אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים סניף מרכז גביה נ' בכר משה

בנק הפועלים סניף מרכז גביה נ' בכר משה

תאריך פרסום : 11/08/2010 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
33732-05
11/08/2010
בפני השופט:
צבי כספי

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
בכר [ או בקר ] משה

החלטה

הנתבע היה בעל עניין בחברה "ווב טראק בע"מ" [ להלן: "החברה" ] וערב לחובותיה כלפי הבנק התובע, כפי כתב הערבות נספח ג'2 לכתב התביעה שהוגש ב"סדר דין מקוצר" [ להלן: "הבנק" ו "הערבות" או "כתב הערבות" לפי העניין ובהתאמה ].

בתצהירו התומך בבקשתו למתן רשות להתגונן, אין הנתבע מכחיש או טוען כנגד חוב החברה לבנק או לעניין חתימתו על כתב הערבות.

להגנתו מעלה הנתבע מספר נושאים, בין היתר הקשורים לשאלת אופיו של כתב הערבות כ "חוזה אחיד" אולם לרובם אין צורך להתייחס הואיל ואין בסיס עובדתי לדיון בעניינים אלה.

כך, לדוגמה, נטען על ידי הנתבע כי הסעיפים בכתב הערבות, המתנים על הוראות חוק הערבות, תשכ"ז – 1967 בכך שערבותו שריריה וקיימת גם אם הופטר החייב העיקרי, קרי החברה, על ידי הבנק, או אם ויתר הבנק על החוב, הם סעיפים מקפחים ודינם להתבטל.

יתכן ויש צדק בטענתו של ב"כ הנתבע, לאור הקובע בפסיקת בית המשפט העליון בפסק הדין ע"א 6916/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. היועץ המשפטי לממשלה, פורסם באתר "נבו"; מאידך אין כל צורך להידרש לעניין הואיל והבנק לא הפטיר את החברה מחובה ולא ויתר לה על החוב.

מקובל על הכל כי נגד החברה ניתן צו פירוק ביום 10.2.2005 [ סעיף 2.א. לכתב התביעה וסעיף 11 לתצהיר הנתבע ונספח א' לתצהיר ].

מכאן, מנסה הנתבע להסיק ראשית כי אין תוקף לחוב הבנק כלפי החברה ועל כן אין לערבותו תוקף או כי הבנק ויתר על החוב מכך שלא הגיש הוכחת חוב למפרק החברה [ סעיפים 14 עד 26 לתצהירו ].

שתי טענות משנה אלה חסרות שחר; את משמעות החיוב בר התוקף שכנגדו ניתנת הערבות יש לבחון בעת יצירת הערבות ולא בעת שהחיוב פג, מסיבה זו אחרת, שאינה קשורה בנושה, שאז, ודווקא אז, יש לנושה צורך בערבים ובטוחות.

אשר לויתור: בסיכומיו מציין ב"כ הנתבע שלא הובאה ראיה שהבנק הגיש הוכחת חוב למפרק החברה [ סעיף 2 סיפא לסיכומי טענותיו ]; הוכחה כאמור היה על הנתבע, המבקש רשות להתגונן להמציא ולא על הבנק; אולם מעבר לכך, ניראה לי לנכון לקבוע כי העובדה שהבנק הניח או הסיק, ובשלב זה היה על הנתבע להראות ולו לכאורה שלא בדין הסיק כך הבנק, כי אין טעם להשקיע מאמצים בגביית החוב מהחברה, אין בה משום ויתור על החוב אלא ויתור על המאמץ לגבות אותו מהחייב העיקרי.

טענה נוספת של הנתבע נוגעת לכך שהוסכם בינו לבין הבנק על כך שבמידה והחברה תפקיד פיקדון בסך של -.100,000 $, ותשעבד אותו תוגבל ערבותו לסכום של -.15.000 $ בלבד.

אסמכתא לאמור לעיל מוצא הנתבע בסיכום דיון שהתקיים בסניף הבנק התובע ביום 24.10.2002, נספח ב' לתצהירו [ להלן: "סיכום הדיון" ].

הנתבע מפנה לדף החשבון נספח ד' לתצהירו לפיו הופקדו על ידי החברה סכומים מתאימים כפיקדון.

בכך מתעלם הנתבע משלשה נתונים: ה"פיקדון" לפי אותו דף חשבון אינו אלא פיקדון "פר"י" קרי פיקדון ריבית יומי שדינו כדין מזומן והוא נפרע ומתחדש מידי תקופה קצרה; כך גם נחזה מדף החשבון; לא לפיקדון כזה הכוונה בסיכום הדיון, זאת ניתן להסיק כמסקנה הגיונית.

שנית, לא נוצר כל שעבוד על הפיקדון והטענה לפיה יש לראות בשעבוד הכללי שהיה לבנק על כספי החברה משום שיעבוד לפי דרישת סיכום הדיון נוגדת את הגיונו ותוכנו של סיכום הדיון עצמו.

שלישית, מתעלם הנתבע מפסקה בסיכום הדיון לפיה: "האמור במכתב זה הינו בגדר כוונה בלבד, ללא כל מחויבות לממש את האמור בו".

ובכך דינה של טענת הנתבע לכך שהערבות הועמדה על סכום של -.15,000 $ להידחות.

בהמשך, כך נטען על ידי הנתבע, הובטח לו כי יופטר גם מיתרת הערבות; אמנם לא ניתן לקבוע שטענה זו, כמות שהיא "נטו" נסתרה בחקירתו הנגדית של הנתבע, אלא שנראה כי היא תלויה בטענה הראשונה, שכן אין לקבל הפחתה מסכום א' לסכום ב', אלא אם מקובל עלינו שקודם לכן הוסכם על סכום א'.

לטעמי, כפי שקבעתי לעיל, הגנתו של הנתבע בעניין העמדת סכום הערבות לכדי -.100,000 $ היא "הגנת בדים" שדינה להדחות ועל כן, מניה וביה, נדחית גם יתרתה של הטענה בדבר ההפטר המלא [ לדחייתה של "הגנת בדים" ראה: ע"א 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"י מא1 עמ' 253 בעמ' 257; ע"א 1266/91 יעקב קרן נ. בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', פד"י מו4 עמ' 193; בג"צ 3349/05 אנדרי מזדיקוב נ. בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', "פדאור" (לא פורסם) 05 (13) 783; ע"א 9885/06 שלטי הגליל מ.ס (1996) בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ- סעיף כרמיאל, פורסם באתר "נבו"].

יש ממש כלשהו בטענותיו של הנתבע לעניין הריבית בה חויב חשבון החברה וכתוצאה מכך מחויב הוא בחובה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ