אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי לישראל בע"מ ( סניף היכל התרבות ) נ' בת שבע פרין ואח'

בנק לאומי לישראל בע"מ ( סניף היכל התרבות ) נ' בת שבע פרין ואח'

תאריך פרסום : 29/12/2010 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
159776-09
29/12/2010
בפני השופט:
יאיר דלוגין

- נגד -
התובע:
1. בנק לאומי לישראל בע"מ ( סניף היכל התרבות ) ע"י עו"ד ליעד טל משרד עו"ד שמעוני
2. פלס
3. לבל

הנתבע:
1. בת שבע פרין
2. רונן שם טוב

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס 18,000 ₪, שהגיש בנק לאומי (סניף היכל התרבות) כנגד הנתבעת 1, בת שבע פרין וכנגד הנתבע 2, רונן שם טוב. הנתבע 2 הגיש כנגד הבנק תביעה שכנגד ע"ס 55,000 ₪. אין מחלוקת כי שיק לביטחון שמשכה הנתבעת 1 לפקודת הנתבע 2 ע"ס 18,000 ש"ח, להבטחת התחייבויות בנה לפי הסכם שכירות שכרת האחרון עם הנתבע 2, הופקד על ידי הנתבע 2 בחשבונו. גם אין מחלוקת כי בסופו של דבר (לאחר מסכת של זיכויים וחיובים שנעשו על ידי התובע), זוכה חשבונו של הנתבע 2 בסכום השיק ובמקביל, גם החליט התובע לזכות את חשבונה של הנתבעת 2, כך שלמעשה, הבנק, הוא אשר שילם את סכום השיק. מכאן תביעת הבנק, בין היתר בעילה של עשיית עושר, לחייב את מי מהנתבעים להשיב לו את סכום השיק. הנתבעים מנגד עותרים לדחיית התביעה, תוך כך שכל אחד מהם טוען כי הבנק התנהל שלא כדין כלפיו, כאשר הנתבעת 1 טוענת כי הבנק היה צריך מלכתחילה שלא לכבד את השיק בהעדר כיסוי מספיק בחשבונה ואילו הנתבע 2 טוען כי משזוכה השיק בחשבונו באופן סופי, לא היה רשאי הבנק לבטלו רטרואקטיבית. הנתבע 2 טוען כי על הבנק לשלם לו את סכום השיק וכן פיצויים בגין עגמת הנפש והנזקים אחרים שנגמר לו עקב התנהלות הבנק.

תמצית התביעה

לנתבעת 1 חשבון אצל התובע בסניף הבנק הידוע כ"היכל התרבות". לנתבע 2 חשבון אצל התובע בסניף הידוע כ"סניף נתב"ג". ביום 23.7.08, הציג הנתבע לפירעון בחשבונו שיק ע"ס 18,000 ₪ שמשכה הנתבעת 1 מחשבונה ואשר נערך לפקודתו ונמשך על התובע. עם הצגת השיק בחשבון הנתבעת 1, ניסו נציגי התובע ליצור עמה קשר, אולם ללא הועיל. מאחר והבנק סבר כי ייגרם לנתבעת 1 נזק עקב אי כיבוד השיק בהעדר מסגרת מתאימה, החליט הבנק להעמיד לנתבעת 1 מסגרת חד צדדית שתאפשר את כיבוד השיק וכך נעשה. יומיים לאחר הצגת השיק (ביום ו', 25.7.08) או בסמוך לכך, לאחר שנציגי הבנק צפו בשיק, הסתבר כי מדובר בשיק לביטחון בלבד. באותו מועד, עלה בידי נציגי הבנק ליצור קשר עם הנתבעת 1, אשר דרשה כי השיק יבוטל. לטענתה, מדובר בשיק ביטחון להבטחת התחייבויות בנה לפי הסכם שכירות, כאשר הנתבע 2 מילא את השיק והגיש אותו לפירעון שלא כדין, עקב נזקים נטענים לדירה המושכרת. בהתאם לכך, זוכה חשבון הנתבעת 1 וחויב חשבון הנתבע 2. דא עקא, הנתבע 2 התנגד לחיוב חשבונו בטענה כי הזיכוי בחשבונו היה סופי. מנגד, הנתבעת 1 עמדה על כך שזיכוי חשבונה יוותר על כנו. בנסיבות שנוצרו, בסופו של דבר, השיק לא שולם מחשבון הנתבעת 1 ואילו חשבון הנתבע 2 זוכה בסכום השיק, כך שבפועל, הבנק נאלץ לשלם מכיסו את סכום השיק. הבנק טוען כי מי מהנתבעים קיבל ממנו כספים שלא כדין וכי הבנק זכאי להשבת סכום השיק, בין מכוח תנאי ניהול החשבון ובין מכוח עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

תמצית טיעוני הנתבעת 1

הנתבעת 1 טוענת כי בנה שכר דירה מאת הנתבע 2. להבטחת התשלומים, מסרה הנתבעת 1 לנתבע 2 שיק לביטחון בלבד. לאחר שבנה של הנתבעת 1 פינה את הדירה ודרש את הביטחונות חזרה, הנתבע 2 מילא את סכום השיק והגיש אותו לפירעון. לטענתה, הנתבע 2 מנסה להוציא כספים מבנה בניגוד להסכם השכירות. ביום 25.7.08 (יומיים לאחר החיוב בחשבונה, אשר בוצע ביום 23.7.08), התקשרה נציגה מטעם הבנק והודיעה לנתבעת 1 כי הוצג שיק על סך 18,000 ₪, אותו מבקשים למשוך מחשבונה. הנתבעת 1 דרשה לבטל את השיק. הואיל ותאריך 25.7.08 היה יום שישי והסניף היה סגור, הגיעה הנתבעת 1 ביום א' (27.7.08) ודרשה בכל תוקף לא לכבד את השיק ואף נתנה הוראת ביטול נוספת לנציגת התובע. האחרונה סירבה לבטל את השיק, על אף שהנתבעת 1 טענה בפניה שאין כיסוי לשיק בחשבון העו"ש וכי קו האשראי שהועמד לה עומד על סך של 5,000 ₪ בלבד. ביום 30.7.08, שלחה הנתבעת 1 באמצעות ב"כ, מכתב התראה לתובע ודרשה את השבת הכספים שנמשכו שלא כדין מחשבונה. רק ביום 7.8.08, התקבלה תשובת הבנק אצל ב"כ הנתבעת 1 וחשבונה זוכה בהתאם לבקשתה.

הנתבעת 1 טוענת כי התובע פעל בניגוד לחוק ובניגוד להוראות בנק ישראל והתרשל וזאת משום שבחשבונה לא היה כיסוי מספיק לשיק. לבנק אסור היה להסתמך על כספים הנמצאים בתוכניות חסכון של הנתבעת 1. התובע התרשל בכך שרק ביום 25.7.08, הצליח ליצור קשר עם הנתבעת והעדיף להכניס יד לחשבונה של הנתבעת ללא רשות ולכבד שיק שהוא חריג בכל קנה מידה, מה עוד שמופיע עליו הכיתוב "לביטחון למשכיר".

הנתבעת 1 טוענת כי לו הבנק היה מסרב לכבד את השיק מלכתחילה, כמצופה ממנו או מקבל הוראות ממנה כבר ביום 23.7.08, לא הייתה התביעה באה לעולם והנתבע 2 לא היה יכול להיפרע את סכום השיק.

תמצית טיעוני הנתבע 2

לטענת הנתבע 2, הבנק התרשל כלפיו כאשר פעל בניגוד לסעיף 5 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), התשנ"ב – 1992), בכך שביקש מהנתבעת 1 לשלוח אליו הודעת ביטול רטרואקטיבית, אחרי יום העסקים הבנקאי הראשון שלאחר יום הסליקה וביודעו כי השיק כבר נפרע סופית או אז החזיר הבנק את השיק וגרע אותו מחשבונו של הנתבע 2 שלא כדין. לטענת הנתבע 2, התובע לא החזיר את השיק בתאריך 25.7.08 (3 ימי עסקים), אלא הפקידו שוב והדבר ברור מדפי החשבון נספח ד' 2 לכתב התביעה, לפיו השיק הופקד שוב בתאריך 27.7.08 והוחזר רק בתאריך 31.7.08 (עוד 4 ימי עסקים). בתאריך 3.8.08, הופקד השיק שוב והוחזר בתאריך 4.8.08. בתאריך 5.8.08 שוב הופקד ובתאריך 6.08.08 שוב הוחזר. ביחד, עברו במצטבר 9 ימי עסקים שבמהלכם הופקד השיק מספר פעמים וכל פעם הוחזר מסיבה אחרת (תחילה נ.ה.ב ולאחר מכן א.כ.מ). עוד טוען הנתבע 2 כי הטענה שלפיה נציגי הבנק ראו את השיק רק ביום 25.8.08 וכי רק אז התברר להם שמדובר בשיק ביטחון, הנה טענה משוללת כל יסוד. סניף הבנק של הנתבע 2 וסניף הבנק של הנתבעת 1, שניהם שייכים לאותו הבנק ומדובר באישיות משפטית אחת.

כמו כן, בהתאם להוראות בנק ישראל והדין, אם לנתבעת 1 לא הייתה מסגרת מספקת או לא הייתה יתרת זכות מספקת בחשבונה על-מנת לכסות את השיק נשוא התובענה, היה על התובע להחזיר את השיק, אך התובע בחר להציג לנתבע 2 מצג שלפיו לנתבעת 1 מספיק מזומנים לכיסוי השיק שהיה בידיו. מאחר שהתובע העמיד על דעת עצמו מסגרת אשראי לנתבעת (אשר סירבה בדיעבד לקבלה), אין לו אלא להלין על עצמו. העמדת מסגרת האשראי לנתבעת 1, ניתקה את הקשר הסיבתי בין מעשי הנתבע 2 הנטענים על-ידי הבנק ולבין זכותו לסכום השיק.

לטענת הנתבע 2, בשל מעשי הבנק, הוא נאלץ לקחת הלוואה על סך של 19,000 ₪, על-מנת לכסות את יתרת החובה שנוצרה לו בחשבון בתאריך 14.8.08. כמו כן, הנתבע 2, חויב בריבית חובה בסך של 133.98 ₪ בגין המינוס שנוצר בחשבונו. רק ביום 24.8.08, כשהבין הבנק כי פגע בזכויות הנתבע 2, הפקיד בחשבונו סך של 18,000 ₪.

הנתבע 2 טוען כי הבנק נהג כלפיו בדרך פוגענית, מזיקה וחסרת תום לב, הטעה אותו במעשיו ובמחדליו החל מיום 23.7.08 ועד לזיכוי חשבונו באופן מלא. הנתבע 2 טוען כי אין לתובע עילה כנגדו לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, שכן את הכסף קיבל הנתבע 2 מהנתבעת 1 על פי שיק שהיא חתמה עליו ונמסר לו. לפיכך, לא חלה עליו חובת השבה כלפי התובע או לחלופין בנסיבות שנוצרו עקב פעולותיו של הבנק, הוא פטור מהשבה. לחילופין – התובע פרע את חוב הנתבעת 1 מבלי שהיה חייב בכך ולפיכך אינו זכאי להשבה מהנתבע 2.

בתביעה שכנגד שהגיש הנתבע 2 כנגד הבנק ע"ס 55,000 ₪, חוזר האחרון על טענותיו ודורש פיצוי של 30,000 ₪ וזאת בגין עגמת הנפש שנגרמה לו וכן דורש 25,000 ₪ נוספים, שכוללים את הסך של 18,000 ₪, הנתבעים ממנו בתביעה. נתבע 2 מוסיף וטוען כי התובע איבד את השיק המקורי ומנע ממנו לפתוח תיק הוצל"פ בגינו, אם כי הנתבע 2 מאשר כי הבנק הוציא לו מכתב שיפוי בגין כך.

דיון

הצדדים הגיעו להסדר דיוני שלפיו פסק הדין יינתן על יסוד כתבי הטענות והמסמכים הנמצאים בתיק ללא צורך בחקירת המצהירים על תצהיריהם. בהתאם לכך, הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

השאלה העיקרית שעלי להכריע בה בתיק זה, הנה האם הבנק זכאי להשבת סכם השיק מאת מי מהנתבעים. אין מחלוקת כי הבנק בסופו של דבר, שילם את סכום השיק מכיסו, למרות שלא היה צד לעסקה השטרית או לעסקת היסוד שמאחוריה. בנסיבות הקיימות בתביעה דנא, מדובר במקרה טיפוסי של טעות מצד המזכה (הבנק), אשר הובילה לכך, שמי מהזוכים (הנתבעים), קיבל למעשה טובת הנאה, שלא על פי זכות שבדין, שהרי לא ייתכן כי השיק יכובד וישולם בחשבונו של הנתבע 2 ובמקביל לא יחויב בחשבון הנתבעת 1 והרי זה מה שארע בסופו של דבר.

לפיכך, טענת הבנק, שלפיה על מי מהנתבעים להשיב לו את סכום השיק, מקובלת עלי. לדידי, השאלה הנה אך ורק על מי מבין שני הנתבעים יש להטיל את חובת ההשבה האמורה והאם יש מקום להטיל את האחריות רק על אחד מהם או שמא יש מקום לחלק את האחריות ביניהם. שאלות אלה, דינן להיקבע על פי מערכת היחסים שבין הנתבעים, בינם ולבין עצמם ועל פי דיני השטרות, היינו, בהתחשב עסקת היסוד שבמסגרתה נמסרה ההמחאה האמורה ובהתחשב ביתר ההוראות והחוזה שכירות וללא קשר לשאלה, האם היה על הבנק בזמנו לכבד את השיק או לסרב לכבדו, שאלה ששייכת לתחום של דיני הבנקאות.

כפי שעוד יפורט להלן, לצערי, הנתבעים התרכזו בטיעונים ובראיות שהביאו לפני, בשאלה האם הבנק פעל כדין במישור של דיני הבנקאות ביחס לכיבוד השיק. דא עקא, משהבנק בחר לזכות את שני החשבונות ולהגיש את התביעה גם בעילה של השבה לפי דיני עשיית עושר, הרי שכנרמז לעיל, כל הנושא הבנקאי של שאלת כיבוד השיק בזמנו, הפך ביחס לשאלה על מי לשאת בסכום השיק, לבעל חשיבות משנית בתביעה דנא.

המסגרת הנורמטיבית

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ