אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק טפחות סניף תל אביב נ' חסן ואח'

בנק טפחות סניף תל אביב נ' חסן ואח'

תאריך פרסום : 28/04/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
18536-08
17/04/2013
בפני השופט:
יאיר דלוגין

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע"מ
הנתבע:
1. אליהו חסן
2. הנריט חסן

פסק-דין

פסק דין

עסקינן בתביעה כספית על סך 1,375,642 ₪, שהוגשה על ידי בנק מזרחי טפחות בע"מ, בגין החזר כספי הלוואה שנטלו מהבנק מר אלי וגב' הנרייט חסן. ההלוואה ניתנה לצורך מימון רכישת דירה, במסגרת עסקת מכר, שנערכה בין הנתבעים ולבין הגב' גיזל (מזאל) שלומוביץ ז"ל, באמצעות בנה ומיופה כוחה, מר חיים שלומוביץ.

למען הסדר הטוב, מוצא אני לנכון להבהיר כבר בפתח הדברים, כי תיק זה נדון תחילה על ידי כב' השופט צבי כספי. משפרש השופט כספי מכס השיפוט לאחר ששמע את הראיות והוגשו הסיכומים, אולם בטרם הספיק לתת את פסק הדין, הועבר התיק, לפי החלטתה של כב' סגנית הנשיאה, השופטת נעה גרוסמן, לפני כב' השופטת ריבה ניב, אך ורק לצורך ניסיון להביא את הצדדים לפשרה, כפי שנעשה ביחס לתיקים נוספים של השופט כספי, שלא ניתן בהם פסק דין בטרם פרישתו. לאחר מכן, משלא צלח ניסיון הפשרה, הועבר התיק אליי לפי החלטה נוספת של סגנית הנשיאה, לצורך מתן פסק הדין. גם הניסיון שלי להביא את הצדדים לפשרה לא צלח ומכאן הצורך בפסיקת הדין. עוד בשולי הדברים אציין כי לאחר ישיבת הפשרה שקיימתי בנוכחות ב"כ הצדדים והנתבע, הגיש ב"כ הנתבעים בקשה לח"מ וביקש כי אעביר את התיק לנשיאת בית המשפט, כדי שהאחרונה תעביר את התיק למותב אחר, אשר אף ישמע את העדים מחדש וזאת מאחר שלפי טענתו, השופטת ניב הציעה כי התביעה תידחה ואילו הח"מ הציע כי התביעה תתקבל ברובה. הבקשה האמורה נדחתה על ידי בהחלטתי מיום 21.1.13, מהנימוקים שניתנו במסגרתה, לאחר שהגעתי למסקנה כי אין כל בסיס להעברת הבקשה לנשיאה לצורך קביעת מותב אחר ולאחר ששוכנעתי כי יש בידי ליתן את פסק הדין ולקבוע ממצאים עובדתיים בכל טענות ההגנה של הנתבעים, ללא צורך בשמיעת העדים מחדש. הנתבעים הגישו בר"ע על החלטתי זו, אולם הבר"ע נמחקה, לאחר שבית המשפט הבהיר לתובעים כי סיכויי הערעור נמוכים וחייב אותם בהפקדת ערבון להבטחת הוצאות הבר"ע ולאחר שהנתבעים ביקשו ארכה לשקול את ההפקדה ואת הבר"ע ולאחר שלא הפקידו את הערבון, גם לא לאחר חלוף הארכה וגם לא נתנו כל הודעה לבית המשפט של ערעור בעניין זה.

תמצית העובדות

ביום 6.3.00 נערך הסכם מכר בין הנתבעים ולבין הגב' גיזל (מזאל) שלומוביץ ז"ל ("המוכרת"), באמצעות בנה, חיים שלומוביץ ("שלומוביץ"), לפי ייפוי כוח נוטריוני כללי מיום 18.7.99. במסגרת ההסכם רכשו הנתבעים מאת המוכרת את דירתה, בת חמישה חדרים, בקומה השישית ברח' ברנדה 24/11 בפתח תקווה, הידועה גם כחלקה 24 תת חלקה 13 בגוש 6387, שהייתה רשומה באותה העת על שם המוכרת בלשכת רישום המקרקעין ("הדירה"). תמורת העסקה עמדה על 282,000$.

הסכם המכר נערך על ידי עו"ד נחום בירם ז"ל ("עו"ד בירם"), אשר נדרש לעסקה על ידי שלומוביץ, בעקבות היכרות קודמת של האחרון עמו (עו"ד בירם שימש כבא כוחו קודם לכן בעניינים אחרים – (ר' ע' 45, ש' 16 - 20 לפר'). גם לנתבע ("חסן"), הייתה היכרות קודמת עם שלומוביץ אם כי שטחית (עמ' 73, ש' 5 – 16). המוכרת הייתה בעת עריכת ההסכם בת כ-83 וכפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, ספק אם דעתה הייתה צלולה לחלוטין בעת מכירת דירתה לנתבעים על ידי בנה, שלומוביץ.

לצורך מימון הרכישה, השקיעו הנתבעים לטענתם, כ-100,000$ מהונם העצמי וכן התקשרו עם הבנק ביום 16.4.00 בחוזה הלוואה, בסך 600,000 ₪. במועד עריכת הסכם ההלוואה גם נערך הסכם משכון, באמצעותו מושכנו זכויותיהן החוזיות של הנתבעים בדירה, לטובת הבנק. כמו כן, נרשמה בטאבו הערת אזהרה לטובת הנתבעים וכן הערה לטובת הבנק בגין סכום ההלוואה וזאת על הזכויות החוזיות של הנתבעים בדירה. זאת ועוד, המוכרת חתמה ביום 17.4.00 על טופס "התחייבות מוכר", לפיו התחייבה כלפי הבנק, בין היתר, לרשום משכנתא על הדירה, אם הזכויות בדירה לא יועברו על שם הנתבעים עד יום 6.11.00 וכן לשלם לבנק את סכום ההלוואה לרבות ריבית והוצאות, אם לא יעשה כן. ההמחאה על סכום ההלוואה, נפרעה בחשבונו של עו"ד בירם ביום 25.4.00 (ר' נספח א'1 לתצהיר חסן). מלוא כספי ההלוואה האמורים, הועברו על ידי עו"ד בירם לשלומוביץ ביום 28.4.00 (ר' נספחים א'2 – א'4 לתצהיר חסן). אין מחלוקת כי שלומוביץ עשה בכספים כבשלו ולא העבירם לאימו.

בשלב כלשהו לאחר חתימת הסכם המכר, התגלה דבר העסקה לאחיו של שלומוביץ, אשר טענו בפניו, כמו גם בפני חסן, כי העסקה נעשתה על ידי שלומוביץ בחוסר סמכות וללא רשות. בחודש אוקטובר 2000 הפסיקו הנתבעים לשלם את תשלומי ההלוואה (ר' ס' 9 לתצהיר בקשת הרשות להגן של הנתבע). כמו כן, לאחר שאחיו של שלומוביץ העלו את התנגדותם לעסקה, ולאחר שיחות שנוהלו בין שלומוביץ ולבין חסן בעניין זה, כמו גם לאחר התייעצות שנערכה בין שלומוביץ ולבין עו"ד בירם, החליטו שלומוביץ וחסן לבטל את העסקה.

בהתאם לכך, חתמו הנתבעים ושלומוביץ, ביום 4.1.01, על הסכם לביטול העסקה (נספח ב' לתצהיר חסן), שנערך על ידי עו"ד בירם. לפי עיקרי הסכם זה, הצהירו הצדדים כי העסקה מבוטלת. הנתבעים הצהירו עוד כי קיבלו חזרה משלומוביץ ומהמוכרת את כל הכספים ששילמו בגין הדירה, למעט כספי ההלוואה. בכל הנוגע לאלה, התחייבו שלומוביץ והמוכרת להחזירם תוך עשרה ימים לבנק או לנתבעים, לרבות החזרת תשלומי ההלוואה או כל סכום אחר שהבנק ידרוש לגבי ההלוואה. כן נקבע כי במעמד חתימת ההסכם, יחתמו הנתבעים על בקשה לביטול הערת האזהרה שנרשמה לטובתם. עוד סוכם כי שלומוביץ ידווח לבנק על ביטול ההסכם וכי ישפה את הנתבעים בגין כל הוצאה שתהא בגין ההלוואה. לגרסת הנתבעים, עו"ד בירם כבר ייצג את הבנק באותה עת ופטר אותם מהחזר ההלוואה וזאת במעמד חתימת הסכם הביטול וגם בהזדמנויות נוספות לאחר מכן וכל זאת, כנגד שיתוף הפעולה שהבטיחו הנתבעים ביחס למימוש הדירה על ידי הבנק. הבנק מכחיש טענות אלה. עניין זה, שעוד יידון בהמשך פסק הדין, מהווה את אחת מהמחלוקות העיקריות בין הצדדים.

ביום 9.1.01, מספר ימים לאחר ביטול ההסכם, הוציא הבנק תחת ידו מסמך שכותרתו "הוראה להגיש תביעה" ואשר מוען לעו"ד בירם, אשר באותה עת היה, לפי גרסת הבנק, אחד מעורכי הדין הרבים אשר הבנק נהג מעת לעת להעביר לטיפולם הגשת תביעות מסוג זה. הבנק טוען כי העברת הטיפול בהגשת התביעה לעו"ד בירם דווקא, שטיפל בעסקת המכר וערך את הסכם הביטול, הנה תוצאה של צירוף מקרים גרידא וכי הדבר נודע לבנק רק בדיעבד. מנגד טוענים הנתבעים כי הדבר מהווה ראיה המחזקת את גרסתם, לפיה עו"ד בירם ייצג את הבנק כבר בשלב עריכת הסכם הביטול וכי ההפטר שקיבלו ממנו ביחס להלוואה, מחייב את הבנק.

ביום 12.1.01 שלח עו"ד בירם מכתב התראה בשם הבנק אל הנתבעים, שלפיו, אם לא ישלמו את חוב הפיגורים שצברו, תעמוד ההלוואה לפירעון מידי. הנתבעים טוענים כי חסן סר למשרדו של עו"ד בירם מיד לאחר קבלת מכתב זה, שהתקבל אצלם רק בחודש מרץ 2001 וכי עו"ד בירם ציין בפניו כי אין לבנק כל טענה כנגדו (ראו ס' 10 לתצהיר חסן). בראשית מאי 2001 הגיש עו"ד בירם, בקשה למימוש משכון בהוצל"פ כנגד הנתבעים בגין חוב ההלוואה, שעמד בזמנו על כ-630,796 ₪ (ראה נספח ט' לתצהירו של מר חיים זילבר, נציג הבנק שהעיד במשפט, שייקרא להלן: "זילבר"). ביום 2.7.01 ניתן צו כינוס על הדירה ועו"ד בירם מונה ככונס נכסים מטעם הבנק במסגרת הליכי מימוש המשכון בתיק ההוצל"פ הנ"ל (נספח ח' לתצהיר זילבר). ביום 8.8.01 מסרו הנתבעים את מפתח הדירה לעו"ד בירם (ראו מכתב עו"ד בירם נספח י' לתצהיר זילבר בסעיף 2).

בשלב זה, חודש אוקטובר 2001, הסתבר כי רשויות המס רשמו שעבוד על הדירה מכוח פקודת המיסים גבייה בגין חוב מס שבח של המוכרת מן העבר ושלא בגין העסקה עם הנתבעים. לאחר התכתבויות שבין עו"ד בירם לרשויות המס, הסכימו האחרונים לבטל את השעבוד, אשר היה מאוחר להערה שנרשמה לטובת הבנק בגין ההלוואה (ראו נספחים י' ו-יא' לתצהיר זילבר).

ביום 8.3.02 פנה עו"ד בירם לראש הוצל"פ, עדכן אותו בדבר חתימת הסכם הביטול ביום 4.1.01 וביקש אישור לאפשר לו להחתים את הצדדים על תצהירי ביטול של עסקת המכר ולפנות אל רשויות המס לביטול העסקה. ראש ההוצל"פ הביע דעתו כי בנסיבות אלה, נראה שיש מקום לבטל את צו הכינוס, שכן הנתבעים אינם עוד בעלי הנכס (החלטה מיום 16.4.02 נספח יג' לתצהיר זילבר). עו"ד בירם ניסה לשכנע את ראש ההוצל"פ כי גם אם הנתבעים כבר אינם בעלי הנכס, הבנק יכול לפעול כנגד זכויות המוכרת בדירה ולממש את הדירה במסגרת תיק ההוצל"פ הקיים. במסגרת ניסיון זה, צירף עו"ד בירם למכתבו מיום 23.5.02 (נספח טו' לתצהיר זילבר), מכתב מיום 21.5.02 שנרשם בכתב ידה של הנתבעת ושנחתם ע"י שני הנתבעים (נספח טז' לתצהיר זילבר), בו מבקשים הנתבעים שהדירה תמומש במסגרת תיק ההוצל"פ הקיים וזאת כדי שהחוב העצום שלהם לבנק ישולם. ראש ההוצל"פ לא קיבל את הבקשה והורה על סגירת תיק ההוצל"פ (ר' החלטה מיום 17.6.02 נספח יז' לתצהיר זילבר).

ביום 27.11.02, פנה שלומוביץ לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד (תמ"ש 7212/99), בבקשה למנות את עו"ד בירם כאפוטרופוס זמני של המוכרת, שיוסמך למכור את הדירה ולפרוע באמצעות תמורתה, את יתרת חוב הנתבעים לבנק ואת היתרה להעביר למוכרת (נספח יח' לתצהיר זילבר). ביהמ"ש העביר ביום 24.12.02 את הבקשה לתגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד העבודה והרווחה, אשר ביקש כי יינתן תסקיר פקיד סעד (ר' נספחים י"ט-כ לתצהיר זילבר). ברם, עוד טרם קבלת התסקיר, נפטרה המוכרת, ביום 18.1.03. בנסיבות אלה, בחודש יולי 2003, ביקש עו"ד בירם שהבקשה תימחק וכך נעשה ביום 5.8.03.

ביום 30.9.03 פנה עו"ד בירם בשם הבנק, לביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד בבקשה (ת"ע 710/03) למינויו למנהל חלק מעיזבונה של המוכרת, היינו ביחס לדירה, ולהסמיכו למכור את הדירה לצורך פירעון ההלוואה של הנתבעים לבנק ואת יתרת התמורה להעביר ליורשים (נספח כג' לתצהיר זילבר). בתגובה לכך, הגישו שתיים מיורשי המוכרת, גב' איטה בר כהנא וגב' מרים חבה ("היורשות"), התנגדות לבקשה (התנגדות מיום 19.1.04 – ר' נספח כה' לתצהיר זילבר). בהתנגדות זו טענו האחרונות, כי שלומוביץ עשה שימוש לרעה בייפוי הכוח שקיבל מאמו, בעלת הדירה, ומכר את הדירה בעסקה פיקטיבית בניגוד לרצונה וידיעתה, וזאת אך ורק כדי לקבל כספי הלוואה. לתגובה זו צירפו היורשות תצהיר חתום כדין של שלומוביץ עצמו, המאשר את האמור לעיל.

בשלב כלשהו לאחר הגשת תגובת היורשות, מינה הבנק את עו"ד שטריקר לייצג אותו במקום עו"ד בירם, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 29.6.04 באותו הליך, בו רשום עו"ד שטריקר כמייצג את הבנק (נספח כו' לתצהיר זילבר). הצדדים חלוקים האם הדבר נבע מכך שהבנק לא היה שבע רצון מפעולותיו של עו"ד בירם והתנהלותו או בשל מחלתו, אשר לימים גרמה לפטירתו בחודש מאי-יוני 2005 (כפי שעוד יפורט בהמשך פסק הדין, למחלוקת זו שבין הצדדים אין נפקות ממשית על ההכרעות הנדרשות בתיק דנא). מכל מקום, בישיבה הנ"ל סיכם הבנק עם היורשות שהן תגשנה בקשה למינוי מנהל עיזבון מטעמן, מבלי לגרוע מטענות הבנק ביחס למימוש הדירה וכי בהתאם, בקשת הבנק למינוי מנהל עיזבון תימחק, כאשר כל צד שומר על טענותיו (נספח כו' הנ"ל). ביום 16.12.04 הבקשה אכן נמחקה (נספח כז' לתצהיר זילבר).

ביום 14.12.04 הגיש הבנק באמצעות עו"ד שטריקר לבית המשפט המחוזי בת"א (ת.א. 2662/04), תובענה כנגד כל יורשי המוכרת, כולל שלומוביץ, לרישום משכנתא על הדירה (נספח כח' לתצהיר זילבר). במסגרת ניהול התובענה ע"י עו"ד שטריקר, פנה האחרון אל הנתבע וביקש שינתן תצהיר מטעמו לטובת הבנק במסגרת התביעה הנ"ל. הנתבעים ביקשו מאחיינו של חסן, עו"ד אליעזר חן ("עו"ד חן"), לוודא ששיתוף הפעולה עם הבנק, לא יהיה בעוכריהם בקונסטלציה אחרת. לאחר שיחה עם ב"כ הבנק, אישר עו"ד חן לנתבעים, את שיתוף הפעולה עם הבנק כאמור. קיימת מחלוקת בין הצדדים, האם עו"ד שטריקר אמר לעו"ד חן בשלב זה, כי אין לבנק כל טענה כנגד הנתבעים בגין ההלוואה וגם על כך עוד ידובר בהמשך פסק הדין. ביום 15.7.07 התקבל בביהמ"ש המחוזי תצהיר מטעם חסן במסגרת תצהירי העדות הראשית שהגיש הבנק. הנתבעים טוענים בהקשר זה, שלא היו משתפים פעולה עם התובע כאמור לעיל, לו ידעו שאינם מופטרים מחובם לבנק.

ביום 28.2.08, ומשטרם הוכרעה התביעה לרישום משכנתא, הגיש הבנק את תביעתו דנא, וזאת על סף תום תקופת ההתיישנות. הנתבעים העלו בבקשת הרשות להגן שהוגשה בתובענה דנא, טענות שונות בדבר התיישנות התביעה, ההפטר שניתן להם ע"י הבנק, השתק ושיהוי מצד הבנק, כמו גם התנהלות חסרת תום לב מצידו. כן נטען לאשם תורם מצד הבנק, שבעטיו האמיר סכום החוב, כך שהחוב עולה מונים רבים על שווי התמורה שתתקבל ממכירת הדירה וכי לאור כך יש להפחית את הריבית על ההלוואה.

כב' השופט כספי בהחלטתו מיום 7.4.10, התיר לנתבעים להתגונן בסוגיות הבאות: התיישנות, שיהוי, התמהמהות הבנק במימוש הדירה, טענת ההפטר, אשם תורם ושאלת התנהלותו של עו"ד בירם כאמור לעיל ונפקויותיה בנסיבות העניין.

עוד יצוין כי במהלך ניהול התביעה, הסתבר כי ביום 19.2.09, הגיע הבנק להסדר פשרה בתביעה שהגיש כנגד היורשים, לפיה הדירה תמומש לצורך פירעון חוב ההלוואה, אולם המשכנתא תחול רק על 88.5% מזכויות היורשים בדירה ואילו החלק הנותר, בשיעור של 11.5%, ייחשב כמשוחרר מתחולת המשכנתא. אין מחלוקת כי הבנק לא יידע את הנתבעים אודות הסכם הפשרה ולא ביקש את הסכמתם בעניין זה. כמו כן, מהודעה שנתן ב"כ הבנק לבקשת מותב זה, בעניין התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה (הנחיה דומה להעברת פרטים כאמור ניתנה על ידי השופט כספי בתום שמיעת הראיות), ידוע כי הדירה נמכרה בסופו של דבר וכי לאחר שקיבל הבנק 88.5% מתמורת המכר ולאחר ניכוי שכר טרחת הכינוס, הוצאות המכירה והסכום שהתקבל נטו מחוב הנתבעים, נותר לנתבעים לפי חישוב הבנק, חוב בסך של כ-803,257 ₪ נכון ליום 1.5.11.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ