אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' רבינוביץ' ואח'

בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' רבינוביץ' ואח'

תאריך פרסום : 25/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
47286-06-11
21/07/2013
בפני השופט:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
הנתבע:
1. דוד רבינוביץ'
2. יבגני גרשבורג
3. סבטלנה ז'לקוב (קלפיקוב)
4. פאינה פוקס (ניתן פס"ד)

פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה כספית.

לטענת התובע הנתבעים הינם ערבים להלוואות אותם נטלו הלווים מיכאל ונטליה רבינוביץ. התובע טוען כי על פי הסכם ההלוואה התחייבו הערבים לשלם לתובע, כל סכום שהלווים התחייבו או יהיו חייבים לתובע על פי הסכם ההלוואה. על אף דרישות התובע, הלווים לא פרעו את חיוביהם בסך של 129,235.6 ₪ ואף ניתן כנגדם פסק דין והתובע פתח בהליכי הוצאה לפועל כנגדם. התובע טוען כי לאחר שננקטו כנגד הלווים הליכי הוצאה לפועל ואפסו סיכויי הגביה מהם, ניתנה ביום 18/5/11 החלטה בדבר מיצוי הליכים ומשכך, הוגשה תביעה זו כנגד הנתבעים אשר ערבו כאמור לפרעון מלא של חובות הלווים.

לטענת הנתבעים הם ערבים לתשלום חובם של הלווים בהתאם להסכם הלוואת משכנתא אשר ניתנה ללווים. לטענת הנתבעים החוב נשוא התובענה נוצר לאחר שהתובע מימש את הנכס עליו הוטלה המשכנתא ועדיין נותר חוב, לפירעונו הם אינם ערבים. לטענת הנתבעים הליך מכירת הנכס לא היה תקין ולא הושגה תשואה מקסימלית עבורו. לטענתם של הנתבעים לו היה ההליך מתנהל כסדרו, לא הייתה נותרת יתרת חוב לתשלום לאחר מכירת הנכס. עוד טוענים הנתבעים כי הבקשה למיצוי הליכים הוגשה בלא תצהיר תומך ומן הראוי היה לדחותה. לטענת הנתבעים, הלווה נטליה רבינוביץ מצויה בהליכי פש"ר והיה על התובע לפנות בתביעת חוב לכנ"ר, כך שהדבר היה מפחית מן החוב לו ערבים הנתבעים. עוד טוענים הנתבעים כי הלווה מיכאל רבינוביץ הינו חייב מוגבל באמצעים ומשכך נגבים ממנו כספים בתיק האיחוד אשר נפתח כנגדו. כך, לטענת הנתבעים לא מוצו כלל ההליכים ועדיין מתבצעת גביה מן הלווים ומשכך יש לדחות את התביעה כנגדם.

דיון :

פירוט חובם של הערבים :

בטרם דיון בטענות ההגנה של הנתבעים ובחינה האם אכן בפיהם טענות הגנה של ממש, יש לבחון התביעה בפניה ניצבים הנתבעים. כתב התביעה אינו מפרט את הסכום הנתבע מכל ערב וערב ואף אינו מפרט איזה מן הערבים-הנתבעים ערב לאיזו הלוואה.

עיון במסמכי ההלוואה אשר הוצגו בפני בית המשפט (נספחים א-ב לת/2) מעלה כי בידי הלווים נטליה ומיכאל רבינוביץ, נלקחו שתי הלוואות. האחת ע"ס 70,000 ₪ מס' 86938/181-8 לה ערבו רבינוביץ דוד – הנתבע 1 וגרשבורג יבגני – הנתבע 2 (להלן: "ההלוואה מס' 1"). ערבותו של כל אחד מהם בהתאם למסמכי ההלוואה האמורים לעיל הינה למחצית מסכום חיובי הלווים בלבד.

ההלוואה האחרת ע"ס 347,000 ₪ מס' 89208/322-1 לה ערבו גרשבורג יבגני – הנתבע 2, קלפיקוב סבטלנה – הנתבעת 3 ופוקס פאינה – הנתבעת 4 (להלן: "הלוואה מס' 2"). ערבותו של כל אחד מן הערבים בהתאם למסמכי ההלוואה, הינה למלוא חיובי הלווים, יחד ולחוד עם שאר הערבים.

כנגד הנתבעת 4 ניתן ביום 28/7/11 פסק דין, אשר נתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין הצדדים ולפיו תשלם הנתבעת 4 סך של 30,000 ₪ ותופטר מערבותה.

בהתאם לראיות אשר הוגשו בפני ביהמ"ש (ראה נספח ג' לת/1) עומדת יתרת הלוואה מס' 1 ע"ס של 2912.79 ₪ נכון ליום 12/8/11. יתרת הלוואה מס' 2 עומדת נכון ליום 27/5/13 (ולאחר שעודכנו הכספים אשר התקבלו כתוצאה מפסק הדין בתיק זה מיום 28/7/11) ע"ס 114,656.61 ₪.

האם אכן הנתבעים ערבים לחוב אשר נותר לאחר מימוש הבטוחה ?

הנתבעים טענו כי ערבותם מצטמצמת לחובם של הלווים עוד בטרם מומשה הבטוחה. מאחר וניתנה בטוחה להבטחת כיסוי ההלוואה אשר ניתנה ללווים, הרי משזו מומשה, ככל שעדיין נותר חוב ללווים (ולטענתם של הנתבעים כפי שתפורט להלן, לא אמור להיוותר חוב), אין הנתבעים ערבים לפירעון יתרת החוב.

טענה זו אין לה על מה שתסמוך ואין לה כל תימוכין, לא בהסכמי ההלוואה, לא בהסכמי הערבות אשר נחתמו עם הנתבעים בשתי ההלוואות ואף לא בדין הקיים. ההיפך הוא הנכון. הסכמי הערבות מציינים כי הנתבעים ערבים (בכל אחת מהלוואות, כפי שפירטתי לעיל) בסכום חיובם של הלווים. אין בנוסח ההסכם כל ציווי, לפיו פוקעת ערבות הנתבעים, בה בעת שמומשה בטוחה נוספת מעבר לערבותם של הערבים והנתבעים אף לא הפנו להוראה שכזו, לא בהסכם הערבות ואף לא בחוק הערבות.

משכך נדחית טענתם זו של התובעים.

האם הליך מימוש הבטוחה (מכר הדירה נשוא המשכנתא) היה תקין ?

הנתבעים טענו כי נפל פגם בהליכי מימוש הבטוחה וכי לו הייתה דירת הלווים נמכרת בהליך תקין, כי אז היו נפרעות מלוא ההלוואות אשר נטלו הלווים ולא הייתה נותרת כלל יתרת חובה לחובתם, עליה נתבעים הערבים - הנתבעים. הטענה לא פורטה כנדרש בכתבי הטענות של הנתבעים וניתן ללמוד על תוכנה דווקא מתצהיר הלווה רבינוביץ מיכאל (נ/1), אשר הנתבעים הציגו כראיה מטעמם. לטענת הלווה נוצר פיגור קטן בתשלומי המשכנתא והוא הציע לשלמו, אך התובע סירב. לטענת הלווה כאשר החלו הליכי הפינוי, הוא זה אשר מסר את מפתח הדירה לידי כונס הנכסים והתכוון לקחת משכנתא מבנק אחר ולממש את זכות הפדיון אשר קנויה לו כנגד התובע. לטענת הלווה הובטח לו כי כאשר תבוצע התמחרות, יודיעו לו על כך ותהא לו זכות פדיון אך מאחר ואיש לא עדכן אותו , הוא עמד בקשר טלפוני עם משרד כונס הנכסים ולאחר מספר פניות נודע לו כי הדירה נמכרה בלא שתינתן לו זכות הפדיון ובסכום נמוך ביותר של 513,170 ₪. אלא שגרסת הלווה בתצהירו, לא עמדה במבחן החקירה הנגדית. ללווה הוצגו מכתבים אשר נשלחו אליו, כמו גם ליתר הנתבעים אשר ערבו להלוואות והמכילים את שמאות הנכס בסך 570,000 ₪, הערכה למימוש מהיר בסך של 456,000 ₪ וכן הצעה אשר הוצעה לרכישת הדירה בסך של 513,170 ₪. עוד הוצגו ללווה אישורי מסירה המעידים, כי אכן קיבל לידיו את המכתב על תוכנו (ראה ת/5). הלווה לא ידע להסביר סתירה זו בטענותיו "ש. אז איך אתה מסביר את אישורי המסירה? ת. אין לי איך להסביר את זה." (ראה עמ' 16 שורות 4-5 לפרוטוקול). כאשר נשאל הלווה באם פנה אל בית המשפט באשר לטענות אותן העלה בתצהירו ועליהן מסתמכים הנתבעים השיב כי לא עשה כן "לא קיבלתי את זה, לא ידעתי איך להתמודד עם סוללה של עורכי דין שמבטיחים משהו אחד ולא מקיימים. פניתי לעו"ד כדי לראות מה הוא יכול לעשות. כיוון שכל התהליך מתקיים מול עו"ד של בנק טפחות, הוא דרש ממני לשלם דברים, אני רוצה להגיע אליו ולהסדיר אתו את הדברים ... " (ראה עמ' 16 שורות 17-20 לפרוטוקול). אף הלווה עצמו, הבין כי אין ממש בטענותיו באשר להליך המכירה וכי הועברה אליו ההודעה הן בדבר שמאות הנכס, הן בדבר ההערכה למימוש מהיר של הנכס והן בדבר ההצעה אשר עמדה על הפרק לצורך מכר הדירה. הלווה הוא זה אשר בחר שלא לפנות אל הערכאה המוסמכת לבירור טענותיו וככל שאכן נכונה טענתו כי לא נענה כונס הנכסים לפניותיו, היה עליו לפנות אל הערכאה המוסמכת בבקשה למתן סעד. אלא שהנתבעים בהביאם את עדות הלווה בפני, לא הציבו תשתית מתאימה לתמוך בטענתם כי הליך המכירה לא התנהל כראוי וכי לא ניתנה הודעת פדיון ללווה. התובע לעומתם, הוכיח כי ללווה נמסר מלוא המידע וזה העדיף שלא לפדות הנכס או לפעול בכל הליך אחר.

האם עמד התובע בחובת היידוע בהתאם לחוק הערבות ?

בין אם המדובר בערב יחיד ובין אם לאו, קובע חוק הערבות (ראה למשל סעיף 26(א) לחוק) חובת הודעה לערב תוך זמן סביר ממועד ההפרה של החייב העיקרי. באשר לערב שאינו ערב יחיד מעוגנת חובת ההודעה, בחובת תום הלב השזורה בכלל החיובים. תוצאתה של אי הודעה מביאה להפטר הערב כדי הנזק אשר נגרם לו בשל אי מתן ההודעה וזאת ניתן להסיק מלשונו של סעיף 26(א).

ראה ברע"א 2443/98 ליברמן נ. בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ