אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' מלוב (2002) בע"מ ואח'

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' מלוב (2002) בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 01/09/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
40917-06-11
26/08/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
הנתבע:
1. מלוב (2002) בע"מ
2. עליזה שרון
3. משה שרון
4. חגי שרון

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדם בסדר דין מקוצר.

התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 1,854,985 ₪, אשר הוגשה כנגד הנתבעים בגין יתרת חובה בלתי מסולקת אשר לטענת התובע נותרה בחשבון הבנק אשר נוהל על ידי הנתבעת 1, מאז שנת 2002, אצל התובע (חשבון 266280), חיוב אשר נערב על ידי הנתבעים 2-4.

הנתבעים הגישו בקשת למתן רשות להתגונן מטעמם, וטענו כי אינם חבים בתשלום הסכום הנתבע מהם כעת, שכן למעשה התובע הוא זה אשר גרם, בהתנהגותו ותוך הפרת החובות המוטלות עליו, לאי עמידת הנתבעת 1 בהתחייבויותיה.

הנתבעים התייחסו בבקשתם, למספר אירועים אשר ניתן לדעתם לראותם כ"מכוננים", אשר בעטיים נגררה הנתבעת 1 למערבולת אשר הסבה לה הפסדים רבים, הפסדים אשר מוצדק, לדעתם, לקזז מיתרת החוב הנטענת.

הנתבעים טענו, כי עקב אי כיבוד של המחאה אחת של אחד מלקוחותיהם (חב' מתנ"נ בע"מ), התנער התובע מעסקת ניכיון של כ- 30 המחאות אשר נמסרו על ידי אותו לקוח, ובשל ביטול הסכם הניכיון הנ"ל, חויב חשבונה של הנתבעת 1, בהיקף מלוא סדרת ההמחאות – כ- 350,000 ש"ח.

פעולה זאת, לטענתם, הביאה לגלגולו של כדור שלג, כאשר התובע סירב, בשרירותיות לטענתם, לחלופה אשר תעמיד את הבטוחה הנדרשת לקיום מסגרת האשראי, והם מעריכים את נזקם בגין פעולות אלה (העמדת ההלוואה שניתנה כנגד אותן המחאות לפירעון מלא, העמסת יתרת החוב על מסגרת האשראי הקיימת, וסירוב להצעות להסדרת החיובים), בהיקף של 4,500,000 ₪, נזק בשיעור העולה על הסכום הנתבע על ידי התובע כעת.

בנוסף ציינו הנתבעים כי התובע סירב למסור להם את ההמחאות אשר נכללו בהמחאות אשר נוכו בחשבון ולא כובדו, והקשה עליהם אף יותר, גם הפעם בשרירות לב, ותוך הפרת חובת הזהירות המוטלת עליו.

מוסיפים ומרחיבים הנתבעים, כי לטענתם, אלמלא היה התובע פועל כפי שפעל (הנתבעים טענו כי לאור הבטוחות אשר היו קיימות בחשבון, לא הייתה הצדקה לבטל את מסגרת האשראי), ויותר מכך, אלמלא היה התובע מסרב למסור לידיהם את ההמחאות אשר לא כובדו, הרי שלא הייתה נוצרת יתרת החוב הנתבעת כעת.

בנוסף לאמור, השיגו הנתבעים על שאלת החיוב בריבית בחשבון (אם כי זנחו טיעון זה בסיכומי טענותיהם, ולפיכך לא אתייחס לטענה זאת).

צירופם של כל אלה, לגישת הנתבעים, מצדיקה כי תינתן להם רשות להתגונן על מנת שתישמענה טענות ההגנה שלהם, ויקוזזו נזקיהם בשל האמור.

לאחר בחינת טענות שני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מוצדק במקרה זה ליתן להם רשות להתגונן בפני התובענה. סימן השאלה אותו מציבים הנתבעים בהקשר של תקינות וסבירות התנהגותו של התובע, אמנם אינו מהווה הגנה מוצקה ואף אינו נתמך בחוות דעת חשבונאית אצל הנתבעים, ואולם מדובר בסימן שאלה מקיף וכבד דיו, על מנת שתישמענה טענות הנתבעים, ותינתן להם הזכות לעמת את מנהל הבנק (הנזכר בתצהירים ובסיכומי טענות הנתבעים – מר וגמן) מול הפעולות אשר בוצעו, בהסתכלות שבדיעבד. אני בהחלט מאמץ את ההפניה אשר פורטה בסעיף 9 לסיכומי טענות הנתבעים, כמקימה את אותו סימן שאלה.

סימני השאלה במקרה זה הינם רבים, והדברים מצדיקים ומחייבים בדיקה לגופו של עניין. איני סבור כי מדובר בטענות אשר מוטב היה אילו לא היו באות לעולם, כדברי התובע בסיכומי טענותיו. אכן חלק מן הטענות הינן קלושות, אולם המכלול באשר למישור הראשוני והעקרוני, טעון בירור ובדיקה, ולא ניתן לומר כי אין כל סיכוי לטענת ההגנה.

לעניין החובה המוטלת על התובע, בכל הנוגע לחובת תום הלב, אשר לטענת הנתבעים הופרה, נאמר "ההנחה הראשונה היא, שבין הבנק לבין לקוחותיו קיימת מערכת יחסים מיוחדת, במסגרתה מצפים הלקוחות מן הבנק שינהג בהם ביושר ובהגינות... הבנקים נתפסים כגוף מעין ציבורי, והם נדרשים לרמה גבוהה של ניקיון כפיים ואיפוק בהפעלת יתרונותיהן הדיוניים והאחרים. מכלול הדינים מגבש מעין עסקה דו צדדית בין הבנקים לבין הציבור בכללותו, לפיו זוכים הבנקים ביתרונות מסויימים בצד הזכות, והן כפופים למערכת חובות מיוחדת בצד החובה" (נרקיס ומור, "חובות החלות על הבנקים", כרך א', עמ' 133).

טענות הנתבעים בהקשר זה, לא רק שחולקות על ביצוע הפעולות מטעם התובע, לכאורה בניגוד למוסכם, אלא ניתן לראותן כמתפרשות אל עבר הטענה, כי התובע עשה, במסגרת ניהול החשבון, שימוש שלא בתום לב, בזכות החוקית אשר עמדה לזכותו מכח הסכם מסגרות האשראי (בעת ש"העמיס" את ההמחאות של חב' מתנ"ן על מסגרת האשראי) או בזכויות אשר הוענקו לו מכח עסקאות הניכיון.

עול ההוכחה המוטל על הנתבעים, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

משקלה של טענת ההגנה בשלב זה, אינו קצוב ואינו מוכח עד תום, שכן הנתבעים לא כימתו את נזקיהם מההפרה הנטענת, למעט אמירה בעלמא שאינה נתמכת באסמכתאות, ויש להתייחס אליה כטענה אשר לא הובררה עד תומה בשלב זה.

על פי ההלכות אשר נקבעו בפסיקת בתי המשפט, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן.

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).

לגישתי, לאור פסיקת בתי המשפט עד כה, הנוקטים בהקשר זה בגישת בית הלל, די בטענות אשר הועלו בהקשר זה, על מנת ליתן רשות להתגונן בפני התובענה, לצורך השלמת הבירור העובדתי. גם הטענות שהעלה התובע בהקשר זה אותן המחאות מצד ג' (מר רובין) והיעדר עסקה אל מאחוריהן, באופן אשר הצדיק את התנהגות ופעולות התובע – מקומן לא בשלב הנוכחי, אלא בשלב בו ייקבעו בהקשר זה ממצאים עובדתיים לגופו של עניין, ולאחר שמיעת אותו צד ג' אשר אינו צד להליך דכאן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ