אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' גאנם

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' גאנם

תאריך פרסום : 29/05/2011 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום קריות
2553-07
24/05/2011
בפני השופט:
פנינה לוקיץ'

- נגד -
התובע:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
הנתבע:
תמימה גאנם
פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה לפרעונם של שמונה שטרות בסכום כולל של 28,000 אשר נמשכו מחשבונה של הנתבעת, גאנם תמימה סאלח, בבנק ערבי ישראלי. טענתה העיקרית של הנתבעת כנגד פרעון השיקים הינה כי חל כשלון תמורה מלא כלפיה מצידו של מושך השיקים, ומאחר והתובע לא נטל אותם "בתום לב" ו"בעד ערך" הוא אינו בגדר "אוחז כשורה", ולא עומדת לו זכות כלפיה לפרעון השיקים.

1. השטרות הופקדו ביום 1.11.04 אצל התובע על ידי מר אחסאן מוראד (להלן : "מוראד") , אשר קיבל אותם מידי הנתבעת והעבירם לתובע על מנת שישמשו כביטחון לחשבונו של מוראד אצל התובע. משכך, הופקדו השיקים נשוא תביעה זו במאגר השיקים הדחויים בחשבונו של מוראד והיוו בטחון לתובע לצורך החזר חובות מוראד לתובע ומתן אשראי.בהגיע מועד פרעונם (החל מיום 20.6.05 ובכל 20 לחודש עוקב בהתאמה), השטרות הופקדו אך חוללו שכן ניתנה הוראת ביטול על ידי הנתבעת, וחשבונו של מוראד אצל התובע חוייב בהתאם. לטענת התובע, טרם נגבתה תמורת השיקים ואף חובותיו של מוראד לתובע טרם נפרעו.

התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשטרות נשוא התובענה ומשום כך הוא זכאי לפרעונם מעם הנתבעת, ללא קשר ליחסים שבין הנתבעת למוראד ולשאלה באם מוראד עמד בהתחיבויותיו כלפי הנתבעת, אם לאו.

2. הנתבעת טוענת כי השטרות נשוא התובענה , נמסרו במסגרת עיסקת היסוד בינה לבין מוראד , במסגרתה התחייב מוראד לבצע עבודות גינון עבור הנתבעת. לטענת הנתבעת, לא בוצעו כלל עבודות גינון כמובטח ולכן ניתנה הוראת ביטול לכל השטרות נשוא התובענה.

טענת הנתבעת היא לכשלון תמורה מלא במערכת היחסים שבינה לבין מוראד וכן טוענת הנתבעת כי התובע אינו "אוחז כשורה" בהיעדר תום לב – זאת משום שלא בדק כלל את הסיבה לחילול השטרות וכן בהיעדר מתן תמורה או ערך כנגד השטרות. הנתבעת טוענת כי משאין התובע אוחז כשורה , הרי שאין היא חייבת כלפיו בפרעונם של השטרות.

3. השאלה העומדת בפני היא שאלת מעמדו של התובע אל מול הנתבעת. ההוראה הרלבנטית לבחינת שאלה זו הינה הוראת סעיף 28 לפקודת השטרות הקובע כדלקמן :

"(א)אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

1)נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה."

יש לבחון היטב את התקיימות התנאים המצויינים בסעיף זה וזאת משום שאחיזה כשורה, מקנה לתובע מגן אף מפני טענות הגנה טובות הנטענות בידי הנתבע, בדומה לטענה בדבר כשלון תמורה מלא. וראה בעניין זה הוראותיו של סעיף 37 (2) לפקודת השטרות.

4. בין הצדדים לא התגלעה מחלוקת באשר לאחיזת התובע בשיקים קודם למועד הפרעון, כאשר במועד קבלתם לא ידע התובע שזכותו של מוראד בשיקים פגומה, כנטען. כמו כן לא נתגלעה מחלוקת בשאלה באם השיקים עונים לתנאי "שלם ותקין לפי מראהו" ולפיכך אין צורך לדון כלל בסוגיות אלו.

יחד עם זאת, נדרשת התייחסות קצרה לטענת הנתבעת כי סחרותם של השיקים הוגבלה על ידי שרטוט ורישום השיק לפקודתו של מוראד. שכן, למרות ההלכות הברורות שניתנו בענין זה בביהמ"ש העליון (ע"א 1560/90 ציטיאט נ' הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, פ"ד מח(4) 498 (1994); ע"א 6909/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה(4) 83), חזר וטען ב"כ הנתבעת כי "נוכח הגבלת עבירותם של השיקים" הבנק לא יכול להיות אוחז כשורה (סעיף 6 לסיכומים).

צר לי שב"כ הנתבעת חזר על טענה זו המשוללת כל בסיס, שכן כפי שבוודאי יודע ב"כ הנתבעת (גם אם בעלה של הנתבעת שהעיד מטעמה (להלן: "הבעל") אינו יודע זאת) אין בשרטוט בלבד (ללא המילים "למוטב בלבד" או מילים אחרות מהן משתמעת מפורשות הגבלת הסחרות) ורישום שם המוטב כדי להגביל את סחרות השטר, גם אם כוונת הבעל היתה לעשות כן. השרטוט הכללי כשלעצמו, כמו בענייננו, אין בו בלבד כדי להגביל את הסחירות של השיק ולפגוע בזכות הקניין של המערער בשיק זה שכן מטרת השרטוט הינה להגביל את אופן גביית השטר ולא את סחרותו (ראה גם: ע"א (מחוזי ת"א) 4048/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ (20.2.2000) אשר אושר ברע"א 2115/00 מיה תבליני החיים ירושלים בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (1.5.00)).

לשאלת תום הלב

5. בסוגיה זו העלתה הנתבעת שתי טענות. האחת, כי מאחר והשטרות היו משורטטים, היה התובע צריך להבין כי כוונת הנתבעת היתה כי מוראד בלבד יעשה בהם שימוש וכי סחירותם פגומה, ולפיכך בעת שנטלם התובע על אף השרטוט המצוי על גביהם, פעל הוא בחוסר תום לב.

השניה, הינה כי התובע עצמו לא בטח בפרעונם של השיקים, והראיה לכך הינה כי לא נתן תמורה למוראד בעת הפקדתם. יתרה מזו, משנכח התובע כי השטר הראשון בסידרה חולל בעקבות הוראת ביטול, היה על התובע לבדוק עימה מה היו נסיבותיו של חילול השטר, משלא עשה כן, נגוע הוא בחוסר תום לב באשר ליתרת השטרות אשר חוללו.

6. בעניין השרטוט על גבי השיקים , העיד בפני ביהמ"ש הבעל, שהוא היה הרוח החיה מאחורי העסקה עם מוראד ועריכת השיקים לפקודתו, כי כוונתו היתה שרק מוראד יגבה את השטרות אשר מסר בידיו. לטענת בעלה של הנתבעת, במסגרת חקירתו בבקשת הרשות להגן, לצורך כך הוא רשם על גבי השטרות "לאחסן מוראד בלבד....". אלא שעיון בשטרות מעלה כי המילה "בלבד" לא מופיעה על גבי השטרות. בחקירתו במהלכה של ישיבת ההוכחות טען בעלה של הנתבעת כי לא ידע שאין די בשרטוט על גבי השטרות בצירוף רישום שם הנפרע על מנת להגביל את סחרותם של השטרות. ממילא, בהעדר הגבלת סחרות אין בסיס לטענה שקיום השרטוט על גבי השיקים צריך היה "להדליק נורה אדומה" אצל התובע שכן אין בקיומו כדי "לעורר בלבו של סוחר חשש שמשהו אינו כשורה" (י. זוסמן "דיני שטרות" מהדורה שישית עמ' 117).

7. הדרישה בפסיקה לתום לב הינה סובייקטיבית ואוחז לא יחשב תם לב רק מקום בו ידע בפועל על הפרה קיימת או הפרה צפויה של עיסקת היסוד. המועד לבחינת תום ליבו של האוחז הינו במועד שבו קיבל את השיקים לידיו, בהנחה שבמועד זה נתן "תמורה" או "ערך" כנגד השיקים. במקרה דנן אין כלל מחלוקת שהתובע לא ידע, בעת קבלת השיקים בחודש 11/04 על כשלון התמורה הנטענת בעסקה שבין הנתבעת למוראד שכן במועד זה, אפילו אליבא ד'הנתבעת לא חל כשלון תמורה של העסקה שכן זו צריכה היתה להיות מושלמת רק בחלוף 45 יום ממועד מסירת השיקים לידי מוראד ביום הפקדתם אצל התובע.תום הלב הנדרש מאוחז כשורה צריך להתקיים במועד נטילת השטר, ומתן התמורה ו/או ערך כנגדו (ראה, אם כי בהקשר אחר, ע"א 4609/99 בעלי מקצוע נכסים (1997) בע"מ נ' סונדרס, פ"ד נו(6) 832, 848 (2002)), ולא במועד פרעון השטר אשר יכול להיות מועד דחוי. טענת הנתבעת כי יש לבחון את תום הלב של התובע במועד פרעון כל אחד ואחד מהשיקים, כך שלאחר ביטול השיק הראשון חובה היה על התובע לבדוק את סיבת הביטול ולא להציגם לפרעון, מקעקעת תחת היסוד השטרי, שכן במצב דברים כזה, בהנחה שאכן ניתנה תמורה ו/או ערך במועד קבלת השיקים על ידי התובע (כפי שקרה לדעתי במקרה דנן), כבר אין לו כל אפשרות לשנות את מצבו, ולפיכך אין לראות בכך חוסר תום לב מצידו השולל את אחיזתו כשורה.

שאלת מתן הערך

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ