אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק פועלים נ' מרעי ואח'

בנק פועלים נ' מרעי ואח'

תאריך פרסום : 24/12/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
32547-06-12
16/12/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק פועלים בע"מ
הנתבע:
1. שאוכאת מרעי
2. 4. נסרין מרעי
3. 3. עפיפה מרעי
4. 2. רניה מרעיע"י ב"כ עוה"ד בדר

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים להתגונן בפני התובענה.

התובענה אשר הוגשה הינה תובענה כספית ע"ס 121,835, בגין יתרת חובה אשר נצברה בחשבון בנק אשר נוהל אצל התובע, בסניף מעלות, על שמם של הנתבעים 1-2. יתרת החובה האמורה נוגעת ליתרת חוב בחשבון עו"ש וחיובי כרטיס אשראי, וכן שתי הלוואות אשר ניתנו לנתבעים, האחת מיום 10.7.2008, והאחרת מיום 17.10.2010.

עילת התובענה כנגד הנתבעות 3-4, הינה בשל ערבותן להלוואה אשר נטלו הנתבעים ביום 10.7.2008, והתובענה כנגדם נוגעת אך ורק ליתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה, אשר עומדת על הסך של 71,396 ₪ נכון ליום הגשת התובענה.

הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה טענו כי התובע העמיד את מלוא האשראי אשר הוענק לנתבעים 1-2 לפירעון מלא, בחוסר תום לב, כמעשה שרירותי ובלתי מוצדק בנסיבות העניין, בשל העברת חשבון הבנק הפעיל שלו לבנק אחר, ולמעשה עמד בתשלומים השוטפים של ההלוואות עד למועד בו קיבל את כתב התביעה.

הנתבע מס' 1 הגיש את הבקשה למתן רשות להתגונן בשם ארבעת הנתבעים, אולם למעט הטענה כי העמדת מלוא האשראי לפירעון אינה מוצדקת בנסיבות העניין, לא העלה כל טענה כנגד החיוב.

על מנת שתהא התמונה שלמה, לא ניתן להתעלם מהפן הדיוני: לאחר שנמסרה תשובת התובע לבקשה למתן רשות להתגונן (אשר הכילה מחלוקת בנושא אחד בלבד, כאמור), הבקשה למתן רשות להתגונן נקבעה לדיון ליום 5.5.2013; הדיון נדחה לאור בעיות בריאותיות אצל הנתבע 1, ליום 8.7.2013; הדיון אשר נקבע ליום 8.7.2013 לא התקיים מאותה סיבה, ובהתאם הוריתי לצדדים להבהיר האם ניתן ליתן החלטה על בסיס כתבי הטענות ללא חקירת הצדדים; משעמדו הצדדים על קיום דיון, נקבע דיון ליום 1.9.2013, גם אותו ביקשו הצדדים לדחות מאותו טעם ממש; הבקשה נדחתה, ובהתאם נתקיים בפני דיון בנוכחות ב"כ הצדדים בלבד, בו הוסכם על מתן החלטה על בסיס כתבי הטענות.

ייאמר כבר כעת, כי בהיעדר הכחשה או התנגדות מטעם הנתבעים, ליתר רכיבי התובענה, הרי שאני רואה בנתבעים כמודים בנטילת ההלוואות וביתרה הבלתי מסולקת שלהן, בחתימה על כתבי הערבות וביתרת החוב הכוללת. הצדדים אינם חלוקים בשאלה האם ישנו חוב או מה גובהו, המחלוקת היחידה הינה אופן תשלום החיוב, קרי, האם לנתבעים זכות לשלם על תנאי הסכמי ההלוואה המקוריים, או שמא זכותו של התובע להעמיד את מלוא האשראי לפירעון.

התובע השיב לבקשה למתן רשות להתגונן, ולגישתו, לא מינה ולא מקצתה; התובע מציין כי הנתבעים 1-2 "גררו" פיגור בשנת 2010, צברו פיגור בפירעון ההלוואה גם בחודש ינואר 2012, וכן צברו פיגור בתשלום ההלוואה גם בחודש יוני 2012; עוד מוסיף התובע, כי גם לו היה עומד הנתבע במלוא חיוביו, עדיין הייתה קמה לתובע הזכות להעמיד את מלוא האשראי לפירעון, בשים לב להליכים אחרים אשר ננקטו כנגד הנתבעים 1-2, אשר עצם קיומם מאפשר ומצדיק העמדת מלוא האשראי לפירעון, על פי תנאי ההסכם שבין הצדדים.

לאחר בחינת טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה למתן רשות להתגונן להידחות, באשר אין היא מגלה הגנה, ולו הדחוקה ביותר שניתן להעלות על הדעת. לפי סעיף 13 להסכם ההלוואה, אי פרעון (ודי באי פירעון אחד) מאפשר נקיטת הליך משפטי והעמדת מלוא האשראי לפירעון, וכן נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגד הלווים מאפשרת אף היא העמדת מלוא האשראי לפירעון. הנתבע 1 מודה כי משך תקופה צבר פיגורים, ובכל הנוגע לטענות התובע, הרי שהן מקבלות תימוכין מהדו"ח אשר צורף לתצהירה של הגב' ליאורה בר זאב; מהדו"ח עולה בבירור כי פיגור בהלוואה נצבר ביום 4.1.2012 וביום 4.6.2012; משמע, בששת החודשים הראשונים של שנת 2012 נצברו שני פיגורים בפירעון ההלוואה, שניהם נצברו בטרם הוגשה התובענה, ולא ניתן לומר כי כאשר שלישי מהחיובים במחצית הראשונה לשנת 2012 לא נפרעים, אין הדבר מאפשר נקיטת הליך בהתאם לזכותו של התובע על פי סעיף 13 ט' להסכם – על אחת כמה וכמה כאשר מתממשת הזכות לפי סעיף 13 ד' לאותו הסכם ממש.

אוסיף ואציין, כי הדברים עולים בקנה אחד עם דו"ח "פירוט אשראי" אשר צורף לכתב התביעה, המעיד על שני פיגורים בכל אחת מן ההלוואות נכון למועד הגשת התובענה; קרי, אין מדובר באירוע חד פעמי, אין מדובר באי העברת טכנית חד-פעמית, אלא ארבע פעולות עצמאיות, אשר די באחת מהן כדי להעמיד את מלוא האשראי לפירעון מלא.

יוצא, כי טענת הגנה אחת הועלתה, אולם אין בה ממש. היא אינה תואמת את ההסכמים, אינה תואמת את ספרי הבנק, אינה תואמת את המציאות כהווייתה; בהיעדר הכחשה של החוב, ההלוואה והערבות, לא ניתן אלא לומר כי מדובר בהגנת בדים, אשר הביאה להארכת ההליך ללא כל הצדקה, מקום שישנן ארבע הפרות של הסכמי ההלוואה (שתי הפרות בכל הלוואה) נכון למועד הגשת התובענה.

מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

כזכור, בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "

ובקשתם של הנתבעים אינה עולה בקנה אחד עם הנדרש להוכיח לצורך קבלת רשות להתגונן. אוסיף כי לא מצאתי לנכון להידרש להליכי המו"מ בין הצדדים, הגם שהצדדים הביאו חלק ניכר מהם בטיעוניהם, משום שנתון זה אינו רלוונטי לשאלת החבות או לשאלת הזכות להעמיד את האשראי לפירעון על פי המוסכם.

בשולי הדברים, מוצא אני לדחות את האמירה הנוגעת לניסיונו של התובע להתנקם בנתבעים בשל המעבר לבנק אחר; ראשית ייאמר, כי משהובהר כי הפרות של הסכמי ההלוואה היו גם היו, הדברים אינם רלוונטיים; שנית ייאמר, כי לגישתי גם אם היעדר הסלחנות בגין אי פירעון ההלוואה נובע ממעבר לבנק אחר, אין בכך פסול, שכן חלק ממערך הביטחונות והשיקולים של מוסד בנקאי, הוא היות החשבון "חשבון משכורת", וסביר מאוד להניח כי האשראי המקיף והנרחב הוענק בין היתר, בהתבסס על הכנסות לחשבון משכר עבודה, וכאשר נתון זה משתנה באופן חד צדדי, שיקולי הבנק בהקשר זה אינם פסולים כשלעצמם (ואף ניתן לומר שהדבר תואם אף את סעיפים 13 י"ג ו 13 ח' להסכם ההלוואה).

הבקשה למתן רשות להתגונן נדחית.

התובע יגיש פסיקתא מתאימה, במסגרתה תיפסקנה אף הוצאות ההליך.

ניתנה היום, י"ג טבת תשע"ד, 16 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ