אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מחאג'נה חסן תלס ואח'

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' מחאג'נה חסן תלס ואח'

תאריך פרסום : 09/02/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום עכו
1264-04
28/01/2010
בפני השופט:
ג'ני טנוס

- נגד -
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
הנתבע:
1. יוסף מחאג'נה חסן תלס
2. מוחמד מחאגנה
3. עלא מחאג'נה

פסק-דין

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית על סך 37,410 ש"ח שהגיש התובע, בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "הבנק") נגד שלושת הנתבעים.

התביעה נסמכת על טענת הבנק באשר לערבותם של הנתבעים על פי כתב-ערבות להבטחת 'כל חוב' עד לסך של 40,000 ש"ח בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה, הוצאות ושכ"ט עו"ד, אותו תחוב החייבת העיקרית, גב' מחאג'נה מרים אחמד (להלן: "החייבת העיקרית"), כלפי הבנק .

אין חולק בין הצדדים, כי ביום 24/5/00 הגיש הבנק נגד החייבת העיקרית תביעה כספית על סך של 30,293 ש"ח לסילוק יתרת החוב בחשבון העו"ש שהתנהל על שמה, חשבון מס' 83003 (להלן: "החשבון") .

זה המקום לציין, כי החוב שעמד בבסיס התביעה שהוגשה בזמנו נגד החייבת העיקרית כלל שני רכיבים: האחד, בגין יתרת חוב בחשבון בשל חיובים שוטפים בעו"ש בסכום של 14,223 ש"ח. הרכיב השני הוא בגין פירעון מוקדם של יתרת הלוואה לא מסולקת, בסך של 15,003 ש"ח, וכן סכומים זניחים נוספים בגין עמלות וכד' (דף החשבון - נספח ה' 2 לתצהירו של פקיד הבנק).

לנוכח העובדה, כי החייבת העיקרית לא התגוננה מפני התביעה, ניתן נגדה פסק דין ביום 28/7/00 אשר חייב אותה בתשלום הסכום הנ"ל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ומאחר שהחייבת העיקרית לא ביצעה את פסק הדין, נפתח נגדה תיק הוצל"פ שמספרו 0802335018 .

לאחר משלוח הודעות לנתבעים קיבל הבנק אישור של ראש ההוצל"פ לפתוח בהליכים כנגד הנתבעים מכוח ערבותם לחובות החייבת העיקרית, ובעקבות כך הוגשה התביעה דנן.

הנתבעים בתורם טוענים, כי הם מעולם לא חתמו על ערבות להבטחת "כל חוב" של החייבת העיקרית, אלא חתמו על ערבות להבטחת פירעון הלוואה שנטלה החייבת העיקרית על סך של 40,000 ש"ח (בערכי קרן).

אף שכתב הערבות עליו חתומים הנתבעים נושא כותרת של ערבות להבטחת כל חוב, טוענים הנתבעים כי הם הסכימו בזמנו לחתום על ערבות להבטחת פירעון ההלוואה, כאמור, מפני שכך היה רצונם, כך הם נתבקשו לעשות על ידי החייבת העיקרית, וכך הוסבר להם על ידי פקיד הבנק שטיפל בעניין.

עוד הוסיפו הנתבעים, שהבנק הטעה אותם לחשוב כי הם חותמים על ערבות להבטחת פירעון ההלוואה, ומכל מקום אין לחייב אותם בתשלום כלשהו במסגרת ההליך דנן מאחר שהבנק לא הוכיח את גובה החוב בגין פירעון מוקדם של ההלוואה, לאור כך שלא הוצג להם הסכם ההלוואה אף לא לוח הסילוקין. לפיכך לא ניתן לדעת מה היו התשלומים ששילמה החייבת העיקרית לצורך הפירעון השוטף של ההלוואה, מהו שיעור הריבית על פי הסכם ההלוואה, או מהו גובה הריבית בעקבות הפירעון המוקדם של יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת לאחר חיוב החשבון בסכום היתרה.

ולבסוף, טוענים הנתבעים כי הסכומים ששולמו על ידי החייבת העיקרית במועדים שונים, כמו גם התשלום שנעשה על ידי ערב נוסף שאינו צד להליכים אלה, די בהם כדי לסלק כל חוב שהם חייבים, אם הם חייבים, כלפי החייבת העיקרית.

על כל אלה השיב הבנק, כי אין ממש בטענות הנתבעים. הבנק חזר והדגיש, כי סכום החוב עפ"י כתב התביעה המתוקן מתבסס על תוספת ריבית כחוק ולא על שיעור הריבית הבנקאית. ובנוסף, הנתבעים אינם יכולים לטעון טענות בעל-פה כנגד מסמך בכתב, ולכן אין לאפשר להם להתכחש להתחייבותם עפ"י כתב הערבות. ולבסוף, גם לפי גישת הנתבעים התוצאה היא שהם חייבים לשלם את החוב המתייחס לרכיב ההלוואה, שלגביה אין הם מכחישים את ערבותם לסילוקה, ולכן בכל מקרה יש להשית עליהם חיוב זה.

ניסיונות של הצדדים וכן של בית המשפט להביא את המתדיינים לידי הסדר פשרה לא הצליחו, ולכן לא היה מנוס מקביעת התיק לישיבת הוכחות שבמסגרתה העידו פקיד הבנק וכן שניים מהנתבעים.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי את טענותיהם, נחה דעתי לדחות את התביעה.

אפתח בכך, כי אני מקבלת את טענת הנתבעים לפיה הסכימו לערוב כלפי הבנק להבטחת תשלום ההלוואה שנטלה החייבת העיקרית, ותו לא. כמו כן, אני מקבלת את טענתם כי לא נתבקשו, לא הסכימו ולא הוסבר להם שהם נדרשים לערוב לכל חוב של החייבת העיקרית כלפי הבנק, יהיה מקורו אשר יהיה.

מסקנה זו נסמכת על מספר תהיות שהותירו את ראיות הבנק עם סימני שאלה. אומנם גם הגנת הנתבעים אינה חפה מקשיים, אך אין בכך כדי לשנות מן המסקנה הנ"ל או לרפא את סימני השאלה שנותרו בפרשת התביעה.

אתייחס להלן לראיות ולממצאים השונים שהתגלו לפניי.

כפי שציינתי מקודם, מטעם הבנק העיד הפקיד אשר טיפל בזמנו בערבותם של הנתבעים. הלה לא ידע למסור מזיכרונו פרטים שקשורים למעמד החתימה של הנתבעים על כתב הערבות בשל חלוף לא מעט שנים מאז, וכל עדותו בעניין התבססה למעשה על כתב הערבות, ממנו ידע לומר לנו כי הערבות של הנתבעים היא לכל חוב של החייבת העיקרית ולא לפירעון ההלוואה (עמ' 7 ועמ' 8 לפרוטוקול הדיון מיום 5/3/08, שם מפנה פקיד הבנק לכתב הערבות כמקור לידיעתו).

מכאן, שאין כל עדיפות לעדות פקיד הבנק בעניין זה על פני עדותם של הנתבעים.

אם כך, איזו מבין שתי הגרסאות הנוגדות יש להעדיף ?

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ