אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט סניף סניף פולג נתנ ואח' נ' אוטו דיאק בעמ ואח'

בנק דיסקונט סניף סניף פולג נתנ ואח' נ' אוטו דיאק בעמ ואח'

תאריך פרסום : 14/06/2012 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חדרה
4420-07,2031-10-08
10/06/2012
בפני השופט:
נאסר ג'השאן

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בעמ
הנתבע:
אלפרד יואב קלטי

החלטה

בפניי עתירת המבקש – התובע והנתבע שכנגד, ולפיה מבוקש כי אורה למשיבים – הם הנתבעים והתובעים שכנגד, להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקש, בשיעור שלא יפחת מסך 100,000 ₪. הבקשה הוגשה לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ולסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט-1999 (להלן : "חוק החברות").

מטעם המבקש - תאגיד בנקאי הוגשו שתי תובענות: האחת - תובענה על סכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצל"פ (תיק מספר 12-11386-07-5) על סך 46,128 ₪, בגין יתרת חובה בחשבונו הפרטי של החייב קלטי אלפרד (להלן: "המשיב"), והשנייה - תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 50,014 ₪, בגין יתרת חובה בחשבונה של אוטו דיאק בע"מ (להלן: "החברה") חשבון, לו ערבו המשיב ואשתו (היא המשיבה 3, להלן: "המשיבה") בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום. מטעם המשיבים הוגשו שתי בקשות, התנגדות לתביעה על הסכום הקצוב וכן בקשת רשות להתגונן בתיק האזרחי. כיוון שטענות ההגנה זהות בשתי הבקשות, הסכימו הצדדים בדיון שהתקיים ביום 9.9.09 בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) שלי אייזנברג כי הדיון בבקשות יאוחד. כב' הרשמת קיבלה את הבקשות בכפוף להפקדת סך 50,000 ₪ בקופת בית המשפט.

מנגד הוגשה תביעתם של המשיבים כנגד המבקש, אשר הועמדה על סך 918,176 ₪, וזאת בגין נזקים שגרם להם המבקש, שעה שהפסיק את מתן האשראי למשיבים באחת. המשיבים טוענים כי יתרת החובה בחשבון החברה תפחה עקב העובדה שהמבקש גבה מחשבונותיהם ריבית חובה חריגה ועמלת הקצאת אשראי גבוהה, וזאת על פי חוות דעת "ביניים" של מומחה – אשר מטרתה "לאתר את אותן פעולות שלהן השפעה מהותית על היתרות בחשבונות הבנק העסקיים של התובע, ולנתח בהתאם את השפעתן והתאמתם לפעולות שאמורות היו להתבצע בפועל בחשבונות הבנק, בדיקה זו מתבצעת על פי קריטריונים בנקאים ומשפטיים". המשיבים טענו כי בהתנהלותו הפר המבקש את החוזה בין הצדדים ואת חובת הנאמנות והזהירות כלפי לקוחותיו – שכן למשיבים היו באותה תקופה כספים שהתנהלו בבנק, אך המבקש לא עשה להקטנת נזקם של המשיבים.

יצויין כי בהחלטתי מהיום מחקתי התביעה שכנגד שהגישו המשיבים 2-3 כנגד המבקש, בהיעדר עילה, ועל כן נותרה בפניי תביעה שכנגד שהגישה החברה. מכאן, תידון הבקשה בהתאם לאמור לעיל.

המבקש טוען בבקשתו כי לאור החזקה שקיימת בתקנות ובפסיקה, ולפיה יש לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולאור העובדה שהחברה לא עמדה בהתחייבותה לתשלום חובה כלפי המבקש, הרי יש לחייבה בהפקדת הערובה, וזאת מתוך חשש כי המבקש לא יוכל להיפרע הוצאותיו ככל שהתביעה כנגדו תידחה. עוד טוען המבקש כי סיכוייה של התביעה שכנגד קלושים, וזאת לאור הנימוקים הבאים:

עילת התביעה של הנזקים שאירעו, כביכול, לפני 05.12.04 - התיישנה זה מכבר. המבקש טוען כי הסייג הקבוע בסעיף 4 לחוק ההתיישנות בעניין העלאת טענת התיישנות במסגרת תביעה שכנגד – אינו רלוונטי, שכן בענייננו, התביעה שכנגד שונה לחלוטין מןו התביעה העיקרית, ואינה נובעת מאותן נסיבות.

חל שיהוי ניכר בהגשת התביעה, שכן לא העלו המשיבים כנגד המבקש הטענות שבכתב התביעה שכנגד – אף שחשבון החברה מתנהל החל משנת 1996.

טענותיה של החברה כנגדו מהוות טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב.

המשיבים הודו לא אחת בחובם ובחריגתם ממסגרת האשראי, ואף ביקשו לפרוע חוב זה על ידי פריסתו לתשלומים.

"חוות הדעת" עליה מושתת התביעה שכנגד נגועה בליקויים רבים, ביניהם: העובדה שכנגד עורכה הוגש כתב אישום בגין אונאת לקוחותיו תוך יצירת מצג שווא וזיוף – במסגרתם הבטיח ללקוחותיו כי יפעל עבורם לקבלת כספים מן הבנקים; העובדה שחוות הדעת אינה מתבסס על חישובים או הרצות; שהיא כוללת ניתוח משפטי שאינו במומחיות המומחה; שהיא מבוססת על אמירות סתמיות שאינן עולות בקנה אחד עם מסמכי הבנק; והעובדה שחוות הדעת אינה עונה על דרישותיה של חוות דעת על פי פקודת הראיות.

בתגובה טענה החברה כי מדובר בסכום בו לא תוכל לעמוד, במיוחד לאור העובדה שכ- 46,000 ₪ כבר חולטו על ידי המבקש בהליכים קודמים. החברה טוענת כי יש בבקשה משום ניצול כוחו של המבקש, והדבר יוביל לכך שהתביעה לא תתברר לגופה.

בתשובה לתגובה טוען המבקש כי החברה לא סתרה את החזקה לפי חוק החברות, את הטענה כי לא עמדה בהתחייבותה לשלם חובה למבקש, וכן את הטענות בדבר קלישות סיכויי התביעה, וזאת כיוון שלא התייחסה לטענות המבקש לגופן, ואף לא צירפה כל תצהיר המעיד על מצבה הכלכלי של החברה. עוד הוסיף המבקש כי "חילוט הכספים" – בוצע על ידי תפיסת רכב במסגרת ההוצאה לפועל, כיוון שהחברה לא הפקידה את הסכום שהוטל עליה במסגרת מתן הרשות להתגונן. המבקש טוען כי הדבר רק מעיד על מצבה הפינאנסי הרעוע של החברה.

דיון והכרעה

כאמור, התביעה שלפניי (לאחר שתביעתם שכנגד של המשיבים 2 ו- 3 נמחקה) היא תביעה שהתובעת בה היא חבר בע"מ. על בקשה להפקדת ערובה, מקום שהתובעת היא חברה בע"מ בקשה חלות הוראות סעיף 353א לחוק החברות שזו לשונו:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה הוסף במסגרת תיקון 3 לחוק החברות. עד לתיקון, הסדר זה היה נעדר מחוק החברות החדש, אולם התקיים בסעיף 232 לפקודת החברות, כאשר ביני וביני המקור הנורמאטיבי לפסיקת ערובה היה תקנה 519 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להרחבה ראו: רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב פ"ד נד(2) 845; אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 752-753). מטרתו של הסעיף הינה מניעת ההסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, בכדי להתחמק מפירעון הוצאות הנתבע (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (טרם פורסם, ניתן ביום 13.7.2008) להלן: עניין נאות אואזיס). הפסיקה קבעה, כי חזקה שחברה מחוייבת להפקיד הוצאות הנתבע, והנטל להוכחת התנאים לפטור מהפקדת ערובה מוטל על החברה (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (1) 647 ).

אלא שקיים אינטרס נוסף הראוי להגנה, והוא זכות הגישה לערכאות. ברע"א 10376/07 ל. נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (טרם פורסם, ניתן ביום 11.02.09)) (להלן: עניין הנדסה ממוחשבת), הותוותה הדרך בה יש לפסוע, בבואו של בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות וזכותה הקניינית של החברה מחד, לבין זכות הקניין של נתבע שנגרר להליך משפטי- מאידך. בפסק הדין מוצעת דרך תלת שלבית, לבחינת בקשת נתבע להטלת הפקדת ערובה על התאגיד התובע. בשלב הראשון נבחן מצבה הכלכלי של החברה, בשלב השני נבחנות נסיבות העניין, ובין היתר, זכויות הצדדים וסיכויי הצלחת התביעה ובשלב השלישי נבחן גובה הערובה.

כאמור, בפרשת נאות אואזיס נקבע, שלאור דברי ההסבר להצעת החוק בעניין הוספת סעיף 353א הנ"ל (ראו, הצעת חוק החברות (תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638), מתקיימת חזקה ולפיה, חברה בע"מ מחוייבת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. אולם חזקה זו ניתנת לסתירה באחת משתי חלופות: האחת, כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, והשנייה, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה.

מן הכלל אל הפרט

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ