אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' דרי

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' דרי

תאריך פרסום : 07/12/2010 | גרסת הדפסה
ת"ת
בית משפט השלום תל אביב - יפו
13683-09-09
07/12/2010
בפני השופט:
ארנה לוי

- נגד -
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע " מ
הנתבע:
אורית דרי
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה כספית, שעניינה שיק שמשכה הנתבעת, אשר התובע (להלן: "הבנק") אוחז בו ודורש פרעונו.

כללי

ראשיתה של התובענה היא בקשה לבצוע שיק על סך 3450 ₪, אשר הוגש לבצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי הבנק ביום 28.6.09 במסגרת תיק מס' 01-72608-09-3. מדובר בשיק אשר נמשך מחשבון הנתבעת לפקודת אודיו נץ סטריאו (2000) בע"מ (להלן: "הנפרעת") ומועד פירעונו 10.5.08. הנפרעת הפקידה השיק בחשבונה בבנק ביום 29.9.08. השיק לא כובד על ידי הבנק הנמשך בשל הגבלת חשבון הנתבעת וחשבון הנפרעת חויב בסכום השיק. הנתבעת הגישה התנגדות לבצוע השיק אשר התקבלה ביום 7.1.10. בתיק נשמעו ראיות.

אין חולק כי הבנק הוא אוחז בשטר. ככל שהבנק ימצא אוחז כשורה, הרי שכל טענת הגנה של הנתבעת אינה יפה כלפיו, כאמור בסעיף 37(2) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). ככל שאינו אוחז כשורה, כל טענת הגנה שיש לנתבעת כלפי הנפרעת כוחה יפה גם כלפי הבנק, אליו סוחר השיק. כל טענת הגנה כלפי הצד הקרוב אשר נטל את השטר מהנתבע פוגמת בזכות הקניין של נוטל השטר, כל עוד לא הגיע השטר לידי אוחז כשורה (ע"א 333/61 גויסקי נ' חיים יוסף מאיר, פ"ד טז 595, 598). סעיף 29(ב) לפקודה קובע כי כל אוחז שטר חזקה לכאורה כי הוא אוחז כשורה, אלא אם הוכחה טענת הגנה על ידי הנתבע על פי השטר. מקום בו הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה כלפי הנפרע, עוברת חובת ההוכחה אל התובע כי הוא אוחז כשורה בהתאם לתנאים הנקובים בפקודה. אם הנתבע לא יצליח להוכיח את טענת ההגנה שלו יזכה התובע בתביעתו גם ללא אחיזה כשורה. אם הוכיח הנתבע את טיעונו, עובר נטל הראיה לתובע להוכיח כי הוא אוחז כשורה וכך הוא מתגבר על אותה טענת הגנה (ראה: ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שניה, 2007, עמ' 223- 224).

מכאן, שעלינו לבדוק תחילה אם לנתבעת קיימת, כלפי הנפרעת, היא הצד הקרוב לשטר, הגנה טובה מפני מימושו. אם אין לנתבעת הגנה טובה, די באמור כדי לקבל התביעה כנגדה. אם יש לנתבעת הגנה טובה כלפי הצד הקרוב, אז יהא מקום לבחון אם הבנק הוא אוחז כשורה בשטר, המתגבר על טענת ההגנה של הנתבעת.

הגנת הנתבעת

טענת הנתבעת, אותה העלתה עוד בעת התנגדותה לבצוע השיק, היא, כי פרעה את סכום החוב לנפרעת עוד בטרם סוחר השיק לבנק. בתצהירה ועדותה ציינה כי השיק, יחד עם שיק נוסף, ניתן על ידה לנפרעת בראשית שנת 2008 כנגד רכישת מערכת סטריאו. ביום שהשיק היה אמור להיפרע שילמה את סכומו במזומן למנהל הנפרעת, מר רועי ארזי, זאת, כי באותה התקופה חששה שהיא עלולה להיכנס להגבלה בחשבון הבנק שלה. היא לא קיבלה את השיק חזרה ושכחה לדרוש אותו. כאשר החליפה את השיק במזומן לא קבלה מסמך נוסף. היא סמכה על מנהל הנפרעת וסברה כי השיק הושמד. היא לא שמרה מסמכים רלוונטיים כמו חשבונית העסקה או דפי חשבון הבנק שלה מאותה התקופה. מטעם הנתבעת העיד גם מר רועי ארזי, מנהל הנפרעת. הוא אישר את טענת הנתבעת כי היא שילמה את סכום השיק במזומן לנפרעת ביום בו השיק היה אמור להיפרע. הוא לא נתן לה קבלה. הוא אינו זוכר כי הפקיד השיק ביום 29.9.08 ואם הפקיד, מדובר בטעות בתום לב מצדו שכן היה עליו להשיב את השיק לנתבעת.

הנתבעת טוענת כי הוכיחה את גרסתה, על פיה קיימה את חיוביה בהתאם לעסקת היסוד, והוכיחה הגנה מפני הצד הקרוב לעסקה. נטען כי למנהל הנפרעת דווקא אינטרס הפוך לזה של הנתבעת, שכן לו היה על הנתבעת לשלם את סכום השיק בהתאם לתביעה, היה בכך כדי להקטין את חובה של הנפרעת לבנק.

הבנק טוען כי אין לתת אמון בעדות הנתבעת ובעדות מנהל הנפרעת. נטען כי למנהל הנפרעת אינטרס לדחות התביעה, כיון שאם הנתבעת תידרש לפרוע השיק היא תגיש תביעה כנגד הנפרעת. נטען כי לא ניתן הסבר מדוע לא הוצגו מסמכים התומכים בטענות הנתבעת והנפרעת כי הסכום שולם במזומן, כמו תדפיסי תנועות בחשבון הנתבעת, חשבונית או קבלה שניתנה לנתבעת וספרי החשבונות של הנפרעת. נטען כי לא ברור כיצד הנתבעת לא טרחה לקבל מסמך כלשהו שיעיד שבוצע תשלום כנגד השיק שנתנה ומדוע לא ביקשה את השיק חזרה.

לאחר ששמעתי עדויות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות מסקנתי היא כי הנתבעת הוכיחה טענת הגנה טובה כלפי הנפרעת ואני מקבלת את הגרסה על פיה סכום השיק נפרע במלואו לידי אוחזת השיק באותו המועד, היא הנפרעת. עדות הנתבעת ומר ארזי, מנהל הנפרעת, מהימנות בעני ולא נסתרו על ידי כל ראיה אחרת. אמנם, הן הנתבעת והן הנפרעת התרשלו בכך שלא השמידו את השיק לאחר שנפרע והנפרעת אף סיחרה אותו, למרות שנפרע, ובכך מעלה באמון הנתבעת, אך אין ברשלנות זו כדי להועיל לבנק. איני סבורה כי אי הצגת מסמכים על ידי הנתבעת או הנפרעת צריכה לשמש בנסיבות העניין להחלשת גרסתן. מדובר בשיק שמועד פירעונו היה במאי 2008, הוא הוצג לפירעון בספטמבר 2008 והבקשה לבצוע השטר הוגשה ביוני 2009, יותר משנה לאחר מועד הפירעון. מקובל עלי כי הנתבעת לא שמרה את מסמכי עסקת היסוד, מה עוד שאיני סבורה כי היה במסמכים אלו כדי להועיל בבירור המחלוקת, שהרי אין מחלוקת לגבי עצם בצוע עסקת היסוד. הנתבעת ומר ארזי הבהירו כי לא נערך מסמך לגבי המרת השיק במזומן, הנתבעת סמכה על מר ארזי שהשיק יושמד, כך שלא ברור אלו מסמכים נוספים ניתן היה להציג, אשר יכלו לתמוך בגרסת הנתבעת. מקובל עלי גם כי, כיון שמדובר בחוב כלפי הנפרעת, הרי שאם באמת היה קיים חוב כזה, האינטרס של הנפרעת היה דווקא לדרוש פירעונו ולא לאשר כי החוב סולק. אם תחויב הנתבעת לשלם לבנק את סכום החוב, הרי יקטן סכום חובה של הנפרעת לבנק. טענת הבנק כי הנפרעת חוששת מתביעה של הנתבעת כנגדה אינה הגיונית. על הנפרעת לחשוש מתביעה כנגדה רק אם באמת שולם החוב ואז תהיה קיימת עילת תביעה לנתבעת אם תחוייב לשלם פעמיים, ולא אם לא שולם. אם החוב לא שולם, לא הייתה כל סיבה לנפרעת לטעון אחרת. הבנק בחר לטעון טענות של תרמית וקנוניה כלפי הנתבעת והנפרעת. טענות אלו נטענו באופן סתמי, ללא בסיס וללא כל בדל ראיה תומכת. ועוד יותר מכך. יש לזכור כי הבנק פועל בנסיבות שבפנינו ובעניינו של שיק זה, שנמסר לו לגבייה בלבד ולא לניכיון או כבטוחה, כשלוחה של הנפרעת לגביית החוב. הבנק לא רכש את השיק ואין לו זכויות קניין ואינטרסים משל עצמו בשיק. אחיזתו בשיק היא לצרכי השליחות, הוא יונק כוחו רק משולחתו והוא פועל מכח זכויות שולחתו על פי עסקת היסוד (ראה: לרנר, שם, עמ' 387- 390). בנסיבות אלו, מקום בו שולחתו של הבנק, היא הנפרעת, מודה כי אין לה עוד כל זכויות כלפי הנתבעת על פי עסקת היסוד, כי החוב נפרע טרם סיחור השיק וכי אין לפעול עוד לגבייתו, הרי שלמעשה הבנק פועל בניגוד לחובותיו כשלוח. על השלוח לפעול בנאמנות ועל פי הוראות השולח. מקום בו השולח טוען כי לא קיים חוב על פי עסקת היסוד ואין מקום להליך גביה, אין כל בסיס לטענה הפוכה של השלוח.

"לפני שעבר זמנו"

נוכח מסקנה זו, עובר הנטל אל הבנק להוכיח כי הוא אוחז כשורה. סעיף 28(א) לפקודה קובע התנאים להיות אוחז "אוחז כשורה" והם: נטילת השטר כשהוא תקין לפי מראהו; לפני שעבר זמנו; בתום לב ובעד ערך. על הבנק להוכיח, אם כן, בין היתר, אחיזת השטר על ידו לפני שעבר זמנו, קרי, לפני שעבר מועד פירעונו.

סעיף 73 לפקודה קובע כי שיק הוא שטר חליפין בר פירעון עם דרישה (ראה גם: לרנר, שם, עמ' 243). סעיף 35 (ג) קובע כי "שטר שזמן פירעונו עם דרישה, וחזותו מעידה עליו שהיה במחזור זמן רב במידה שאינה סבירה, יראוהו כשטר שעבר זמנו, כמשמעותו בסעיף זה ולענינו; מהו, לענין זה, זמן רב במידה שאינה סבירה, היא שאלה של עובדה". סעיף 35(ב) לפקודה קובע כי "שטר שעבר זמנו אין לסחרו אלא כפוף לכל פגם שבזכות קניין שהשטר היה פגוע בו בשעת חלותו, ומאותה שעה ואילך הנוטל את השטר אינו יכול לרכוש או ליתן זכות קניין טובה מזו שהייתה לאדם שמידו נטל". בעניין זה נאמר: "שטר – לרבות שיק – שעבר זמנו, נשאר מבחינה פורמלית מסמך סחיר...אבל מי שלוקח שטר כזה, רוכש את הזכות שהייתה למעבירו, ולא יותר; הסחרות המהותית פסקה...עצם העברת שטר שזמנו עבר, נחשבת למעשה "לא תקין" המעיד על חוסר תום לב...עצם העובדה ששטר שזמנו עבר עודנו במחזור מעלה חשד שהעניין אינו כשורה, שכן בדרך הרגילה נפרע השטר בזמן פרעונו" (י' זוסמן, דיני שטרות, מהדורה שישית, 1983, עמ' 269). "ההוראה האמורה, המתנה אחיזה כשורה בנטילת השטר לפני שעבר זמנו, אינה אלא אחד מיסודות תום הלב הדרוש כדי לעשות אדם אוחז כשורה" (ע"א 114/62 יואכים קורצמן בע"מ נ' מיכלסון, פ"ד טז 2677, 2683), אך בהתאם לפקודה "גורם זה זכה למעמד עצמאי, נפרד מתום הלב, ולפיכך נסב לא יהיה אוחז כשורה אפילו היה תם לב ולא ידע שעבר זמנו של השטר" (לרנר, שם, עמ' 242). מתי יחשב שיק כשטר שעבר זמנו? בעניין זה ההלכה היא כי "אורך חייו של שיק באופן סביר, אינו עולה על ימים אחדים. שבוע ימים, אמר בית המשפט בעניין אחד, הוא זמן סביר לגביית שיק...ונראה שתקופה ארוכה יותר חורגת מגדר הסבירות" (ראה זוסמן, שם, עמ' 271; ע"א 346/77 המועצה המקומית מגדל העמק נ' ב.ש.ן חרושת ברזל בע"מ, פ"ד לא (3) 780). בענייננו – מועד הסיחור וההפקדה של השיק מאוחרים ביותר מארבעה חודשים אל מול מועד הפירעון הנקוב בשיק. מדובר בפרק זמן שאינו סביר. מכאן, שהבנק לא אחז בשטר לפני שעבר זמנו והוא אינו אוחז בשיק אחיזה כשורה.

"בעד ערך"

לאור מסקנתי זו אין עוד צורך לדון ביתר התנאים להיות הבנק אוחז כשורה. למעלה מהנדרש אתייחס גם לשאלת היות הבנק אוחז בעד ערך, נושא אליו התייחסו הצדדים. בהתאם להלכה הפסוקה, זיכוי חשבון בנק הלקוח יכול ויחשב כמתן ערך על ידי הבנק הגובה, כאשר הבנק משתמש בשיק שהפקיד הלקוח כדי לפרוע או להקטין את יתרת החובה של האחרון, כאשר תמורה בת ערך עשויה להיות גם "חוב קודם או חבות קודמת" בהתאם לסעיף 26(א)(2) לפקודה. השאלה היא מה הדין במקרה בו השיק אינו נפרע על ידי הבנק הנמשך ואז הבנק הגובה מבטל רטרואקטיבית את הזיכוי בספריו וחוזר ומחייב את חשבון הנפרע בסכום השיק, כך שהזיכוי, למעשה, "מנוטרל". כך גם בענייננו - זיכוי החשבון בסכום השיק ביום 29.9.08 בוטל ביום 2.10.08, רטרואקטיבית ליום ערך של 29.9.08. הבנק מפנה לכך שחשבון הנפרעת היה ביתרת חובה הן במועד הפקדתו והן במועד החזרתו. עוד מפנה הבנק לכך שביום 28.9.08 איפשר לנפרעת למשוך מחשבונה שיק בסך 14,916 ₪, שיק בסך 3000 ₪ ושיק בסך 4000 ₪. הבנק טוען כי ככל שהנפרעת לא הייתה מפקידה ביום 29.9.08 סך של 18,300 ₪ (ההפקדה שבמסגרתה הופקד גם השיק נשוא התובענה) הוא היה מחזיר לנפרעת את השיקים שמשכה יום קודם לכן. הנתבעת טוענת כי השיק חזר עם אותו יום ערך, ובנוסף, הנפרעת הפקידה בבנק מזומן בסך 4500 ₪ ביום 2.10.08 לכיסוי השיק שחזר. הבנק השיב בעניין זה כי ההפקדה האמורה נועדה לכסות חריגה ממסגרת האשראי ולא לכסות את השיק נשוא התובענה.

בשאלה דומה פסק בית המשפט המחוזי, בהתבסס על דברי פרופ' לרנר בספרו (שם, עמ' 392- 402) ועל ע"א 590/82 גיברשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד מג(1) 654, 658, כך:

"הזיכוי והחיוב של החשבון בוצעו באותו יום ערך וניתן לומר שיתרת החובה של הנפרעת לא קטנה הלכה למעשה כלל. ב"כ המערער אמנם צודק בטענתו, שככלל זיכוי חשבון הלקוח בבנק מהווה ערך, אולם, לא ניתן להרחיב את גבולות ההלכה הקובעת זאת, ולומר שזיכוי חשבון הלקוח, שבוטל לאלתר, ולתאריך יום קודם, משל "לא נעשה דבר", מהווה אף הוא ערך. כדברי השופט בך בע"א 590/82 הנ"ל, פעולת החיוב למפרע (ערך של יום קודם) "ניטרלה" את פעולת הזיכוי, ולמעשה לא ניתן כל ערך עבור השיק. יש להבחין איפוא בין המקרה דנן, שבו לא נהנתה הנפרעת מריבית מופחתת בגין חובה לבנק, אפילו בפרק זמן הקצר שמאז הפקדת השיק ועד החזרתו על ידי הבנק הנמשך (יום אחד בלבד), לבין המצב שאליו התייחס השופט זוסמן בספרו...שבו הערך שנתן הבנק בא לידי ביטוי בהקטנת שיעור הריבית בגין החוב בפרק זמן הקצר שחל בין הפקדת השיק להחזרתו על ידי הבנק הנמשך...המקרה דנן שונה ממקרים אחרים, שבהם זוכה חשבון הלקוח במסגרת עסקת ניכיון שיקים, או שהתאפשר ללקוח למשוך במזומן את סכום השיק שהופקד בחשבונו, או שניתן לו אשראי מתאים על בסיס אותו שיק...לשיק דנן לא הייתה כל השפעה על התנהלות החשבון. האשראי שניתן לנפרעת לא ניתן בהתבסס על השיק, וגובהו לא הושפע מהפקדת השיק ואף לא מהחזקתו. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שהבנק לא נתן ערך בעד השיק".

(ע"א (ת"א) 2011/03 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' מסטרמן רות, 22.8.06, ההדגשה במקור). וכך אף בענייננו – מעיון בדפי החשבון ניתן לראות כי במהלך כל התקופה הרלוונטית עמדה יתרת החשבון בערך על אותה היתרה, נערכו הפקדות ומשיכות באופן רציף ולא ניתן לקשור משיכת שיקים בסכומים של יותר מ – 20,000 ₪ יום לפני הפקדת השיק נשוא התובענה להפקדת שיק זה. לא הוכח כי הנפרעת נהנתה מריבית מופחתת בשל הפקדת השיק בשלב כלשהוא, כי התאפשר לנפרעת למשוך במזומן את סכום השיק שהופקד או כי ניתן לה אשראי מתאים על בסיס השיק. חשבון הנפרעת המשיך להיות באותו המצב לאורך כל התקופה ובערך באותה יתרת חובה, משיכות הנפרעת אינן קשורות להפקדת השיק, לשיק לא הייתה כל השפעה על התנהלות החשבון וגובה האשראי שניתן לנפרעת לא הושפע מהפקדת השיק ובוודאי שלא מהחזקתו, שהרי השיק הופקד לאחר מועד פירעונו ולא הוחזק על ידי הבנק.

הבנק טוען עוד כי הוא אוחז בעד ערך בשל זכות העיכבון הנתונה לו על שטרות המופקדים אצלו, בהתאם להוראות סעיף 26 (ג) לפקודה והוראות ההסכם בינו ובין הנפרעת. שוב, למעלה מהצורך, אעיר כי, אכן, הפקדת שיקים דחויים מקום בו קיים הסכם משכון, עשויה להיחשב כמתן ערך על ידי הבנק, כיון שהשיק משמש כבטוחה (ראה: לרנר, שם, עמ' 50 – 51, 390- 391, 397). עם זאת, נראה שהשיק נשוא התובענה לא היה שיק ששימש כבטוחה. כאמור, מדובר בשיק שנמסר לבנק לאחר מועד פירעונו ולא בשיק דחוי. היסב השיק לבנק במקרה זה נועד לצורך גבייה בלבד ולא הוכח כי שימש להבטחת חוב הנפרעת כלפי הבנק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ