אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' דמרי שמיחה ואח'

בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' דמרי שמיחה ואח'

תאריך פרסום : 03/07/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום אשקלון
5869-08
25/06/2013
בפני השופט:
עידו כפכפי

- נגד -
התובע:
בנק המזרחי טפחות בע"מ
הנתבע:
1. דמרי שמיחה
2. דמרי אמיר

פסק-דין

פסק דין

1.האם חבים הנתבעים בפרעון יתרות החובה בחשבון עו"ש אותו ניהלה הנתבעת ואליו הצטרף הנתבע בהמשך כשותף.

רקע וטענות הצדדים

2.ביום 15.9.97 פתחה הנתבעת, אמו של הנתבע, חשבון מספר 526847 (החשבון) בסניף אופקים של התובע. הנתבע שימש כמיופה כח בחשבון אשר נועד לצורך פעילות עסק לגידול עופות על שם הנתבעת, עסק אשר נוהל על ידי הנתבע. בשנת 2004 נטלה הנתבעת שתי הלוואות ומחמת העדר פעילות בחשבון חולטה ערבות ביום 31.12.04 ותכנית חסכון נמשכה בספטמבר 2005. ביום 10.8.06 צורף הנתבע כשותף לזכויות והחובות בחשבון ונלקחה הלוואה נוספת. לאחר שלא נפרעו תשלומי ההלוואה הוגשה התביעה על סך של 53,027 ₪ נכון למועד הגשתה.

3.לטענת הנתבעים, הנתבע הוטעה בכך שצורף לחשבון לא פעיל. מטענה זו עולה לכאורה כי הבנק ביקש ליצור בחוסר תום לב בטוחה נוספת לחשבון שבו יתרת חוב אשר לא ניתן היה להפרע מבעלת החשבון. מעבר לטענה זו, אשר אינה מקימה הגנה לנתבעת, נטען כי באופן ניהול החשבון פעל הבנק בניגוד לחובותיו בדין. נטענו טענות כלליות ללא תחשיב של התניית שירות בשירות בנוגע להפקדת כספים לחסכון כנגד קבלת אשראי וגביית ריבית חריגה מעבר לצורך הכלכלי נוכח הבטחונות שהיו בחשבון.

דיון והכרעה

3.בהחלטת כב' הרשמת ע' גיא מיום 23.4.09 ניתנה לנתבעים הרשות להתגונן נוכח טענתם כי לא קיבלו מסמכים מהבנק. עוד ניתנה הזכות לתקן את התצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן לאחר קבלת המסמכים. למרות זכות זו והעברת מסמכים לידי הנתבעים, עוד בשנת 2009, לא תיקנו הם את טענות הגנתם ותצהירי העדות הראשית חזרו על שנטען בבקשת הרשות להתגונן, לרבות הטענה כי הטענות יפורטו לאחר קבלת מסמכים.

די בעיון בתצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעים כדי ללמוד כי אין להם הגנה כנגד התביעה. לו לא היתה ניתנת הרשות להתגונן בגין מחדלי התובע, לא היו צולחים הם את שלב מתן הרשות להתגונן.

4.התובע הגיש תצהיר של מנהל תחום שירות בבנק הנסמך על מסמכי הבנק ומפרט את הפעילות בחשבון ממועד פתיחתו. למרות שהעד נעדר מידע מכלי ראשון אודות אופן צירופו של הנתבע לחשבון, תצהירו נועד לצורך הגשת המסמכים ובהעדר גרסה סדורה נוגדת מצד הנתבעים, לא נסתרו הנתונים העולים מתוך מסמכי הבנק. מדפי החשבון שהוצגו עולה כי ביום 18.6.04 הופקדה בחשבון הלוואה בסך 135,000 ₪ אשר הפחיתה את יתרת החובה בחשבון לשיעור הקרוב למסגרת המאושרת באותה עת של 50,000 ₪. בחשבון בוצעו פעולות אשר הגדילו את יתרת החובה עד לסך של כ- 96,000 ₪ ביום 18.7.04. לפיכך ביום 12.12.04 ביטל הבנק את מסגרת האשראי בחשבון וחילט ביום 31.12.04 ערבות בנקאית בסך 120,000 ₪ אשר הפקיד הנתבע לטובת החשבון מחשבונו בבנק הבינלאומי הראשון. ערבות זו אפשרה את יתרות החובה בחשבון. לאחר החילוט עמד החשבון ביתרת חובה של כ- 1,680 ₪ ולאחר שחרור פקדונות לחשבון עמד החשבון ביום 2.1.05 ביתרת זכות של כ- 21,000 ₪.

בסיכומיו הפנה ב"כ הנתבעים להלוואה מיום 16.1.04 אשר נפרעה לטענתו ובגינה ניתנה לשיטתו הערבות הבנקאית בסך 120,000 ₪ אשר חולטה מאוחר יותר שלא כדין. טענות אלו לא זכו להוכחה מצד הנתבעים בשלב הראיות ולא ניתן להעלותן בסיכומים. לא הוכח כי הערבות הבנקאית שועבדה להלוואה מסויימת וודאי שאין עילה לדרוש השבתה בהעדר תביעה שכנגד מצד הנתבעים.

הצדדים לא הפנו לתנועות בשנת 2005 אולם ביום 4.9.05 התבקש בחשבון פרעון חלקי בסך 18,750 ₪ של ההלוואה הנ"ל על סך של 135,000. מנ/1 עולה כי הפרעון נבע ממשיכת תכנית חסכון ונכתב על הבקשה כי מדובר בחשבון בעייתי. מנספח ז' לתצהיר התובע עולה כי ביום 2.9.05 נכנסו לחשבון מפרעון החסכון סך של 50,066 ₪. דפי החשבון הבאים שהוצגו הינם מיום 8.5.06 עת עמד החשבון ביתרת חובה של 23,608 ₪ אשר נבעה בעיקר באי פרעון תשלומי הלוואות בחשבון.

ביום 10.8.06 הצטרף הנתבע כבעל חשבון לחשבון הנתבעת ושונה שם החשבון ל"דמרי סמיחה ואמיר". ממסמכי הבנק עולה כי הוגשה בקשה בחתימת הנתבעים לשינוי פרטי החשבון, הכוללת בקשה והסכמה לצירוף בעלים ושותף נוסף לחשבון. הנתבע חתם על הצהרה כי לוקח על עצמו את הזכויות והחובות בחשבון. כן חתמו הנתבעים על הצהרה בדבר הנהנים בחשבון בהתאם לצו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח ניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א – 2001. ביום 10.8.06 קיבלו הנתבעים הלוואה נוספת בסך 47,500 אשר פרעה יתרת הלוואה קודמת אשר הועמדה מפיגור לחשבון העו"ש על סך של 21,645 ₪. מאחר וגם תשלומי ההלוואה האחרונה לא נפרעו הוגשה התביעה על בסיס אישור יתרות החובה נכון למועד הגשת התביעה.

5.מחקירת נציג הבנק לא עלה דבר מעבר לביאור המסמכים שצורפו לתצהירו. הנתבעת אישרה כי נתנה לנתבע ייפוי כח לפעול בחשבונה כנגד ערבות בסך 120,000 ₪ שהפקיד בחשבונה. בעדותה טענה הנתבעת לראשונה כי לא הבינה טיבם של המסמכים עליהם חתמה בבנק.

הנתבע אישר כי הוא זה אשר ניהל את עסק העופות על שם אמו ובפועל ניהל את החשבון. בעדותו טען כי הבנק לא גילה לו שהחשבון היה ביתרת חובה במועד צירופו וטען כי התבקש להצטרף רק בגין הדינים הקשורים לאיסור הלבנת הון. עוד נטען באופן כללי כי נדרש להפקיד כספים לחסכון, פק"מ, ללא צורך. הנתבע לא ידע לציין על סמך אילו נתונים נסמכת טענתו בתצהיר כי היו לתובע כספים נזילים בסך 260,000 ₪ במועד הפסקת הפעילות בחשבון.

6.מהאמור לעיל עולה תמונה של נתבע אשר פעל במשך תקופה ארוכה כמיופה כח בחשבון בעוד הנתבעת, מטעמים אשר לא פורטו על ידי הנתבעים, היתה בפועל רק כסות לפעולתו בחשבון. הנתבע היה המוציא והמביא בחשבון ובפועל לא טרחו הנתבעים לפרט את הפעילות העסקית בעסק העופות ומתי בפועל הופסקה. לא ניתנו הסברים לייעוד ההלוואות שנטלו והטענות של אילוץ כלכלי מצד התובע לא זכו לפירוט, אף לא לכאורה. אין די בטענה סתמית כי תנאי למסגרת אשראי היה הפקדת כספים בחסכון כדי לעמוד בנטל ההוכחה כי הבנק פעל בניגוד לאיסור של התניית שירות בשירות. ככלל, התניית שירות בשירות אחר עשויה להיות מוצדקת אם בין השירות המבוקש לתנאי מתקיים קשר עסקי סביר. לצורך הוכחת הטענה היה על הנתבעים להוכיח כי החסכונות או הערבות הבנקאית היו חסרי ערך בטוחתי אמיתי. (ראה, ע"א 6234/00 ש.א.פ. בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נז(6) 769).

טענות הנתבעת בעדותה כי חתמה על מסמכים בבנק מבלי שהבינה תוכנם, מעבר להיותה הרחבת חזית ללא פירוט מספק, מנוגדת להלכה הפסוקה לפיה לא ישמע אדם בטענה כי לא הבין תוכנו של מסמך עליו חתם. טענה כאמור תשמע רק בנסיבות חריגות בהם יוכיח החותם כי הונע לחשוב כי חותם על מסמך אשר טיבו אחר מזה עליו חתם בפועל. טענה כאמור לא נטענה מפי הנתבעים ואין לאפשר להם להתגונן בטענות מסוג זה.

מסקנה דומה חלה על טענתו הכללית של הנתבע כי עת צורף לחשבון סבר כי חותם רק בגלל הוראות למניעת הלבנת הון. הנתבע ניהל בפועל את החשבון טרם שהצטרף אליו כשותף ועיקר החוב ממילא נובעת מהלוואה אשר ניטלה לאחר שצורף כשותף. לא הוכחה הטעייה מצד התובע בצירוף הנתבע לחשבון ולא הוכח כי התובע חרג מהתנהלות בנקאית תקינה. לפיכך לא מצאתי כי לנתבעים טענות הגנה כנגד חובתם לשלם את יתרות החובה בחשבון.

סוף דבר

7.לאור האמור לעיל אני מורה על קבלת התביעה. הנתבעים ישלמו לתובע 53,027 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בנקאית מירבית הנהוגה אצל התובע, מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישאו הנתבעים בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד בסך 7,000 ₪.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ