אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק הפועלים בע"מ נ' לוסטיג ואח'

בנק הפועלים בע"מ נ' לוסטיג ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
36873-10-11
10/03/2013
בפני השופט:
עינת רביד

- נגד -
התובע:
בנק הפועלים בע"מ
הנתבע:
1. איתן לוסטיג
2. ציפורה לוסטינג

פסק-דין

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעים על סך 442,049 ₪. על פי כתב התביעה, ביום 11.1.94 נחתם בין הבנק לבין הנתבעים חוזה הלוואה לפיו לוו הנתבעים מאת הבנק סך של 360,000 ₪ (להלן: "חוזה ההלוואה"). להבטחת חיוביהם בגין ההלוואה שקיבלו הנתבעים, שיעבדו הנתבעים את זכויותיהם בנכס ברחוב שד' השושנים 2 רמת גן (להלן: "הדירה") לטובת הבנק ולפיכך נרשמה משכנתא על זכויותיהם בדירה. על פי כתב התביעה, הנתבעים לא עמדו בהתחייבויותיהם לפירעון תשלומי ההלוואה בהתאם לחוזה ההלוואה ולא שילמו את התשלומים כסדרם, ולפיכך ביום 10.3.2004 הגיש הבנק נגד הנתבעים בקשה למימוש משכנתא בלשכת ההוצל"פ בתל אביב, במסגרת תיק הוצל"פ 01-27626-04-0 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). ביום 6.9.2004 מונתה עו"ד חני ברוך ככונסת נכסים על זכויות הנתבעים בדירה, אולם עד כה טרם מומשה הדירה וטרם נפרע החוב. ביום 1.11.2004 מינה בית המשפט לענייני משפחה את עו"ד מרגלית נוח כאפוטרופוס על רכושה של הנתבעת מס' 2 (להלן: "החסויה", להלן: "האפוטרופוס") וזאת לנוכח היותה נכה 100%.

עוד צוין בכתב התביעה, כי ביום 4.1.2005 הוגש כתב תביעה נגד הנתבעים (ת.א שלום תל אביב 10341/05- להלן:" התיק הראשון") בגין אי עמידה בפירעון תשלומי ההלוואה כסדרם, אשר עמדו, נכון ליום 15.12.2004, על הסך של 54,697 ₪. ביום 8.1.2007 ניתן פסק דין בתיק הראשון ומאז מועד פסק הדין ועד למועד הגשת התביעה דנן שולמו תשלומים שונים לחשבון ההלוואה ויתרת החובה הנתבעת כעת בכתב התביעה היא יתרת החוב המעודכנת, לטענת הבנק.

הנתבעים הגישו כל אחד בקשת רשות להתגונן נפרדת. הנתבע 1 (להלן: "איתן") הגיש תצהיר ובו כתב כי מדובר בהלוואה שנטלו הוא והחסויה בשנת 1994. הוא אינו חולק על כך שכנגד ההלוואה נרשמה לטובת הבנק משכנתא על הדירה, שהיא בבעלות משותפת שלו ושל החסויה. עוד הוא מציין כי בשנת 1999 עקב רשלנות רפואית נגרמה לחסויה פגיעה מוחית, שבעטיה הפכה לנכה ב- 100%, ולאור מצבה מונו לה אפוטרופוסים לגוף ולרכוש, אך היא לא הוכרזה כפסולת דין. עוד ציין כי בהליכים המתנהלים בינו לבין החסויה בבית המשפט לענייני משפחה, טען, בין היתר, כי לחסויה אין כלל צורך באפוטרופוס וכי שאלה זו עדיין תלויה ועומדת בפני בית המשפט לענייני משפחה. עוד ציין, כי ילדיו מן החסויה הגישו לאחרונה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להתמנות כאפוטרופוסים במקום האפוטרופסות הנוכחיות (עו"ד מרגלית נח אפוטרופוס לרכוש ואמה של הנתבעת, הגב' כרמלה שוורץ אפוטרופוס לגוף).

איתן ציין בתצהירו, כי בשל נסיבות שונות, החליט להיפרד מן החסויה ומתנהלים בינו ובינה עד היום הליכים משפטיים שונים בבית הדין הרבני ובבית המשפט לענייני משפחה. הוא מציין כי החסויה מתגוררת כיום לבדה בדירה בת 5 חדרים. עוד הוא מציין כי בבעלות משותפת שלו ושל החסויה יש דירה נוספת בגבעתיים בה הוא מתגורר עם שני ילדיו הבגירים. בנוסף רשומה על שמה שליש מדירה שלישית שנרכשה על ידיהם במהלך הנישואין. לטענתו, שווי הדירה עולה כמה מונים על יתרת החוב הנתבע וכן הוא טוען כי סך הכל השווי הכספי של זכויות החסויה בכל שלוש הדירות, לאחר ניכוי חלקה בחוב לבנק, די בו כדי לאפשר לה לרכוש דירה מרווחת, שתתאים לצרכיה המיוחדים, ככל שיש. איתן ציין עוד, כי טענתו המרכזית היא, שהבנק נוהג עמו מזה כשבע שנים ויותר בחוסר תום לב ולא בדרך מקובלת, בכך שהוא עושה יד אחת עם החסויה ומעכב בכוונת מכוון את מימוש הדירה ובכך הוא עושה עושר שלא במשפט על חשבונו ומרוויח את הריבית הגבוהה הנצברת על יתרת החוב.

לטענתו, כבר בשנת 2004 הבנק פתח תיק הוצל"פ למימוש המשכנתא על הדירה אולם משיקולים זרים בניגוד לחובתו ובניגוד לאינטרס של איתן נמנע ביודעין במכירת הדירה ובכך גרם להצטברות ריבית חריגה מירבית בסכום המוערך על ידו להיום בכ-150,000 ₪.

לטענתו על פי נתוני הבנק סך כל הריבית הפיגורים שנצטברה מאוקטובר 2003 ועד 15.7.2010 עקב הימנעות הבנק מלממש את המשכנתא עומדת על כ-79,000 ₪. והואיל ומ-15.7.2010 חלפו כשנה וחצי הרי שנצברה ריבית פיגורים נוספת בסכום של כ-51,000 ₪ נוספים ובסך הכל לדבריו כ-150,000 ₪ עד היום.

החסויה הגישה גם היא בקשת רשות להגן. מטעם החסויה נתנה תצהיר האפוטרופוסית שלה עו"ד מרגלית נח ובתצהירה כתבה, כי מונתה כאפוטרופוס ביום 1.11.2004 ומציינת כי בעקבות טיפול רפואי במוחה של החסויה בתחילת שנת 1999 היא נכנסה למצב של תרדמת, אשר נמשך חודשים ארוכים וממנו החלה להתעורר בסוף אוגוסט 1999. כיום היא מרותקת לכיסא גלגלים וזקוקה לעזרה מלאה בביצוע כל פעולות היום יום. היא מתגוררת בביתה, מטופלת על ידי עובדת זרה 24 שעות ביממה, ומתמודדת עם הליך שיקומי ממושך. עוד היא מציינת, שהחסויה ואיתן חיים בנפרד, כאשר איתן קשר גורלו עם אחרת. על פי תצהיר עו"ד נח, איתן עזב את דירת המגורים על פי הסכם שנחתם ביום 9.12.2001 בין איתן לבין גב' כרמלה שוורץ, האפוטרופוסית דאז, כאשר בסעיף 3 להסכם נקבע שאף אחד מהצדדים לא יוכל לבקש פירוק השיתוף בדירה כל עוד החסויה מתגוררת בה. הצדדים הסכימו שהחסויה תישאר להתגורר בדירה והגדירו אותה כמדור ייחודי של החסויה. לטענת עו"ד נח, במצב שנוצר החסויה לא יכולה לעשות כל שימוש ברכוש המשותף למימון צרכיה, משום שהרכוש מצוי בשליטתו הגמורה של איתן. לטענת עו"ד נח מאחר ועל פי ההסכם, איתן הסכים שהדירה תהיה מדור ייחודי של הנתבעת והסכים שהדירה לא תימכר, הרי על מנת לגרום לפינוי החסויה מהדירה, לא שילם איתן את תשלומי המשכנתא הרובצת על הדירה, בתקווה שהבנק יעשה את המלאכה וימכור את הדירה.

בדיון שהתקיים לא ביקש ב"כ הבנק לחקור את המצהירים והצדדים סיכמו בכתב.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט להחליט בבקשה למתן רשות להתגונן, הוא אינו בודק את אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר, אלא יוצא מההנחה, שהאמור בתצהיר אמת. כך ייטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית בפני התביעה, גם אם מדובר בהגנה דחוקה. הלכה ידועה זו ביסס בית המשפט העליון בפסיקות רבות כבע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם) ובע"א 9654/02 חברת האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל פ"ד נט(3), 41. אולם כלל הוא, כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן חייב להידרש לפרטי טענות ההגנה שלו (ע"א 18/66 חפץ נ' אוצר הקבלנים בע"מ, פ"ד כ(3) 265). אין די בקיומה של מחלוקת עובדתית בין הצדדים, כדי להצדיק מתן רשות להתגונן. מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר היא למנוע דיון בתובענה אם נהיר, כי אין לנתבע סיכוי להצליח בהגנתו והיא בבחינת "הגנת בדים" (ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (טרם פורסם).

השאלה האם רשאי הבנק לנקוט בהליכי תביעה אישית ולוותר בנסיבות מסוימות על הליך מימוש המשכנתא נענית בחיוב על ידי סעיף 23 לחוק המשכון הקובע כדלקמן:

"אין במתן המשכון כדי לגרוע מזכותו של הנושה לגבות את החיוב שלא על ידי מימושו, ואין במימוש המשכון כדי לגרוע מזכותו לגבות את יתרת החיוב שלא סולקה במימוש."

בספרו של י. ויסמן, חוק המשכון, תשכ"ז-1967, מהדורה רביעית-1988 נקבע בעמ' 381 כך:

"לא זו בלבד שקבלת המשכון אינה שוללת את האפשרות להפרע על ידי תביעה אישית, אלא ששני סעדים אלה, הסעד החפצי והסעד האישי, הם בעלי מעמד שווה. אין נושה מצווה למצות תחילה את הסעד החפצי, כך שרק אם לא יבוא בדרך זו על סיפוקו המלא יהיה רשאי להעזר בסעד האישי."

ובהמשך:

"לא זו בלבד שהנושה רשאי לבחור באופן אישי בין הסעד החפצי של מימוש המשכון לבין הסעד האישי כפי שעולה מהרישא של סעיף 23, אלא שהוא רשאי לנצל את שני הסעדים גם יחד, כפי שנקבע בסיפא של סעיף 23".

מכאן שעל פי החוק עומדת לבנק הברירה והבחירה באיזו דרך ילך לצורך גביית חובו ולכן רשאי הוא לפעול בדרך זו של גביה אישית כל עוד פועל הוא בתום לב ובדרך מקובלת.

טוען איתן, כי הבנק אינו פועל בתום לב, כאשר הוא פונה לדרך הגבייה האישית ואינו מפעיל את המשכנתא. טענתו בעניין זה היא: "הבנק נוהג עימי מזה כ-7 שנים ויותר בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת, בכך שהוא עושה יד אחת עם הנתבעת, ומעכב בכוונת מכוון את מימוש הדירה, ותוך כדי כך הוא עושה עושר שלא במשפט על חשבוני, בכך שהוא מרוויח את הריבית הגבוהה הנצברת על יתרת החוב."

ב"כ איתן מפנה בעניין זה בסיכומיו לרע"א 9025/03 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' עו"ד אלברט בן פורת, פ"ד נט(3) 919 (2004) (להלן: "פסק הדין בן פורת") וכן לפסיקה נוספת המפורטת בסעיפים 16-19 לסיכומים, אשר לטעמי אינה רלוונטית למקרה שבפני. פסק הדין בן פורת אינו יכול לסייע לאיתן בטענתו. פסק הדין בן פורת קובע בראש ובראשונה את זכותו של הנושה שלא לנקוט בהליכי אכיפה אם מתוך שיקוליו אינו רוצה לעשות זאת. פסק הדין גם קובע כי הבנק, כמי שבא לממש זכות, צריך לממשה בתום לב ובדרך מקובלת מכח סעיף 39 ביחד עם סעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 וזאת כך שלא יפגעו הנושים האחרים של החייב, כאשר הלה פושט רגל וחסר יכולת פירעון, מן ההשתהות במימוש הנכס.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ