אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי פתח-תקווה נ' קיוקיוזו ישראל בע"מ

בנק לאומי פתח-תקווה נ' קיוקיוזו ישראל בע"מ

תאריך פרסום : 01/05/2011 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום הרצליה
38575-09-10
11/04/2011
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
בנק לאומי פתח-תקווה
הנתבע:
קיוקיוזו ישראל בע"מ

החלטה

(התנגדות לביצוע שטר)

התובע הגיש כנגד הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע צ'ק על סך 55,000 ₪, זמן פירעון 15.12.09, אשר משכה התובעת לפקודת חברה בשם "אדיו טימ". בגב הצ'ק חתימת היסב של החברה הנפרעת. הצ'ק חולל מסיבת אכ"מ.

הנתבעת טוענת להגנתה כי מסרה את הצ'ק לנפרעת בגין ביצוע עבודה. הצ'ק הופקד ע"י הנפרעת במועד קבלתו כצ'ק לגבייה עתידית בידי התובע. לאחר שמנהל הנפרעת נקלע לבעיות בריאותיות קשות וכתוצאה מכך חדל לעבוד, נקלעה הנפרעת לבעיות כלכליות רבות ואי יכולת לבצע את העבודות והשירותים שכנגדם שולמה התמורה. לפיכך, ביום 14.12.09 הודיעה הנפרעת לתובע, יום לפני פירעון הצ'ק, כי כנגד צ'ק זה לא הועמדו לו אשראים וממילא מדובר בצ'ק לגבייה בלבד ולא סחיר, ולפיכך הינו מבקש כי צ'ק זה לא יוצג לפירעון, אלא יושב לו.

ביום 14.1.10 לאחר שהנפרעת חדלה לתפקד, היא הגיעה עם התובע להסכם המפרט את כלל האשראים שקיבלה ומסכם על פריסת החובות ומועדי פירעונם לתובע. הנפרעת עמדה תחילה בהסכם, אולם לאחר מספר חודשים הפרה הסכם זה. כתוצאה מכך, ביום 27.5.10, בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד פירעון הצ'ק, הפקיד התובע את הצ'ק בניגוד להוראות הנפרעת, במגמה להפחית את חובה כלפי התובע. הנתבעת טוענת כי התובע אינו אוחז כשורה בצ'ק ואין לו יכולת גבייה עצמאית, אלא כשלוח של הנפרעת בלבד. הנתבעת לא צפתה כי הצ'ק יופקד וממילא לא בוצעו העבודות שהיו מאפשרות הכנסות לכיסוי הצ'ק. עוד היא טוענת כי נפרע שקיבל צ'ק שאינו סחיר אינו יכול להעביר את הבעלות בו לצד ג' והוא זכאי למסור את הצ'ק לבנק התובע למטרת גבייה בלבד והוא אף חייב לעשות כן בשעה שהצ'ק הינו למוטב בלבד. עוד טוענת התובעת כי הבנק התובע הפר חובות שונות מן הדין כגון חובות שלוחות, נאמנות וכיו"ב.

התובע ויתר על חקירת המצהיר מטעם הנתבעת והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

כידוע, הלכה היא כי די לנתבע המבקש רשות להתגונן כנגד תובענה שהוגשה על ידי צד שלישי בשטר, שיראה הגנה שהיה מעלה כנגד הצד הסמוך. הגנה זו פוגמת בזכות הקניין בשטר, וכוחה יפה גם לעניין צד השלישי, שאליו סוחר השטר. משמעלה הנתבע הגנה לכאורה כנגד תביעתו של צד קרוב צריך הצד השלישי להרים את נטל השכנוע המוטל עליו לפי סעיף 29(ב) לפקודת השטרות ולהוכיח את אחיזתו בשטר כשורה. בשלב הדיון בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט לא ידון בסוגיה זו ויניח אותה להכרעת בית המשפט שידון בתיק לגופו, שכן הדבר מחייב עדות מטעם האוחז בדבר מתן תמורה בתום לב, כאמור בסעיף 29(ב) לפקודת השטרות (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, 235-237. ע"א 218/66 חביה ואח' נגד גליק, פ"ד כ(4)63, 67. ע"א 366/65 תימור חברה להנדסה ובנין בע"מ נגד מ. אנגלרד חרושת ברזל בע"מ, פ"ד יט(4) 229).

בענייננו, לא עמדה הנתבעת בחובת הפירוט המינימלית כדי לפרט את טענותיה ביחס לעיסקת היסוד בגינה נכשלה התמורה. כל שטענה בתצהיר הוא כי העבודה לא בוצעה, אך לא פורט מה היתה העבודה שבבסיס עיסקת היסוד בין הנתבעת לבין הנפרעת במה היא נכשלה ובאיזה שיעור נכשלה.

האמנם מדובר בשיק לא סחיר על פניו ?

בשורת הנפרע מודפסות המילים "שלמו ל..." ומופיע שם הנפרעת, כאמור לעיל. פרט להיעדר כיתוב זה, לא גילתה הנתבעת בכל אופן אחר את דעתה כי כוונתה היתה שהשיק לא יהיה עביר. המושכת לא טרחה לעשות זאת - לא על ידי כיתוב "למוטב בלבד", ולא על ידי כיתוב אחר כגון לנפרע בלבד וכו'. יוזכר, כי מדובר בצדדים רחוקים, ולכן די לנו לפנות לשיק עצמו ואין לפנות לנסיבות חיצוניות לשטר (ע"א 1560/90, משה ציטיאט נגד הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מח (4), 498; ע"א 6909/00, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' קבוצת אריה יצחקי בע"מ, פ"ד נה (4) 83).

  זאת ועוד, להעדר הכיתוב במקור של המילה "לפקודת", אין ממילא משמעות מלכתחילה, שהרי לאור הוראותיה הברורות של פקודת השטרות כיתוב זה היה מיותר. וכך צויין, בהקשר זה, בעניין יצחקי:

"... אין לשכוח כי הדיבור "לפקודת" הוא דיבור מיותר - שכן הדין קובע ששיק הוא "לפקודה" (סעיף 7 לפקודת השטרות [נוסח חדש] - המופיע כעניין שבשיגרה בכל השיקים. ראו ע"א 467/59 הירש נ' זוננבליק [6], בעמ' 504). ..."

לפיכך, ועל פניו, מדובר בשיק עביר וסחיר.

 

הנתבעת טוענת כי מדובר בשיק שניתן לבנק לגוביינא בלבד ועל כן עליו לפעול כשלוח לגבייתו, ואין לו מעמד משל עצמו בשיק. לא ניתן לקבל עמדה זו: בניגוד לאמור בסעיף 16 לתצהיר הנתבעת, הרי שבמכתבה לבנק התובע מיום 14.12.09 לא העלתה הנתבעת כל טענה כי השיק נמסר לגוביינא ולא כל טענה כי מדובר בשיק לא סחיר או לגבייה בלבד, אלא רק טענה כי ההמחאה לא נוכתה על ידי הבנק וכי לא קיבלה אשראים בגינו, ועוד הוסיפה כי לא נתנה תמורה בעדה מסיבות שונות. אין בטענות אלו כדי לפגום באחיזת התובע.

הנתבעת מודה בתצהירה כי השיק הופקד במועד קבלתו כשיק לגביה עתידית. דא עקא שהנתבעת לא מפרטת כלל מתי מסרה את השיק לנפרעת, מתי הופקד השיק על ידי הנפרעת לגביה עתידית, והדבר מקשה על בירור טענת הגנתה, שכן יש חשיבות רבה לשאלה מתי הופקד השיק אצל התובע, וזאת לשם בחינת טיב אחיזתו של התובע בשטר, אל מול טענה של כשלון תמורה. אי פירוט כזה, מונע מבית המשפט לבחון האם כשלון התמורה אירע לפני או אחרי סיחור השיק לבנק. לנוכח חוסר פירוט זה אין לי אלא לקבוע, על סמך החומר המצוי בתיק כי רק ביום 14.12.09 הודיעה הנפרעת לתובעת כי לא נתנה תמורה בעד השיק לנתבעת. מכאן ניתן להסיק כי מועד הפקדת השיק אצל הבנק התובע קדם לכשלון התמורה, ולפי הלכת גויסקי די שהאוחז יהא אוחז בעד ערך כדי לגבור על טענתו של מושך השטר, ולכן אין לדבר על פגם בזכות קניינו של המסחר (ראו האסמכתאות המשפטיות בסעיף 6 לסיכומי הבנק).

יוער כי הנתבעת אינה טוענת כי הבנק לא נתן ערך בעד השיקים ולכן עומדת החזקה בענין זה לטובת הבנק. לפי סעיף 26(ב) לפקודת השטרות, די שניתן "בזמן מן הזמנים ערך בעד השטר", על מנת שהאוחז בו יחשב כאוחז בעד ערך כלפי מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן [ראו ע"א 569/70 דוד סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' פ"ד כה(1), 525]. בית המשפט העליון פסק בעבר, כי נטילת שטר להבטחת חוב בחשבון עובר ושב הוא מעשה יום יום בבנקים, וכדרך שבעל משכון רשאי לממש משכון שקיבל אם לא נפרע החוב שנותן המשכון חב לו, כך רשאי גם בנק לאכוף שטר ששועבד לו בגבול החוב המובטח על ידי השעבוד, והוא אוחז בעד ערך. עוד נפסק, כי המועד הרלוונטי לענין ה"ערך" הוא זמן פרעונו של השיק. במקרה זה, מההסכם שבין הבנק לבין הנפרעת מיום 14.1.2010 עולה כי חשבון הנפרעת היה ביתרת חובה גם במועד פרעון השיק, ואף נקבע בסעיף 5 כי כל הבטוחות עומדות בעינן, ומכאן, שניתן ערך בעד השטר. העובדה כי ההמחאה נשוא תיק זה לא צוינה בהסכם באופן מפורש אינה אומרת כי הבנק לא ראה בה חלק מן הבטוחות שבידו, ודווקא סעיף 5 מלמד ההיפך.

צודק אף הבנק בטענתו בסיכומים כי לא היה חייב להשיב את הצ'ק לנפרעת אלא שזו האחרונה רק ביקשה זו ממנו מבלי שהיתה לו חובה לעשות כן. ובעניין זה אין בסיכומים ובהסכמות שבין הנתבעת לבין הנפרעת כדי לחייב את הבנק, ככל שהדבר נוגע לשיק נשוא תיק זה.

לאור כל הנאמר לעיל, דין ההתנגדות להדחות. מחייב את הנתבעת בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ