אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בע"מ נ' בנשימול ואח'

בע"מ נ' בנשימול ואח'

תאריך פרסום : 15/08/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אילת
34417-10-10
08/08/2012
בפני השופט:
יוסי טופף

- נגד -
התובע:
בנק פועלים בע"מ
הנתבע:
1. יורם בנשימול
2. ורדית שוחט

החלטה

1.לפניי בקשתה של הנתבעת 2 (להלן: "המבקשת") לעכב ביצועו של פסק הדין בעניינה, שניתן בבית משפט זה (סגן הנשיא, כב' השופט יואל עדן) ביום 10.6.2012 (להלן: "פסק הדין"); וכן בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין.

2.עסקינן בתביעה כספית שהגיש התובע, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), בקשר להלוואה שהמבקשת שימשה כערבה לה.

3.בית משפט זה קיבל במלואה את תביעת הבנק כנגד המבקשת וקבע, בין היתר, כך:

"לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירים ובנספחיהם, התרשמתי מהעדים ובחנתי את טענות הצדדים, באתי למסקנה כי יש לקבל את התובענה במלואה, יש לדחות את שלל טענות ההגנה אשר הועלו על ידי הנתבעת ואשר אין בהן ממש וכי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא סכום התובענה בצירוף הוצאות משפט.

ייאמר כבר עתה כי הגנתה של הנתבעת מנסה ליצור, יש מאין, קשר בין ההלוואה לבין משכנתא. הנתבעת טוענת להטעיה ולסברה שלה כי מדובר היה בהלוואה המובטחת במשכנתא.

הגנתה זו של הנתבעת איננה נתמכת בכל מסמך שהוא, איננה מתיישבת עם המסמכים שבפניי, ואין כל ראיה בפניי לתמיכתה.

אני מוצא את גרסת הנתבעת כגרסה לא אמינה. אני מוצא כי הנתבעת בחרה להטיח טענות בפקידי הבנק, על מנת למלט עצמה מהתחייבות אשר נטלה על עצמה במו חתימתה על ערבות להלוואה, חתימה אשר היא אינה מתכחשת אליה".

ובהמשך: "מכל האמור יש לדחות את טענות הנתבעת. לא מצאתי כי הנתבעת הוטעתה, מצאתי כי הנתבעת ידעה היטב והבינה היטב על מה היא חותמת, על כל המשתמע מכך. הנתבעת חתמה על ערבות להלוואה אשר נטל הנתבע. יש ליצוק תוכן להתחייבותה זו, ויש לדחות את נסיונה להתחמק מחובותיה הנובעות מערבותה.

הוכח בפניי כי ההלוואה איננה ולא היתה אמורה להיות מובטחת במשכנתא, וכי הנתבעת, לא על ידי הבנק ולא על ידי מי מטעמו, לא הוטעתה לחשוב כך ולא הוצג בפניה כל מצג אשר יכול היה להביא למסקנה כזו.

אני מוצא את הליך החתמת הנתבעת ואת המידע אשר נמסר לה במסגרתו ככאלו אשר איפשרו לה הבנה של מהות חתימתה. יתירה מכך, על ההבנה שלה את טיב ההלוואה ניתן ללמוד גם מדבריה שלה. לא מצאתי ממש בטענות בדבר תנאים מופרזים, לא הובאו כל ראיות בקשר לכך ואינני מוצא מקום להרחיב בעניין זה".

סוף דבר, חויבה המבקשת לשלם לבנק סך 202,501 ₪ בתוספת ריבית שנתית בשיעור 15.1% לשנה, הוצאותיו ושכר טרחת עו"ד בסך 30,000 ₪.

4.כעת מבקשת המבקשת לעכב ביצוע פסק הדין ולהאריך לה את המועד להגיש ערעור, מן הטעם שהיא מעוניינת לפנות לסיוע משפטי ואין לה מספיק זמן לכך עתה. המבקשת ציינה בבקשתה ובתצהיר (שצורף לתגובתה לתגובת הבנק) כי לאחרונה נאלצה לסעוד את אימה החולה ואף לעבור דירה.

הבנק מצידו התנגד לבקשות המבקשת והדגיש כי פסק דינו של בית משפט זה הוגש זה מכבר לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ואף הופעלו מספר הליכים במסגרת זו. הבנק הביע חשש כי עיכוב ביצוע פסק הדין יאפשר למבקשת להבריח נכסים ו/או כספים מרשותה, כך שהבנק עשוי למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ולא יוכל לגבות מהמבקשת את חובה הפסוק. עוד ציין הבנק בתגובתו כי המבקשת הינה חייבת מוגבלת באמצעים וקיימים לה חובות למספר נושים ואף קיים תיק איחוד על שמה בלשכת ההוצאה לפועל באילת. המבקשת בתגובתה אישרה את קיומו של תיק האיחוד והכחישה כל ניסיון להברחת נכסים.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע וכן את הבקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

6.כבר כעת אציין, כי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור יש להגיש לבית המשפט שבפניו מבקשים לערער. מכאן, על המבקשת, ככל שברצונה בכך, להגיש את בקשת הארכה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ולמנות בה "טעמים מיוחדים", כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד–1984 (להלן: "התקנות"). בשולי הדברים, אציין, כי ייתכן ועצם העובדה כי מצויים אנו בתקופת פגרת הקיץ, אשר ימיה מתווספים לתקופה הקצובה בתקנות להגשת ערעור, כדי לאפשר למבקשת להשלים את היערכותה לקראת הגשת הערעור, ככל שיוגש.

7.באשר לבקשה לעכב את ביצוע פסק הדין, תקנה 466 לתקנות מורה על הכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. "במימוש החלטות שיפוטיות, העיקרון הוא, כי הזוכה בדין זכאי לקבל לידיו את פירות זכייתו מייד עם הינתן ההחלטה המזכה". ראו: י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהד' שמינית, עמ' 621, במיוחד כשעסקינן בפסק דין כספי, קל וחומר שמדובר בתשלום הוצאות.

עם זאת, תקנה 467 לתקנות מאפשרת עיכוב ביצוע על ידי בית המשפט שנתן את ההחלטה. כלל הוא כי כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא אין נטיה לעכב ביצועו של פסק הדין. על מנת לסטות מהכלל, על המבקש הנטל לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים:

א.להראות שיש למבקש סיכויים טובים להצליח בערעור.

ב.אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, יהא זה מן הנמנע או קשה מאד להשיב את המצב לקדמותו, או כי ביצועו של פסק הדין יגרום למבקש נזק שאינו ניתן לתיקון.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ