אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי סניף הסניף המרכזי נ' אורן ייצור ואח'

בנק לאומי סניף הסניף המרכזי נ' אורן ייצור ואח'

תאריך פרסום : 23/06/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
2132-08
22/06/2010
בפני השופט:
אסתר נחליאלי חיאט

- נגד -
התובע:
שמואל אנטמן
הנתבע:
1. אורן ייצור אריזות ומשטחים בע"מ (ניתן פס"ד)
2. אורי שכטר (ניתן פס"ד)
3. משה אנטמן אלרן (ניתן פס"ד)

החלטה

תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 3,266,034 ₪ הוגשה נגד הנתבעים 1- 3, ונגד הנתבע 4 (הוא המבקש) הועמדה התביעה על סך 1,614,688 ₪.

בסיס התביעה הוא ערבות מוגבלת בסך של 1,500,000 ₪ (להלן: "הערבות") שחתם המבקש, אביו של נתבע 3, לטובת המשיב כערבות לחשבון הנתבעת 1 שנוהל על ידי הנתבעים 2- 3 (להלן: "חשבון הבנק") .

התביעה דנן הוגשה לאחר שחשבון הבנק הראה יתרת חובה בסך של 3,266,034 ₪; המבקש נתבע בתביעה זו כדי גובה ערבותו בצירוף ריבית והפרשי הצמדה.

ביום 15.12.08 ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים 1- 2, וביום 2.1.09 ניתן פס"ד בהעדר הגנה נגד הנתבע 3.

 

המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן ולאחריה אף הוסיף תצהיר משלים.

לאחר שעיינתי בתביעה, בתצהירי המבקש, בפרוטוקול החקירה בבית המשפט ובסיכומי הצדדים ראיתי לקבל את הבקשה ולאפשר למבקש להתגונן מפני התביעה כולה, לטעמי יש למבקש טענות המחייבות בירור ומצדיקות דיון לגופן של טענות ובודאי שלא ניתן לומר כי "ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון נ. עירית חולון);

בין שאר טענותיו הצהיר המבקש כי המשיב הטעה אותו בכך שלא גילה לו שבמועד חתימתו על הערבות כבר היה חשבון הבנק ביתרת חובה של 845,549 ₪, (סעיפים 10.1, 50-57, 85 לתצהיר וסעיפים 3- 4 לתצהיר המשלים), ומכאן שאם עובדות אלה היו ידועות לו בעת שחתם על הערבות היה שוקל את צעדיו אחרת ולמצער היה בידיו לשקול את הנתונים העובדתיים בטרם לקח על עצמו את החיוב.

לשיטת המשיב, המבקש לא הוטעה ודבר קיומו של החוב סומן במקום הרלוונטי בטופס בטרם חתימה ויש בכך להעיד כי המבקש ידע גם ידע עובדה זו [הטופס צורף לכתב התביעה וסומן ד'1 - סעיף 15.2 לסיכומי המשיב], אלא שלדברי המבקש בעת שחתם על הטופס, לא היה עליו הסימון הנטען ולפיכך גם לא נדרש לחתום ליד התוספת כפי שנדרש לחתום ליד תוספות אחרות שהיו מצויות על גבי הטופס במועד החתימה.

גרסה זו של המבקש שלא נסתרה בחקירה הנגדית מהווה תשתית עובדתית המחייבת בירור לגופן של הטענות (על בסיס טענות שונות מדיני החוזים) ובודאי שמאפשרת למבקש להביא את גרסתו לפני בית המשפט ויש בה להשליך על התביעה, ככל שטענותיו יתקבלו לגופן, ולאחר שמיעת ראיות; משכך אני רואה לקבל את הטענה הלכאורית הנדרשת לשלב זה של מתן רשות להתגונן ולצורך מתן הרשות.

למבקש גם טענות לגבי הסתרה של עובדות מהותיות או כטענתו, הטעיה שעשה הבנק בכך שלא גילה לו שהעניק לנתבעת 1 אשראי בשיעור כולל של 3,300,000 ₪ ללא ביטחונות נוספים; עובדה זו מהותית והיה מקום לגלותה למי שעומד לחתום על ערבות לחשבון, שכן קודם למועד שבו חתם על הערבות העניק הבנק לנתבעת 1 מסגרת אשראי בעו"ש בסך של 1,800,000 ₪, ויומיים לאחר חתימת הערבות העמיד לה הבנק בנוסף - הלוואה בסך של 1,500,000 ₪. (סעיפים 10.3, 34, 66, 67, 69, 71, 72 ו- 85 לתצהיר וסעיף 5 לתצהיר המשלים).

לטענת הבנק, העובדה שהעמיד אשראי גבוה יותר מסכום הערבות של המבקש אינה מפקיעה את ערבותו ולא את חיוביו לפי הערבות; הבנק גם ציין כי חקירת המבקש העלתה שממילא גרסת המבקש הפכה לספקולציה בלבד לאור דבריו כי "... יכול להיות שגם אז הייתי חותם על המיליון וחצי"... (סעיפים 7- 9 לסיכומי המשיב).

לא מצאתי בהשערה תיאורטית זו מאומה, ובודאי שאין להסיק מסקנה מהדברים התיאורטיים (מה היה קורה אילו היו מיידעים אותו) לשאלה אם לתת רשות להתגונן שהרי באותה מידה יכול היה לומר "לא הייתי חותם", וגם אז לא הייתי מיחסת לכך כל חשיבות. דווקא הגינותו כי "יכול להיות שגם אז הייתי חותם" משכנעת שכן מדובר באב ובן! אבל כאמור אין לשאלה התיאורטית הזו ולא כלום עם השאלה האם יש בידי המבקש הגנה נגד התביעה והאם ליתן לו רשות להתגונן, שכן העובדות, לטענת המבקש, הן שהבנק לא יידע אותו למרות שהיה עליו לעשות כך כדי לאפשר למבקש לשקול את הנתונים הרלבנטיים בטרם הוא מקבל עליו את חיובי הערבות.

למבקש גם טענה שהבנק לא גילה לו שבמועד שחתם על הערבות לא ערבו לה בעלי השליטה ומנהלי הנתבעת 1, קרי, הנתבעים 2- 3 וכי אלה חתמו על הערבות רק כשמונה חודשים לאחר מכן. (סעיפים 10.2, 59- 63, 71, 74, 75 ו- 85 לתצהיר וסעיף 7 לתצהיר המשלים); הבנק לא חלק על טענה זו רק ציין כי המועד אינו מהותי ואינו משנה את העובדה כי הערבות בתוקף בכל מקרה, (סעיף 15.5 לסיכומי המשיב);

אינני מקבלת טענה זו, בשלב מקדמי זה ואני סבורה כי יש לשקול את טענת המבקש על רקע התנהלות כללית של הבנק במועד החתמת המבקש על הערבות, ונראה לי כי יש לדון בשאלה האם היה על המבקש לדעת בין שאר הפרטים מה היה גובה החובות של הנתבעת 1 לה הוא ערב – בעת החתמתו, והאם הבנק מילא את חובותיו למלוא הגילוי הרלוונטי בת הזאת, ובהתאם מה תוקף הערבות לאור ממצאים שיוצגו, ככל שיוצגו, במהלך הדיון לגופו בענין היקף חובת הגילוי וחובת תום הלב.

בצד הדברים אומר כי גרסת המבקש לענין נסיבות חתימתו כלל לא נסתרה בחקירתו הנגדית.

למבקש גם טענות להתרשלות הבנק בהעמדת האשראי לנתבעת 1 בלי שבצע בדיקות נדרשות וללא קבלת בטחונות נאותים, באופן שחשף את המבקש כערב לסיכון בלתי סביר, אשר התממש בסופו של יום (סעיפים 10.3, 11, 70-77, ו- 85 לתצהיר וסעיפים 5-7, 10 לתצהיר המשלים) וכן טען להתרשלות המשיב בניהול ופיקוח על התנהלות חשבון הנתבעת 1, ובכך שאפשר לנתבעת 1 למשוך תוך זמן קצר (3 חודשים ממועד פתיחת החשבון) את מלוא מסגרת האשראי וההלוואה מהחשבון, קרי 3,300,000 ₪, ואף איפשר לה לחרוג מהמסגרת המאושרת. (סעיפים 78 ו- 85 לתצהיר וסעיפים 9-10 לתצהיר המשלים), ובכך העצים את חשיפתו למימוש הערבות בלי שהבנק יידע אותו ובלי שנתנה בידו אפשרות לנקוט בצעד כלשהו או להפחית את הסיכון.

הגם שלמשיב טענות כי היה על המבקש לתמוך את טענותיו בחוות דעת מומחה וכי טענות אלה עומדות בסתירה לעדות הנתבע 3 בפרוטוקול הדיון מיום 22.6.09 (ת/2) שנמסר במסגרת דיון בבקשה לפירוק הנתבעת 1, שם העיד הנתבע 3 כי הנתבעת 1 קרסה עקב תרגיל עוקץ שנעשה ע"י הנתבע 2, עדיין אין בטענות עובדתיות אלה כדי לחסום את המבקש להעלות טענותיו בדיון לגופם של דברים, ולהפך הטענות העובדתיות השונות שיש לכל אחד מהצדדים רק מדגישות את הצורך להכנס לעובי הקורה.

יאמר כי מגמת הפסיקה של בית המשפט העליון ובעיקר פסקי דין שניתנו לאחרונה בסוגית רשות להתגונן היא למתן למשל ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים ואח' נ. בנק המזרחי ואח'; ע"א 10189/07 עזרא ששון נ. בנק מזרחי טפחות בע"מ ולאחרונה עא 7644/07 נ.פ.ג יזום ושיווק בע"מ נ. דור אנרגיה), היא כי רשות להתגונן תנתן בדרך כלל אלא "רק אם ברור על פניו ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו" (ע"א 6514/96 שלעיל) וכי "ככל שמתברר בסופו של דבר כי הרשות שניתנה להתגונן רשות סרק היא, בידי בית המשפט הכלי של הטלת הוצאות, ולדידי במקרה כזה עליהן להיות כבדות. ראו גם ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית מבוא ועקרונות יסוד 62 (מהדורה 2, 2008); ע"א 9535/04 סיעת ביאליק 10 נ. סיעת יש עתיד לביאליק פ"ד ס'(1) 391 (2005)" (כבוד השופט רובינשטיין ב- ע"א 10189/07 הנ"ל).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ