אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק העניק כספי הלוואה לרכישת דירה. מה טיבה של חובת הזהירות כלפיו?

בנק העניק כספי הלוואה לרכישת דירה. מה טיבה של חובת הזהירות כלפיו?

תאריך פרסום : 23/06/2014 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
3521-11,3615-11
22/06/2014
בפני השופט:
1. י' דנציגר
2. נ' הנדל
3. א' שהם


- נגד -
התובע:
1. עו"ד דניאל וגנר
2. איילון חברה לביטוח בע"מ

עו"ד נפתלי קפשוק
הנתבע:
1. מזל עבדי
2. שמעון עבדי
3. אליהו עבדי
4. בתיה עבדי
5. משה עבדי
6. דבורה עבדי
7. עמיר בראל
8. רון זבולון

עו"ד דוד זיסמן
פסק-דין

השופט נ' הנדל:

רקע

1.        מונחים לפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (ת"א 1051-01 מפי כב' השופטת ש' גדות). במוקד הערעורים עומדים כספי הלוואה שנתן בנק לאומי למשכנתאות לאדם בשם מאיר בראל (להלן: בראל) לצורך מימון רכישת דירה בבעלותם של מזל ומרדכי עבאדי המנוח (להלן: בני הזוג עבאדי). רוב כספי ההלוואה נמסרו לעו"ד וגנר באמצעות שיק משורטט בלתי עביר על שם בני הזוג עבאדי והופקדו על-ידי עו"ד וגנר בחשבון נאמנות שפתח לטובת המוכרים/בני הזוג בבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: דיסקונט). הכספים נעלמו בעקבות תרמית בה היו מעורבים מספר גורמים, אשר עקבותיהם טרם נודעו. התביעה העיקרית הוגשה על-ידי המוכרים, גם נגד בנק לאומי. התביעה העיקרית הוגשה על-ידי מזל עבאדי וילדיה יורשי המנוח להצהיר שעסקת מכירת הדירה בטלה וכך גם הערת האזהרה שנרשמה לטובת בנק לאומי. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתם. לכן, לאחר שכספי ההלוואה לא נפרעו על-ידי בראל, בנק לאומי הגיש הודעות צד ג' נגד עו"ד וגנר ובנק דיסקונט. בית המשפט המחוזי קיבל את ההודעה כלפי עו"ד וגנר וחייב אותו באחריות כלפי בנק לאומי על סך של 279,000 ש"ח - הסכום של השיק שהועבר אליו; הודעת צד ג' כנגד בנק דיסקונט נדחתה. על התביעה העיקרית לא הוגש ערעור. השאלה המרכזית העומדת במרכזם של שני הערעורים לפנינו נסובה על הודעות צד ג': האם עו"ד וגנר ובנק דיסקונט חבים ברשלנות כלפי בנק לאומי שהעניק את כספי ההלוואה?

הרחבת התמונה העובדתית:

2.        המשיבה 1 היא אלמנתו של המנוח מרדכי עבאדי שנפטר בתאריך 19.05.95 (להלן: המשיבה או מזל עבאדי). שניהם ביחד היו בעלי הזכויות הרשומות בלשכת רישום מקרקעין של דירה ברח' יוסף חיים 14 בבני ברק הידועה כגוש 6296 חלקה 284 (להלן: הדירה). על פי הצוואה המשותפת של המנוח והמשיבה, מחצית הזכויות בדירה הרשומות על שם המנוח צריכה לעבור לחמשת ילדיהם המשותפים - הם משיבים 2 עד 6 - אך חלוקת העיזבון תיעשה רק לאחר פטירת שני בני הזוג.

           בשנת 1998 הגיעו למשרדו של עו"ד וגנר שלושה אנשים: מתווך דירות, בראל הקונה (משיב 7) וזבולון (משיב 8) - בנה של המשיבה מנישואיה הראשונים. הם ביקשו כי עו"ד וגנר יערוך עבורם חוזה מכר, לפיו בראל ירכוש מבני הזוג עבאדי את הדירה, ובקשה למתן פטור מתשלום מס שבח. ביום 5.7.98 חתמו על ההסכם זבולון מטעם הוריו המוכרים באמצעות יפוי כוח נוטריוני לכאורה, ובראל כקונה. עו"ד וגנר הודיע לזבולון כי על הוריו להצהיר לפניו באופן אישי כדי לחתום על בקשה למתן פטור ממס שבח. חודשיים לאחר מכן, ביום 5.9.98 התייצבו במשרדו בני זוג שהזדהו על פי תעודות זהות כבני הזוג עבאדי, וחתמו על הצהרה ביחס למכירת הדירה.

           במהלך יוני 1998, לפני החתימה על חוזה המכר אצל עו"ד וגנר, פנה בראל לבנק לאומי כדי לקבל הלוואה בסך של 296,000 ש"ח לצורך מימון רכישת הדירה. על פי דרישת הבנק, בראל הציג לבנק לאומי כתב התחייבות וחוזה מכר שעליו נחזו להיות החתימות של בני הזוג עבאדי ובראל, אשר אומתו כביכול על ידי עו"ד וגנר. בחודש יולי 1998 נרשמו על הדירה הערות אזהרה לטובת בראל ולטובת בנק לאומי באמצעות בקשה לרישום הערה, שגם בה נחזות חתימותיהם של בני הזוג עבאדי וכן חתימת עו"ד וגנר. כספי ההלוואה שולמו על-ידי בנק לאומי בשני שיקים. השיק הראשון בסך 16,118 ש"ח שולם לחשבון של בני הזוג עבאדי בבנק טפחות כדי לסלק את המשכנתא מדרגה ראשונה של בני הזוג שרבצה על הדירה לטובת בנק טפחות. השני, שיק משורטט לא סחיר שנרשם לעבאדי מרדכי ומזל בלבד על סך 279,882 ש"ח, כחלק מהתמורה עבור הדירה (להלן: השיק השני). עו"ד וגנר הפקיד את השיק השני בחשבון נאמנות שפתח על שם המנוח והמשיבה בבנק דיסקונט במהלך חודש אוקטובר 1998 באמצעות שני יפויי כוח חתומים לכאורה על ידם. כשבוע לאחר מכן, ביום 21.10.98 משך עו"ד וגנר את מלוא סכום השיק השני במזומן. מתוכו הוא מסר סכום של 278,740 ש"ח במזומן לבני זוג מבוגרים שהזדהו בפניו כבני הזוג עבאדי, אך שהתבררו בהמשך להיות מתחזים.

           כחודש לאחר משיכת הכספים קיבל עו"ד וגנר מכתב מאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין בו צוין כי לפי רישומי משרד הפנים, אחד המוכרים נפטר שנים מספר לפני מועד עריכת הסכם המכר. לטענת מזל עבאדי בסמוך לחודש אפריל 1999, נודע לה על הסכם המכר לאחר שקיבלה הודעה על דרישה לתשלום מס שבח. בתחילת שנת 2001 הגישה המשיבה יחד עם משיבים 2-6 תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד זבולון, בראל, עו"ד וגנר, בנק לאומי ומשיבים פורמאליים נוספים. בתביעה התבקשו מספר סעדים הצהרתיים, שעיקרם ביטול תוקפה של עסקת המכר וכל המסמכים הנלווים לה, וכן מחיקת הערות האזהרה שנרשמו בלשכת רישום המקרקעין וברשם המשכונות לטובת בראל ובנק לאומי. להשלמת התמונה יצוין שהוגשה על-ידי המשיבים תלונה במשטרה כלפי בראל בגין זיוף מסמכים והפצתם. בעקבות התלונה, עו"ד וגנר זומן להגיש עדות.

           כמעט מיותר לציין כי בראל לא עמד בהחזרי ההלוואה שהעמיד לו בנק לאומי. על כן, הגיש בנק לאומי הודעות צד ג' כנגד המשיבה, בראל, זבולון, בנק דיסקונט, עו"ד וגנר ומבטחת האחריות שלו - איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: איילון). כמו כן, בנק דיסקונט שלח הודעת צד ד' לעו"ד וגנר.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

3.        בית המשפט המחוזי דן ראשית בתובענה של המשיבה וילדיה ולאחריה בהודעות לצדדים שלישיים שהגיש בנק לאומי. בעניין התובענה העיקרית, אומצה עמדת המשיבה. בית המשפט קבע כי אין מחלוקת באשר לזיוף חתימתו של מר מרדכי עבאדי ז"ל על המסמכים שהרי הם נחתמו שלוש שנים לאחר פטירתו. גם לגבי המשיבה לא הוכח כי הייתה לה מעורבות כלשהי בנוגע לחתימת הסכם המכר או כי ייפתה את כוחו של זבולון לחתום בשמה. אמנם נתברר בדיון כי מספר שנים טרם האירועים מושא התביעה נערך זכרון דברים בין בראל ובין המשיבה לשם מכירת הדירה בתיווכו של זבולון. אולם, בית המשפט המחוזי מצא שאין בכך להוכיח שהמשיבה הייתה מעורבת בהסכם המזויף לאחר מכן.

           עוד נקבע כי זוג האנשים המבוגרים שהגיעו למשרדו של עו"ד וגנר לשם החתימה על בקשה לפטור ממס שבח לא היו המשיבה והמנוח, וכי תעודת הזהות שהוצגה לא הייתה תעודת הזהות האמיתית של המשיבה. הוכח שכספי ההלוואה שמשך עו"ד וגנר במזומן מחשבון הנאמנות לא הועברו לידי המשיבה. נמצא כי ההסכם שנחתם במשרדו של עו"ד וגנר על-ידי זבולון כמיופה כוח שונה מהסכם המכר בו השתמש בראל מול בנק לאומי וכי זה האחרון מזויף. למעשה, כך קבע בית המשפט המחוזי, זבולון ובראל היו הרוח החיה העומדת מאחרי הפעילות הבלתי חוקית. לפיכך נפסק שבעסקת המכר נפלו פגמים של זיוף ומרמה, אשר המשיבה או אחר מטעמה לא היו שותפים להם. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיבה וילדיה והורה על ביטול כל הפעולות בקשר עם הסכם המכר והמשכנתא שנתן בנק לאומי לבראל, כפי שהתבקש.

           משנתקבלה התביעה העיקרית, התפנה בית המשפט המחוזי לדון בהודעות צד שלישי שהגיש בנק לאומי. עילות התביעה שהעלה בנק לאומי נגד המשיבה נדחו, למעט טענתו כי על המשיבה לשפותו מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי חייב את המשיבה להשיב לבנק לאומי סכום של 16,118 ש"ח ששולם על ידו עבור פירעון המשכנתא שלה בבנק טפחות. הודעת צד שלישי שהגיש בנק לאומי נגד בראל וזבולון נתקבלה, בגין מצג השווא שיצרו שהוביל להוצאת הכספים מבנק לאומי. בית המשפט חייב אותם ביחד ולחוד בתמורת השיק השני בסך 279,882 ש"ח.

           בית המשפט המחוזי קיבל את הודעת צד ג' שהגיש בנק לאומי כנגד עו"ד וגנר. בהודעה נטען שעו"ד וגנר התרשל במספר פעולות, ביניהן אופן הטיפול בעסקת המכר והפקדת סכום השיק השני בחשבון נאמנות במקום בחשבון בני הזוג על ידי חתימת היסב עליו. ההודעה התקבלה על בסיס התרשלותו של עו"ד וגנר שעה שהגיש באיחור את הצהרות המס של המוכרים לרשות המס. נכתב כי אילו היה מדווח לשלטונות המס על העסקה בזמן הנדרש לפני מסירת כספי ההלוואה למתחזים, היה יכול לגלות את התרמית ולמנוע את העברת הכספים אליהם. לכן, בית המשפט המחוזי חייב את וגנר בפיצוי בנק לאומי בגין נזקיו בסכום השיק השני שהוציא בסך 279,822 ש"ח. לנוכח התוצאה, התקבלה גם הודעת צד שלישי שהגיש בנק לאומי כנגד איילון.

           בהודעת צד ג' שהגיש בנק לאומי כלפי בנק דיסקונט נטען כי האחרון נהג ברשלנות כאשר אפשר להפקיד את השיק השני של כספי ההלוואה לחשבון נאמנות שפתח עו"ד וגנר. זאת על אף שהיה זה שיק משורטט ולא עביר שנועד להגיע ישירות לחשבונם של המוטבים - בני הזוג עבאדי. בית המשפט המחוזי דחה את ההודעה בקובעו שבנק דיסקונט לא הפר את החובה המוטלת עליו. זאת מן הטעם שעו"ד וגנר היה בעל סמכות להסב שיקים לפקודת בני הזוג עבאדי, הן מכוח ייפוי הכוח שנחתם על-ידם לכאורה והן על פי תנאי חשבון הנאמנות בבנק דיסקונט. כמו כן, כך נקבע, משמדובר בחשבון נאמנות על שם בני הזוג עבאדי, ולא היו בנמצא נסיבות חריגות שהיה בהן לעורר את חשדו של בנק דיסקונט, לא היה עליו לבדוק את פעולותיו של עו"ד וגנר. מאחר והודעת צד ג' כלפי בנק דיסקונט נדחתה, בית המשפט המחוזי דחה גם את הודעתו של זה כלפי עו"ד וגנר.

           לבסוף, הורה בית המשפט לזבולון, בראל, עו"ד וגנר וחברת איילון - כולם ביחד ולחוד - לשלם לבנק לאומי סכום של 279,882 ש"ח נושאי ריבית והצמדה. לעניין ההוצאות, נקבע שבראל, בנק לאומי, עו"ד וגנר וזבולון ישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המשיבה והמשיבים 2-6 בסך 20,000 ש"ח כל אחד. בהודעות צד ג' נפסקו לבנק לאומי הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין שיחולקו בין המשיבה שתשלם 10,000 ש"ח, ובין בראל, זבולון, עו"ד וגנר ואיילון שישלמו 20,000 ש"ח כל אחד בנפרד.

הערעורים לפנינו

4.        כנגד פסק הדין הוגשו שני הערעורים שלפנינו. שניהם מופנים כלפי הכרעותיו של בית המשפט המחוזי בהודעות צד ג' שהגיש בנק לאומי. המערערים בע"א 3521/11 הם עו"ד וגנר וחברת איילון שמשיגים על קבלת ההודעה נגדם וחיובם ברשלנות. הערעור השני (3615/11) הוגש על-ידי בנק לאומי ומופנה כנגד דחיית הודעת צד ג' שהגיש לבנק דיסקונט וכנגד חיובו בהוצאות של דיסקונט. אפתח בהצגת טיעוני הצדדים בערעור הראשון. הטענות בערעור השני יפורטו בהמשך.

           בערעורו של וגנר טוען הוא כי שגה בית המשפט המחוזי פעמיים בפסק הדין: בתביעה העיקרית ובהודעת צד ג'. ראשית, לא היה על בית המשפט המחוזי לקבל את התביעה של מזל עבאדי וילדיה ולחייב את וגנר בתשלום הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח. זאת בעוד שהם לא העלו אף לא טענה אחת כלפיו. במסגרת זו אף טוען עו"ד וגנר שטעה בית משפט קמא משלא קבע כי המשיבים היו מעורבים במעשי המרמה והזיוף יחד עם זבולון ובראל. לראיה הוא מציין את העובדה שבין מזל עבאדי ובין בראל נחתם זיכרון דברים וכי המשיבים לא עשו דבר עת ביקרו בדירה שני שמאים מטעם בנק לאומי, לאחר שקיבלו דרישת מס שבח או כשהפסיקו לשלם תשלומי משכנתא לבנק טפחות. בפעם השנייה שגה בית המשפט משקיבל את הודעת צד ג' שהגיש בנק לאומי נגד וגנר וחייב אותו בפיצוי כל סכום השיק השני בסך 279,882 ש"ח. בעניין זה עו"ד וגנר טוען שני ראשי טיעון: כי הוא לא התרשל, וכי אין קשר סיבתי בין התנהגותו שלו ובין הנזק שנגרם לבנק לאומי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ