אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים בע"מ נ' סולומון

בנק הפועלים בע"מ נ' סולומון

תאריך פרסום : 08/06/2012 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
15623-06-11
04/06/2012
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
אינה סולומון

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן בפני התובענה.

התובענה הינה תובענה כספית אשר הוגשה בסדר דין מקוצר, ע"ס 165,910 ש"ח, המורכבת משלושה רכיבים: הלוואה ע"ס 70,000 ש"ח (אשר ביום הגשת התובענה יתרתה לפירעון עמדה על הסך של 63,920 ש"ח; הלוואת אשראי ישיר ע"ס 60,000 ש"ח (אשר ביום הגשת התובענה יתרתה לפירעון עמדה על סך של 58,522 ש"ח); יתרת חובה בעו"ש, בסך 43,468 ש"ח.

התובענה נסמכה על מסמכי פתיחת חשבון הבנק, הסכם הלוואה, ודפי חשבון הבנק, ריכוז יתרות בהלוואות ועוד. עוד אציין כי במסגרת ההליכים אשר נוהלו בתובענה זאת, נמסרו לנתבעת דפי החשבון לתקופה הרלוונטית שבמחלוקת.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, ובמסגרת בקשתה זאת, העלתה מספר טענות: ראשית טענה הנתבעת כי הרכיב של "אשראי ישיר" אינו מתאים להיתבע בסדר דין מקוצר ולכן דינו להימחק מכתב התביעה; שנית טענה, כי הבנק הפר את החובה המוטלת עליו, במסגרת התנהלותו בנוגע לפיקדון ע"ס 20,000 ש"ח אשר הועמד בחשבון הבנק שלה, וככל שהיה נוהג הבנק כראוי, הרי שהתובענה כלל לא היתה מוגשת;

במסגרת הדיון אשר נערך בפני, אישרה הנתבעת את שלוש רכיבי ההלוואה, והודתה בחבות בהם. לגבי ההלוואה הראשונה, אושרה קבלתה ויתרת החוב לגביה, עוד במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן. לגבי ההלוואה באשראי ישיר, הנתבעת אישרה קבלת ההלוואה (עמ' 1 שורות 17-24, עמ' 2 שורה 20). בכל הנוגע ליתרת החוב בחשבון העו"ש, הסכימה הנתבעת כי מדובר בחוב הנכון והמדויק (עמ' 2 שורה 22).

יוצא אם כן, כי הנתבעת מודה בחבות בכל אחד מן הסכומים אשר נכללו בכתב התביעה, מהראשון ועד האחרון. השאלה אשר נותר להכריע בה, הינה האם כשירה התובענה להתברר בסדר דין מקוצר, על שלושת רכיביה. דומה כי הנתבעת מודה שלגבי הרכיב הראשון והרכיב השלישי, אין כל מחלוקת נטועה בין הצדדים. לגבי הרכיב הראשון, צורף ריכוז יתרות בהלוואות, והסכם ההלוואה, ואין כל מחלוקת בין הצדדים. כך אף לגבי הרכיב השלישי, לגביו צורפו כל דפי החשבון, ומסמכי פתיחתו של חשבון הבנק.

השאלה הינה, האם אותה הלוואת אשראי ישיר, ניתנת להיתבע בסדר דין מקוצר? ולעמדתי, התשובה הינה חיובית. לעמדתי, די בכך כי הנתבעת אישרה את קבלת ההלוואה, ולכתב התביעה צורף אישור יתרות בהלוואות, כדי להקים עילה בסדר דין מקוצר. הודאת בעל דין, יש בה, ככלל, לתקן כל פגם וכל חוסר במסמכים בכל הנוגע לכשירות התובענה, על אחת כמה וכמה כאשר צורף דף החשבון הרלוונטי (מש/1) המעיד על מתן ההלוואה. בנוגע לאותה הלוואה ואותו חשבון, ישנם מסמכי פתיחת החשבון (החתומים בידי הנתבעת), ריכוז ההלוואות, ודף החשבון, ונוטה הייתי לומר, כי גם ללא הודאת בעל דין, די בכך כדי להפוך גם רכיב זה ככשיר להיתבע בסדר דין מקוצר; ומשהודתה הנתבעת בחיוב זה בפה מלא וללא סייג, הרי שלמעשה הודתה במלוא החיוב, ולא נותר מטענת הגנה זאת, כל טעם היכול לשמש כהגנה בפני התובענה בסדר דין מקוצר.

בהלכת הילולים נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:

"דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."

ואילו במקרה דכאן, לא רק שצורפו מסמכים נוספים בהיקף ניכר, אלא צורפו ונמסרו לנתבעת מלוא המסמכים ומלוא דפי החשבון.

לגבי החוסר במסמכי הלוואה לגבי אותה הלוואת "אשראי ישיר", אומר על כך א. גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10 עמ' 396-397:

"כשנדרש קיומה של "ראיה בכתב", הכוונה היא למסמך בכתב הקשור לנתבע העשוי על ידיו או בחתימתו... אין צורך במערכת מלאה של ראיות בכתב ו"ראשית ראיה" – מספקת. ניתן לתבוע בסדר דין מקוצר את השבתו של סכום כסף ששולם על פי חוזה בכתב בטענה שהוא הופר, אף-על-פי שההפרה אינה מוכחת בכתב... הכתב הנדרש אינו חייב להיות ראיה מלאה על עילת התביעה, על כל פרטיה ודקדוקיה ודי במה שקרוי "ראשית ראיה"".

ראה לענין זה אף ע"א 16/89 ורדים חברה לגידול נ' החברה לביטוח סיכוני סחר חוץ, פ"ד מה (5) 729.

ובמקרה זה: עילת התביעה הינה הסכום אשר שולם לחשבון בסך 60,000 ש"ח, על בסיס הוראה טלפונית ככל הנראה (באופן התואם את מסמכי פתיחת החשבון אשר צורפו גם הם) ויתרת ההלוואה על פי דף הריכוז – כאשר שני אלו זכו לחיזוק משמעותי במסגרת הודעת בעלת הדין.

לפיכך, דינה של טענת ההגנה, בהקשר זה, להידחות. התובענה כשירה במלואה להתברר בסדר דין מקוצר, על כל רכיביה – ולא רק זאת, אלא שהנתבעת עצמה הודתה בחבות בתביעה, על כל רכיביה.

ניתן, אגב להקיש בהקשר זה, מדברי כב' הש' י. עמית, בעניין אשר נדון אך לאחרונה בפני ביהמ"ש העליון, ע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ ואח' (ניתן ביום 21.3.2011, מצוי במאגר "נבו"):

"הסוג השני: דרישת הכתב לצורך הוכחת עסקת מקרקעין שכבר בוצעה מבלי שנערך הסכם בכתב. לסוג זה של מקרים משתייכים הלכת קלמר נ' גיא, המקרה שבפנינו וכן שורת פסקי הדין המחוזיים הנזכרים בסעיף 21 לפסק דינה של חברתי (למעט פסק דינו של כב' השופט סוקול בת"א(חי) 8054-06-09 קמפאניה נ' חוה (לא פורסם, 26.3.2010)). לסוג זה של מקרים מתייחס סעיף 121 לתזכיר חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006 הקובע כי "נקבע בדין או בחוזה כי צורה מסוימת של החוזה היא תנאי לתוקפו, ותנאי זה לא קוים, אך החוזה קוים במלואו או בחלקו המהותי, יראו את דרישת הצורה כאילו קוימה". לטעמי, אין מדובר ב"שלב ריכוך שלישי"  של דרישת הכתב, אלא בהכרה של המשפט ב"מעשה עשוי", כאשר הביצוע בפועל של החוזה או של חלקו המהותי, מחליף את דרישת הכתב (גלברד, עמ' 254).  "

ובבחינת בן בנו של קל וחומר: אם ניתן לרפא פגם של היעדר כתב בדרישה המהותית הנוגעת לדרישת הכתב בחוק המקרקעין, בדרך של השלמה על בסיס התנהגות, על אחת כמה וכמה, שניתן לרפא את הפגם (אשר לעמדתי – כלל אינו פגם) של היעדר חוזה הלוואה בהלוואה מסוג "אשראי ישיר", במסגרת חקירת הנתבעת, והודאת בעל דין.

הטענה הנוספת אשר הועלתה, נגעה לפיקדון בסך 20,000 ש"ח, אשר הועמד בחשבון (פרטים לגבי הפיקדון צורפו כמוצג מש/2). טוענת הנתבעת, כי סירוב התובע למימוש הפיקדון, יכול היה להביא לסילוק הפיגורים, ולמעשה, כפועל יוצא של האמור, התובענה הקדימה את זמנה, ולא היתה אמורה להיות מוגשת.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ