על מכתבים אלה, באומרו, בין היתר, כי "משמעות רישומו של תקנון מוסכם 'כמקובל', הינו כי בכל הקשור לעניינים הקשורים בניהול הבית המשותף ייקבעו בתקנון אשר יירשם הוראות סטנדרטיות ('כמקובל') בדומה להוראות המצויות ב'תקנון המצוי' אשר נקבע בתוספת לחוק המקרקעין" (סעיף 5 למכתב, נספח י' לתשובת המשיבים). אלא שכפי שראינו לעיל, ועוד אחזור לכך בהמשך, נוסח יפוי הכוח כפי שהומצא למשיבים אינו מדבר על "תקנון מצוי", ואינו מדבר על "תקנון מוסכם כמקובל", וכל שנאמר בו הוא כי יפוי הכוח ישמש לרישום "תקנון".

משנמנעו המשיבים לחתום, הגישה המבקשת את הבקשה נשוא ההליך שלפניי, היינו שבית המשפט יכפה על המשיבים את חתימתם על נוסח יפוי הכוח שהומצא להם, מכוח סמכותו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט.

בית משפט קמא דחה את הבקשה, בקובעו כי העובדה שבסעיף 1(ד') להסכם הפשרה טרחו הצדדים לציין כי יפוי הכוח שייחתם ישמש לצורך רישום "תקנון מוסכם כמקובל", להבדיל מתקנון "מצוי" (סעיפים 62 ו- 64 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969), די בה כדי לשלול את טענת המבקשת לפיה הפרשנות שהיא מעניקה להסכם ככזה המאפשר דווקא את רישומו של תקנון מצוי היא הפרשנות היחידה. ואם כך הוא, לא ניתן לקבוע כי סירובם של המשיבים לחתום על יפוי הכוח בנוסח שנשלח אליהם, והמעניק למבקשת שיקול דעת בלעדי בנוגע לתקנון שיירשם, מצדיק את הפעלת הסנקציה על פי פקודת ביזיון בית המשפט. בית המשפט היה ער לכך שמהסכם הפשרה עולה, כי הצדדים ביקשו להניח מאחוריהם את כל המחלוקות ביניהם, ולפיכך יש היגיון בטענת המבקשת לפיה אין להניח כי הותירו את המחלוקת באשר לטיב הוראותיו ההסכמיות של התקנון המוסכם למועד מאוחר יותר. אולם מנגד, גם ההנחה לפיה העניקו המשיבים למבקשת שיקול דעת מוחלט באשר לניסוחו של התקנון המוסכם, בשים לב לחילוקי הדעות ביניהם עד לחתימה על הסכם הפשרה ולאלה שנותרו גם לאחר מכן - אינה סבירה. בית המשפט הוסיף והעיר, כי קיים קושי להכריע בשאלה האם כוונת הצדדים הייתה לאפשר רישום תקנון מוסכם רק אם יגיעו להסכמה נוספת ביחס לתוכנו, ובהעדר הסכמה יסתפקו בתקנון המצוי, או שמא התכוונו לרישום תקנון מוסכם אשר יעגן את יתר ההסכמות, ובכללן אלה הנוגעות לזכויות הבנייה ולגגות. מדרך הטבע, בית המשפט לא ראה לנכון להכריע בקושי זה במסגרת ההליך שלפניו, וקבע כי די בעובדה שהאמור בסעיף 1(ד') מאפשר "ברווח", כלשונו, יותר מפירוש אחד, על מנת להגיע למסקנה שאין מקום להיעתר לבקשה המושתתת על הוראות פקודת ביזיון בית המשפט.

הנמקתו של בית משפט קמא מקובלת עלי לחלוטין. לא למותר להוסיף, כפי שהעיר בית המשפט בהערת אגב, וכפי שכבר עמדתי על כך לעיל, כי נוסחו של יפוי הכוח, כפי שנשלח למשיבים, מעניק למבקשת שיקול דעת בלעדי בנוגע לתקנון שיירשם, ולמעשה, מניסוחו הגורף עולה כי אין הוא מוגבל לתקנון המצוי דווקא, וניתן מכוחו לרשום כל תקנון שהוא. אין לומר, כי נוסחו של סעיף 1(ד') להסכם, המדבר על "תקנון מוסכם כמקובל", מניח תשתית לחיובם של המשיבים על פי פקודת ביזיון בית המשפט, לחתום על נוסח יפוי הכוח כפי שנדרש מהם.

הנה כי כן, שאלת פרשנותו של הסעיף שבמחלוקת מחייבת התחקות אחר כוונת הצדדים. בירורה הנדרש של מחלוקת זו אינו עולה בקנה אחד עם תכליתו האכיפתית של סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט, המחייבת ניהולו של הליך מהיר ויעיל (רע"א 4231/90 אתת טכנולוגיות (1985) בע"מ נגד מכ"ש - מפסקי כרם שלום ואח', פ"ד מה(1), 617). זאת ועוד. כפי שכבר נאמר (רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' זלניאק ואח'), ההליך לפי סעיף 6 לפקודה האמורה הינו הליך מיוחד, ואינו הליך אזרחי רגיל. אכן, אין המדובר בהליך עונשי אלא כזה הבא לאכוף ציות מכאן ולהבא, אולם יש בו אלמנט עונשי, שיש בו משום הטלת סטיגמה במפר הצו, לא רק במישור היחסים בין הצדדים המתדיינים, אלא גם במישור היחסים בין המפר לבין הרשות השופטת. בשל אופיה הפלילי של הוראת הביזיון אין זה ראוי כי ייעשה בה שימוש כאשר מתחייב בירור השאלה האם הופר ההסכם, ואין זה ראוי להכתים בכתם פלילי את מי שסבר לתומו כי קיים את פסק הדין. בית המשפט העליון קובע בפרשת עזרא הנ"ל, כי מכוחם של שיקולים אלה "אין אוכפים מכוח פקודת הביזיון אלא צווים והחלטות שמובנם חד משמעי ושאינם נתונים ליותר מפירוש אחד" (שם, פסקה 11, וראו גם ע"פ 517/06 בעז מנור נ' KPMG Inc).

כאמור לעיל, לא זה המקרה שלפנינו. לפיכך בדין דחה בית משפט השלום את בקשתה של המבקשת.

הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.

המזכירות תמציא את העתק ההחלטה לב"כ הצדדים, באמצעות פקס.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"א, 04 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ