אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי לישר ואח' נ' כפר חיטים בעמ ואח'

בנק לאומי לישר ואח' נ' כפר חיטים בעמ ואח'

תאריך פרסום : 20/10/2013 | גרסת הדפסה
פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1832-91
14/10/2013
בפני השופט:
לויט ישי

- נגד -
התובע:
1. עו"ד ד"ר גדעון קלוגמןבתפקידו ככונס נכסים
2. מנהל נכסי האגודה והנאמן לביצוע הסדר נושים של כפר חיטים מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

הנתבע:
1. בנק לאומי לישראל בע"מ
2. בנק לאומי לישראל בע"מ
3. בנק מזרחי טפחות בע"מ
4. כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א
5. Israel Golf Resort LLC
6. Israel Resort & Clubs LLC

החלטה

השאלה המונחת בפני, עניינה כוחה ומידת פרישתה של תניית בוררות שהוכנסה למערכת חוזית בין בעל תפקיד בהליכי חדלות פרעון; זאת, על רקע מצב בו אין חולק כי פרוייקט שהינו חלק עיקרי מהסדר נושים של מושב אינו מתקדם במאומה, חרף העובדה כי השנים נוקפות בזו אחר זו. על עובדה זו – להבדיל מפרשנותה והשאלה מי מהצדדים אחראי למצב עגום זה – אין מחלוקת ממשית.עניין לנו במערכת חוזית, שנועדה לאפשר מיזם מורכב של בניית מלון גולף על שטחו של מושב חדל פרעון, וזאת כחלק בלתי נפרד מהסדר הנושים שלו. במסגרת זו, התקשר הכונס עם המשיבות 5 ו-6, שהן חברות זרות, ונקבעו מועדי התחלת בניה וחובות השקעת כספים.אלא, שהשנים נקפו, וחרף הארכות שניתנו אין מחלוקת ממשית כי הכספים לא הושקעו, חרף הארכות מועד שניתנו, וגם הבניה לא החלה. עניין זה קשור, בין היתר, למחלוקת שהתעוררה בין בעלי השליטה במשיבות דלעיל, במסגרתה הוחלפו ביניהם דברים קשים ביותר. כעת, מבקש הכונס לאכוף סעיפים בהסכם שמשמעם למעשה ביטולו ו"מימוש" שמשמעותו הינה סילוקן של המשיבות דלעיל מן הפרוייקט, וחיפוש רוכשים חדשים. בעניין זה, טוען הכונס כי האיחור הרב בביצוע מסב נזקים כבדים, ועשוי לאיין את הסדר הנושים של המושב כולו. מר ברנשטיין, לעומת זאת, שהינו כעת הרוח החיה מאחורי המשיבות 5 ו-6, מתנגד לבקשה, הן בדרישה להעביר את הסכסוך כולו לבוררות, והן לגופו של עניין. לשיטתו, הכונס ידע מבעוד מועד, שתפקידו שלו הינו בעיקר פעולות גישור, תיווך ומציאת משקיעים; כי נסיבות שאינן בשליטתו, כולל נסיבות בטחוניות שהן בבחינת כח עליון (מונח שיש לו עיגון בחוזה עצמו), מנעו את העמידה בלוחות הזמנים.כמו כן, מעלות המשיבות טענה עקרונית נוספת, אודות תחולתו של תיקון להסכם (להלן: תיקון מס' 4), שכלל הגמשה ממשית בלוחות הזמנים, אולם חרף העובדה כי כבר סוכם בין הצדדים, נמנע הכונס שלא כדין מהבאתו לאישור בית המשפט. אי לכך, נקלעו המשיבות למצב בלתי אפשרי בכל הנוגע למשא ומתן שניהלו עם משקיעים שביקשו לצרף לפרוייקט.

עניין לנו במערכת הסכמית בת מספר פרקים, שנחתמה כל-כולה לאחר המועד הקובע של הכניסה לחדלות פרעון; וליתר דיוק, בין כונס נכסים המבצע הסדר נושים, לבין משקיעים שחברו אליו להקמת פרוייקט גולף על אדמות של המושב שבהסדר. בעניין זה, אקדים ואבהיר כי צודקים המשיבים בטענתם, כי אין עסקינן ב"ירושה" שירש בעל התפקיד מן התקופה של ערב הקריסה, אלא במערכת הסכמית שכל-כולה נולדה בעת כהונתו. אי לכך, הרי שבנסיבות המקרה לא מתעוררות כלל ועיקר הסוגיות של אפשרות "ויתור" על תניית בוררות כנכס מכביד, או מידת יכולתו של בית המשפט לשחרר בעל תפקיד ממערכת חוזית או חלקה, נוכח אי-התאמתה לנסיבות של לאחר הקריסה או לדיני חדלות הפרעון. בנסיבות המקרה, אכן נכונה הטענה, כי מקום בו בעל תפקיד מתקשר עם צדדי ג' בחוזה בעת שהוא מנהל את הגוף חדל הפרעון, הרי שלמעט מספר חריגים כגון הכרח באישור בית המשפט למהלכים מסויימים, דין התחייבות חוזית כזו של בעל תפקיד אינו שונה בהרבה מהתחייבות חוזית רגילה של צדדים סולבנטיים. אי לכך, ולא צורך להאריך מילים אודות ההלכות המפורטות שקבע בית המשפט העליון בעניין כוחה של תניית בוררות, הרי שאין ספק כי כוחה של תניה כזו הינו רב, והיכולת להשתחרר ממנה הינה מצומצמת ביותר.

מנגד, ניצבות סוגיות כבדות משקל אחרות, שעניינן לא רק מקסום החזר החובות לנושי המושב, ולנושה המובטח בכלל זאת, אלא גם – כפי שטוען הכונס במידה רבה של צדק – גם גורלו של המושב עצמו. זאת, כולל מקור לתשלומי פנסיה לאנשי המושב, ומצבו ויכולת קיומו הכלכלי של גוף שאין עוררין על חשיבות קיומו, החורגת בהרבה מהיבט כספי-נשייתי גרידא. אעיר, כי אין צורך בהתדיינות ארוכה ובקביעת מסמרות עובדתיים מפורטים כדי להבין, מה משמעות אי-הגשמתו של פרוייקט, שהינו בבחינת מקור הכנסה ותשלומים מרכזי בתוך הסדר נושים. כל זאת, כאשר, מאחורי "השורה התחתונה" ניצבים לא רק נושים פיננסיים, אלא גם – ובעיקר – תושבי כפר חיטים עצמם, וזאת לאחר שממילא אתרע מזלם להקלע לתוך הליך קולקטיבי של חדלות פרעון.

בעניין זה, ומעבר לכל השאלות המשפטיות הקונקרטיות, עולה תהיה יסודית אחת ועקרונית: מהותו של הליך משפטי, אינה נוגעת אך ורק לתוצאתו הסופית, אלא לעיתים קרובות, גם ובעיקר לאלמנט של חלוף הזמן עד להגעה לאותה "שורה תחתונה". בנסיבות שבפני, עולה במלוא חריפותה השאלה – האם אכן "נגזר" גורלו של המושב להמתין באפס מעשה, כאשר לא זו בלבד שהפרוייקט שנועד להגשים את הסדר הנושים שלו ממילא התעכב כבר שנים ארוכות, אלא שכעת יאלצו הכל להמתין – שמא שנים נוספות – עד לסופו של הליך בוררות? הדברים דלעיל, מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי בנסיבות המקרה, הרי שחרף כל הטענות וטענות הנגד, הרי על מספר עובדות אין חולק. המשיבות לא השקיעו את הכספים שנדרשו להשקיע, להבדיל ממחלוקת על אילו סכומים הוכנסו ואילו לא, שכמעט ואינה מתעוררת בנסיבות שבפני. דברים אלו מתחדדים אף יותר, נוכח הסכסוך החריף בין העומדים מאחוריהן, כפי שהובא בפני בתכתובת שצורפה לבקשה, ובעיקר העובדה כי אף מר ברנשטיין אינו טוען למעשה כי ביכולתו להשקיע כעת את הכספים ולהביא להתחלת הבניה כעת, אף אם אפסוק לטובתו באורח מוחלט ואתן לו את ההארכה המבוקשת. רוב טיעוניו, במלוא הכבוד הראוי, עניינם טענות בדבר מחדלים ואשם של הכונס; טיעון, שאף אם הוא נכון (אזכיר, כי הכונס חולק על כך בחריפות רבה), אין הוא משנה לכאורה את העובדה, כי ספק אם מר ברנשטיין יכול להתחיל בביצוע החוזה עתה, קל וחומר בכוחות עצמו.

משהגענו לכאן, ראוי ליתן את הדעת ולהכריע מספר סוגיות משפטיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, ואשר יש להן השלכה הן על היחס לתניית הבוררות והיקפה, והן ובעיקר לשאלת היחס בין הליך בוררות אפשרי, לבין "התוצאות בשטח", מבחינת עצם היכולת לפעול הלכה למעשה להקמת הפרוייקט – פרוייקט אשר אזכיר שוב, כי הוא חיוני ביותר לקיום הסדר הנושים של המושב. ראשית; לא ירדתי לסוף דעתן של המשיבות בטענתן לתחולת "כח עליון" בדמות מצב בטחוני, אשר מנע מהן עמידה במחוייבותיהן. אכן, ערה אני לגישה שמצב בו אוסף מאורעות ספציפי וזמני, כמו פרוץ מלחמה, ושמא אף שיאה של ה'אינתיפאדה' השניה, בה דנו המובאות שהביאו המשיבות, עשוי במקרים מסויימים להוות "כח עליון". זאת, בעיקר כאשר אפשרות זו אכן מוכרת ומאוזכרת שחור על גבי לבן בחוזה עצמו. אלא מאי? בלא כל צורך להכריע היכן עובר הגבול, והאם מצב בטחוני רעוע או פרץ אלימות חריג ביהודה ושומרון עשוי להוות כח עליון המצדיק הפרה יסודית של התחייבות להתחיל בבניה או להשקיע כספים במיזם בצפון, הרי שעל תנאי בסיסי אחד אין ולא יכול להיות חולק. מצב דברים אשר יכול ויוכר כסיכול או עילה לדחיית מועדים ותשלומים, חייב על-פניו להיות חריג בחומרתו יחסית למציאות הישראלית ה"רגילה", וכן בעל נגיעה ממשית, אף אם עקיפה, לפרוייקט נשוא ההתדיינות. צודק הכונס בטענתו, כי מאז המלחמה בצפון בשנת 2006, לא נרשמו כל ארועים חריגים בסדר גודל שכזה בגזרה הרלוונטית; ואף המשיבות לא מביאות כל טיעון ספציפי לסתור נקודה זו – ושמא שלא בכדי. יוצא, כי הכרה ב"כח עליון" בשל טענות עמומות למצב בטחוני רעוע (ואזכיר – עסקינן בנסיבות המקרה לא בשנות שיא האינתפיאדה השניה, אלא בשנים שלאחר 2010, מציאות של שקט בטחוני יחסית), יהפוך את היוצרות, והלכה למעשה יעמיד כל חברה זרה המתקשרת בישראל במצב של "כח עליון מתמשך", שאין משמעו אלא היתר גורף לאי-עמידה בחוזים. אכן, חזקה על המשיבות שידעו מלכתחילה, כי הן נקשרות בחוזה אשר יתבצע במציאות הישראלית, במחוז המאויים חדשות לבקרים מצפון, ולא אי-שם "במורדות האלפים השוייצריים" (אם להשתמש בלשונו הציורית קמעה של הכונס בעניין זה). האם אכן מכוון מר ברנשטיין לכך, כי כל עוד לא יחתמו הסדרי שלום בין ישראל לכל שכנותיה, יהיו כל המועדים נשוא ההסכם פתוחים להתדיינות בלתי פוסקת ולזכות גורפת לאי-עמידה בהם, כמו הפך "כח עליון" לשיק פתוח שתוקפו עומד לעד? יוצא, כי לו נעתרתי לטענה כגון זו, הרי שניתן היה לכאורה להפוך את החריג המצומצם של סעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בגין הפרת חוזה) לעיקרו של חוק החוזים (חלק כללי), ואת חוק החוזים עצמו מצומצם אל תוך מידותיו של הסיכול שבסעיף 18, לכך, במלוא הכבוד הראוי, לא אוכל ליתן את ידי.

שנית; נקודה נוספת בטענות המשיבים, אשר מצאתיה כבעייתית מאד, באורח הבולט על פני השטח ומשפיע אף על שאלת הבוררות, נוגע לסעד המרכזי לגופו של עניין אשר הן עותרות לו, והוא אישורו בדיעבד של 'תיקון 4' למערכת החוזית בין הצדדים. מעיון במובאות שבפני עולה בבירור, כי התיקול דלעיל אכן כלל הארכת מועדים משמעותית לטובת המשיבות, אשר בכוחה היה, נכון לאותה עת, להוציאן מן הסטטוס של מפר חוזה. אלא מאי? עניין זה היה כרוך, באורח מובהק, בהכנסתו של צד ג' בעל אמצעים אל תוך ההסכם- כאשר באותה עת דובר על מר עזרא דבח, שהינו קרוב משפחתו של אחד הגורמים שהיו מעורבים במערכת החוזית. המשיבות מאשימות בחריפות את הכונס, בכך שהתמהמה בלא הצדקה בהבאת התיקון לאישור בית המשפט, ובכך הכשיל למעשה את המשא ומתן, בבחינת "לא להקיא ולא לבלוע"; מכאן, לשיטתן אחריותו הכבדה לשיתוק הנמשך בפרוייקט.אלא מאי? קשה שלא לתהות, האם בתגובתן נתנו המשיבות משקל מספיק למספר נקודות, אשר נראה שעומדות להן לרועץ, וזאת 'לכל רוחב החזית' נשוא תיקון 4 דלעיל.

א.ראשית: אין ולא יכול להיות חולק, כי תיקון 4, כמוהו ככל תיקון מהותי בחוזים של גורם בהליכי חדלות פרעון, היה כפוף לאישור בית המשפט. זאת, כאשר העדר אישור – ואין חולק כי המשיבות ידעו זאת יפה – משמעו שהתיקון לא נכנס לתוקף כלל ועיקר, וכי אנו מצויים עדיין במערכת החוזית הקודמת, לפיה היו המשיבות מצויות במצב של הפרה מאז שנת 2011. אין חולק, כי התיקון לא קיבל מעולם את אישורו של בית המשפט, ולכן לא נכנס לתוקף. עניין זה ברור למשיבות עצמן, ולכן הן מבקשות להתלות במספר טענות עובדתיות המפילות את האשם בעניין זה על הכונס, וכן עותרות בפני, במסגרת הבקשה הנוכחית, כי אורה על כניסתו של התיקון דלעיל לתוקף.

ב.שנית: אף לו הייתי קובעת כממצא עובדתי כי מחדל מצד הכונס "סייע" להשתלשלות לא ראויה של המאורעות, באורח אשר הכשיל את מעורבותו של מר דבח (ואין אני קובעת מאומה בעניין זה בשלב הנוכחי), הרי על נקודה יסודית אחת אין ולא יכול להיות חולק:אין ספק, והדבר מובהר היטב בצרופות הבקשה, כי מר דבח משך את ידו מהפרוייקט, אינו מעוניין להיות חלק ממנו, ואינו מעוניין להשקיע בו כספים. זאת, כאשר על פניו עולה כי אין בידי מי מהצדדים התחייבות כלשהי מצידו שיכולה, ולו לכאורה, להביא לחיובו בכך; נהפוך הוא. נראה, כי ההסכמות עם מר דבח, מעולם לא קרמו עור וגידים במידה של הפיכה לחיוב חוזי שנסיגה ממנו מקימה עילת תביעה; ולא בכדי, אף המשיבות נמנעות מלהעלות טענה שכזו.בנסיבות אלו, הרי שאף לו היה מוכח אשם מצד הכונס, הרי ספק אם אשם כזה יכול, במלוא הכבוד, לייצר עבור המשיבות יש מאין "סעד של החייאת מתים", או שמא, העלאה מן האוב של התקשרות מן העבר, שהצד הרלוונטי לה משך ידו ממנה לפני שנים. כיצד ניתן, להורות על תוקפו של תיקון לחוזה, המבוסס על נסיבות ותוכנית פעולה שאינה רלוונטית עוד? בעניין זה, אין צורך להכביר מילים בדבר העובדה, כי אף במקום בו קיימת לצד עילה מובהקת לביטול או אכיפה של חוזה, לא ניתן לבצע ביטול או אכיפה לחצאין, אך ורק של התניות הנוחות לאותו צד, תוך התעלמות מיתרת המערכת החוזית השלובה באמור לעיל. יש להעיר, בשולי הדברים, כי אף הטענות על מחדל מצד הכונס, אף אם אינן מופרכות לחלוטין, הרי ספק גדול האם הן יכולות לייצר, ולו לכאורה, מראית-עיין של רשלנות רבתי או פעולה בזדון. בעניין זה, ספק גדול בעיני, האם "איחור" בן חודשים ספורים בהבאת הסכם לאישור בית המשפט, הוא זה שיצר את מירב הנזק מול מר דבח. זאת, כאשר בתווך נפלה פגרת בתי המשפט, שלא לדבר על העובדה כי הסכם כה כבד-משקל ורב משמעות מצד כונס, בוודאי מצריך עדכון והיוועצות בנושה המובטח ובגורמים אחרים, טרם שהוא מובא ל"ישורת הסופית". אי לכך, הרי שאף אם לכאורה יכול היה הכונס לפעול מהר יותר, ספק גדול אם ניתן לייחס לאמור לעיל, אף לא לכאורה, את אותה חומרה תהומית שמנסות המשיבות "להפיק" מכך. כל זאת כאשר, יש לזכור, מדובר באותם גורמים שכבר בשלב זה היו מצויים על-פניו במצב של הפרה יסודית שמובהקת ממנה – איין: אי התחלה של הבניה, אי העברת תשלומים; וכל זאת על רקע סכסוך קשה בין הגורמים הרלוונטיים לחברות דלעיל עצמן; ולעניין זה, אין לי אלא להפנות את הצדדים לתגובתו של מר סילברסטיין לפניה אליה, שתוכנה ונימתה מדברות בעד עצמן. בלא לקבוע מסמרות בעניין, אין לי אלא לתהות, האם מערכת יחסים זו, כמו גם דרישות ועניינים אחרים שהורתן במבקשות, אחראיות לאי-ההצלחה מול מר דבח (שהינו קרוב משפחתו של מר סילברסטיין דלעיל), לא פחות, ושמא אף יותר מאותו "מחדל" או שיהוי המיועד לכונס. אלא, שהנקודה החשובה הינה, שאף אם היה נופל פגם ב"זריזותו" או בהתנהלותו של הכונס, הרי ספק גדול אם די בכך, כדי להעניק למשיבות "שיק פתוח" ולא מוגבל בזמן להמשיך במצב בו מחד גיסא, אין הן מתחילות בבניה או אף מראות הערכות מעשית לכך; ומאידך גיסא, עומדות על חלקן בשותפות ועל כך כי הפעולות כולן יעברו דרכן. עוד פחות מכך, ניתן 'להחיות' אך ורק את החלקים הנוחים ב'תיקון 4', תוך התעלמות ממהותו. אף לו אושר תיקון 4 בבית המשפט, וכאמור לא כזה הוא המצב, הרי דומה כי המשיבות מצויות עתה בהפרה אף של המועדים המרווחים והנוחים יותר נשוא אותו תיקון; זאת, כאשר במלוא הכבוד הראוי לא הצלחתי להבין מכתבי טענותיהן אודות כל כוונה פרקטית להתחיל בבניה ולהשקיע את הסכומים להן הם מחוייבות לפי התיקון על-אתר, היה ואתן החלטה המאשרת את התיקון דלעיל. כל ששמעתי, ובהרחבה רבה, הינו בדבר אשמתו של הכונס; שמא, מצפות המשיבות כי אשם כזה – אף אם יוכח (ושמא לאחר בוררות שתארך עוד שנים מספר), יאפשר להן להמשיך להחזיק בפרוייקט, בלא לבנות ובלא להעביר מימון משמעותי כלשהו בפועל (להבדיל מהוצאות 'פנימיות' נטענות שלהן עצמן) כפי שהתחייבו בחוזה? לצורך השוואה - מצב דברים כזה משול למצבו של רוכש דירה, הקובל על כך כי מחדל מצד המוכר הקשה עליו לגייס את הכספים או את המשכנתא לשם מימון הרכישה. אף אם ימצא כי צדק בטענתו, הרי לכל היותר, יזכה בפיצוי כספי או בהארכה לאחריה יהיה עליו, באורח ממשי ובלא כל סייג, להעביר את יתרת הסכום. וודאי וודאי, לא ימצא בית המשפט אשר, בגין אותה הפרה מצד המוכר, יעניק לרוכש את הדירה חינם אין-כסף, או לחלופין יותיר אותה 'משוריינת' עבורו במשך שנים ארוכות, ובלא כל הגבלת זמן.

לסיכומן של נקודות אלו: בלא לקבוע מסמרות לגבי מידת האשם, ככל שקיימת, של הצדדים השונים בהשתלשלות המאורעות, הרי על-פניו קשה לטעון למחלוקת עובדתית, ולו על פני השטח, בנקודות היסודיות הבאות:

א.תיקון 4 לחוזה מעולם לא נכנס לתוקף, ולמעשה אין כל אפשרות לכך, נוכח נסיגתו הברורה והחד-משמעית של מר דבח מן העניין. אי לכך, הרי שנקודת המוצא הינה כי המשיבות מצויות במצב מתמשך של שנים ארוכות של הפרה יסודית לכאורה, שמובהקת ממנה איין – אי תשלום, ואי התחלת בניה. אכן, איני שוללת מראש ובאורח גורף כי במהלך בוררות ימצא, כי קיימות נסיבות 'מקלות' או מחדלים של צדדים אחרים העשויים להשפיע על האמור לעיל, ושמא לקבוע כי הקולר אינו תלוי במשיבות בלבד. אלא שלהתעלם מעצם מצב הדברים המובהק דלעיל, לא אוכל.

ב.המשיבות אינן טוענות, קל וחומר אינן מוכיחות, כי אף אם 'אמחק' את ההפרות הנטענות בהן חטאו לכאורה עד היום, או לחלופין אשלח את הצדדים כעת לבוררות שעשויה להתארך על פני תקופה משמעותית נוספת, יש ביכולתן להתחיל כעת, בלא דיחוי ובלא העלאת טיעונים ואמתלות נוספות, לקיים את חיוביהן החוזיים. זאת, גם ובעיקר במובן של התחלה ללא דיחוי של העבודות בפרוייקט, כולל השקעת הסכומים שהן מחוייבות לפי המערכת החוזית להשקיעם.אין כל חשיבות לשאלה, מה "ידע" הכונס על היותן של המשיבות גורם מתווך במהותן, אם לאו; זאת, שהרי לשונו המפורשת של החוזה, המחייבת את המשיבות במה שהיא מחייבת, ברורה ואינה משתמעת לשתי פנים. זאת, מכח קל וחומר, מקום בו אין מדובר בכונס המנסה להאחז באיחור בן ימים או שבועות ספורים מצידן; ההיפך הוא הנכון.

ג.הקפאון שנוצר בהגשמת חלק מהותי מהסדר נושים, שחל לא על גוף מסחרי גרידא, אלא על מושב – כולל יכולתו לקיים את תושביו ולעמוד בתשלומים המגיעים לחלקם, עלול להסב נזקים קשים, חלקם חורגים מהפן הכספי גרידא. לעניין זה, כפי שהערתי בראשית החלטתי זו, אין צורך בכימות מדוייק כבר כעת של אותם נזקים, וישנה השפעה הולכת וגוברת של מימד חלוף הזמן, שלא ניתן להתעלם ממנו.

על רקע מסקנות אלו, עלי לאזן בין תוקפה של תניית הבוררות, לבין מצב הדברים הלכאורי שהוכח בפני ברמה גבוהה למדי. בלא לקבוע כבר עתה ממצא חמור כנגד המשיבות, לפיו נאחזות הן בתניית הבוררות באורח שיתכן שהוא טקטי למדי, בלא כוונה ממשית לקיים את החוזה, עולה תהייה. תהייה לגבי גבולות ההגיון והסביר, האם ועד כמה ניתן לדרוש בוררות, כולל שמיעת עדים, סיכומים ושאר הליכים הדורשים זמן ועלות לא מעטה, בכדי להוכיח כי השמש זורחת בצהרי היום. לעומת זאת, וודאי שאינני סותמת את הגולל על זכותן של המשיבות לטעון ואף להעלות בבוררות, במידת הצורך, שאלות כספיות ועובדתיות הנוגעות להשתלשלות המאורעות בין הצדדים, אשר יתכן ודורשות ליבון עובדתי נוסף; זאת, אף במסגרת כיבוד ההלכות המושרשות והברורות לעניין תוקפה של תניית בוררות.

המסקנה המתבקשת הינה, כי איזון נכון בין השיקולים הסותרים, מביא לתוצאה לפיה מחד גיסא, תניית הבוררות בין הצדדים אמנם תכובד, אולם זאת אך ורק בשאלת החבויות הכספיות בין הצדדים, כולל בירור הטענות וטענות הנגד בעניין אשם של מי מהם, שתרם (או שמא לא תרם) להכשלת העמידה במועדים נשוא ההסכם. בעניין זה, אינני נוטה להגביל מראש את הבוררות אך ורק לאספקטים מסויימים של מערכת היחסים, וזאת לא רק נוכח ההלכה הנוטה לפרשנות מרחיבה בעניינים אלו, אלא גם ובעיקר בשל הגיונם של דברים – חלקיה של מערכת חוזית ושל היחסים בין צדדיה השונים, טיבם שהם שלובים זה בזה, וספק אם הגבלת הבורר בשאלות בהן יוכל לעסוק בעניין זה, תתרום להבנת התמונה המלאה ולעשיית צדק. מאידך גיסא, ובמקביל לרשות שניתנת למשיבה לאכוף בוררות כספית, אין באמור לעיל, בנסיבות העניין, כל הצדקה להמשיך ולעכב את הפרוייקט לעוד שנים, על חשבונם של חברי המושב ונושיו, ובאורח שיתכן – ולו למראית עין – כי מקנה למשיבות 'יתרון טקטי' שבנסיבות העניין, ונוכח עובדות שאינן שנויות בכל מחלוקת ממשית, אין לו כל הצדקה. יוצא אם כן, כי נכון וצודק להתיר לכונס את מבוקשו, במובן של היתר להתקשר עם צדדי ג' בהתאם לכל דין, בלא מעורבות של המשיבות ובלא כל תנאי מקדים, בכדי לקדם את הפרוייקט במהירות האפשרית. זאת, כאשר מנגד, יוכלו המשיבות לנהל בוררות שתדון בשאלה, אילו ועד כמה מגיעים להן כספים מן הכונס בגין זכויותיהן הנטענות והמחדלים שהן מייחסים לבעל התפקיד. אלא שאת זאת יעשו, כאשר מנגד הפרוייקט עצמו יוכל להתממש, שלא על ידן. אני מתחזקת בדעתי זו, נוכח העובדה שהמשיבות עצמן אינן טוענות ליכולת להשקיע כספים או להתחיל בבניה עתה. זאת, ללא תנאים ובלא שהדבר יהיה תלוי במציאת משקיע צד ג' נוסף מטעמן, שכרגע אינו נראה באופק; ועל רקע העובדה כי מר דבח אינו מעוניין עוד בכל שותפות בפרוייקט, ואין המשיבות עצמן טוענות, כי יש ביכולתן לחייבו לכך.

סוף דבר; דין בקשתו של הכונס להתקבל באורח חלקי. בנסיבות המקרה, ונוכח התוצאה אליה הגעתי, תשאנה המשיבות 5 ו-6, כל אחת, בהוצאות הכונס ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 25,000 ₪, אשר ישאו הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, י' חשון תשע"ד, 14 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ