אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי כרמיאל 10961 נ' מ.ל.ך. לפרסום והפצה בע"מ ואח'

בנק לאומי כרמיאל 10961 נ' מ.ל.ך. לפרסום והפצה בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 27/01/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
5233-01-11
23/01/2012
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק לאומי כרמיאל 10961
הנתבע:
1. מ.ל.ך. לפרסום והפצה בע"מ
2. אביב אברהם דיין

החלטה

הענין הנתון להכרעתי בשלב זה, הינו בקשת הנתבע מס' 2 למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

תובענה זאת הוגשה בחודש ינואר 2011, ובמסגרת זאת נתבעו שני הנתבעים, בגין יתרת חובה אשר נותרה, לטענת התובע, בחשבון בנק אשר נוהל על ידי הנתבעת מס' 1 אצל התובע, חשבון אשר מספרו 188100/39.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע מס' 2 חתם על כתב ערבות להתחייבויות הנתבעת מס' 1 כלפי התובע, ומכח כתב ערבות זה, אשר נחתם, לכאורה, ביום שלאחר פתיחת חשבון הבנק.

ביום 15.8.2011 הוגשה בקשת רשות להתגונן מטעמו של הנתבע מס' 2, ובמסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, טען הנתבע מס' 2 כי מעולם לא חתם על כתב הערבות אשר צורף לכתב התביעה, ולמעשה, לדבריו, מעולם לא חתם על כל כתב ערבות כלשהוא.

לטענת הנתבע מס' 2, ניתן לראות בהתנהגות התובע, מאז פתיחת חשבון הבנק, כמחזקת טענה זאת, שכן לדבריו, לא קיבל, מאז פתיחת חשבון הבנק, כל "הודעה לערב", וכן כי נתבקש לחתום על כתב ערבות, מספר פעמים, ואולם סירב לכך – ולטענתו, ברי כי ככל שהדבר נתבקש מספר פעמים לאחר פתיחתו של חשבון הבנק, כי הדבר מלמד על היעדר קיומה של ערבותו להתחייבות הנתבעת מס' 1, באותם מועדים רלוונטיים.

בנוסף לאמור, טוען הנתבע מס' 2 (סעיפים 22-25 לתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן), כנגד יתרת החוב הנתבעת ממנו ומאת הנתבעת מס' 1 בשלב זה, זאת לאור פערים ניכרים אשר לטענתו קיימים בין יתרת החוב שהיתה קיימת במועד הרלוונטי להפסקת הפעילות בחשבון, ליתרת החוב הנתבעת כעת.

לטענת התובע, יש לדחות את הבקשה למתן רשות להתגונן בהיותה "הגנת בדים", בכל הנוגע לטענות המופנות כלפי יתרת החוב. יצויין כי אף התובע מסכים, כי ככל שאכן תתברר טענת ההגנה, לפיה חתימתו של הנתבע מס' 2 אינה זאת אשר מתנוססת על כתב הערבות, יכול הדבר לשמש כטענת הגנה ראויה בפני התובענה.

עוד הוסיף התובע, וטען לגבי שאלת הססנותו לכאורה של הנתבע מס' 2 במתן תשובותיו, ואף העלה ספק אודות אמיתות הטענות אשר נשמעו על ידי הנתבע מס' 2.

לאחר שעיינתי בפרוטוקול הדיון, בבקשות ובטענות המועלות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש ליתן לנתבע מס' 2 רשות להתגונן בפני התובענה.

יש לזכור, כי במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו, ואף לא את טיב ראיותיו, שלא לומר, לא יורד ביהמ"ש לעומק מהימנותן של הטענות, אלא מסתפק בבירור קיומן של טענות, אשר ככל שתתבררנה כנכונות, יכול הדבר לשמש כהגנה אפשרית בפני התובענה בסדר דין מקוצר.

עול ההוכחה המוטל על הנתבע מס' 2 , הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

ב"כ התובע, סבור היה כי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית, ואולם אני סבור כי בנסיבותיו של מקרה זה, אין הצדקה להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית.

אמנם, צודק ב"כ התובע, ותקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

בנסיבותיו של מקרה זה, איני סבור כי ההגנה הינה כה דחוקה, שביהמ"ש "נוטה" לדחות את טיעוני ההגנה, שכן מדובר לעמדתי בהגנה אפשרית, שאינה דחוקה.

לאור כל האמור לעיל, ניתנת בזאת רשות להתגונן בפני התובענה. התצהיר התומך בבקשת רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה. אוסיף כי לא מצאתי לנכון להגביל את העילות בעטיין ניתנת רשות להתגונן, וכל האמור בתצהיר (לרבות האמור בסעיפים 22-25 לתצהיר), ישמש כטענות הגנה, ואולם כבר כעת מצופה מן הנתבע מס' 2, לתמוך טענותיו כיאות.

לא מצאתי לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח טבת תשע"ב, 23 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ