אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן ארוש

בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן ארוש

תאריך פרסום : 12/02/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
4094-06-11
08/02/2012
בפני השופט:
אבישי רובס

- נגד -
התובע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
הנתבע:
יוסף בן ארוש

החלטה

1.בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

2.התובע, תאגיד בנקאי (להלן "הבנק") הגיש כנגד הנתבע ביום 1.5.2011 תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך של 70,268 ₪, בגין חובו כלפיו.

כפי שהדבר עולה מכתב התביעה, הרי שביום 25.8.1994 פתח הנתבע חשבון שיקים בבנק. הבנק נתן לנתבע אשראי בסכומים שונים ונצבר חוב בחשבון. החוב נשא ריבית בשיעור 17.9% וביום 24.5.11 עמד על 70,268 ₪.  

לטענת הבנק, למרות דרישות חוזרות ונשנות לשלם לו את חובו לא עשה כן הנתבע. הבנק עתר לחייב את הנתבע במלוא סכום החוב, בצירוף ריביות על פי ההסכם בינו לבין לנתבע.

3.הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן מפני התביעה ובצידה, בקשה לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות. בתצהירו, טען הנתבע כי עילת התביעה (המוכחשת על ידו) התיישנה שכן, מהיום בו נולדה לכאורה עילת התביעה עברו למעלה מ - 7 שנים. הנתבע טען, כי מדף התנועות בחשבון שצורף כנספח ב' לכתב התביעה עולה, כי עילת התביעה כנגדו נולדה לכל המאוחר ביום 21.10.03, מאחר וכבר במועד זה, הוגדר החשבון כ"חשבון ללא תנועה" מה שלטענתו מצביע על כך, שמדובר בחשבון שלא היה פעיל תקופה ארוכה טרם יום 21.10.03. לפיכך, התביעה התיישנה לשיטתו לכל המאוחר ביום 21.10.2010.

הנתבע טען, כי בנק מגדיר בספריו חשבון לקוח "ללא תנועה" לאחר שעבר פרק זמן ניכר של חודשים בהם לא בוצעה בחשבון כל פעולה וכי ניתן להבין מכך כי הבנק עצמו הגדיר את חשבון הנתבע כחשבון לקוח "ללא תנועה" לאחר שהסתיים מבחינתו פרק זמן סביר ובמועד זה נולדה עילת תביעה. בעניין זה, בקש הנתבע להסתמך על ההלכה שנקבעה בד"נ 32/84 עיזבון ולטר וויליאמס נגד ISRAELI BRITISH BANK (LONDON), פ"ד מד(2) 265.

עוד טען הנתבע, כי הבנק לא טרח להודיע לו על דרישתו לפרוע את יתרת החוב וזאת נוכח העובדה כי הכתובת אותה מציין הבנק ככתובת מגוריו אינה כתובת מגוריו, לא הרשומה ולא בפועל, זה למעלה מעשור.

4.הבנק טען בתגובתו, כי הנתבע ניהל אצלו חשבון משנת 1994. בחשבון זה נצברה יתרת חובה וסורבו שיקים מחמת העדר כיסוי מספיק. לאחר סירוב של 5 שיקים נשלחה לטענת הבנק התראה לנתבע וחשבונו אף חוייב בעמלה ונשלח לו מכתב המפרט את יתרת חובו. משלא פעל הנתבע להסדרת חובו, נשלח אליו מכתב נוסף מטעם עו"ד של הבנק וחשבונו אף חוייב בהתאם. לטענת הבנק, התקיימה ביום 18.10.01 פגישה, במהלכה הגיעו הנתבע והבנק לסיכום לפיו, הנתבע יסדיר חובו לבנק באמצעות תשלומים חודשיים בסך 1,000 ₪, החל מחודש 11/2001. בחודשיים הסמוכים לפגישה עמד הנתבע בהסדר התשלומים, הפקיד סך של 1,000 ₪ ביום 6.11.2001 וביום 7.12.2001 ולאחר מכן, פסק מלבצע תשלומים. לאור פנייתו של הבנק הפקיד הנתבע 5 תשלומים נוספות בסך של 1,000 ₪ בתאריכים 8.2.2002, 5.4.2002, 29.11.2002, 5.8.2003 ו - 21.10.2003.

הבנק טען, כי במשך כל השנים הועברו אל הנתבע דפי חשבון, מכתבים והודעות והתובע מעולם לא טען בפניו כי אינו מקבל את דפי החשבון ומעולם לא הודיע לו על שינוי כתובת.

לטענתו, בהתאם להלכה שנקבעה בד"נ 32/84, במקרה דנן מירוץ ההתיישנות החל רק בחלוף הזמן הסביר לפרעון החוב. מאחר וביום 21.3.2003 בצע הנתבע פעולה בחשבון על פי הסדר החוב עימו, הרי שבמועד זה טרם עבר הזמן הסביר לפרעון החוב. הנתבע בצע הפקדות לחשבון מדי מספר חדשים, כך שבין שתי הפקדות אף חלפו שעה וחצי חדשים ולכן, לשיטת התובע, המועד הסביר לפרעון החוב החל חדשים לאחר ביצוע ההפקדה מיום 21.10.2003 ולכל המוקדם ביום 1.5.2004. הבנק טען, כי מועדי התשלומים השונים הביאו אותו לציפייה סבירה, כי הנתבע ימשיך ויפקיד סכומים לכיסוי החיוב בחשבון ולחילופין, לכל המוקדם התחילה תקופת ההתיישנות ביום 1.5.2004 (כ - 7 חודשים מיום ההפקדה האחרונה, כמו התקופה שבין ההפקדה מיום 5.4.2002 לבן זו שלאחריה, ביום 29.11.2002).

לעניין טענת הנתבע באשר להגדרת החשבון כחשבון "ללא תנועה", טוען הבנק שגם אם הוגדר החשבון כחשבון "ללא תנועה" בחודש 10/2003, ולפי הוראות בנק ישראל התקופה בסיומה יוגדר חשבון כחשבון ללא תנועה היא בין 10 חודשים ל-24 חודשים, הרי שלא ניתן להבין כי הכוונה לחישוב התקופה לאחור, שכן כבר הוכח כי בין 11/2001 לבין 10/2003 נעשו הפקדות (והחשבון לא היה "חשבון ללא תנועה") ולכן הכוונה וודאי להיעדר תנועה בחשבון במשך 10 - 24 חודשים לאחר ביצוע פעולה אחרונה בחשבון. לפיכך, מרוץ ההתיישנות לשיטתו אמור היה להתחיל בין 10 ל - 24 חודשים לאחר 21.10.03 (מועד ההפקדה האחרונה).

עוד טוען הבנק, כי אין להיענות לבקשה לסילוק על הסף מטעמי צדק ומוסר שהרי עוד בשנת 2001 הודה הנתבע בקיומו של החוב ונענה להסדר עם הבנק מתוך ההבנה כי עליו להביא לסילוק חובו, והוא אכן עמד בהסדר התשלומים עד שפסק מלבצעם טרם סילק מלוא חובו. נטען, כי בקבלת טענת הנתבע לסילוק התביעה יש משום מתן "פרס" התחמקות מוצלחת של שנים מסילוק החוב.

5.הנתבע הגיש תשובה לתגובת הבנק וטען, כי טענת הבנק לקיומה של פגישה ביום 18.10.2001 בה לכאורה הגיעו הצדדים להסדר תשלומים היא טענה עובדתית שלא נתמכה בתצהירו/או בהצגת הסכם כתוב כלשהו וכי הוא מכחיש עובדה זו מכל וכל.

הנתבע טען, כי מספר הפקדות זניח של 1,000 ₪ במהלך השנים 2001 עד 2003 לא הפכו את החשבון לחשבון "פעיל" לעניין טענת ההתיישנות. לטענתו, לא ניתן לראות בפעולות אלה נסיון של הנתבע לסילוק החוב שהיה בחשבון ושעם השנים תפח וצבר חובות נוספים בגין החזרת שיקים, הוראות קבע וכו', כך שלמשל בין 26.3.2001 לבין 6.11.2002 הצטברה בחשבון יתרת חוב נוספת של 18,875 ₪ על יתרת חוב קיימת בסך 13,887 ₪.

לחילופין, טען הנתבע, כי גם אם תתקבל טענת הבנק כאילו יש לראות את יום 21.10.2003 כיום בו התבצעה הפעולה האחרונה בחשבון, הרי שעד ליום הגשת התביעה חלפו למעלה משבע וחצי שנים, פרק זמן אשר סיים את תקופת ההתיישנות על פי כל מבחן סבירות. הנתבע שב וטען, כי הוראות בנק ישראל באשר למועד בו יוגדר חשבון כבלתי פעיל מתייחסת לפרק הזמן החולף עד למועד הגדרת החשבון כחשבון ללא תנועה ולא לתקופה שלאחר הגדרתו כך.

דיון והכרעה

6.לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת התובע ובתשובת הנתבע לתגובה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות, לפחות בשלב זה של ההליך.

7.הלכה היא, כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה לסילוק על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השמוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387). כלל הוא, כי מחיקה או דחייה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במדה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תסולק התביעה על הסף. הדברים נכונים ביתר שאת ככל שמדובר בדחיית התביעה, להבדיל ממחיקתה (ראה בעניין זה ע"א 693/83 שמש נגד רשם המקרקעין, פד"י מ(2) 668, 671; ע"א 35/83 חסין נגד פלדמן, פד"י לז(4) 721, ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נגד מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ, ע"א 2452/01 דרור אורן, עו"ד נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ, ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נגד פרופ' חיים אילתה, פד"י מה(4) 18).

8.השאלה שבמחלוקת נוגעת למועד בו נולדה עילת התביעה של הבנק, אשר ממנה ואילך, החל מירוץ ההתיישנות.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ