אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנ ת יל דיסקונט_בע"מ ואח' נ' הכל משלו ואח'

בנק מרכנ ת יל דיסקונט_בע"מ ואח' נ' הכל משלו ואח'

תאריך פרסום : 12/04/2011 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
33182-01-11
12/04/2011
בפני השופט:
נאוה בן אור

- נגד -
התובע:
בנק מרכנ ת יל דיסקונט_בע"מ על ידי ב"כ עו"ד גיל אפרתי
הנתבע:
1. הכל משלו בע"מ
2. שמואל סמימיאן
3. יעקב בן עטר
4. סוזן בן סימון
5. רונן צור

פסק-דין

פסק דין

1. המערער (בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ) הגיש תביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יתרת החובה בחשבונה של משיבה 1 ("הכל משלו בע"מ"), בסכום של 138,415 ₪, אשר משיבים 2-5 היו ערבים לו. משיב 2 היה מנהלה של משיבה 1 ובעל זכות החתימה היחיד בה. המשיבים ביקשו וקיבלו רשות להתגונן בשתי טענות: הטענה האחת היא טענת קיזוז בסכום של 158,476 ₪, בגין שיקים מזוייפים שהוצגו לפרעון בחשבון, והבנק פרע אותם שלא כדין. טענה זו כוונה כלפי חבותם של המשיבים כולם. הטענה האחרת היא שהמערער הפר את חובות הגילוי המוטלות עליו על פי חוק הערבות, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק הערבות). טענה זו כוונה כלפי חבותם של הערבים בלבד (משיבים 3-5). בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) קיבל בחלקה את טענת הקיזוז, וקבע כי שיקים שסכומם מגיע כדי 20,392 ₪ נפרעו על ידי המערער שלא כדין, משום שהיו חסרים את חותמת החברה. לפיכך קבע כי נתבע 2 חייב בסילוק יתרת החוב של משיבה 1 כלפי המערער, בניכוי הסכום הנ"ל. את התביעה כנגד הערבים דחה בית המשפט, משקיבל את הטענה כי המערער הפר את חובות הגילוי כלפיהם, וכי אלמלא הפר חובות אלה, היו הערבים יכולים לפעול מבעוד מועד על מנת שהמשיבה תכסה את מלוא החוב.

המערער אינו משלים עם מסקנה זו, ומכאן הערעור.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

2. משיבה 1 ניהלה סופרמרקט. כאמור לעיל, משיב 2 היה מנהלה של החברה ובעל זכות החתימה היחיד בה. ביום 19.3.06 פתחה החברה חשבון אצל המערער, ובאותו מועד חתם משיב 2 על ערבות בלתי מוגבלת בסכום לחובות החברה.

ביום 5.6.06 חתם משיב 3 על ערבות לחובות החברה עד לסכום של 400,000 ₪. משיבה 4 חתמה על ערבות זהה ביום 6.6.06, ואילו משיב 5 חתם על ערבות עד לסכום האמור ביום 2.8.06. אין חולק כי משיבים 3-5 הינם "ערבים יחידים" כמשמעות מונח זה בסעיף 19 לחוק הערבות, התשכ"ז-1967.

ביום 11.6.06, העמיד המערער למשיבה 1 מסגרת אשראי בסכום של 400,000 ₪, וביום 18.6.06 הופחתה מסגרת האשראי לסכום של 350,000₪. ההפחתה נעשתה כיוון שהמשיבה לא הפקידה בבנק סכום של 50,000 ₪, אשר הפקדתו הייתה תנאי למסגרת אשראי של 400,000 ₪. ביום 25.9.06 הודיע המערער למשיבה על הפחתה נוספת של מסגרת האשראי לסכום של 300,000₪ החל מיום 3.10.06, וזאת, נוכח הפרות מצד החייב של התנאים לאישור מסגרת האשראי. בשל חריגות האשראי הגדולות שלא כוסו, החליט המערער, ביום 3.10.06, על ביטול מוחלט של מסגרת האשראי, החל מיום 8.10.06. בעקבות פעילות חריגה בחשבון, שבגינה לא כובדו שיקים רבים, הוגבל החשבון ביום 13.10.06, ונמסרה על כך הודעה לחייב. ביום 30.4.07, שלח הבנק לכל המשיבים דרישה לפירעון יתרת החובה בחשבון.

3. מאחר שהחוב לא נפרע, הגיש הבנק את התובענה נשוא הערעור בגין סילוק החוב בסך של 138,415 ₪, שחלקה העיקרי התקבל כלפי משיב 2 (בכפוף לקבלתה החלקית של טענת הקיזוז), ונדחה לחלוטין כלפי הערבים.

פסק הדין בבית משפט קמא

4. בית המשפט הגיע למסקנה, כי הנטל להוכיח שהשיקים מזוייפים מוטל על המשיבים, שכן הם התובעים בטענת הקיזוז. בנטל זה לא עמדו המשיבים, ולפיכך נדחה חלקה העיקרי של הטענה. על כך אין ערעור מצידם של המשיבים. טענת הקיזוז התקבלה לגבי שישה שיקים, שצילום שלהם הוגש לבית המשפט. המערער, יש לומר, לא העמיד לרשות המשיבים את השיקים המקוריים. על חמישה מן השיקים המצולמים קבע בית המשפט כי לא ניתן לראות את חותמת החברה, ולגבי השישי קבע, כי הצילום אינו ברור ולא ניתן לקבוע, ולו לכאורה, כי קיימת חותמת החברה על השיק. הטענה לגבי שיקים אלה התקבלה שכן אסור היה למערער לכבד שיקים שאין עליהם חותמת החברה.

5. אשר לטענה בדבר הפרת חובות הגילוי קבע בית משפט קמא, כי הבנק הפר את החובה הנוגעת לפירוט שיעורי הריבית וריבית הפיגורים (סעיף 22(א)(2) לחוק הערבות), ועל כן, בהתאם לסעיף 23(א)(2) ו-(3) לחוק הערבות, תחול על חובם של הערבים הריבית המינימאלית המקובלת בחוזים מאותו סוג. עם זאת, מאחר שבית המשפט פטר את הערבים לחלוטין מתשלום החוב, הרי שלא הייתה לקביעה זו נפקות.

6. בהתייחסו למשיב 5 קבע בית משפט קמא, כי הבנק הפר כלפיו את חובת הגילוי המקדמית, המעוגנת בסעיף 22 לחוק הערבות, בכך שלא יידע אותו כבר במועד החתימה על הערבות, 2.8.06, כי המשיבה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי הבנק. זאת משום שכבר במועד זה הוחזרו שיקים בחשבון המשיבה, המשיבה חרגה מדי פעם ממסגרת האשראי, ומסגרת האשראי שלה הוקטנה עקב אי עמידתה בהתחייבויותיה.

7. אשר לכלל הערבים קבע בית המשפט, כי הבנק הפר כלפיהם את חובות העדכון והגילוי ועל כן פטר אותם לחלוטין מתשלום החוב. בית משפט קמא קבע כי על הבנק חלה חובת עדכון כלפי הערב באשר להתפתחויות החשובות בחשבון הבנק, שיש להן השלכה על החזר החוב, וזאת בין אם מכוח דוקטרינות כלליות של תום לב ונאמנות, ובין אם מכוח פרשנות רחבה לסעיף 26 לחוק הערבות, הקובע חובת גילוי לאחר שהחייב לא קיים את חיובו. בית המשפט בחן את ההתפתחויות שחלו בחשבון המשיבה מאז פתיחתו, וקבע כממצא עובדתי כי המערער לא דיווח לערבים על הפחתת מסגרות האשראי, או על החזרת השיקים (בין החודשים יוני עד ספטמבר 2006) או על הגבלת החשבון (בחודש אוקטובר 2006). בכך הפר המערער את חובת העדכון החלה עליו, ומשכך התוצאה היא שהערבים פטורים מערבותם כדי הנזק שנגרם להם עקב הפרת חובה זו. עוד קבע בית המשפט, כי הנזק שנגרם לערבים מגיע מלוא חובם, מאחר שלו ידעו את מצב החשבון לאשורו, הרי שהיו מבטלים את ערבותם בראשית חודש ספטמבר 2006, וניתן להניח כי פעולה זו הייתה מובילה להקפאת החשבון, שיתרת החובה בו עמדה אותה עת על למעלה מ- 400,000 ₪. לעובדה זו, כך נקבע, יש משמעות כספית מכרעת, מפני שדפי החשבון מלמדים שבחודשים ספטמבר-דצמבר 2006 נכנסו לחשבון החברה כספים רבים שהיה בהם כדי לכסות את מלוא החוב. כך יוצא שאם החשבון היה מוקפא אזי החוב היה נפרע במלואו.

הערעור - הכרעה

8. לטענת המערער, טעה בית המשפט בכך שקבע כי היה עליו להודיע לערבים בתוך 90 יום מיום אי כיבודו של השיק הראשון (תחילת חודש יוני 2006), כי המשיבה אינה עומדת בקיום התחייבותה. על פי הטענה, רק "ארוע דרמטי", כגון ביטול מסגרת האשראי (להבדיל מהקטנתה), או הגבלת החשבון, הוא ארוע המחייב מתן הודעה לערב.

עוד טוען הוא, כי בית משפט קמא התעלם מן העובדה שהערבים הם קרובי משפחה של משיב 2, ולפיכך ידעו ממנו מה מצב העסק, וכי בית המשפט התעלם מחוסר המהימנות הבולט בגרסאותיהם. כן נטען, כי בכל הנוגע למשיב 5, מסקנת בית המשפט לפיה הפר המערער לגביו גם את חובת הגילוי המוקדם שהרי הלה חתם על ערבות בשלב שבו החשבון כבר היה בקשיים, אינה נכונה. כמו כן טוען המערער כי בית המשפט ביסס את מסקנותיו, לפיהן היו הערבים נוקטים פעולות שהיו מאפשרות להם לגרום לכך שיתרת החוב תפרע במלואה על ידי משיבה 1, על יסוד טענה שנטענה לראשונה בסיכומים, תוך שהוא מתעלם מעדותו של שטראוס לפיה שוחח עם הערבים באופן אישי במהלך התקופה ואלה לא נקפו אצבע גם כשידעו את מצב החשבון לאשורו. יתרה מזאת, במהלך שיחות אלה ביקשו ממנו הערבים להימנע מנקיטת הליכים משפטיים ואף הבטיחו לסלק את החוב. ועוד נטען, כי לו אכן היו הערבים פועלים כפי שהעריך בית המשפט, היינו, מבטלים את הערבות, הרי שהייתה נפסקת, באחת, הפעילות העסקית בחשבון וממילא לא היו מתקבלים בו תקבולים שהיו מאפשרים לערבים לגרום לכך שיתרת החוב תכוסה על ידי משיבה 1.

אשר לטענת הקיזוז, המערער סבור כי בית המשפט התעלם מעדותו של שטראוס ולפיה בהעתקים של השיקים שהוא צרף מופיעה חותמת החברה, וכי בכל מקרה נהג משיב 2 להגיע לסניף מדי יום ביומו וביקש לאשר את השיקים. משכך, הרי שמשיב 2 ויתר על הדרישה שכל שיק ישא, בנוסף לחתימתו, גם את חותמת משיבה 1.

המשיבים תומכים, כמובן, בפסק הדין.

9. אפנה תחילה לטענות הנוגעות לחובות הגילוי של המערער כלפי הערבים. קשה לומר, כי פסק הדין של בית משפט קמא משופע בקביעות עובדתיות בעניין זה. הקביעה העובדתית האחת הברורה של בית משפט קמא מצויה בפסקה 22 של פסק דינו:

"בן עטר חתם על ערבותו ביום 5.6.06, בן סימון ביום 6.6.06, וצור ביום 2.8.06. ביום 18.6.06 הפחית הבנק לראשונה את מסגרת האשראי של החברה. ביום 25.9.06 הופחתה המסגרת בשנית, וביום 8.10.06 היא בוטלה כליל. שטראוס הצהיר, כי הבנק הפחית ולאחר מכן ביטל את מסגרת האשראי מפני שהחברה וסמימיאן 'הפרו את התנאים שנקבעו מראש באישורי המסגרות' ... במקביל, כבר בראשית חודש יוני החל הבנק להחזיר שיקים של החברה, ומאז ועד 1.9.06 החזיר הבנק לא פחות מארבעים ותשעה שיקים. עקב כך הוגבל חשבון החברה ביום 13.10.06. הבנק לא דיווח לערבים על ארועים אלו; לא על הפחתת מסגרת האשראי, לא על החזרת השיקים ולא על הגבלת החשבון. בכך הפר הבנק את חובת העדכון החלה עליו והתוצאה היא שהערבים פטורים מערבותם כדי הנזק שנגרם להם עקב הפרת חובת העדכון".

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ