אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מזרחי טפחות בעמ נ' מנשרוב

בנק מזרחי טפחות בעמ נ' מנשרוב

תאריך פרסום : 08/01/2014 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
57786-09-11
29/12/2013
בפני השופט:
אריאל צימרמן

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
הנתבע:
בללה מנשרוב
פסק-דין

פסק דין

לפניי תביעה שטרית. התביעה התנהלה בסדר דין מהיר, והכרעתי בה תהא אפוא תמציתית, כמצוות המחוקק.

רקע

1.התובע ("הבנק") הגיש תביעה לביצועו של שיק ("השיק") בסכום 34,000 ₪ שמשכה הנתבעת לפקודת חברת א.ד. כיפוף ומעקות בע"מ ("החברה"), הוסב לבנק, וחולל בהיעדר כיסוי. התביעה הוגשה נגד הנתבעת והחברה. החברה, שהיתה בשליטת בעלה של הנתבעת, מר אברהם מנשרוב, ניהלה חשבון בבנק, שנותר ביתרת חובה, והיא נקלעה בינתיים להליכי פירוק.

2.הנתבעת לבדה הגישה התנגדות לתביעה ביצוע השטר, ובה טענות אחדות. טענתה האחת היתה כי ההמחאה לא ניתנה לבנק כי אם לחברה, ולכן אין לבנק זכויות בשטר. נאמר מיד כי טענה זו נזנחה, משאין חולק כי השטר סוחר לבנק, לאחר שסחרותו לא הוגבלה (כי אם שורטטו שני קווים מקבילים בלא כיתוב "לא סחיר"), וזאת בדיוק כפי כוונתה המקורית של הנתבעת. טענתה השניה (שממילא מעקרת מתוכן את הטענה הראשונה) היתה כי מסרה את השיק לבעלה לשם "איזון חשבון העו"ש" של החברה, וכי בעלה הפקיד את ההמחאה בחשבון העו"ש של החברה. בהיעדר כיסוי להמחאה הפקיד מר מנשרוב "כספים נוספים", וזאת "על מנת לכסות את החזר ההמחאה, לשביעות רצון הזוכה". טענתה השלישית של הנתבעת היתה כי לאחר איזון החשבון דרשו היא ובעלה את החזר ההמחאה ונאמר להם כי ההלכה "הלכה לאיבוד" ותושב להם ברגע שתימצא, דבר שברי עתה כי לא נעשה, כך שעולה כי הנתבעת נפלה "קורבן לשקר וסילוף עובדות מצד עובדי הבנק". למבקשת ניתנה הרשות להתגונן, על יסוד שתי טענות אחרונות אלה (החלטת כב' הרשם י' גבאי מיום 14.9.12), והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

3.בתצהירה הראשון טענה הנתבעת כי השיק חולל אמנם ביום 2.4.09 מסיבת א.כ.מ., ברם "לאחר מספר ימים" הופקדה המחאה נוספת בסכום של 36,209 ₪ (להלן: השיק הנוסף), מספר פעמים, ולבסוף כובדה ביום 14.5.09, כעולה מדפי החשבון שצירפה לתקופה 1.4.09 ועד 14.5.09. קרי: השיק הנוסף החליף את השיק מושא התיק. לאחר שכובד אף הבטיחו מנהל הסניף ופקידים בסניף לנתבעת ולבעלה כי השיק יוחזר, אך טענו עוד כי השיק אבד – טענה שהתבררה כבלתי נכונה. הנתבעת הטעימה כי חשבון החברה התנהל בצורה תקינה וביום 8.9.09 אף משכה החברה סכום של 150,000 ₪. בעלה של הנתבעת, אברהם, הגיש תצהיר כמעט זהה.

4.הבנק הגיש מנגד תצהיר מטעם מר דורון קיכלר, ששימש כמנהל הסניף המרכזי של הבנק בתל אביב. הוא טען כי ביום סיחור השיק לבנק, שהיה יום 4.12.08, בוצעה עסקת ניכיון לשיק וחשבון החברה זוכה אז בסכום של כ-33,000 ₪, כעולה ממסמכי הבנק. השיק הנוסף לא החליף את השיק שחולל, שכן הוא הופקד לראשונה עוד ביום 31.3.09. חשבון החברה אף מעולם לא "אוזן", נטען. החברה נטלה עוד קודם לחילול השיק מספר הלוואות, והיתה ונותרה ביתרת חובה גם לאחר חילולו. מר מנשרוב הבטיח לבנק לסלק את חובה של החברה, דבר שלא אירע, ולבסוף נאלץ הבנק לנקוט הליכים משפטיים נגד החברה.

5.ישיבה מקדמית התקיימה לפני כב' השופט אבי שליו ביום 9.12.12. כב' השופט שליו ביקש לבחון עם הנתבעת מיהו בבנק שהבטיח לה, לפי הנטען, את החזר השיק. היא השיבה שהמדובר במנהל הסניף דאז (לטענתה) מר איציק סרדס, בפגישה שהתקיימה יחד עם סגן מנהל הסניף ובנוכחות שומר. על כן איפשר בית המשפט לבנק להגיש תצהיר משלים מטעם מר סרדס, ולנתבעת – להגיש תצהיר משלים בתגובה.

6.מר סרדס הגיש תצהיר. הוא ציין כי שימש כמנהל מרכז עסקים ראשי של הבנק, לא כמנהל הסניף. הוא חזר על האמור בתצהירו של מר קיכלר. הוא הוסיף התייחסות לטענה כי הבטיח להשיב לנתבעת את השיק. הוא טען כי לא רק שהבטיח דברים שכאלה, אלא שהבנק הדגיש גם בהודעות ששלח לחברה כי השיק לא יוחזר. הוא הוסיף התייחסות לטענה לעניין משיכת הסכום של 150,000 ₪ בידי החברה ביום 8.9.09. הוא הבהיר כי החברה ביקשה את הכספים בתואנה כי על בסיסם יעלה בידיה לקבל כספים נוספים מחברת "אשטרום" שעמה עבדה, ומר סרדס הפעיל את שיקול דעתו והחליט לאפשר את ההלוואה בניסיון להביא לחיסול חובה של החברה לבנק – דבר שלא אירע. בכל מקרה, נטען, אין קשר בין חילול השיק, חודשים קודם לכן, להלוואה האמורה.

7.הנתבעת הגישה תצהיר משלים. היא חזרה על עיקר טענותיה. היא הוסיפה כי מר סרדס הבטיח להחזיר לה את השיק, אם רק יראה ולו משיכה אחת של החברה מן החשבון (קרי, כך ניתן להבין, שהחשבון אכן אוזן לאחר החילול). הנתבעת הלינה עוד על כך שהבנק פועל לגבות את סכום החוב הן ממנה והן מן החברה. תצהיר משלים נוסף, שאינו מוסיף, הוגש בידי מר מנשרוב.

8.ישיבה מקדמית נוספת לא הובילה לייתור המחלוקת והתיק נקבע להוכחות ליום 7.10.13. הוא הועבר בינתיים לטיפולי. הוכחות נשמעו, ונחקרו מצהירי הצדדים. בעלי הדין הגישו סיכומיהם – לאחר ארכות שניטלו – ועתה אלו נתאספו.

9.תמצית סיכומי הנתבעת: ראשית, טענה לפרעון החוב עוד קודם להגשת התביעה, בדרך של הפקדת השיק הנוסף. שנית, ניהול חשבון החברה באופן תקין, תוך מעבר למצב זכות, ואף נטילת הלוואה בסך 150,000 ₪, המלמדים על כך שהחשבון אכן "אוזן". שלישית, טענה כי הבנק הבטיח לנתבעת ולבעלה את השיק, וכי מר סרדס – הוא שהבטיח את החזרת השיק – ניסה להתחמק מהגשת תצהיר עד שנאלץ לעשות כן. רביעית, שיהוי מצד בנק בהגשת התביעה.

10.תמצית סיכומי הבנק: הנתבעת חבה בסילוק הסכום בשיק שמשכה, הוסב כדין, וחולל. הבנק אוחז כשורה, משנתן תמורה בדמות זיכוי החשבון בסכום השיק בניכוי עמלה. טענותיה הנוכחיות של הנתבעת חורגות משמעותית משנטען בהתנגדותה. לגוף טענותיה, השיק הנוסף לא החליף את השיק מושא התביעה אלא הפקדתו קדמה. הטענה כי החשבון אוזן שגויה, שכן גם אם חשבון העו"ש היה מצוי בזכות מעת לעת, כלל החשבון של החברה היה ביתרת חובה, נוכח ההלוואות שניתנו לה, כעולה ממסמכי הבנק שצורפו לתצהירים. משיכת הסכום של 150,000 ₪ חודשים לאחר חילול השיק היא תולדה של ניסיון של הבנק להביא לקבלת כספים נוספים מאשטרום, לא של איזון החשבון. לא הובטח לנתבעת בכל שלב להשיב לה את השיק. מר סרדס אף לא ניסה לחמוק מהגשת תצהיר עדות ראשית, אלא שהנתבעת נמנעה מלציין כלל את שמו עד לדיון ביום 9.12.12, שבעקבותיו הגיש הבנק את תצהירו.

דיון

11.דין התביעה להתקבל. אבאר בתמציתיות, מבלי להידרש כאן לכל אחת ואחת מטענות הנתבעת, כאשר מובן שגם באלה שלא נדרשתי אליהן אין כדי לשנות את התוצאה המתחייבת.

12.הנתבעת משכה את השיק. סחרותו לא הוגבלה. הוא הוסב לבנק. ניתנה תמורה למסב – החברה שבשליטת בעלה של הנתבעת ואשר לשם "איזון החשבון" שלה נמשך השיק. זאת בדמות זיכוי חשבונה הדביטורי, שנותר ביתרת חובה (ראו: ע"א 345/78 בנק הפועלים נ' סרדס, פ"ד לג(1) 683 (1979)). נקודת המוצא היא אפוא כי הנתבעת חבה בתשלום הסכום הנקוב בשיק, משזה חולל.

13.נבחן את טענות ההגנה של הנתבעת. ראשית יצוין כי כמובן שהנתבעת כבולה לטענות שהעלתה בתצהיר התומך בהתנגדותה, אשר הפך לשמש כתב ההגנה שלה משניתנה הרשות. ברם הטענות של הנתבעת בסיכומיה, עד האחרונה שבהן, מהוות הרחבת חזית, בין בדרך של הוספת טענות עובדתיות שלא בא זכרן בהתנגדות, ובין אם בדרך של הוספת טענות חדשות לחלוטין. נתון זה לבדו די היה בו כדי להצדיק את דחיית קו ההגנה העדכני ואת קבלת התביעה. ובכל זאת, במידה רבה – למעלה מן הצורך, נבחן את הטענות גם לגופן.

14.טוענת הנתבעת: השיק הנוסף, של 36,209 ₪, הוא שהחליף את השיק, שחולל ביום 2.4.09. הא ראיה, כעולה מדפי החשבון שצירפה לתקופה של 1.4.09 ואילך: אותו שיק נוסף הופקד, לראשונה ביום 10.4.09 ולאחר מכן בימים 10.5.09, עד שלבסוף כובד ביום 14.5.09. ברם טענה זו נסתרת מניה וביה משעה שמציג הבנק את דף החשבון הקודם (נספח ו' לתצהיר קיכלר), שם ניתן לראות כי השיק הנוסף הוחזר בפעם הראשונה כבר ביום 31.3.09, שלושה ימים קודם לחילול השיק מושא התיק, וודאי שלא בא להחליפו משעה שחולל. כאשר נתבקש מר מנשרוב להסביר קושי זה בחקירתו הנגדית – לא ביקש הוא לעמוד עוד על הטענה כי השיק הנוסף החליף את השיק מושא התיק, אלא עבר לטענות כלליות (עמ' 6 לפרוטוקול ובפרט בש' 18-17). הנתבעת עצמה לא ידעה להוסיף דבר, שכן הוברר כי לא ידעה ב"זמן אמת" על הנעשה בחשבון והוא נוהל בידי בעלה. לפיכך יש לדחות טענה מרכזית זו של הנתבעת.

15.טוענת הנתבעת: החשבון "אוזן". ברם יתרת העו"ש אינה כלל החשבון. כעולה משאילתות האובליגו שצירף הבנק לכל מהלך שנת 2009 (נספח ז' לתצהיר קיכלר), הרי שהחשבון הכולל היה ונותר ביתרת חוב של מאות אלפי ₪. זאת יש לקבוע כממצא, בהיעדר כל טענה מבוססת נוגדת מצד הנתבעת, שביקשה להסתמך על דפי חשבון העו"ש בלבד, שודאי אינם ממצים, ונוכח הסברי עדי הבנק גם בחקירתם הנגדית. בהיעדר "איזון" לא ניתן לטעון כי החוב סולק, ובהתאם לבנק שמורה הזכות לחזור על הנתבעת-מושכת השיק.

בהקשר זה יש לדחות את הטענה, שגם כך לא היתה יכולה להיות לה נפקות, כאילו קבלת ההלוואה של 150,000 ₪ בחודש ספטמבר 2009 מעידה על איזון החשבון. שאילתות האובליגו מעידות שלא זה המצב, כאמור. יתרה מכך, בהחלט אפשר שגם בחשבון ביתרת חובה כוללת יאפשר הבנק הלוואת כספים נוספים, ככל שיש תקווה שאלו יניבו את צמצום החוב, בדרך של המשך פעילות החברה, חלף חניקתה התזרימית. כך נעשה במקרה דנן, כפי שהסביר מר סרדס (עמ' 14-13 לפרוטוקול ובתצהירו), והסברו היה אמין. טענת מר מנשרוב בחקירתו כי הוא, ולא הבנק, החליטו כמה כסף יגיע מאשטרום לחשבון החברה (עמ' 7, ש' 11 לפרוטוקול) מחזקת ומבהירה גישה זו של הבנק: כאשר מר מנשרוב הוא עם ה"יד על הברז", ברור שאי-שיתוף פעולה עמו עלול להביא להפסקה מוחלטת של הזרמת התקבולים לחשבון החברה. כך או כך: גם עובר לאותה הלוואה חשבון החברה לא היה "מאוזן" כטענת הנתבעת, ובהתאם אין לומר כי החוב שנועד השיק מושא התיק לסלקו – סולק.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ