אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים בע"מ נ' תמיר ואח'

בנק הפועלים בע"מ נ' תמיר ואח'

תאריך פרסום : 24/02/2012 | גרסת הדפסה
ע"ר
בית משפט השלום קריית שמונה
43226-10-11
20/02/2012
בפני השופט:
מרדכי נדל

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. סוניה תמיר
2. אליאן שביט
3. סול שולה אהרפי
4. סטלה דנה
5. ניסים זגורי ז"ל

פסק-דין

פסק דין

בפניי ערעור מיום 30.10.2011 על החלטת כב' רשמת בית-משפט השלום בקרית-שמונה (כב' הרשמת ברכה לכמן) מיום 10.10.2011 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

בתאריך 24/8/08 הגיש המערער כנגד המשיבות בבית-משפט השלום בצפת תובענה כספית בהליך של סדר דין מקוצר על סכום של 181,532.39 ₪ .מכתב התביעה עולה , כי המערער מבקש לחייב את המשיבות , אשר הינן יורשותיו על פי דין של המנוח ניסים זגורי ז"ל (להלן : "המנוח") , בגין חובות כספיים בהיקף כולל של 181,532 ₪ שנצטברו לחובתו של המנוח בחשבון הבנק שהיה בבעלותו בסניף 714 בצפת . יודגש , כי במסגרת כתב התביעה עתרה המערערת לחייב את המשיבות בנוסף לסכום הנקוב בתובענה שבתיק העיקרי גם בריבית בנקאית בשיעור של 17.1% החל מיום 30.6.2008 ועד למועד התשלום בפועל .

בד בבד עם הגשת התביעה , הגיש המערער בקשה להטלת עיקול זמני על זכויות המנוח אצל מחזיקים שונים , ובכלל זאת עיקול על זכויות המנוח בדירה בה התגורר במקרקעין הידועים כגוש 13075 חלקה 40 תת חלקה 2 (להלן: "הדירה") , אשר הייתה רשומה על שם אם המנוח ואשר הזכויות בה הוקנו למנוח לפי צו קיום צוואה מיום 9/3/04.

בהחלטת כב' הרשמת (כתוארה אז) רבקה איזנברג, מיום 24/8/08, בבקשה להטלת העיקול הזמני, נקבע כדלקמן: "לאחר שעיינתי בבקשה ובתצהיר על נימוקיהם וכן בכתב התביעה, על נספחיו, ונוכחתי כי המערער הצביע על ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה ולקיומו של חשש סביר מפני הכבדה על ביצוע פסק הדין, ולאחר ששקלתי את מאזן האינטרסים בין זכותו של המערער להבטיח את ביצועו של פסק הדין מול הפגיעה בזכות הקניין של המשיב, נחה דעתי כי מתקיימים התנאים למתן צו עיקול זמני" . כב' הרשמת איזנברג קבעה בהחלטתה זו , כי העיקול הזמני יוגבל לסכום התביעה ויוטל על זכויות המנוח אצל המחזיקים, כמפורט בבקשה, למעט ביחס לבקשה לעיקול הזכויות במקרקעין משהתברר כי הזכויות במקרקעין רשומות על שם צד ג' והעדר צירוף צו קיום הצוואה הנטען בבקשה.

בקשה נוספת להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על זכויות המנוח בארגון נכי צה"ל ועל הדירה , התקבלה ביום 3/9/08 מאותם הטעמים שפורטו בהחלטה מיום 24/8/08 ולאחר שצורף לבקשה צו קיום צוואה . כנגד העיזבון ניתן פסק דין בהעדר הגשת בקשת רשות להגן ביום 27/12/08, אך פס"ד זה בוטל בהסכמה בדיון שהתקיים בפני כב' השופט חנא סבאג, ביום 24/6/09 . במסגרת הדיון שהתקיים ביום 24/6/09 הסכימו הצדדים לצמצם את העיקולים שהוטלו על המשיבות לסכום של 125,000 ₪ שיישארו בעינם עד למתן פסק דין סופי בתובענה.  ביום 23/9/09 ניתנה החלטה המורה על מחיקת הכותרת בסדר דין מקוצר והעברת הדיון להליך של סדר דין רגיל.  

בהסתמך על הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים במהלך הדיון הוסכם , כי פסק הדין יינתן על יסוד החומר המצוי בפני ביהמ"ש . במסגרת פסק-דינו של בית-משפט השלום בצפת (כב' השופט טאהא עראפאת) מיום 28/11/10 נקבע , כי המנוח נותר חייב למערער סכום של 181,532 ₪ נכון ליום 11/8/08 , ולפיכך על עזבונו לשלם למערער סכום זה . עוד נקבע בפסק הדין , כי היה על המשיבות כיורשותיו של מנוח, לפרוע את חובות המנוח ולאחר מכן לחלק את העיזבון . פסק-הדין הטיל על המשיבות את האחריות לפרוע את חובו של המנוח למערער עד לגובה שווי העיזבון ומשנמצא , כי הדירה שווה מעל גובה חוב המנוח למשיב , חויבו המשיבות בפסק הדין בתשלום מלוא סכום התביעה בתוספת ריבית של 17.1% לשנה החל מיום 10/8/08 והוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ (להלן: "פסק-הדין"). כנגד פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי שבמסגרתו הערעור התקבל ופסק הדין בוטל . בית המשפט המחוזי פסק , כי יש להשיב את העניין לבית משפט השלום על מנת שידון בתובענה מבראשית, לאחר שמצא כי העובדות שנויות במחלוקת ולפיכך הדבר מצריך בירור עובדתי על ידי הערכאה הדיונית .

בתאריך 15.5.2011 הגיש המערער לבית-משפט משפט השלום בצפת בקשה למתן צו לעיקול זמני (עצמי) על כל הכספים שנגבו מהמשיבות בהליכי ההוצל"פ , אשר ננקטו כנגד המשיבות לאחר מתן פסה"ד בסכום כולל של 317,126 ₪ וכל זאת , עד למתן פס"ד בתיק העיקרי . בתאריכים 23.5.2011 הורה כב' סגן הנשיא השופט דבור בהחלטותיו על העברת התיק לבית-משפט השלום בקרית-שמונה מחמת עומס עבודה בבית-משפט השלום בצפת ועל שמיעת התיק העיקרי בפני מותב זה .

במהלך הדיון , אשר התקיים בפני כב' הרשמת ביום 10.10.2011 , נחקרה נציגת המערער , אשר עובדת ביחידת הגבייה המחוזית של המערער . בסופו של יום , קבעה כב' הרשמת בהחלטתה , כי במקרה דנן אכן מתקיימים התנאים הנדרשים בפסיקה לצורך מתן צו עיקול זמני , אולם עם זאת מצאה לנכון לקבוע , כי גובה צו העיקול הזמני (עצמי) יהא בשיעור המפורט בכתב התביעה (181,532.39 ₪) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן ההחלטה . קביעתה של כב' הרשמת נסמכת על כך שפסק הדין בוטל על כל מרכיביו , ובכלל זאת שכר הטרחה בסך 25,000 ש"ח והריבית בסך של 17.1% ולפיכך , עם ביטול פסק הדין אזי עליו להשיבם לידיהן של המשיבות .

במסגרת כתב הערעור עותר המערער , כי מותב זה יתערב בקביעתה של כב' הרשמת , בכל הנוגע לגובה הריבית שבצו העיקול . לגבי דידו של המערער , היה על כב' הרשמת לקבוע , כי צו העיקול יעמוד על סך של מלוא גובה סכום התביעה המקורי (181,532.39 ₪) בצירוף הפרשי ריבית בנקאית חריגה (17.1%) החל מיום הגשת התביעה (30.6.2008) ולא הפרשי ריבית משפטית "רגילה" כפי קביעת כב' הרשמת .

אליבא דעמדת המשיבות , דין בקשת המערערת למתן צו עיקול זמני (עצמי) להידחות על הסף שכן , במהלך הדיון אשר התקיים בבית-משפט השלום בצפת בתאריך 24.6.2009 בפני כב' השופט חנא סבאג ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים לפיה , גובה העיקול יעמוד על שיעור של 125,000 ₪ . המשיבות אף מוסיפות ומציינות , כי גובה העיקול מסור לשיקולה של הערכאה הדיונית , וכי לא מתקיימים הטעמים החריגים הקבועים בפסיקה המצריכים התערבות של ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בכל הנוגע למתן סעדים זמניים . לעניין שיקול דעתה של הערכאה הדיונית מפנות המשיבות לספרו של כב' השופט (בדימוס) אורי גורן מהדורה שמינית בעמוד 521 וכן לפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 1998/08 חוסין חליל בדארנה נ' עזבון המנוח עלי בדארנה מיום 11.6.2007 . עוד מציינות המשיבות בתגובתן , כי מצבן הכלכלי איתן וכי לא הוכח על ידי המערער שהמשיבות פעלו להברחת הכספים שעוקלו בצו ביהמ"ש , וכי אין גם כל הצדקה ל"הצמדת" הריבית נכון ליום הגשת התובענה , אשר הוגשה לביהמ"ש בשנת 2008 .

המשיבות אף מדגישות בתגובתן , כי קיים סיכוי גבוה שהמשיבות לא תחוייבנה בריבית חריגה , מאחר ואושרה למנוח הלוואה באופן טלפוני ,בה בשעה שעיון בטופס פתיחת חשבונו של המנוח אצל המערער בשנת 1972 מעלה , כי כל פעולה המתבצעת בחשבון הבנק צריכה להתבצע אך ורק בכפוף לחתימת ידו של המנוח על גבי מסמך בנקאי המאשר את ביצוע הפעולה . עוד מציינות המשיבות בתגובתן , כי קיים שוני בין חתימת המנוח על גבי טופס ההלוואה לבין וכי חתימת המנוח על גבי טופס הלוואה בסך של 115,000 ₪ איננו חתום כדבעי , וזאת חרף העובדה שנציגת הבנק , אשר העידה בפני כב' הרשמת ואשר איננה מועסקת בסניף הבנק של המנוח אלא ביחידת הגבייה המחוזית , ציינה בעדותה כי פקידי המערער מונחים להחתים את הלקוח בצידו של כל אחד ואחד מסעיפי ההלוואה . המשיבות אף מוסיפות ומציינות בתגובתן , כי ככל שביהמ"ש המחוזי לא היה מתרשם מכך כי קיים טעם של ממש בטענותיהן בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהתנהלות המערער , אזי התיק העיקרי לא היה מוחזר לבית-משפט השלום לדיון מקיף וכולל .

דיון והכרעה :

בבואנו לבחון האם התחייבותם של המערערים לתשלום סכום ההלוואה כוללת תוספת תשלום "ריבית פיגורים" עלינו לבחון את לשון כתב ההתחייבות בלבד, וזאת במנותק מהסכם ההלוואה, והאם יש זיקה שיוצר כתב ההתחייבות בינו לבין הסכם ההלוואה.

המונח "ריבית הפיגורים" הוגדרה ב"צו הריבית" כדלהלן : "ריבית המשתלמת על סכום כלשהו בקשר עם מלווה שלא שולם במועד פרעונו , בעד התקופה שבין המועד שנקבע בתנאי המילווה לפרעונו של אותו סכום לבין מועד פרעונו בפועל" . לאמור , ריבית פיגורים היא ריבית המשתלמת למלווה בסיטואציה שבה הלווה אינו פורע את החוב במועדו . לעיתים , נקבע בתנאי המלווה שהלווה יתחיל דווקא בתשלומי הריבית , עוד טרם הגיע מועד פרעון הקרן . גם פיגור בפרעון תשלומים אלה (שהם תשלומים בגין הריבית ולא בגין הקרן) , מחייבים בריבית פיגורים . הבסיס הנורמטיבי להתייחסותו של צו הריבית לסוגיית ריבית הפיגורים מצוי בסעיף 3(א) לחוק הריבית המסמיך את שר האוצר לקבוע בצו שיעור ריבית מכסימאלי "לסוגים שונים של מלוות" . "מילווה" הוגדר בסעיף 1 לחוק הריבית כמתייחס ל"כל עסקת אשראי" כאשר בצו הריבית נקבע , כי שיעור הריבית המקסימאלי לגבי ריבית פיגורים על מילוות צמודי ערך יהא בשיעור של 17% (ראה : דר' אברהם וינרוט , ריבית , תשנ"ח – 1998 , עמוד 129 , 133- 135) .

בפסיקת בתי המשפט נקבע , כי המונח "ריבית פיגורים" מהווה מעין סנקציה עונשית הקובע ריבית פיגורים על איחור בתשלום של חוב פסוק (ראה : ע"א 4553/06 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' מי ערד חברה להנדסה פיתוח ובניין בע"מ מיום 14.10.10 ; רע"א 5420/07 דמארי ויקטור נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ מיום 4.3.2008)). משום כך , לא בנקל יחייב בית המשפט בריבית פיגורים, ולכן על ההתחייבות להיות בלשון מפורשת וברורה ועל התובע מוטל נטל ההוכחה לזכותו בסנקציה זו (ראה : ע"א 3495/05 מדינת ישראל, משרד הבינוי והשיכון נ' צחר חברה לבניה ופיתוח בע"מ מיום 22.7.2008 ; רע"א 2837/98 ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נב (1) 600 (2000) .

ריבית הפיגורים איננה נגבית בהכרח בעת הפרת ההסכם , אלא לעיתים קרובות , מדובר בתנייה מוסכמת מראש בנוגע לחריגה מלוחות זמנים שהצדדים מתייחסים אליה כאל דבר מותר במסגרת ההסכם עצמו , המתבטא רק בריבית בשיעור גבוה יותר . צו הריבית מתייחס , איפוא , רק לסיטואציה שבה המלווה איננו מעוניין בהוכחת נזקיו הנובעים כתוצאה מהפרת החוזה , אלא עסקינן בתובענה מכח תנייה חוזית מוסכמת מראש , בדבר שיעור הריבית שייגבה במקרה של סטייה מלוח הזמנים הקבוע מראש . למקרה זה לא מתייחסות ההוראות הנזכרות בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) , ואין מניעה לכלול אותן בצו הריבית במסגרת העיצוב הכולל של גובה הריביות הנגבות במשק על ידי שר האוצר .

"סלע המחלוקת" היחיד הרלוונטי לענייננו הוא , החלטתה של כב' הרשמת לפיה יש להטיל עיקול בגובה סכום ה"קרן" בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין ולא בשיעור ה"ריבית בנקאית" המקסימאלית . עיון בהחלטתה של כב' הרשמת מעלה , כי הטעם העיקרי לקביעתה לפיה יש להעמיד את שיעור הריבית על "ריבית רגילה" ולא על "ריבית פיגורים" , נובע מכך שפסה"ד של בית-משפט השלום בצפת בוטל על ידי ביהמ"ש המחוזי. עם זאת , מאחר והנימוק שניתן ביחס לשיעור הריבית הינו לקוני ביחס לשאר רכיבי ההחלטה , אזי יש לבחון באופן ממצה האם ההחלטה עולה בקנה עם לשון פסיקת בית המשפט העליון .

כידוע , אין ערכאת הערעור מוגבלת לפסוק את פסוקה על יסוד נימוקי בית משפט קמא ורשאית היא לפסוק גם על יסוד נימוקים אחרים או נוספים מאלה שבית משפט קמא דן בהם והכריע על פיהם (ראה : דנ"א 5144/98 ברקת נ' כל בו הפקות (1979) בע"מ(לא פורסם).במקרה שבפנינו, מאחר וההנמקה בהחלטת כב' הרשמת לעניין גובה הריבית אינה מספקת ,אזי מצאתי לנכון לבחון את הסוגיה לאור המסמכים אשר מצויים בתיק העיקרי וכן על יסוד האמור בעדותה של נציגת המערער בדיון , אשר התקיים בפני כב' הרשמת .

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ