אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיא החזקות בע"מ ואח'

בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ נ' שיא החזקות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 23/03/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
1443-03-10
22/03/2011
בפני השופט:
חגי ברנר

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ
הנתבע:
1. שיא החזקות בע"מ
2. ג'ואי נכסים בע"מ

החלטה

בפניי בקשת רשות להתגונן מפני תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום חוב בסך של 73,674,143 ₪ שהצטבר בחשבון הבנק של הנתבעת 1, ואשר הנתבעת 2 ערבה לפרעונו. חשבון הבנק התנהל אצל הבנק התובע (להלן: "הבנק"). משיקולי אגרה, הועמד סכום התביעה על סך של 7,000,000 ₪ בלבד.

החוב נוצר בעקבות אשראי שנטלה הנתבעת 1 מן הבנק לשם רכישתו של מבנה מסחרי בראשון לציון, המכונה "דאון טאון סנטר" (להלן: "הנכס"). האשראי לא נפרע והבנק פעל בשנת 2001 למינויו של כונס נכסים על הנכס, לשם מימושו.

יצויין כי בשנת 2007 הגישו הנתבעות תביעה נגד הבנק לתשלום פיצויים בסך של 24,953,337 ₪ (ת.א. 2732/07) (להלן: "תביעת 2007"). תביעת 2007 נדחתה בהסכמה ביום 22.9.2008 לאחר שבין בעלי הדין נחתם הסכם פשרה (להלן: "הסכם הפשרה"). על פי הסכם הפשרה, התחייבו הנתבעות לשלם לבנק תוך 120 יום סך השווה ל- 1,000,000 דולר. עוד נקבע כי ככל שהנתבעות לא ישלמו את הסכום האמור, הבנק יהיה רשאי להודיע על ביטולו של ההסכם ואזיי הנתבעות יהיו מחוייבות לשלם לבנק את מלוא החוב. בפועל, הנתבעות לא שילמו את סכום הפשרה ולכן הודיע הבנק ביום 26.1.2009 על ביטולו של הסכם הפשרה. לאחר מכן, הוגשה התביעה שבפניי.

הנתבעות ביקשו רשות להתגונן, והעלו שתי טענות הגנה עיקריות.

הטענה הראשונה היא שהבנק כמו גם כונס הנכסים שמונה מטעמו של הבנק בשנת 2001 על הנכס, התרשלו במילוי תפקידם בכך שהתמהמהו מאוד בהליכים למימוש הנכס, באופן שחלפו שש שנים מאז מינויו של הכונס ועד למכירת הנכס. אלמלא התמהמהות זו, מימוש הנכס היה מותיר יתרה של 20 מליון ₪ בידי הנתבעות. כמו כן, נטען כי הבנק וכונס הנכסים מטעמו התרשלו בניהול הנכס ולא מיקסמו את הכנסותיו בנוגע לשוכרים קיימים ושוכרים פוטנצייאליים. כמו כן, כונס הנכסים חתם על בקשה להיתר בניה במסגרתה נתן הסכמתו לאטימת 850 מ"ר משטח המסחר של הנכס, לאחר שקיבל על כך אישור של בית המשפט במסגרת בקשה למתן הוראות. לדידן של הנתבעות, עומדת להן טענת קיזוז בסכום של 19,957,622 ₪ בגין ההתמהמהות במימוש הנכס, וכן טענת קיזוז בסכום של עשרות מליוני ₪ בגין המחדלים הנוספים.

הטענה השניה היא שמנכ"ל הבנק הבטיח בעל פה לנתבעות שאם הן יפנו אל הבנק הצעה לרכישת הנכס שתצא אל הפועל, הרי שלאחר הרכישה ימחל הבנק על יתרת חובן של הנתבעות. הנתבעות אכן הפנו את רוכשי הנכס אל הבנק, אלא שהבנק התנער בחוסר תום לב מהתחייבות מנהלו, תוך ניצול העובדה שניתנה בעל פה.

ב"כ הבנק ויתר על חקירתו של המצהיר מטעם הנתבעות, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים באתי לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן לנתבעות רשות להתגונן בטענת ההגנה הראשונה, וכי יש להתנות את מתן הרשות להתגונן בטענת ההגנה השניה בהפקדת ערבון כספי בסכום משמעותי, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

דין טענת ההגנה הראשונה להדחות מחמת שני טעמים.

הטעם הראשון הוא שטענותיהן של הנתבעות בנוגע למחדלים המיוחסים לכונס הנכסים מטעם הבנק הועלו עוד בגדרה של תביעת 2007. משנדחתה תביעה זו בהסכמתן של הנתבעות, הן מנועות כיום מהעלאה ומיחזור של הטענות שהעלו בגדרה. לענין זה מקובלת עליי עמדתו של הבנק לפיה ביטולו של הסכם הפשרה על ידי הבנק לא הפקיע את תוקפו של פסק הדין שדחה את תביעת 2007, והעובדה שמדובר בפסק דין שניתן בהסכמה וללא דיון וליבון של הפלוגתאות- אינה מעלה או מורידה. אין זה מתקבל על הדעת שבעל דין שהעלה טענות מסוימות במסגרת תביעה, ולאחר מכן תביעתו נדחתה, ולו גם בהסכמתו, יוכל להעלות מחדש את הטענות שכבר נדחו בפסק דין חלוט. אכן, ביטולו של הסכם הפשרה בידי הבנק, הפקיע גם את תוקפה של תניית הויתור על טענות מצידן של הנתבעות (ס' 7 להסכם הפשרה), אלא שהנתבעות מנועות מהעלאת טענות נגד כונס הנכסים והבנק לא מכוחה של תניית הויתור האמורה, אלא מכוחו של פסק הדין בתביעת 2007, שדחה טענות אלה. גם העובדה שישנה זיקה בין הסכם הפשרה לבין דחייתה של תביעת 2007, במובן זה שדחיית התביעה בהסכמה היתה חלק מתניות ההסכם, אינה מאיינת את תוקפו של פסק הדין שדחה את התביעה, שכן פסק הדין, משעה שניתן, הוא חי הנושא את עצמו ומנותק מ"עסקת היסוד" שבמסגרתה הוסכם לבקש את דחייתה של התביעה. ככל שהנתבעות היו סבורות שביטולו של הסכם הפשרה אמור לבטל גם את פסק הדין בתביעת 2007, שומה היה עליהן להגיש תובענה נפרדת לביטולו של פסק הדין, כפי שנהוג לעשות כאשר מדובר בפסק דין שניתן בהסכמה. משלא עשו כן הנתבעות, הן אינן יכולות להתכחש לפועלו המחייב של פסק הדין, קרי, לדחיית כל טענותיהן נגד הבנק וכונס הנכסים.

יפים לענין זה הדברים הבאים:

"כאשר עסקינן בפסק דין הניתן בהסכמה נוצר ספק מובנה באשר לכוחו להקים השתק פלוגתא (ראו  3820/03 דמארי נ' מינהל מקרקעי ישראל (טרם פורסם) (השופט עדיאל); פרשת מלמד, 520; לעיון בגישות שונות לכך ראו זלצמן, 331 – 337); זאת בשל העוול העלול להיגרם לצד המושתק - מקום שלא התקיים בפועל דיון אדוורסרי בין בעלי הדין לבירור הפלוגתא. הסכם פשרה מונע לרוב על ידי רצון הצדדים להביא לידי סיומה את ההתדיינות המשפטית ובכך לחסוך זמן ומשאבים – והחלה דווקנית של כלל השתק הפלוגתא על פסק דין שניתן בדרך הפשרה עלולה להביא להימנעותם של בעלי דין מסיום המחלוקות בפשרה, מחשש להשפעת פסק הדין שבפשרה על הליכים עתידיים. על כן יש לבחון  בקפידה את טיב ההסכמה שהוצגה לבית המשפט ושעל פיה ניתן פסק הדין – בטרם יוחל השתק פלוגתא. לעניין זה יש לשאול "אם הסכמתו של בעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות המאוחרת למתן פסק הדין בהסכמה, כוללת בחובה גם הסכמה לקביעה מסוימת בפלוגתא כלשהי שהועלתה למחלוקת על ידי הצדדים, בבחינת הודאתו של בעל הדין בתוכנה המסוים של אותה קביעה... קביעה שנעשתה בהסכמת הצדדים לצורך פסק דין בהסכמה דינה כדין קביעה שנעשתה על ידי בית המשפט בעקבות בירור לגופה של הפלוגתא שבמחלוקת" (זלצמן, 335).  ודוק: גישה זו היא אחת מהגישות שהוזכרו בספרה של פרופ' זלצמן – והיא הגישה הנראית בעיני;"

במקרה דנן, ההסכמה העולה מתוך הסכם הפשרה היא ברורה: אם הנתבעות ישלמו לבנק סך השווה למליון דולר, הבנק יוותר על יתרת החוב. במקביל, התחייבו הנתבעות להביא לדחייתה של תביעת 2007. הואיל והנתבעות לא שילמו את הסך האמור ובכך הפרו את הוראות הסכם הפשרה, אין מקום לאפשר להן להעלות פעם נוספת טענות שכבר נדחו בפסק דין שניתן בהסכמתן, שהרי מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה, ומי שהפר הסכם פשרה, לא אמור להפיק מכך טובת הנאה כלשהי. לפיכך, יש לקבוע במקרה דנן קיומו של השתק פלוגתא בנוגע לטענותיהן של הנתבעות נגד הבנק וכונס הנכסים.

הטעם השני הוא שהבנק איננו נושא באחריות למעשים ומחדלים של כונס הנכסים, גם אם הבנק הוא שביקש את מינויו מבית המשפט. על כן, אף אם אניח כי הכונס התרשל באופן כלשהו בנוגע למימושו של הנכס או לאופן ניהולו, הרי שאין כוחה של טענה זו יפה כלפי הבנק, שכן הכונס פועל בתפקידו זה מכח מינוי על ידי בית המשפט, ובכובעו ככונס אין הוא מחייב ומזכה את הבנק, אלא את עצמו בלבד. על כן, אם אכן הכונס היה מתרשל בתפקידו, הרי שהוא עצמו היה חב באופן אישי בגין רשלנות זו, מבלי שהיה בכך כדי לבסס טענה כלשהי של הנתבעים נגד הבנק.

ואכן, בדרך כלל טענות המועלות נגד כונס נכסים אינן יכולות לשמש טענות הגנה נגד תביעתו של הבנק, שכן הכלל הוא שכונס נכסים איננו נחשב סוכנו או נציגו של הנושה שהביא למינויו. ראה ע"א 522/72 מדינת ישראל נ' כונסי הנכסים של וולטקס צמרון פ"ד כז(2) 393, 397:

"כונסים המתמנים על-ידי בית-המשפט הם פקידיו והם פועלים בשמו בהתאם לכתב-הסמכות שניתן להם וכפופים למרותו. גם כונס שנתמנה לפי בקשת נושה מובטח איננו סוכנו של הנושה. כל כוש הבא לידי הכונס הוא מחזיק בו לא בשם הנושה כי אם בשם בית-המשפט, ובידי בית-המשפט ההחלטה הסופית מה ייעשה בו. בעצם. הכונסים באים בנעלי החייב שעל כינוס נכסיו הם ממונים ..."

"ברור, איפוא, כי משנתמנה ב"כ זוכה לכונס נכסים בכינוס מסוים, נפסקים יחסי השליחות שבינו לבין הזוכה לעניין הכינוס הספציפי." (ההדגשה במקור. בר"ע (ת"א) 2130/02 מיסטר מאני נ' מטלון ואח'- פורסם במאגר משפטי)

על כן, ככל שיש טענות בגין נזקים שגרם כונס הנכסים, יש להעלותן במסגרת תביעה ישירה נגדו. ראה ע"א 779/87 בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פ"ד מד(3) 304, 312:

"פעולותיהם של הכונסים נעשו לפי הוראות שניתנו על-ידי בית המשפט של הפירוק ובאישורו של בית-משפט זה. לכן, אין לייחס למשיב את פעולותיהם של הכונסים או את התוצאות הנובעות מהן."

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ