אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק מזרחי בע"מ נ' סגל

בנק מזרחי בע"מ נ' סגל

תאריך פרסום : 12/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
56051-05
12/05/2011
בפני השופט:
נורית רביב

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי בע"מ
הנתבע:
דוד סגל ע"י ב"כ עו"ד קובי פיגדור
פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה שטרית שהחלה בבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל, בגין שני שיקים אשר נחזים כחתומים על ידי דוד סגל, הנתבע. השיק האחד נקוב בסכום של 250,000 ₪ וזמן פירעונו ב- 1.7.2000 והשיק השני נקוב בסכום של 150,000 ₪ וזמן פירעונו ב- 15.7.2000. שני השיקים (להלן: "השיקים"), משוכים על חשבון הנתבע בבנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן: "בנק מרכנתיל") וחוללו על ידו באי פירעון מהטעם: "נהב" – ניתנה הוראת ביטול. הנפרעת היא חברה בשם איקאפוד בע"מ (להלן: "איקאפוד"), וזו סיחרה את השיקים לבנק התובע (להלן: "הבנק"), ב-16.6.2005.

השיקים הוגשו לביצוע עוד בספטמבר 2000, אך הנתבע לדבריו, לא קיבל את האזהרה, ועל הליכי ההוצאה לפועל נודע לו רק בשנת 2005 בעקבות הודעת העיקול שנמסרה לו כאמור על ידי שכנו. במסגרת הסכמה דיונית עם הבנק, המועד להגשת התנגדות מטעם הנתבע הוארך; תצהירו היה לכתב הגנה, והבנק הגיש כתב תביעה מתוקן.

הנתבע טוען שהשיקים לא נחתמו על ידו ולא בהרשאתו; הוא לא קיבל כל תמורה בגין השיקים – בסיכומיו נטען גם שהבנק לא נתן כל תמורה עבור השיקים לאיקאפוד – והוא, הנתבע, כלל לא ידע על קיומם של השיקים עד שהגיעה לידיו הודעת עיקול שהושארה אצל שכנו. הבנק טוען שמדובר בטענות שקריות; השיקים חתומים על ידי הנתבע או בהרשאתו, בידיעתו או בשליחותו, ומכל מקום – בשל רשלנותו מנוע הנתבע מלטעון לזיוף או העדר הרשאה; הבנק אוחז בשיקים בעד ערך וככזה, הוא זכאי להיפרע בגינם. ואלה הן העובדות ככל שהתבררו.

הנתבע מציג עצמו כאיש עסקים, שבשנים 1997-2001 התגורר לסירוגין בארץ ובארצות הברית, ומשנת 2001 או בסמוך לכך - מתגורר דרך קבע בארצות הברית. בשנת 2000 שכן משרדו בבנין ברח' אפשטיין 5, ירושלים, שם למד ולימד בכולל המכונה "כולל שערי חיים". את פנקסי השיקים שלו, העדיף הנתבע להחזיק לא בביתו כי אם במשרד, והוא נהג להניחם על מדף "בחדרון עם מדפים ומגירות" שהיה "חדר סגור בערך" – לאו דווקא, נעול (פרוטוקול מ-23.10.2008, עמ' 12). באותו בניין שכנו גם משרדיה של איקאפוד, הנפרעת על פי השיקים, ומי ששימש אז מנהלה הוא אורי סגל, אחיו של הנתבע. בשלהי שנת 2000, התנהלו בין הבנק לאיקאפוד, מגעים בניסיון לגבש הסדר ביחס לחובה של איקאפוד לבנק - תחילה סוכם שההליכים כנגד החברה וכן הליכי ההוצאה לפועל כנגד מר דוד סגל, יוקפאו "עד לגמר המו"מ בדבר תשלום החובות"; בהמשך הוצע על ידי איקאפוד שעם סילוק 500,000 ₪ מהחוב, יחזיר הבנק את השיקים "שניתנו לכם ע"י מר דוד סגל", וכן שעם החתימה על ההסדר, יבוטלו כל ההליכים המשפטיים שננקטו כלפי החברה, הערבים, "ו/או כלפי מר דוד סגל" (נספחים ה' 1 ו-ה' 2 לתצהיר מטעם הבנק), אלא שהמגעים הללו לא הבשילו לכלל הסדר. איקאפוד, שבינתיים נכנסה להליכי פירוק, העסיקה באותה תקופה כ-6-7 עובדים, והנתבע רומז בדבריו שלכולם הייתה למעשה גישה לחדרון שבו הוחזקו השיקים. אשר לאורי סגל – לדברי הנתבע, הלה מסר לו, שהוא לא חתם על השיקים ואף אין הוא יודע מי חתם עליהם. אורי סגל לא הוזמן לעדות על ידי מי מהצדדים כאן.

השיקים משוכים כזכור על בנק מרכנתיל, וביוני 2006 במסגרת ההליכים בתיק זה, הוצא על ידי כב' השופט מ' יפרח, לבקשת הבנק ובהסכמת הנתבע, צו המורה לבנק הנמשך למסור לבנק פרטים מסוימים ואף מסמכים, בכללם שיקים שנמשכו על חשבון הנתבע וזמני פירעונם סמוכים לאלה של השיקים. בנק מרכנתיל מילא אחר הצו, והמציא בין היתר חמישה שיקים שמספריהם: 540, 541, 546, 547, 548 (סומנו ת/9-ת/13). מספרי השיקים (נשוא התביעה) הינם: 544, 545, כך שברור שכל השיקים הוצאו מאותו פנקס שיקים, אלא שלהבדיל משני האחרונים, השיקים ת/9-ת/13 (להלן: "השיקים הנוספים") – נפרעו כולם. כך עולה מדפי החשבון (ת/21), שגם אותם המציא בנק מרכנתיל לבנק, על פי אותו צו.

עוד עולה מדפי החשבון הללו, שהחיוב הזמני בגין השיק בסך של 250,000 ₪, הניב יתרת חובה של 352,776 ₪, והחיוב הזמני בגין השיק בסך של 150,000 ₪ הניב יתרת חובה של 220,424 ₪; כי בנוסף לשיקים, ניתנה הוראת ביטול ביחס ל-2 שיקים נוספים על סך של 16,000 ₪ ו-50,000 ₪ - זמני פירעונם של אלה חלו ב-26,27.7.2000; כי הבנק מצדו, סירב לכבד בספטמבר אותה שנה, 3 שיקים על סך של 50,000 ₪, 42,000 ₪ ו-15,000 כשיתרת החובה בחשבון הגיעה ל-211,287.33 ₪; באוקטובר 2000 סורבו על ידו 7 שיקים נוספים בשל יתרת חובה של 187,155.81 ₪, ואז החשבון הוגבל.

הבנק מתמודד עם טענת הזיוף באמצעות חוות דעת מומחה של מר אברהם חגג – מומחה לבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד. הבנק העביר למומחה שורה של מסמכים משנת 1999 שנחתמו על ידי הנתבע בבנק מרכנתיל; את 5 השיקים שנפרעו בחשבונו באותו בנק, היינו "השיקים הנוספים", וכן מסמך שנחתם על ידי הנתבע בשנת 1995 בסניף כפר-סבא של הבנק, והמומחה מצא "שקיימת סבירות גבוהה ביותר (דרגת זכות מס' 1) ששתי החתימות שבמחלוקת בצ'קים הנ"ל נכתבו על ידי דוד סגל". למסקנה זו הגיע מר חגג לאחר שמצא תכונות זהות בחתימות השונות ואלה הן: מבנה האות ד' בחתימה (האות הראשונה בשמו הפרטי של הנתבע), הוא מבנה ייחודי אשר חוזר במרבית דוגמאות החתימה; אחרי האות ד' מופיעה נקודה והאותיות ס' ו-ג' שלאחריה "קטנות מאוד וכך גם ניתן להבחין במבנה זה גם בדוגמאות"; הסיומת של החתימה אף היא ייחודית – "שני קווים האחד כלפי מטה והשני כלפי מעלה, וזה האחרון יוצר תנועה מעוגלת הדומה לאות "ט". גם בדוגמאות ניתן לראות בתופעה מעניינת זאת, לגבי הסיומים, ראה ב-7 ועד ב-11". כן מציין מר חגג בחוות דעתו, שהוא לא מצא בחתימות שבמחלוקת "סימני זיוף אובייקטיביים כגון: הססנות, רעד, הכלאה, חוסר ספונטאניות".

הנתבע מצדו הגיש חוות דעת נגדית של הגרפולוגית אורה כבירי, וזו הגיעה למסקנה ההפוכה. לדעתה קיימים הבדלים מהותיים בין החתימות שבמחלוקת לחתימות של דוד סגל, ואלה שבמחלוקת אינן אלא חיקוי שבוצע על ידי אדם שמכיר את חתימתו של דוד סגל. הגב' כבירי מצביעה על הבדלים משמעותיים בין החתימות שבמחלוקת לחתימות של דוד סגל – תנועת הכתיבה באלה האחרונות קלילה וגמישה, ואילו תנועת הכתיבה בחתימות שבמחלוקת נוקשה ועצורה, והסיומת של החתימות שונה - באלה שבמחלוקת "קו הסיומות אלכסוני וחלק ועליו "יושב" מבנה דמוי "ט" אשר מנותק מהקו", ואילו בחתימות של דוד סגל נמצא סיומת בקו אחד רציף; עוד מציינת הגב' כבירי שמר חגג ביסס את חוות דעתו במידה רבה על ההשוואה בין החתימות על השיקים לחתימות על השיקים הנוספים, בהניחו שאלה האחרונות הן החתימות של הנתבע – מר חגג כפי שראינו, אכן מפנה לעניין הסיומת של החתימה ל"ב-7 ועד ב-11" ואלה הם השיקים הנוספים - אלא שזוהי הנחה שגויה לדעתה, משום שגם החתימות על השיקים הנוספים הן חתימות מזויפות. קביעה זו של הגב' כבירי עוררה תרעומת קשה מצד הבנק אשר טוען שהגב' כבירי המציאה עבור הנתבע את הטענה הזו. שהרי, הנתבע לא כפר בחתימות שעל השיקים הנוספים – אלה כלל לא היו במחלוקת – ומאליו מובן שהגב' כבירי לא התבקשה לחוות את דעתה ביחס לחתימות על השיקים הנוספים.

כפי שהדברים נראים – חתימות המושך על השיקים (נשוא התביעה), דומות עד כדי זהות לחתימות המושך על השיקים הנוספים, ואלה גם אלה שונות מהחתימות של דוד סגל על מסמכי הבנקים, שמרביתם נחתמו במהלך שנת 1999, היינו פרק זמן לא ארוך לפני שנמשכו השיקים. ההבדלים שהגב' כבירי עמדה עליהם בחוות דעתה, ביחס לסיומת של החתימות על השיקים להבדיל ממסמכי הבנקים - אכן קיימים, וכך גם ביחס להתחלה של האות ד'. בחתימות על המסמכים האות ד' מתחילה עם "זיז" אשר פונה פנימה, ובחתימות על השיקים ועל השיקים הנוספים – או שכמעט אין זיז או שהוא נוטה דווקא כלפי מעלה. יוצא אם כן, שהנתבע חותם באורח עקבי על שיקים באופן שונה מזה שהוא חותם על מסמכים – מה שדי תמוה, ולכל הפחות יש בו כדי להטיל ספק אם אכן הוכח על ידי הבנק באמצעות חוות דעתו של מר חגג, שהחתימות על השיקים (נשוא התביעה), הן החתימות של הנתבע.

ואולם, העובדה היא שהשיקים הנוספים נפרעו, ומדובר בשיקים מאותה סדרה ממש; הנתבע לא בא בכל טרוניה כלפי בנק מרכנתיל בהקשר לפירעונם - שלא לדבר על תלונה במשטרה על זיוף שמעולם לא הוגשה - למרות שהחתימות על השיקים הנוספים אינן שונות מהחתימות על השיקים, וזמן פירעונו של אחד השיקים הנוספים זהה לזמן הפירעון של השיק על סך של 250,000 ₪; הטענה שהשיקים הנוספים לא נחתמו על ידו, הועלתה על ידי הנתבע לראשונה בחקירה חוזרת שלו, ולא פחות חשוב – הנתבע טוען שהוא כלל לא ידע על קיומם של השיקים. אלא שמהכיתוב על פני השיקים ברור שהם חוללו באי פירעון בשל הוראת ביטול, וזה כשבחשבון הנתבע אין מורשה חתימה זולתו, ו"מתעודת בירור פרטים על נוסע" שהוגשה על ידי הבנק עולה שבין התאריכים 14.5.2000 ל-16.7.2000 היה הנתבע בארץ. בחקירה נגדית הנתבע אף אישר: "בתקופות שהייתי בארץ מה שיכולתי לבלום ולשלוט עשיתי" (פרוטוקול מ-23.10.2008, עמ' 13). אומנם משנשאל בחקירה נגדית:"...החשבון שהשיקים משוכים הם בנק מרכנתיל, נכון שלא היה לך מיופה כח בחשבון הזה?" הייתה תשובת הנתבע: "לא זכור לי" (שם, בעמ' 13) אבל בהמשך אישר שרק הוא יכול היה לפעול בחשבון זה, ובתצהיר תשובה לשאלון (ת/18), השיב במפורש "לא היה מיופה כוח" (ש' 27). זאת ועוד. בחקירה נגדית ניסה הנתבע להסביר: "את מחזיקה 2 שיקים ויתכן שניתנה הוראת ביטול ל-100 שיקים. כשאני אומר שלא ידעתי על השיקים הכוונה שלא ידעתי שתבעו אותי בגין השיקים האלה...", ובהמשך מדבר הנתבע על "הרבה פעולות וביטולים וכל מיני סוגי הפקדות ודברים שלא נעשו על ידי" (שם, בעמ' 13). אלא שמדפי החשבון עולה שבתקופה הרלבנטית ניתנו הוראות ביטול ביחס ל-4 שיקים בלבד, וכשיתרת החובה בחשבון הייתה גבוהה. לא יהיה זה אפוא מופרך להניח שהוראת הביטול נועדה למנוע החזרת השיקים מחמת סירוב של הבנק לכבדם, כפי שאומנם אירע מאוחר יותר ומכל מקום, גרסת הנתבע בתצהירו - שונה. שם (בסעיף 10 לתצהיר), מבהיר הנתבע שהוא כלל לא ידע על השיקים להבדיל מאי ידיעה על כך שהוא נתבע בגינם: "יובהר כי הפעם הראשונה בה נודע לי על לקיחת השיקים בלא ידיעתי, הסכמתי והרשאתי הינה במועד בו נודע לי על פתיחת תיק ההוצאה לפועל", ועל זה נודע לו לדבריו רק ב-2005. אלא שגם הידיעה על הליכי הוצאה לפועל הגיעה מן הסתם לנתבע זמן רב קודם לכן, משום שמנספח י' לתצהיר הבנק עולה שעוד ב-17.11.2000, הופיע בבית הנתבע פקיד ההוצאה לפועל לצורך ביצוע עיקול ברישום, אך אשת הנתבע סירבה לחתום על הדו"ח.

אם מצרפים לכל אלה את העובדה שהנפרעת בשיקים היא חברה שנוהלה על ידי אחי הנתבע; בהצעת ההסדר מטעם איקאפוד, השיקים הוצגו על ידה כשיקים שנמסרו לבנק על ידי דוד סגל, ושעל השאלה: "יכול להיות שאתה לא הגשת תלונה וביטלת את השיקים בגלל שעשית עוקץ עם אחיך נגד הבנק?" הייתה תשובת הנתבע: "אדם הוא בחזקת כשרות עד שתוכח... אני לא עומד לחייב את עצמי בדבר כזה" (פרוטוקול מ-23.10.2008, עמ' 15) – נראה לי שהמסקנה המתבקשת היא שאם השיקים לא חתומים על ידו כטענתו – כי אז בניגוד לטענתו, הם נחתמו בחתימה הנחזית כחתימתו, בידיעתו ובהרשאתו, כך שהבנק כנסב ומחזיק, הינו "אוחז" כהגדרתו בפקודת השטרות.

אשר לטענת הנתבע (בתצהירו) שהוא לא קיבל כל תמורה עבור השיקים והבנק אינו רשאי לאכוף את פירעונם – בסיכומיו משתית ב"כ הנתבע את טיעוניו בנושא זה על הביקורת שהופנתה כלפי הילכת גוייסקי, אלא שהלכה זו כידוע עניינה, כשלון תמורה להבדיל מהעדר תמורה, וזוהי הטענה כאן. אלא שאין זה מעלה או מוריד שהנתבע לא קיבל כל תמורה עבור השיקים, כטענתו, משום שהשיקים סוחרו לבנק, ואם רואים את הבנק כמי שנתן תמורה לאיקאפוד – די בזה שכן, הכלל הוא כי "משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן" (סעיף 26(ב) לפקודת השטרות). כך גם ביחס לטענת הנתבע בסיכומיו שהבנק אינו זכאי להיפרע בגין השיקים הואיל ואחיזתו בשיקים אינה "אחיזה כשורה". די לו לבנק שיחשב לאוחז בעד ערך, להבדיל מאוחז כשורה, על מנת על מנת שיהיה זכאי להיפרע מהנתבע בגין השיקים, ואין ספק שהבנק זכאי להיחשב "אוחז בעד ערך". המצהיר מטעם הבנק, מר אבנר מימון, העיד שהשיקים סוחרו לבנק לצורך "הקטנת חוב" – יתרת החובה בחשבון החח"ד של איקאפוד אומנם נעה במועדים הרלבנטיים בין כ-80,000 ₪ לכ- 179,000 ₪ בלבד, אך יתרת ההלוואות בפיגור עמדה אז על כ-580,000 ₪ - ו"חוב קודם או חבות קודמת דינם כדין תמורה בת ערך לשטר" כאמור בסעיף 26(א)(2) לפקודת השטרות. זאת ועוד, על פי סעיף 26 ל"הסכם ותנאי עסק כלליים", עליו חתם הנתבע באוגוסט 1995 (נספח ח' 2 לתצהיר מטעם הבנק), לבנק זכות עכבון על שטרות "וניירות סחירים כל שהם", וכבעל זכות כזו, רואים אותו מכוח סעיף 26 (ג) לפקודת השטרות כ"אוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו".

ולבסוף – לעניין הטענה שהבנק מנסה להיפרע פעמיים בגין חובותיה של איקאפוד – טענה זו נסמכת על דברי המצהיר מטעם הבנק מהם השתמע לכאורה שחובה של איקאפוד לבנק נפרע במלואו מערבות מדינה. מר מימון אמר בחקירתו שאיקאפוד עסקה "בקייטרינג, היא קיבלה ערבות מדינה וכל האשראי שקיבלה מהבנק היה בערבות מדינה". בהמשך משנשאל אם ערבות המדינה סילקה את כל חובות החברה הוא השיב: "לא את הכל, חלק מחקנו, יש סכומים שהם עדיין בחוב של החברה שלא נכללו במסגרת הערבות מסיבות שונות, וחלק זה נמחק על ידי הבנק". אחר כך, העד "תיקן" את עצמו בכך שעל השאלה "מבחינתכם, יכול להיות מצב שחברת איקאפוד לא חייבת לכם שום כסף?" השיב: "במקרה הזה היא חייבת כי נשארו 650,000 ₪ שהמדינה לא ערבה להם וזה לא כוסה על ידי המדינה". קשה לומר שעדות זו עקבית ומאירת עיניים. עם זאת, נראה לי ההסבר של העד לפיו כל עוד הדבר אפשרי הבנק מנסה לגבות את החוב מהלקוח, וגם כאשר החוב מכוסה בפועל על ידי ערבות המדינה – כשהבנק מצליח לגבות כספים מהבטוחות שבידו "אנו מחזירים ביחס לגובה הערבות שקיבלנו" (פרוטוקול מ-23.10.2008, עמ' 5-6).

לאור האמור, מסקנתי היא שיש לקבל את התביעה. הבנק רשאי אפוא להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כסדרם, והנני מחייבת את הנתבע לשלם לבנק בגין הוצאותיו בהליך זה, סכום של 20,000 ₪.

המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, ח' אייר תשע"א, 12 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ