אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בסה נ' בע"מ ואח'

בסה נ' בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 05/03/2012 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
56043-12-11
01/03/2012
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
דליה בסה
הנתבע:
בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הבנק המשיב (להלן: "הבנק") לנקוט בהליך כלשהו בנוגע לדירת מגורי המבקשת ובעלה ברח' משה קול 21/2 בירושלים (להלן: "הדירה"), וכן לעכב את הליכי מימוש המשכנתא בהם נוקט הבנק נגד המבקשת ובעלה במסגרת הליכי ההוצל"פ, והכל עד להכרעה בתובענה העיקרית. במסגרת התובענה העיקרית עותרת המבקשת להצהרה בדבר בטלות חוזה המשכנתא עליו חתמה ו/או בטלות סעיפי הויתור על דיור מוגן ודיור חלוף.

המבקשת, בת 60, היא רעייתו של דניאל בסה, קבלן ואיש עסקים שירד מנכסיו. מאז שנת 2007 היא מתגוררת עימו בדירה, הרשומה על שמו בלבד. על הדירה רשומה משכנתא לטובת הבנק בגין הלוואה בסך 1,900,000 ₪ שנטלו המבקשת ובעלה מן הבנק, על פי חוזה הלוואה וחוזה משכנתא מיום 17.11.2009. לפי ס' 9 לחוזה המשכנתא, מושכנו הזכויות בדירה לטובתו של הבנק להבטחת פרעונה של ההלוואה. משלא פרעו המבקשת ובעלה את חוב ההלוואה, החל הבנק בהליכים למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל. מכאן הבקשה שבפניי.

עיקר טענתה של המבקשת היא שהבנק ובעלה לא הסבירו לה מעולם את משמעות העובדה שהדירה רשומה על שמו של בעלה בלבד, וכן את משמעות רישומה של המשכנתא על הדירה. לדבריה, היא הוחתמה על חוזה הלוואה וחוזה משכנתא מבלי שקיבלה כל הסבר בדבר מהותם או פשרם. היא אף מציינת כי אין היא יכולה לומר בוודאות שאכן חתמה על חוזים אלה, הגם שהיא זוכרת את מעמד החתימה. יצויין כי טענה זו של המבקשת נזנחה בסיכומיה, וטוב שכך, שכן המבקשת טוענת פעם אחר פעם כי הוחתמה על המסמכים בלא לקבל הסבר עליהם, ומי שטוען כך, איננו יכול להשמע בטענה ההפוכה, לפיה לא חתם על המסמכים.

המבקשת טוענת כי הבנק הפר את חובת הזהירות כלפיה בכך שנמנע מהחתמתה על טופס נפרד המכונה "ויתור על הגנת זכות לדיירות מוגנת ומגבלות לענין הגנת דיור חלוף". טופס זה, בשונה מחוזה ההלוואה וחוזה המשכנתא, הוא טופס ספציפי שעניינו אך ורק בויתור על זכויותיו של החותם על דיירות מוגנת ודיור חלוף. עוד טוענת המבקשת כי לו הובהרה לה משמעות חתימתה על חוזה ההלוואה והמשכנתא, היא לא היתה מוכנה לחתום על מסמכים אלה, וגם לבעלה לא היתה מאפשרת לחתום עליהם. לטענת המבקשת, ההלוואה שבגינה מושכנה הדירה היתה הלוואה לצורך עסקיו של בעלה, ולא לצרכים פרטיים שלה. המבקשת מוסיפה וטוענת כי יש לה זכויות בדירה בהתאם לחזקת השיתוף וכי זכויות אלה גוברות על המשכנתא הרשומה לטובתו של הבנק. המבקשת טוענת עוד כי יש להורות על בטלות המשכנתא לנוכח הפרת חובת הזהירות והאמון של הבנק כלפיה, כמו גם הפרתה של חובת הגילוי. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן מדובר בדירת מגורים יחידה שלה, בה היא מתגוררת כיום עם בעלה, הסובל מפגיעה מוחית ומהגבלות פיזיות. לפיכך, פינוייה מהדירה יגרום לה נזק בלתי הפיך.

מנגד, הבנק טוען כי מדובר בבקשת סרק שדינה להדחות. הבנק טוען כי יש לסלק על הסף את הבקשה מחמת אי צירופם של נושי הבעל, למרות שהם עלולים להפגע אם הבקשה תתקבל. עוד טוען הבנק כי המבקשת מעלה טענות סותרות בענין דיירות מוגנת וסידור חלוף. הבנק מוסיף וטוען כי הגנת ס' 33 לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) התשל"ב- 1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר") אינה חלה על המבקשת, באשר זכויותיה בדירה מכח חזקת השיתוף (שהבנק כופר בקיומן) אינן רשומות על שמה. לגופו של ענין טוען הבנק כי החייבת חתמה על חוזה משכנתא וחוזה הלוואה הכוללים באופן מפורש ויתור על הגנתו של ס' 33 לחוק הגנת הדייר וכן על הגנתו של ס' 38 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז- 1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). כמו כן טוען הבנק כי בכל מקרה, חתימתו של הבעל מחייבת גם את המבקשת, כנאמן מטעמה, שהרי הנכס רשום על שמו בלבד. הבנק מציין עוד כי מדובר בהלוואה פרטית של המבקשת ובעלה, שנועדה לפרוע חוב אחר של בני הזוג, ומקצת מכספי ההלוואה אף הוזרמו לחשבון פרטי של השניים. המצהיר מטעם הבנק, דן- גור שחר (להלן: "שחר") טוען כי המבקשת ובעלה חתמו בפניו על חוזה ההלוואה וחוזה המשכנתא וכי הגם שאיננו זוכר את מעמד החתימה הספציפי, שכן הוא נפגש מדי יום עם לווים, הרי שהוא יכול לומר בבטחון מלא כי הוא נוהג להסביר ללווים היטב כי מדובר בהלוואה כנגדה משועבדת דירתם ואף מקריא כמעט מילה במילה את טופס הויתור על הגנת דיירות מוגנת, הגם שהוא מחתים עליו רק את הבעלים הרשום. בעניננו, הוא החתים על טופס הויתור אך ורק את בעלה של המבקשת, בהיותו של זה הבעלים הרשום היחיד של הדירה.

הבקשה נקבעה לדיון במעמד הצדדים, והמצהירים נחקרו על תצהיריהם. לאחר מכן סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

לאחר ששמעתי את עדויותיהם של המבקשת ושל שחר ועיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.

על מנת שיינתן צו מניעה זמני, שומה על בית המשפט להתרשם כי עומדים למבקש הצו סיכויי הצלחה בתביעה העיקרית. לא כך הם פני הדברים בעניננו. אינני נותן אמון בעדותה של המבקשת, לפיה לא הבינה על מה היא חותמת ולא הבינה כי הלכה למעשה היא ממשכנת את דירת מגוריה, על המשמעות הנובעת מכך במקרה שחוב ההלוואה לא ייפרע, קרי, שהיא עלולה לאבד את מקום מגוריה. אכן, המבקשת ניסתה להציג את עצמה כמי שאין לה כל מושג בסיסי בהווייה היום –יומית, אך אני מוצא עדות זו מיתממת ובלתי מהימנה, מחמת מספר טעמים.

הטעם הראשון הוא שלא מדובר בהלוואת משכנתא חד פעמית, הראשונה והיחידה עליה חתמה המבקשת אי פעם. התברר כי המבקשת ובעלה נטלו במספר הזדמנויות קודמות לא פחות מעשר הלוואות משכנתא. האפשרות כי מעולם לא הוסבר לה, על ידי פקיד בנק זה או אחר, מהי משמעותה של הלוואת המשכנתא, היא בלתי סבירה בעליל. יתר על כן, בטרם מושכנה הדירה לטובתו של הבנק, היא היתה ממושכנת לטובת בנק אחר, גם שם, מכח הלוואה עליה חתמה המבקשת. למבקשת היו בעבר דירות נוספות, ברח' שבת צדק 4 בירושלים, ברח' אהרוני 10/3 וברח' אהרוני 10/8 בירושלים, ואף הן מושכנו על ידה לטובת בנקים שונים, כאשר לעתים, אותה דירה ממש היתה ממושכנת לשלושה בנקים (ראה מוצגים מש/2, מש/3 ומש/4). מדובר איפוא ב"ממשכנת סדרתית" של דירות.

הטעם השני הוא שהמבקשת חתמה על חוזה משכנתא, נספח ט' לתצהירו של שחר, אשר בס' 9.10 שלו נכתב כי במקרה של מימוש המשכנתא, המבקשת לא תהיה זכאית להגנת ס' 33 לחוק הגנת הדייר וגם לא להגנת ס' 38 לחוק ההוצאה לפועל, למעט סידור חלוף שיאפשר לה לשכור דירה למשך תקופה שלא תעלה על 18 חודשים. סעיף 9.10, בשונה מהוראותיו האחרות של החוזה, רשום באותיות עבות על מנת להדגיש את הכיתוב. גם אם אניח לטובתה של המבקשת כי לא טרחה לקרוא את המסמך עליו חתמה, הרי שאין בכך כדי להועיל לה, לנוכח הכלל לפיו:

"בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" (ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט(2) 113, 117).

"אכן, כלל הוא, כי חזקה על אדם החותם על מסמך, כי הוא קרא והבין את תוכנו. כך בכלל, וכך בוודאי מקום בו מדובר בחתימה על מסמך כה מהותי כגון שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן, פ"ד נו(5) 365). אדם החותם על מסמך מבלי שטרח לעיין בו, לא יישמע, בדרך-כלל, בטענת Non Est Factum או בטענה דומה (וראו ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' לופו, פ"ד נד(2) 559)." (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ. רייז פ"ד נח(3), 934 ,עמ' 945-946).

הטעם השלישי הוא שהמבקשת חתמה על מסמך "תדריך ללווים בנושא קבלת הלוואה" (נספח י"ג לתצהירו של שחר), אשר בס' ג(5) שלו נכללה הצהרת ויתור דומה מצידה, הן על הגנת ס' 33 לחוק הגנת הדייר והן על הגנת ס' 38 לחוק ההוצאה לפועל.

הטעם הרביעי הוא שחזקה על מי שניגש לבנק למשכנתאות לצורך נטילת הלוואה (בודאי כאשר מדובר בסכום של 1,900,000 ₪), שהוא מבין כי לא מדובר בהלוואה רגילה, אותה ניתן לקבל בכל בנק, אלא בהלוואת משכנתא כנגד שעבוד דירה, כאשר המשמעות של אי פרעון ההלוואה היא מימוש המשכנתא באמצעות מכירת הדירה לשם סילוק החוב. בעניננו, הבנק הוא בנק למשכנתאות ולא בנק מסחרי רגיל.

הטעם החמישי הוא שגרסתה של המבקשת, לפיה מדובר בהלוואה עסקית של בעלה, תוך נסיון לנער את חוצנה מהלוואה זו, הופרכה, כאשר התברר כי הלכה למעשה, סך של 1,221,856 ₪ מתוך כספי ההלוואה, נועד לכיסוי הלוואה קודמת שנטלו המבקשת ובעלה מבנק אחר (ראה נספח ט"ו לתצהיר שחר), וסך של 678,144 ₪ הועבר לחשבונם הפרטי המשותף שלה ושל בעלה (נספח כ' לתצהיר שחר). במאמר מוסגר אציין כי גם אם הייתי מניח כי מדובר בהלוואה לצרכים עסקיים של הבעל, לא היה בכך כדי להועיל למבקשת. לנוכח קיומה של חזקת שיתוף בין המבקשת לבעלה, שהיא הבסיס לטענותיה בענין זכויות קניין בדירה (שהרי הדירה רשומה רק על שמו של בעלה), ובשים לב לכך שהמבקשת נהנתה כל השנים מפירות עסקיו של הבעל (המבקשת העידה על עצמה כי לא עבדה מעולם), אין כל סיבה שהמבקשת לא תישא באחריות לפרעון ההלוואה, מה גם שהיא חתומה על חוזה ההלוואה כלווה יחד עם בעלה.

הטעם השישי הוא שמצאתי את עדותה של המבקשת מיתממת. כך למשל, כאשר נשאלה לגבי מסמך מסויים עליו מתנוססת חתימתה, היא השיבה כי היא אינה יכולה לזהות את חתימתה קודם שתעיין במסמך המקורי (ע' 13 לפרוטוקול), למרות שהיה מדובר בצילום באיכות טובה. הסתייגות מעין זו, מעידה על תחכום ולא על חוסר ידע ונסיון, כפי שהמבקשת ניסתה להציג את עצמה. דוגמא נוספת לעדות מיתממת ניתן למצוא בתשובתה של המבקשת לשאלה האם הבינה על מה חתמה. המבקשת השיבה "אם היו מגישים לי ומעירים את תשומת ליבי שיש את סעיף 5.1 והייתי יודעת שזה הסעיף לא הייתי חותמת. לשאלת בית המשפט גם אם בעלך היה מבקש ממך לא היית חותמת- אם זה הסעיף גם לא הייתי נותנת לו לחתום." (ע' 14- 15 לפרוטוקול). כל זאת, כאשר המבקשת העידה בהקשרים אחרים, פעם אחר פעם, כי סמכה בעיניים עצומות על בעלה: "בעלי פרנס אותי. אני לא שאלתי הרבה שאלות" (ע' 11 לפרוטוקול), "הלכתי בעקבות בעלי הוא זה שרצה וביקש הלוואה" (ע' 12 לפרוטוקול). המבקשת גם העידה כי חתמה על ההלוואה בעקבות בעלה "כמו שהלכתי אתו 40 שנה." (ע' 13 לפרוטוקול), וכן: "ככה התפרנסנו, מעסקים" (שם). ברור איפוא כי לא הסבר כזה או אחר שניתן או שלא ניתן על ידי פקיד הבנק, הוא שגרם לה לחתום על מסמכי המשכנתא, אלא האמון שנתנה בבעלה כי כך יש לנהוג.

יצויין כי עצם העובדה שהמבקשת פעלה מתוך אמון מלא בבעלה ולטענתה שלה לא הפעילה כל שיקול דעת עצמאי, אינה מועילה לה. כבר נפסק כי:

"גם איננו מוצאים מקום לטענת המערערת כי לא היה די בחתימתה על שטר המשכנתא בפני עורך דין, וכי חייב היה הבנק עצמו – באמצעות נציגיו – להעמידה עובר לחתימה על משמעותה ותוצאותיה. המערערת חתמה כאמור על שטר המשכנתא בעצה ובדעה אחת עם בעלה (השותף לפרוייקט) ועורך דינם. נפסק, כי תוקפה של ההתחיבויות לא ייפגם גם כאשר המתחייב חותם על המסמך "…על פי עצת פרקליטו או יועץ אחר המהימן עליו, מבלי שהיתה טעות או הטעיה באשר למהותו של המסמך, אלא מתוך הסתמכות עיוורת על דעת היועץ האמור, ואימון בה, ותוך נכונות לחתום על כל מסמך על פי שיקול דעתו של הלה – יהיה המסמך אשר יהיה" (הנשיא שמגר, ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בע"מ נ' מנצור, פ"ד לד(4) 29, 38 (1980))."

ע"א 8533/06 נורית גילמן נ' הפועלים אמריקאי ישראלי בע"מ (2008) (פורסם באתר משפטי).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ