אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק לאומי בע"מ נ' יבדייב

בנק לאומי בע"מ נ' יבדייב

תאריך פרסום : 20/02/2011 | גרסת הדפסה
ת"ט
בית משפט השלום חדרה
15709-08-10
20/02/2011
בפני השופט:
קרן מרגולין-פלדמן

- נגד -
התובע:
בנק לאומי בע"מ
הנתבע:
ולדימיר יבדייב

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד לגשת התנגדות לביצוע שטר.

במסגרת הבקשה, מודה למעשה המבקש כי קיבל לידיו את האזהרה בחודש אפריל 2010, במהלך החקירה היום אישר הלכה למעשה המבקש את הדברים , כאשר הבהיר כיצד הגיעה ההתנגדות לידיו וכיצד נעשה הדבר תוך ניסיון של אחיו לסייע לו בהפניית האזהרה לעו"ד אשר אמור היה לטפל בעניין.

לטענת המבקש, רק כאשר פנה אליו עורך הדין, הזמין אותו לשיחה והסביר לו את העניין, נודע לו כי מתנהל נגדו ההליך דנן ונמסרה לו האזהרה.

מאז חודש אפריל, חלפו חודשים רבים מאז הגיש המבקש את בקשתו, וזאת הוא מסביר בכך שסבר כי עורך הדין אליו הופנו הדברים מלכתחילה פועל להסדרת הדברים, ורק כאשר התברר כי הדברים אינם מוסדרים וכי החוב לא זו בלבד שלא הופטר ממנו ,אלא הוא אף גדל בהתמדה, ביקש להפנות את הטיפול לעו"ד אחר, ומכאן הבקשה שבפניי.

כשלעצמו אין די בנימוק זה כדי להאריך את המועד להגשת התנגדות, אין מדובר בטעם מיוחד שהרי העיכוב נעוץ רובו ככולו במבקש עצמו ו/או במי מטעמו.

בעניין זה , למעשה לא יכולה להועיל הטענה כי המסירה לא בוצעה לידי המבקש, שכן לשיטת המבקש, האזהרה הגיעה לבסוף לידיו והכול זמן רב לפני הגשת ההתנגדות.

אציין בעניין המסירה כי תצהיר מוסר צורף לתגובת המשיבה, ולו ביקש המבקש או בא כוחו לחקור את המצהיר, ומשמדובר בהליך ביניים בתיק, היה עליו לפנות לחברו ולבקש לזמן את המצהיר לדיון.

לכך יש להוסיף כי אף לשיטת המבקש, כעולה מן החקירה, לא טרח מעולם לעדכן את כתובתו במשרד הפנים, ולפיכך, לו בוצעה המסירה בכתובת המופיעה במשרד הפנים, ונוכח החזקה לפיה הרישום במשרד הפנים מעיד על אמיתות תוכנו, די היה במסירה בכתובת זו כדי להוות מסירה כדין.

הדברים נאמרים למעלה מן הצורך, שכן כאמור המבקש הודה בקבלת האזהרה.

עם כל אלו יש להבהיר כי סמכותו של רשם בית המפשט להאריך את המועד להגשת התנגדות אינה נשאבת מתקנות סדר הדין האזרחי ,כי אם מסעיף 90 לחוק בתי המשפט המרחיב את הסמכות ומאפשר לקחת במכלול השיקולים גם עניינים אחרים, כגון שיעור החוב, משך האיחור, טיב טענות ההגנה, וכיוצ"ב.

אשר לטענות ההגנה, ראוי להבהיר כי הטענה שלא מוצו ההליכים הסבירים כנגד החייבים העיקריים אינה ראויה להשמע, לטעמי, בנסיבות העניין, וזאת נוכח העובדה שמאז שנת 2000, כך עולה מאישור משרד הפנים שהופק בשנת 2009, לא שבו החייבים העיקריים ארצה.

אין מדובר במי שעזב את הארץ ושב לבקר בה חדשות לבקרים, אלא באנשים אשר, כך נראה, נטשו את הארץ, ואין להם כל עניין לשוב לכאן.

אין חולק כי המבקש לא עדכן את כתובתו בין ברישומי משרד הפנים ,ובין ברישומי המשיב, ולפיכך, הטענה כי המשיב לא מסר לו הודעות אודות ההליכים הננקטים לגביית החוב מאת החייבים העיקריים, נטענה למעשה בעלמא, ומדובר בטענה כללית.

רשאי היה המבקש לפנות אל המשיב ולבקש לקבל לידיו מסמכים ביחס להודעות שנשלחו אליו בנוגע לגביית החוב, ולהעזר במסמכים כאמור כדי לפרט את הטענה, לו היה בה ממש, אלא שמשלא פנה כאמור, לא בקש לקבל לידיו מסמכים המעידים על משלוח הודעות לערבים ולא הוכיח ,כמידת ההוכחה הנדרשת בשלב זה של הדיון, כי הודעות כאמור אמנם לא נשלחו כלל, או נשלחו לכתובת שאינה הכתובת שנמסרה למשיב, הרי שאין לטענה על מה לסמוך.

אשר לטענה כי המבקש סבור ואינו יודע האם שולמו תשלומים על ידי החייבים העיקריים על חשבון החוב, באופן שזה סולק או הוקטן באופן משמעותי עד למועד יציאתם מן הארץ, גם טענה זו נטענה בעלמא, ובאופן סתמי ובלתי מכומת אף שיכול היה המבקש לפנות אל המשיב ולבקש לקבל לידיו מסמכים לעניין תשלומים ששולמו על חשבון החוב בתקופה הרלוונטית.

משלא פנה, לא ישמע בטענה שלא קיבל לידיו את המסמכים, וממילא לא פירט את טענתו והיא איננה מצדיקה מתן רשות להתגונן.

אשר לטענות המבקש לעניין נסיבות החתימה על כתב הערבות, בעניין זה העלה המבקש טענות עובדתיות שיש בהן ,כך לטעמי, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, וזאת על אף ההלכה הקובעת כי אדם מוחזק כמי שהבין והתכוון למשמעות הנובעת ממסמך עליו חתם, וזאת בשל העובדה שמדובר בנסיבות ייחודיות, יוצאות דופן, באדם שאינו בקיא בשפה, הובא לצורך חתימה על ידי מעסיקו, ולא זכה לכל הסבר מכל מין וסוג שהוא.

לכל אלו יש להוסיף את הטענה בדבר התיישנות, המצדיקה, כך נראה, אף לשיטת המשיב, מתן רשות להתגונן, ואציין בהקשר זה כי על פי המסמכים שצורפו לעיוני על ידי הצדדים, עולה שכבר בחודש מאי 2000 יצאו החייבים העיקריים מהארץ, ובחקירה פשוטה יכול היה המשיב לדעת עובדה זו ,ובמיוחד בהתחשב בעובדה שבשנת 2000 כבר התנהל תיק בלשכת ההוצל"פ לטובת המשיב כנגד החייבים העיקריים.

בקשת הביצוע בתיק שבפניי הוגשה רק בשנת 2009, והשאלה האם ניתן לקבוע כי מדובר בחוק שהתיישן אם לאו, מחייבת לטעמי שמיעת ראיות באשר לנסיבות שהביאו להגשת בקשה ללשכת ההוצל"פ בעניין רק בשנת 2004, והיא מצדיקה מתן רשות להתגונן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ