אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בסיס עבדאללה נ' מדינת ישראל

בסיס עבדאללה נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 20/05/2013 | גרסת הדפסה
עפ"ת
בית המשפט המחוזי נצרת
39472-02-13
19/03/2013
בפני השופט:
אברהם אברהם

- נגד -
התובע:
בסיס עבדאללה בסיס עבדאללה
הנתבע:
מדינת ישראל
פסק-דין

פסק דין

האישום

1.המערער הועמד לדין בפני בית המשפט קמא בשל כך שביום 8.2.2008 הרשה לאדם אחר לנהוג במכוניתו. המערער הודה בעבירה והורשע על פי הודאתו. בית המשפט קמא גזר עליו 3 חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, 7 חודשי פסילה בפועל, 3 חודשי פסילה על תנאי לשלוש שנים, וקנס בסך של 1,000 ₪. על גזר הדין מלין המערער, בערעור שהניח לפניי.

טענות המערער בפני בית המשפט קמא

2.בפני בית המשפט קמא טען המערער, כי הוא לא ידע כי האדם האחר איננו מורשה לנהיגה. לגירסתו הוא לא הכיר את האחר היכרות מוקדמת. האחרון ביקש לרכוש ממנו את מכוניתו, ולכן הרשה לו לנהוג. הנהיגה עצמה לא סיכנה איש, הוסיף המערער וטען, כיוון שארעה באישון לילה (02:00), ובתוך חניון הקניון. הוא ביקש עוד להתחשב בהודאתו, ובחלוף הזמן הרב שעבר מאז נעברה העבירה, הוא התחתן בינתיים ונולדה לו בתו, אותם הוא מפרנס לבדו. פסילת רישיונו עשויה להביא לפיטוריו, כיוון שעבודתו כרוכה בנהיגה. על כך הוא הוסיף, כי הוא נפצע בתאונת אופניים ונותר עם 30% נכות, וגם בכך יש להתחשב.

גזר הדין

3.בגזר דינה עמדה השופטת קמא על חומרת העבירה שעבר המערער, אותה היא השוותה להתרת שימוש בנשק למי שאיננו מורשה לכך. היא ייחסה משקל נמוך לעובדה, כי הנהיגה היתה באישון לילה ובחניון של קניון. היא תיארה כבלתי סבירה את טענת המערער, כאילו לא הכיר את האחר, שכן במהלך הדיון התקשר המערער לנהג האחר (לבקשת התביעה), משמע הוא החזיק במספר הטלפון שלו, כמי שהכירוֹ. על כך היא הוסיפה, כי בהיות האחר קטין גוברת חובתו של המערער לבדוק אם יש בידו רישיון נהיגה.

4.נוסף על אלה הביאה השופטת קמא בחשבון שיקוליה את העובדה, כי המערער הורשה לנהיגה בשנת 2000, ומאז עבר 10 עבירות תנועה, בהן נהיגה במהירות מופרזת, וגרימת תאונת דרכים.

5.מתוך התחשבות בנסיבות העבירה ונסיבותיו של המערער סברה השופטת קמא, כי ישנה הצדקה לפסילת רישיונו והטלת מאסר מותנה עליו. היא קבעה, כי מתחם העונש ההולם הינו פסילה בפועל בין 6 ל-18 חודשים, וקנס בין 500 ל-2,500 ₪.

6.סוגיה אחרת עליה נתנה השופטת קמא את דעתה עניינה העונש שנגזר על הנהג האחר. מסתבר, כי נרשם לחובתו, בטעות, דו"ח בגין נהיגה לאחר פקיעת רישיון, דו"ח ששולם על ידו. כתב אישום שהוגש נגדו בגין נהיגה בלא רישיון נמחק, בשל סיכון כפול. כיוון שאלה הן הנסיבות, לא סברה השופטת קמא כי יש להביא בחשבון את העונש שהושת על האחר (הקנס שבדו"ח כאמור), ככזה העשוי להפחית בעונשו של המערער מטעמים שבאחידות הענישה.

הערעור

7.בערעורו מלין המערער על גזר הדין, משלטעמו בית המשפט קמא החמיר עמו יתר על המידה. השופטת קמא התעלמה, לשיטתו, מן הטעמים לקולא ולחומרה, והטעמים שבאו בחשבון שיקוליה לא קיבלו משקל הולם. היא התעלמה, כך המערער, מפסיקת בתי המשפט במקרים דומים, שם הושתו על הנאשמים עונשים קלים הרבה יותר. על כך הוא מוסיף, כי רישיונו של הנהג האחר לא נפסל כלל. אחידות הענישה מחייבת, כי גם רישיונו שלו לא ייפסל. ועוד טוען המערער, כי פסילת רישיונו תמיט עליו ועל משפחתו אסון כלכלי, שכן הוא יאבד את מקור פרנסתו, כיוון שהוא צריך את רישיונו במסגרת עבודתו, והריהו מפרנס יחיד במשפחתו. על כך מוסיף המערער, כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם להודאתו, ולעובדה כי העבירה נעברה לפני כחמש שנים. המערער מלין עוד על השופטת קמא, שסברה בטעות כי קיימת היכרות קודמת בינו לבין הנהג האחר, רק משום שבמהלך הדיון הוא התקשר לנהג האחר, על מנת לברר עמו דבר מה. הוא טוען, כי החזיק במספר הטלפון שלו, על מנת שיוכל לזמנו להופיע כעד במשפט, ולא משום קיומה של היכרות מוקדמת ביניהם. על כל אלה מוסיף המערער, כי נסיבות העבירה היו כאלה, שלא היוו סכנה לאיש, כיוון שהנהיגה היתה בתוך קניון ובשעה 02:00 בלילה. לסיום טוען המערער, כי השופטת קמא החמירה עמו ביחס לגזר הדין הקודם שניתן נגדו (בהעדרו, ושבוטל בערעור), על ידי הוספת מאסר על תנאי שלא היה בגזר הדין הקודם.

דיון

8.המערער הודה בעבירה שיוחסה לו, ועל יסוד הודאתו זו הוא הורשע. על כן אין הוא יכול להישמע עתה בטענה, כי לא ידע שהאחר איננו מורשה, שכן הידיעה כי האחר איננו מורשה לנהיגה היא יסוד מיסודותיה של העבירה בה הוא הודה (ס' 36ב(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], להלן - הפקודה).

למעלה מן הדרוש אציין, כי מתוך עיון בדו"ח שנרשם למערער עולה, כי בתשובה לשאלת השוטר מדוע הרשה לאחר לנהוג בלא רישיון השיב המערער, כי הוא הרשה לו לנהוג רק בתוך חניון הקניון, ולכן אין הוא מסכן איש, והוסיף על כך שהאחר לומד נהיגה, ועומד לפני מבחן מעשי (טסט). מדברים אלה שהשמיע המערער באוזני השוטר אנו למדים, כי המערער ידע היטב כי האחר איננו מורשה לנהיגה.

9.לא קיבלתי גם את טענת המערער, לפיה יש להתחשב בעובדה כי רישיונו של האחר לא נפסל, על מנת שלא לפסול גם את רישיונו שלו. כאמור מעלה, כתב האישום נגד האחר נמחק, תוצאה של תקלה שנפלה אצל המאשימה כמתואר מעלה. אינני רואה כל טעם לכך שהמערער ייהנה מתקלה זו.

10.מצוות המחוקק בסעיף 40ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין) היא, כי בגוזרו את העונש על בית המשפט לקבוע, בשלב ראשון, את מתחם העונש ההולם, ובעשותו כן עליו להביא בחשבון שיקוליו את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מידת הפגיעה בו, מדיניות הענישה הנוהגת, והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, לפי המבחנים שנקבעו בסעיפי המשנה של סעיף 40ט לחוק העונשין, ככל שהם משפיעים על חומרת מעשה העבירה ועל אשמו של הנאשם.

11.הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה הוא ההגנה על שלום הציבור. הנוהג במכונית כשאין הוא מורשה לנהיגה מסכן את שלום הציבור. הוא הדין ביחס למי שמרשה לאדם אחר לנהוג במכונית בלא רישיון. לא בכדי קבע המחוקק שלוש שנות מאסר לצידן של כל אחת מן העבירות הללו (ס"ק 36ב(א) ו-36ב(ג) לפקודה), ללמדך על החומרה שהוא רואה בשתי העבירות כאחת, על הסכנה הנשקפת מן הנהיגה בלא רישיון לשלום הציבור.

12.מצוות המחוקק היא, כאמור, שבקביעת מתחם העונש ההולם יביא בית המשפט בחשבון שיקוליו את נסיבות ביצועה של העבירה. בתוך כך יש להביא בחשבון, במקרה שלפנינו, את העובדה כי הנהיגה הבלתי מורשית נעשתה באישון לילה ובחניון הקניון, ומכאן הסכנה הפחותה שבה. עם זאת שותף אני לעמדתה של השופטת קמא, לפיה יש לתת לעובדה זו משקל נמוך, כיוון שגם במקום ובזמן שנעברה העבירה, היא עשויה היתה לסכן את שלום הציבור (ס"ק 40ט(א)(3)).

13.כאמור מעלה, השופטת קמא קבעה, כי מתחם העונש ההולם הינו פסילה בפועל בין 6 ל-18 חודשים, וקנס בין 500 ל-2,500 ₪. לקביעה זו הנני שותף, נוכח הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, מדיניות הענישה, והנסיבות בהן היא בוצעה. לכך יש להוסיף מתחם של עונש מאסר שיש להשית בגין העבירה בה עסקינן. עם זאת, מטעמים שאביא בהמשך לא ראיתי להידרש לכך, כיוון שבמקרה שלפנינו לא היה מקום לגזור על המערער עונש מאסר, גם לא מותנה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ