אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' זיווד אלקנה בע"מ ואח'

בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' זיווד אלקנה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 01/12/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
42684-02-10
30/11/2010
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ
הנתבע:
1. זיווד אלקנה בע"מ
2. חיים שמואל
3. טירנה שמואל

החלטה

מבוא

בפניי בקשת רשות להתגונן של הנתבעת 3 מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 3,260,698 ₪, שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1 (להלן: "החברה"), שהתנהל אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק").

התביעה הוגשה נגד הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת") מכח ערבותה לחובותיה של החברה. יצויין כי החברה היא בבעלותו ובניהולו של הנתבע 2, שהוא בעלה של הנתבעת. עוד יש לציין כי הנתבעת עבדה בחברה בתור מנהלת חשבונות (ע' 3 לפרוטוקול).

הואיל והחברה והנתבע 2 נקלעו לחדלות פרעון, עוכבו ההליכים נגדם.

הנתבעת ביקשה רשות להתגונן בשתי טענות בלבד.

הטענה הראשונה היא שהנתבעת חתמה על הערבות מחמת כפייה שכפה עליה הבנק. לדבריה, בחודש נובמבר 2008 התחילה החברה במהלך של העתקת פעילותה הבנקאית מבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "בנק לאומי") אל הבנק התובע. בנק לאומי אף הוציא "מכתב הסכמה" לבנק התובע, דבר שהיווה צעד אל חזור מבחינתה של החברה. ביום 3.12.2008 הנתבעת הגיעה לבנק התובע בלוויית בעלה וכן היועץ הכלכלי של החברה כדי לחתום על מסמכי שעבוד של רכבה להבטחת האשראי בחשבון, ואז לתדהמתה נדרשה לראשונה לחתום על ערבות כתנאי מוקדם לפתיחת חשבון בנק של החברה בבנק התובע. היא הבהירה לפקידת הבנק כי מדובר בדרישה החורגת ממה שסוכם, אך הבנק עמד על שלו והנתבעת נאלצה לחתום על הערבות שכן אם לא היתה עושה כן, החברה היתה נקלעת לשיתוק ולהרס.

הטענה השניה היא שהבנק גרם שלא כדין לקריסתה של החברה. בחודש נובמבר 2009, שנה לאחר פתיחת החשבון, גילה הבנק כי בטעות נרשמו מניותיה של החברה על שמו של צד שלישי. אמנם, בדיעבד התברר כי מדובר בטעות אצל רשם החברות אלא שמכאן ואילך הבנק איבד את אמונו בחברה, סגר את מסגרות האשראי שלה ולא כיבד שיקים שנמשכו על ידה. לאחר מכן, הבנק הקטין בהדרגה את מסגרת האשראי ודרש תוספת בטחונות. מדובר בתנאים לא הגיוניים ולא ריאליים, אשר הביאו לקריסתה של החברה. הבנק דרש את פרעון החוב באופן מיידי ולא הסתפק בהפקדת סך של 800,000 ₪ לחשבון, דבר שנעשה בחודש אוגוסט 2010 (הכוונה כנראה לחודש אוגוסט 2009 שכן בקשת הרשות להתגונן הוגשה בחודש מאי 2010).

במסגרת הסיכומים בעל פה הועלתה טענה חדשה של הנתבעת ולפיה הבנק מסרב למסור לנתבעת מסמכים שביקשה, ואף הוצג מכתב מיום 20.10.2010, בו נתבקש הבנק למסור מידע לגבי גובה החוב בחשבון.

דיון

לאחר ששמעתי את חקירתה של הנתבעת על תצהירה וכן את סיכומי הצדדים בעל פה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, מן הטעמים שיפורטו להלן.

אכן, הכלל הוא שבית המשפט יסרב ליתן רשות להתגונן:

"רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו ... החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן .... מכאן, שבירור בקשת הרשות להתגונן לא ישמש תחליף לדיון בתביעה גופה והוא לא יכול לבוא במקום משפט בתיק. ... רק אם התברר לבית המשפט עקב חקירתו של הנתבע על תצהירו כי הגנתו הינה "הגנת בדים", דהיינו כי היא משוללת כל יסוד על פניה ואין לה על מה שתסמוך, לא תינתן רשות להתגונן ..." (ע"א 10189/07 ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ – פורסם בנבו).

יחד עם זאת, במקרה דנן ברור על פניו כי טענת ההגנה הראשונה אינה מגלה כל הגנה, ואילו טענת ההגנה השניה נטענה בעלמא, בלא כל פירוט ואף בלא להעלות טענת קיזוז, כמתחייב מאופייה של הטענה.

באשר לטענת ההגנה הראשונה, פשיטא שלא ניתן לייחס לבנק מעשה של כפייה לפי ס' 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). סעיף זה משמיענו כי כפייה מתקיימת כאשר צד לחוזה התקשר בו "עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכח או באיום".

יחד עם זאת, ס' 17(ב) לחוק החוזים משמיענו כי אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לענין סעיף זה. איש לא יחלוק על כך שזכותו של הבנק להתנות מתן אשראי בבטוחות להנחת דעתו, כשם שזכותו לסרב לחלוטין ליתן אשראי (ראה ס' 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א- 1981). מכאן שזכותו המלאה של הבנק היתה להתנות את מתן האשראי לחברה בהעמדת ערבות אישית של הנתבעת. ודוק: הנתבעת אינה צד זר. היא אשתו של הנתבע 2 שהוא בעליה של החברה, והיא עצמה אף עבדה בחברה כמנהלת חשבונות, כך שהיה לה אינטרס ראשון במעלה לכך שהחברה תפעל ותשגשג, גם אם לשם כך היא עצמה נדרשת להסתכן במתן ערבות אישית.

זאת ועוד, לגופו של ענין לא ניתן לקבל את טענת הכפייה שכן דבר לא מנע מהנתבעת לסרב לחתום על הערבות. לכל היותר, הבנק היה מסרב לפתוח את החשבון, אך במקרה כזה החברה היתה יכולה להמשיך ולנהל את חשבונה הקיים בבנק לאומי, או בכל בנק אחר. הנתבעת לא הסבירה בתצהירה מדוע לא ניתן היה לחזור ולנהל את החשבון בבנק לאומי. זאת ועוד, התברר בחקירתה של הנתבעת כי החברה המשיכה לנהל חשבונות בבנקים נוספים, לרבות בנק לאומי, גם לאחר שנחתמה הערבות, כך שבאותה מידה ניתן היה שלא לחתום על הערבות, ולוותר על ניהול החשבון בבנק התובע. יצויין עוד כי מכתב ההסכמה שלטענת הנתבעת היווה צעד שאין ממנו חזרה, ניתן רק ביום 4.12.2008 (ראה מוצג מש/1), ואילו הערבות נחתמה עוד קודם לכן, ביום 3.12.2008, מה שמפריך על פניה את הטענה כאילו מכתב ההסכמה שכבר נחתם הוא שהניע את הנתבעת לחתום על הערבות.

לכל אלה יש להוסיף את העובדה שהנתבעת לא הודיעה מעולם, קודם להגשת התביעה נגדה, על ביטולה של הערבות. כידוע, לפי ס' 20 לחוק החוזים, ניתן לבטל חוזה שנכרת מחמת כפיייה תוך זמן סביר לאחר שפסקה הכפייה, ובמקרה דנן, למרות שהכפייה (אם אכן היתה כפייה) היתה חד פעמית ונעשתה ביום 3.12.2008, לא ניתנה מעולם הודעת ביטול קודם להגשת התביעה בחודש פברואר 2010, זמן רב לאחר שפסקה הכפיה הנטענת. מכאן שהנתבעת איבדה את הזכות הנטענת לביטול חוזה הערבות מחמת הכפייה.

באשר לטענת ההגנה השניה, שעניינה קריסתה של החברה כביכול באשמתו של הבנק, אין מקום ליתן רשות להתגונן בגינה משום שמדובר בטענה סתמית וכללית, שנטענה בעלמא, בלא פירוט כנדרש, ולמעשה לא מדובר אלא בהפרכת סיסמאות ריקות מתוכן ממשי. בע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 199-200 נפסק כי:

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב להכבד ולהיכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ