אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים בע"מ נ' קורל בוני הגליל בע"מ ואח'

בנק הפועלים בע"מ נ' קורל בוני הגליל בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 02/09/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
57775-01-13
27/08/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. קורל בוני הגליל בע"מ (ניתן פס"ד)
2. דוד ביניאשוילי (ניתן פס"ד)
3. חיים בניאשוילי הנתבע 3

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע מס' 3 למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.

התובענה, תובענה כספית ע"ס 203,238 ₪, הוגשה בסדר דין מקוצר בגין יתרת חוב נטענת של הנתבעת מס' 1, בחשבון בנק אשר נוהל על שמה אצל התובע, כאשר הנתבעים 2 ו- 3 העניקו ערבותם לחובות הנתבעת 1, ללא הגבלה בסכום.

כנגד הנתבעים 1 ו- 2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה על מלוא סכום התובענה.

הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן, ובמסגרתה הודה כי אכן חתם על כתב הערבות המתמדת, יחד עם אחיו, ואולם לדבריו, במהלך שנת 2006 יזם אחיו של הנתבע קבלת השליטה בחברה ציבורית, אליה הועברו כל נכסי הנתבעת 1, ובהתאם הנתבע 2 קיבל מניות וזכויות בחברה הציבורית ("בנין חברה להשקעות בע"מ" המצויה כיום בהליכי פירוק). לטענת הנתבע, התובע שיתף פעולה עם הנתבע 2 בהקשר זה, וביצע פריסה מחודשת של אשראים – ללא הסכמת הנתבע 3 וללא ידיעתו, וכאשר לנתבעת 1 לא נותרו כלל נכסים.

מוסיף הנתבע 2, כי בתחילת שנת 2007, העביר את מניותיו בנתבעת מס' 1, לאחיו הנתבע מס' 2, בידיעת ובהסכמת התובע; בעניין זה מפרט הנתבע 3, כי הגם שכל נכסי הנתבעת 1 עברו לחברה הציבורית, לא דאג התובע לרשום שעבוד על זכויות הנתבע 2 בחברה הציבורית, ובעשותו כן התרשל התובע, באופן המסב נזק לנתבע 3. מפנה הנתבע מס' 3 לכך כי הנתבע 2 מכר חלק מאותן מניות אשר נתקבלו כנגד הנכסים שהיו משועבדים לתובע, בחודש ינואר 2011, ואגב כך פרע חובותיו לתובע בחשבונותיו הפרטיים, תוך שחשבון הנתבעת 1, אשר רוקנה מתוכן על ידי הנתבע 2 בהסכמת התובע (לטענתו) נותר מיותם.

בנוסף לטענות אלה, העלה הנתבע טענות בהקשר הטכני של החובות המוטלות על התובע כמוסד בנקאי; הנתבע 3 טען כי לא קיבל הסבר אודות מהות ערבותו ומהות המסמך עליו חתם, טען כי לא קוימו הוראות חוק הערבות בהקשר של ערבותו (מסירת מסמך גילוי לערב, מסירת לוח סילוקין, אי מסירת הודעה כי הלווה אינה עומדת בתשלום החיוב).

בכל הנוגע לטענות המועלות בהקשר הטכני, סבורני כי דינן להידחות באחת. הנתבע 3 לא היה ערב צמים לחיובו של צד ג', אלא נתן ערבותו לחשבון אשר נפתח לחברה אשר במועד החתימה על כתב הערבות, שימש כבעל מניות וכדירקטור שלה, ולא ברור על מה הנתבע מלין בהקשר זה. מעמדו של בעל מניות בהקשר של ערבות, אינו כשל ערב מוגן, ורחוק מכך.

בכל הנוגע לטענה הנוגעת לריקון נכסי החברה ולהעברת הפעילות בהסכמת התובע, סבורני כי יש ליתן לנתבע 3 רשות להתגונן בפני התובענה, ואולם זאת בכפוף להפקדת ערובה כספית בשיעור משמעותי וניכר, ואבהיר טעמי:

אין חולק כי הנתבע 3 חתם על כתב הערבות במעמד פתיחת החשבון, ואין הוא חולק על כך.

אין ספק כי הנתבע ידע והבין על מה הוא חותם, ואיני מקבל את הטענה כי לא הוסברה לו מהות חתימתו. אפנה בהקשר זה לדברי כב' הש' דר בה"פ (חי') 100/06 סלע נ' בנק לאומי לישראל (מצוי במאגר "נבו"): "תופעה ידועה ומוכרת בתביעות של בנקים נגד בעלי חשבונות, הוא הפער העצום בין תפקודם היומיומי של בעלי החשבונות ושל ערבים לחשבונות בכל מה שנוגע להלכות העולם ולהלכות מסחר לעומת חוסר תפקודם המוחלט, כאשר נבדקת (בדיעבד) הבנתם וידיעתם, בכל הכרוך בחשבונותיהם ובערבויותיהם. יכול אדם להיות איש עסקים ממולח, המנהל עסקים מקיפי עולם במליונים, עושה עסקות ענק, חותם על חוזים רבי היקף ומנהל עסקיו במומחיות, אולם כאשר הבנק תובע ממנו כסף על יסוד התחייבות, מתברר שבענין זה בלבד עניננו בחירש, שוטה ואילם, עיוור מלידה שלא קרא מעולם מסמך, חותם על מסמכים מבלי להבין את תכנם, משלא הסבירו לו משמעותה של ערבות, סבר שהוא חותם על מסמך רק משום שהתבקשה חתימתו למזכרת ואין בכך כדי לחייב אותו"

סעיף 16 לכתב הערבות, אותו מסמך אשר הנתבע 3 הודה כי חתם עליו, פירט את המנגנון המוסכם לגבי ביטול הערבות, כאשר הנתבע 3 אישר שלא מסר כל הודעה על ביטול ערבותו, כנדרש וכמוסכם (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 16-20), והדבר אינו יכול לשמש אלא לחובתו.

טענותיו של הנתבע 3 לא נתמכו בכל אסמכתא שהיא. הנתבע 3 העלה טענות רבות, אולם לא צירף ולו מסמך אחד לרפואה, אשר היה בו משום ביסוס טענות ההגנה. אציין כי טענת הנתבע 3 הינה לקנוניה בין הנתבע 2 לתובע, וחובת הפירוט בהקשר זה הינה מפורטת ונרחבת יותר. אני בהחלט מאמץ את דברי ב"כ התובע בהקשר זה, כאמור בסעיף 24 לסיכומי טענותיה; הנתבע 3 טוען לפריסת אשראים, לנכסים משועבדים, להטעיה מסוג זה או אחר, ואולם הפירוט (או תמיכה באסמכתאות), ולו המינימלי ביותר, לא הובא בהקשר זה.

בע"א 2242/10 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, ניתן ביום 21/12/2011 [פורסם במאגר "נבו"] חזר לאחרונה בית המשפט העליון ואישר את ההלכה בעניין זה, וקבע כי: "...המבקש רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר אינו רשאי להסתפק בטענות כלליות בתצהירו, ועליו לציין את פרטי העובדות שעליהן מבוססות טענות ההגנה שלו. זאת בהתאם לכלל שעל המבקש רשות להתגונן להתכבד ולפרט את מהות הגנתו".

ובהקשר זה, הנתבע 3 לא יצא ידי חובתו, אפילו לא במקצת. מהו האשראי שהוענק? מה היה הנכס המשועבד? מה היה ערכו? האם נרשם שעבוד, והיכן? מתי שוחרר השעבוד, אם נרשם כלל ? מתי הועברו הזכויות בנכס (כנטען) אם הועברו? כיצד הועברה פעילות הנתבעת 1 לחברה הציבורית, בדרך של מכר או בדרך של העברת הבעלות במניות הנתבעת 1? שאלות אלה נותרו ללא התייחסות, באופן המעמיד את הבקשה למתן רשות להתגונן באור סתמי כוללני וחסר פירוט.

ומנגד כל אלה, מוצב סימן השאלה, היכן היה התובע, כאשר הועברה הבעלות בנתבעת 1 (או הועברה הפעילות שבה), לידי החברה הציבורית. מדובר באירוע מהותי ומכונן, ומדובר בתובענה אשר הוגשה כשש שנים לאחר השלמת העברת השליטה בנתבעת מס' 1. לא מדובר בפעולה של מה בכך, ולמעשה טוען הנתבע כי משך שש שנים תמימות, ממועד העברת הפעילות (אשר לדבריו הושלם בתחילת שנת 2007) לא קיבל כל התראה או כל הודעה מאת התובע.

העובדה כי התובע התעלם מפעולה מהותית במסגרתה מועברת הבעלות או מועברת הפעילות של לקוחתו לחברה ציבורית, כאשר אין כל קשר משך 6 שנים מול הערב בעבר היה בעל מניות, מציבה את סימן השאלה המצדיק מתן רשות להתגונן בפני התובענה, על מנת שייערך הבירור העובדתי המלא והראוי.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757). ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

בנסיבות עניין זה, מדובר אכן בהגנה דחוקה ביותר, בהתחשב במעמדו הראשוני של הנתבע 3, אי ההכחשה על החתימה על כתב הערבות, והעובדה כי בדבריו הודה באי מסירת הודעה על רצונו להפסיק לשמש כערב (על פי המנגנון המוסכם כאמור וכמפורט בכתב הערבות), ולפיכך מוצדק במקרה זה להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה משמעותית וניכרת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ