אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אביגדור ישאל תעשיות בע"מ ואח'

בנק מרכנתיל דיסקונט בעמ נ' אביגדור ישאל תעשיות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 11/03/2013 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
13256-01-13
25/02/2013
בפני השופט:
ורדה אלשייך

- נגד -
התובע:
עו"ד רונן מטריבתפקידו כמפרק זמני של חב' אביגדור ישאל תעשיות בע"מ
הנתבע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

החלטה

מונחת בפני מחלוקת בין מפרקה הזמני של חברת אביגדור ישראל תעשיות בע"מ (להלן: "המפרק" או "בעל התפקיד") לבין חברת נירוסטה צפון בע"מ (להלן: "המציעה" או "הרוכשת"), אשר התקשרה עם המפרק הזמני באמצעות הצעה מפורטת שהתגלגלה להסכם מכר של החברה, פעילותה ונכסיה, בכפוף לאישור בית המשפט. אלא, שביני לביני הרוכשת מבקשת להשתחרר מן ההתחייבות וכן כי יערך מכרז חדש. זאת, עקב הדרדרות מצבה של החברה חדלת הפרעון בתקופת הביניים, אשר לשיטתה חדלה לפעול כ"עסק חי"; המפרק וכונס הנכסים הרשמי מתנגדים לעמדה זו של הרוכשת, ומכאן הבקשה שבפני.

עיינתי בעמדות הצדדים, ולאחר שנערך דיון במעמד הצדדים בו השלימו את הצדדים את טענותיהם, אולם נמנעו מעריכת חקירות, הרי שלא נותר לי אלא להכריע – כולל הסקת מסקנות עובדתיות במידת הצורך - בהתאם לטיעונים ולחומר שהונחו בפני.

השאלה העומדת על הפרק, עניינה תוקפה של התקשרות בין בעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון לבין מציע, אשר הגיש לכאורה הצעה סופית ומחייבת לרכישת חברה חדלת פרעון, ואף הפקיד לשם כך ערבות בהתאם לתנאים שהוסכמו בין הצדדים. יוצא כי על-פניו, בפנינו מציע אשר הגיב ל"הזמנה להציע הצעות" בהצעה מגובשת ומוגמרת, שהתקבלה על ידי המפרק כהצעה זוכה. קרי, שילוב זה של הצעה וקיבול אינו זקוק עוד אלא להתקיימות תנאי מתלה בדרך של אישור בית המשפט, כדי לקרום עור וגידים.
אלא מאי? המחלוקת המרכזית נשוא הבקשה שבפני, עניינה טענת הרוכשת כי בין לבין התדרדר מצבה של החברה, ולמעשה היא חדלה לתפקד כ"עסק חי". לשיטת הרוכשת, כל הצעתה לא באה לעולם אלא משום שהחברה היתה עסק חי וברצונה של הרוכשת לרוכשה ככזו. מוסיפה הרוכשת וטוענת, ובמידה רבה מאד של הגיון לשיטתה, כי עצם העובדה שהתחייבה לקלוט עובדים (הגם שבהצעה זו נפלו פגמים ותהיות רבות, לדעת העובדים עצמם), וההסכם עצמו כולל פניה אל הממונה להגבלים עסקיים, מלמד כי כל הגיונו וחיותו של ההסכם נובע מהיות החברה עסק חי. זאת, להבדיל מ"מכר ברזלים".
לא מן המותר להוסיף ולציין כי תחילה טענה הרוכשת כי אין היא חוזרת בה מהצעתה, אולם שוקלת לתבוע את המפרק הזמני בשל מחדלים רשלניים, לשיטתה, שגרמו להדרדרות במצב החברה בתקופת הביניים. המציעה קובלת בין היתר, על העובדה כי המפרק הזמני לא מיהר להגיש את ההצעה לבית המשפט, אלא עשה בה שימוש כדי לנסות ולקיים התמחרות פתוחה; אך רק משזו לא עלתה יפה, הגיש לבית המשפט בקשה לאשר את המכר. מאוחר יותר, שינתה טעמה ודרשה עריכת התמחרות חדשה, אשר בה תמכר החברה שלא כ"עסק חי".
המפרק, מצידו, שולל את טענות הרוכשת וטוען כי ההסכם אינו כולל כל תניה המחייבת כי הממכר יהיה במצב של "עסק חי"; אי לכך, הוא עותר לאשר את ההסכם המקורי עם המציעה חרף התנגדותה, על כל המשתמע מכך; כונס הנכסים הרשמי תומך הלכה למעשה בעמדת המפרק.

נקודת המוצא, אותה יש לבחון תחילה בניתוח היחסים דלעיל, הינה מטבע דברים, המסמך הכתוב המכיל את ההסכמות המפורטות בין הצדדים. זאת כאשר אין, ולא יכולה להיות, מחלוקת בין הצדדים, כי זה מנוסח באורח משפטי, מפורט ומחייב, לאחר משא ומתן בין שני צדדים מיוצגים ובעלי הבנה עסקית ומשפטית. על-פניו, הרי שאף הרוכשת אינה חולקת, כי לו המפרק היה מביא את המסמך דלעיל לאישור בית המשפט וזה היה חותם עליה חודש אחד קודם לכן, הרי שחוזה המכר היה מתגבש באורח סופי.
אין צורך להכביר מילים כי הדין דהיום נותן את מירב התוקף ללשון החוזה; זאת, באורח המסדיר בצורה מצומצמת יחסית את האפשרות שנטלה לעצמה ההלכה הפסוקה קודם לכן ליתן עדיפות למה שנראה לשופט כאומד-דעת או נסיבות חיצוניות על-פני הלשון; וכך קובע כיום סעיף 25 לחוק החוזים בנוסחו המעודכן:

25 (א) חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו.(ב) חוזה הניתן לפירושים שונים, פירוש המקיים אותו עדיף על פירוש שלפיו הוא בטל. (ב1) חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו. (ג) ביטויים ותניות בחוזה שנוהגים להשתמש בהם בחוזים מאותו סוג יפורשו לפי המשמעות הנודעת להם באותם חוזים. (ההדגשות אינן במקור – ו.א)

בעניננו, אין ספק אם תתכן מחלוקת כי אין תחולה לתת-סעיף ב1, וזאת באשר עניין לנו בהסכם מכר שנכרת לאחר משא ומתן עם מציע עסקי, שטרם לכניסתו למשא ומתן היה חופשי להתקשר או שלא להתקשר לפי רצונו; לא חל עליו כל לחץ יוצא דופן שהפך אותו נחות אינהרנטית בכח המיקוח יחסית למפרק (ולכל היותר, נהפוך הוא, באשר המפרק הוא זה הנאלץ למכור במהירות פירמה קורסת, שמצבה הולך ורע מיום ליום). אי לכך, אין ולא יכול להיות ספק כי אין מקום להקנות לרוכשת דווקא עדיפות פרשנית על פני המפרק; ובהעדר ראיה לסתור אניח, לטובת הרוכשת, כי בכל הנוגע להשפעת כוח מיקוח על הפרשנות החוזית, מן הראוי לנקוט גישה "נייטרלית", ככל הדברים אמורים בסעיף קטן ב1.

לעומת זאת, קיים אף קיים משקל לאמור בסעיף 25(א), אשר מעצם טיבו מציב מכשול – אף אם לא כזה שלא ניתן להתגבר עליו – בפני מי שמבקש לפרש חוזה באורח "יצירתי" מדי, שנראה כחורג יחסית מהלשון הפשוטה ומה שעולה ממנה; כמו כן, פועלים במידה מסויימת לחובת הרוכשת סעיף 25(ב), הנוטה להעדיף פירוש המקיים הסכם ככזה המבטל אותו; וסעיף 25(ג), ככל שהוא חל על פרשנות תניות ה-As is where is, שמופיעות בחוזה המכר.


במה דברים אמורים?

אכן, שמעתי בקשב רב את טענות בא-כוח הרוכשת, ואכן אני נוטה להאמין לדבריו כי המבקשת רצתה והתכוונה לרכוש עסק חי; ואי לכך, התכוונה להעסיק עובדים – אף אם בתניית העסקה "ליברלית" ולא מחייבת לגמרי, אשר לא בכדי העלתה התנגדות בקרב העובדים עצמם, באשר כלל לא ברור, כמה מהעובדים היו מועסקים בפועל, היה וחלק מהעובדים המקוריים היו מסרבים לשוב לעבודה; ועוד פחות מכך ברורה תקופת ההעסקה האמיתית לה התכוונה הרוכשת.


אלא מאי? כוונות ותקוות לחוד, ותוכנה של התחייבות משפטית לחוד.

הכרעתה של המחלוקת תעשה לפי אבחנה פשוטה זו: מקום בו רצונה של הרוכשת בעסק חי עוגן בהסכם המכר, או קיים טעם משפטי אחר המביא לאותה תוצאה, ההופכת את מצב העסק במועד הקובע של ההעברה בפועל למעין תנאי מתלה, הרי שדין עמדתה להתקבל והיא משוחררת מן ההסכמות. לעומת זאת, מקום בו לא ימצא עיגון כזה, הרי שאין בפנינו אלא "טעות בכדאיות" או בשיקול הדעת והערכת הסיכונים מצד הרוכשת, באורח אשר אינו מקנה לה יכולת לבטל את הסכמתה, שקיבלה לכאורה תוקף חוזי כדת וכדין.

הנדבך הראשון והמרכזי של הבדיקה הפרשנית, קרי - בחינה של לשון ההסכם, אינו מסייע כלל ועיקר למבקשת. הפכתי והפכתי בחוזה, ודומה כי תנייה המחייבת כי החברה תהיה במצב של "עסק חי" טרם רכישתה – איין.
הממכר עצמו, המוגדר כ"נכסי החברה", מפורט בסעיף 2 על תתי-סעיפיו, כמורכב ממלאי ורכוש קבוע, כאשר הרוכש מוותר, במפורש ומראש, על טענות לפגמים, תוך הצהרה כי בדק את הממכר, ואף ידוע לו לפי הצהרתו כי "ידוע ומוסכם כי נכסי החברה המפורטים בסעיף 2.1 לעילח אינם קיימים ו/או פגומים" (סעיף 2.3); ואם לא די בזה, הרי סעיף 2.2 מוסיף הרוכש ומבהיר כי ידוע לו כי "הממכר הינו נכסי החברה הנזכרים בסעיף 2.1 ככל שהם בבעלות החברה או לחברה זכויות בהם, ונכסים אלו בלבד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ