אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים סניף רמת גן נ' אילתי

בנק הפועלים סניף רמת גן נ' אילתי

תאריך פרסום : 05/03/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
166286-09
01/03/2012
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
דבי אילתי

החלטה

צ'יסלביץ לואיס ומריה (להלן: "החייבים") נטלו הלוואות מהבנק התובע (להלן: "הבנק") בסך של כולל של – 160,000 ₪. ההלוואות כללו הלוואה בסך של- 110,000 ₪ מיום 14.08.07 והלוואה נוספת בסך של 49,000 ₪ מיום 14.08.08 נשוא תביעה זו (להלן: "ההלוואה"); (ראה נספח מס' 4 לכתב התביעה).

להבטחת פירעון ההלוואה נשוא התביעה חתמה הגב' אילתי דבי (להלן: "המבקשת") כערבה לחייבים (טופס כתב הערבות בחתימת המבקשת צורף כנספח 1 לתצהיר המבקשת התומך בבקשת הרשות להתגונן נשוא תביעה זו).

אין חולק כי: המבקשת הינה "ערבה מוגנת" כמשמעות הביטוי בפרק ב' של חוק הערבות, התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק").

החייבים לא עמדו בתשלומי ההלוואות. ביום 11.09.08 הגיש הבנק תביעה כספית כנגד החייבים וביום 18.12.08 ניתן פסק דין בו חויבו החייבים לשלם את חובם בגין שתי ההלוואות. בהתאם לפסק הדין נפתח כנגד החייבים תיק בהוצל"פ, מאחר והחייבים עזבו את גבולות המדינה לצמיתות לא ניתן לגבות מהם את חובם (ראה סעיף 27(ב')(1) לחוק). משכך הוגשה התביעה "בסדר דין מקוצר" כנגד המבקשת על יתרת החוב בגין ההלוואה לה ערבה.

המבקשת מעלה מס' טענות כנגד התנהלות הבנק כגון: הפרת חובת הגילוי המוטלת על הבנק מכוח חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א-1981 ומכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, חוסר תום לב של הבנק כלפי המבקשת מעצם היותה ערבה, אי גילוי מסמכים לערבה כפי העולה מסעיף 22 לחוק הערבות תשכ"ז-1967. לא מצאתי לנכון לבחון טענות אלו לגופם מאחר ודי בבחינת הטענה כי החייבים העבירו לתובע תשלומים בכל חודש בפיקוחה בגין ההלוואה לה ערבה. המבקשת הצהירה בסעיף 22 לתצהירה כי לעיתים כאשר לחייבת לא היה מספיק כסף לשלם את תשלום ההלוואה, לה ערבה, הייתה "משלימה" לחייבת את הסכום ומבקשת לראות את שובר התשלום חתום ע"י הבנק. (ראה נספח 4 המצורף לתצהיר).

זאת ועוד המבקשת שידעה כי החייבים מתקשים לשלם את כלל חובותיהם לבנק, פנתה באופן אישי לבנק על מנת לוודא כי ההלוואה לה ערבה משולמת על פי לוח הסילוקין. אולם אז התברר כי הבנק מזכה את ההלוואה בסך 110,000 ₪ שניתנה לחייבים ע"י הבנק ללא כל ערבות ולא להלוואה נשוא התביעה.

לטענת המבקשת כאשר גילתה את התנהלות הבנק, פנתה למנהל סניף הבנק בעניין, אך נענתה על ידו, כי לבנק יש שיקול דעת להחליט לכיסויי איזו מההלוואות יעבור הכסף. כמו כן באותו מעמד הציע לה מנהל סניף הבנק כי אם ברצונה לוודא כי הכסף יופקד עבור ההלוואה לה ערבה יש ביכולתה להורות על הוראת קבע מחשבונה לתשלום ההלוואה. טופס הוראת קבע אף נשלח אליה (ראה נספח 5 המצורף לתצהיר).

הכלל בעניין זה קבוע בסעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973; "סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

הכוח לייחס את התשלום מוקנה לחייב. הפעלת הכוח לייחס את התשלום מהווה פעולה משפטית חד-צדדית. פעולה משפטית חד צדדית יכולה להיות בכתב, בעל פה או בכל התנהגות אחרת. היא משתכללת בדרך כלל עם קליטתה על ידי האדם שאת זכויותיו היא משנה. לא די בגיבוש גמירות דעת פנימית. נדרש ביטוי חיצוני לאומד-הדעת ואומד-דעת זה צריך שייקלט ע"י "הצד השני" (ראה: א' ברק חוק השליחות (כרך א') [6], בעמ' 369: א' פורת "זקיפת תשלומים" דיני חיובים – חלק כללי [7], בעמ' 579).

מהתנהגותה של המבקשת עולה כי פעלה על מנת שהבנק יזקוף את סכומי הכסף שהופקדו ע"י הלווים לטובת ההלוואה נשוא התביעה, מתשובת מנהל סניף הבנק והתנהגותו, קרי: שליחת טופס להוראת הקבע עולה כי בקשותיה נקלטו על ידי הבנק וניתן לקבוע כי בהתנהגות הבנק יש לראות כי אומד דעת המבקשת נקלט על ידו.

אכן, מקובל הוא שבשלב בקשת הרשות להתגונן, אין בית המשפט מתייחס למידת האמון שהוא נותן או לא נותן בדברי המצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן (גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי" מה' 7 עמ' 311 פיסקה ג'; ע"א 469/87 יוסף בורלא ואח' נ. טפחות בנק למשכנתאות בישראל בע"מ, פד"י מג3 עמ' 113);

וכי בשלב בקשת הרשות להתגונן החובה המוטלת על הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן הינה לאשר את טענתו בתצהיר; משעשה כן, על השופט הדן בבקשה להניח כי טענתו הינה טענת אמת, כך שאם מגלה התצהיר הגנה אפשרית, ולו בדוחק, תינתן לנתבע רשות להתגונן [ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 46 ].

אני סבור כי המבקשת הציגה ראיות העולות, לכל הפחות, כדי "בדל ראיה" .

אשר על כן אני מתיר למבקשת להתגונן בכל טענותיה ותצהירה יהווה כתב הגנה, בשלב זה, עד למועד קדם המשפט.

קדם משפט ישמע ע"י מותב שיקבע ע"י המזכירות בהתאם להוראות ס.נ .

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ב, 01 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ