אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט לישראל בע " מ נ' ישראל מאירוביץ ואח'

בנק דיסקונט לישראל בע " מ נ' ישראל מאירוביץ ואח'

תאריך פרסום : 31/10/2010 | גרסת הדפסה
ת"א
בית המשפט המחוזי מרכז
6124-08-07
28/10/2010
בפני השופט:
יעקב שינמן

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע " מ
הנתבע:
1. ישראל מאירוביץ
2. סעד רסולי
3. יצחק בר ד ריאן

פסק-דין

פסק דין

כללי

בפניי תביעה כספית אשר הגיש התובע- בנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן: "התובע" או "הבנק"), כנגד הנתבע 1 – ישראל מאירוביץ (להלן: "הנתבע 1" או "מאירוביץ"), ע"ס 4,976,564 ₪ וכנגד הנתבע 2 סעד רסולי (להלן: "רסולי" או "הנתבע 2") והנתבע 3 ברדריאן יצחק (להלן: "ברדריאן" או "הנתבע 3") ע"ס 4,595,600 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 15.11.94, חתמו הנתבע 1, ביחד עם שותפות אופמן מאירוביץ (להלן: "השותפות"), וג.מ.א אחזקת בתי מלון בע"מ (להלן: "גמא"), על תנאי ניהול חשבון מס' 439355 בסניף הרצל בפ"ת, של התובע.

בהתאם לסעיפים 5,6,7 ו-14 של ההסכם, התחייבו הנתבעים לסלק לתובע כל יתרת חובה שתיווצר בחשבונם מיד משידרשו ע"י התובע לעשות כן, בצירוף ריבית קונטוקורנטית לפי השיעור ואופן החישוב של הריבית המקסימאלית שיהיו נוהגים אצל התובע באותה עת לגבי משיכת יתר החורגת מקו אשראי מאושר. החשבון היה לדביטורי כתוצאה ממשיכת יתר וחיובים אחרים, ויתרת החובה של הנתבעים לתובע בחשבון עלתה לסך של 4,795,934.82 ₪, נכון ליום 30.6.02, כשהריבית בגין חוב זה מחושבת עד לתאריך זה בלבד. בסעיף 3 א' של תנאי פתיחת החשבון, נקבע כי כל הרישומים בספרי התובע בקשר עם חשבונם של הנתבעים אצל התובע, כרשום בספרי התובע, ייחשבו לנכונים וישמשו הוכחה לכאורה לכל האמור בהם על פרטיהם. שיעור הריבית המירבי הנוהג אצל התובע מיום 28.6.02 ובמועד הגשת התביעה זה הינה 23.3% לשנה. הריבית מחושבת על היתרה הבלתי מסולקת בתום כל שלושה חודשים של שנה אזרחית והיא מצרפת כל רבעון לקרן, מהווה חלק בלתי נפרד ממנה ונושאת אף היא ריבית כאמור.

הנתבע 1 ישראל מאירוביץ, היה הבעלים המשותף של החשבון וגם שותף בשותפות ואחד משני מנהליה. נגד השותף והמנהל השני – יצחק אופמן ניתן ביום 7.1.01 צו כינוס נכסים בתיק פש"ר 1588/2000 (מחוזי ת"א) ועוכבו ההליכים כנגדו.

לטענת התובע, גם מכוח היותו של הנתבע 1 (ישראל מאירוביץ), שותף ומנהל בשותפות, הוא זכאי על פי דין לתבוע אותו, ולקבל ממנו את סכום החוב הנתבע בתביעה.

ערבות הנתבעים מס' 2 ו 3: ביום 15.11.94 חתמו הנתבעים מס' 2 ו 3 על "כתב ערבות לאבטחת כל חוב מוגבל בסכום" (בתוספת ריבית והפרשי הצמדה) ע"ס 2,172,200 (להלן: "כתב הערבות"), לפיו הם ערבים בבטחון מתמיד, כלפי התובע בין היתר לקיום כל התשלומים וההתחייבויות, מאיזה מין וסוג שהוא ובכל זמן ומסגרת שהם התחייבו או שיתחייבו בהם בעתיד הנתבעים כלפי התובע.

חובם של הנתבעים 2 ו 3 על פי כתב הערבות עומד ע"ס 4,595,599.54. לטענת התובע בנסיבות המקרה נתמלאו התנאים המזכים את התובע לדרוש מנתבעים 2 ו 3 לקיים את התחייבויותיהם הכספיות כלפיו, על פי כתב הערבות.

ומכאן התביעה.

טענות הנתבע 1- בתמצית

הנתבע 1 טען להתיישנות התביעה, ולחילופין טען לחבות נפרדת. לטענתו, ביום 15.11.94 התקשרו הוא ומר יצחק אופמן בחוזה למכירת מניותיהם וכתבי אופציה בהם החזיקו בחברת אופמן מאירוביץ 1988 בע"מ, עם סעד רסולי ויצחק ברדריאן. בתמורה לניירות הערך הנמכרים התחייבו רסולי וברדריאן לשלם סך 1,172,000 $, כאשר 700,000$ מתוכם היו אמורים לכסות את יתרת החוב אצל התובע בחשבונות של אופמן, מאירוביץ, השותפות וגמא (להלן: "קבוצת מאירוביץ אופמן"), המדובר בחובות אישיים ונפרדים. יתרות חוב אלו בסך 700,000$ הנם בדיוק החוב נשוא התובענה נכון ליום 15.11.94.

במסגרת ביצוע העסקה, נחתמו מספר הסכמים שנועדו להסדיר את חובות החברה לבנק ולהבטיח העמדת מסגרות אשראי ושירותי הבנק לטובת החברה הנרכשת. ביום 15.11.94 נחתם הסדר בדבר אשראי שנערך בין הבנק לבין רסולי וברדריאן (להלן:"הסדר האשראי" או "ההסדר"), לפיו, התחייבו הרוכשים להפקיד כספים, לתת ערבויות אישיות, ונכסי החברה הנרכשת שועבדו. הוסכם כי הרוכשים יפרעו את החוב נשוא התובענה שעמד ע"ס 2,172,200 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה. החוב כאמור הינו איחוד מספר חשבונות שהיו ביתרות חובה ושהיו בבעלותם הנפרדת של אופמן, מאירוביץ, גמא והשותפות. איחוד החוב נעשה במסגרת חוזה מיום 15.11.94 שנערך בינם לבין הבנק (להלן: "הסכם היתרות"). איחוד היתרות לחשבון אחד בוצע אך לשם הנוחות וללא כל כוונה ליצור בו חיוב משותף. החוב לא נפרע ע"י הרוכשים, למעט סך של 500,000 ₪, ולמיטב ידיעת מאירוביץ התובע מימש בטוחות שונות שהיו בידיו ולמרבה הפלא לא שינו מאומה מגובה החוב.

טענות הנתבעים 2 ו 3 בתמצית

לטענת הנתבעים 2 ו 3: ביום 15.11.94, נכרת בינם לבין יצחק אופמן וישראל מאירוביץ- הסכם לרכישת מניות החברה, התמורה על פי ההסכם היתה בסך השווה ל 1,172,000$: סך של 22,000$ במעמד החתימה, סך של 700,000 $ לפקודת הבנק במועד בו יועברו המניות הנמכרות על שם המבקשים, כשהן חופשיות מכל זכות צד ג', סך של 450,000$ לפקודת המוכרים. מיד לאחר חתימת ההסכם, בשל הצורך להסדיר את המשך העמדת האשראי לחברה, לאור חתימת ההסכם לרכישת המניות, נחתם בין המבקשים לבנק ההסדר הנ"ל שהוגדר "הסדר בדבר אשראי הלוואות, ערבויות ובטחונות". בכתב התביעה הבנק מבסס את תביעתו על כתב הערבות הנ"ל מיום 15.11.94, למרות שאין הוא טורח לבסס טענה זו שבכתב התביעה. עיקרו של ההסדר היה המשך העמדת אשראי מצידו של הבנק לפעילות החברה, בהיקף כולל של אשראי וערבויות ביצוע בסך של 28,000,000 ₪, וזאת כנגד התחייבויות המבקשים להפקיד סכומים מסוימים במזומן להקטנת חובה של החברה כלפי הבנק, העמדת ערבויות אישיות מוגבלות בסכום מצד המבקשים לחובות החברה, ושעבוד המניות שרכשו המבקשים לטובת הבנק, לכשיועברו המניות לבעלותם. הואיל והבנק ביקש להבטיח, כי התמורה שהייתה אמורה להיות משולמת ע"י המבקשים בגין רכישת המניות תועבר לצורך פרעון חובותיהם הפרטיים של אופמן ומאירוביץ לבנק, אשר עמד אותה עת על סך של 2,172,000 ₪ (להלן: "החוב הפרטי"), הסכימו המבקשים לדרישת הבנק להיות ערבים לפרעון חוב זה, מתוך כוונה שסכום זה יפרע באמצעות התמורה שתשולם עבור רכישת המניות, במועד בו יועברו המניות לבעלותם, כשאלו נקיות מכל זכות צד ג', פרט לשעבודם לטובת הבנק. לצורך זה חתמו המבקשים על כתב הערבות, בו נרשם בסופו במפורש כי "כתב ערבות זה כפוף לתנאי ההסדר שנחתם בין הערבים לבין הבנק ביום 15.11.94". ברור שבמועד חתימת ההסדר גם לבנק היה ברור, כי התחייבות המבקשים לפרוע את הסך של 2,172,000 ₪ (700,000$), מותנית בכך שהמבקשים יקבלו לבעלותם את המניות הנמכרות, אשר הוגדרו בהסדר כ"מניות השליטה בחברה הרשומות למסחר בבורסה". ניירות הערך הנמכרים כהגדרתם בהסדר, מעולם לא הועברו למבקשים, והם עדיין מוחזקים ברובם על ידי החברה לנאמנות של הבנק, פרט לחלק מניירות הערך הנ"ל שמומשו כבר על ידי הבנק ונמכרו לציבור. בדיעבד התברר כי אופמן ומאירוביץ רימו את הנתבעים 2 ו 3 ספרי החברה לא שיקפו את מצבה האמיתי, התברר כי לחברה קיים גרעון בהון וכי התחייבויות רבות של החברה לא זכו לביטוי בספריה, הסתבר כי המשך קיומה של החברה כעסק חי מותנה בהזרמות הון בהיקפים אדירים מצד הנתבעים 2 ו 3 עקב התחייבויות שנבעו מפעילות החברה טרם רכישתה על ידם, אשר לא באו לידי ביטוי נאות בספריה. כך במהלך תקופה של כשנתיים ממועד רכישת החברה נאלצו המבקשים להשקיע בחברה סכום משוערך של כ- 16 מליון ₪. בנסיבות אלא על מנת להקטין את היקף ההפסדים והנזקים שנגרמו להם כתוצאה ממצגיהם הכוזבים של אופמן ומאירוביץ, ניתנה ע"י הנתבעים 2 ו 3 הודעת קיזוז על יתרת התמורה שהיתה אמורה להיות משולמת להם על פי ההסכם, בסך של 1,150,000$, בעקבות כך התנהלה בוררות אצל עו"ד רו"ח פלומין, שקבע כי אין הנתבעים 2 ו 3 מחויבים בתשלום התמורה בסך 1,150,000$ עבור רכישת המניות. דרישת הבנק שהנתבעים 2 ו 3 ישלמו לו את הסך של 2,172,000 ₪, שעה שברור לבנק כי סכום זה היווה חלק מהתמורה עבור רכישת המניות- אשר נקבע כי הם פטורים מלשלמה- הינה דרישה שנגועה בחוסר תו"ל קיצוני, העומדת בניגוד מוחלט לנסיבות כריתת ההסכם ותכליתו. בהתאם לסעיף 1 ד' להסדר, המבקשים היו אמורים לפרוע את חובם הפרטי של אופמן ומאירוביץ לבנק במועד בו תתאפשר העברתם של ניירות הערך הנמכרים למבקשים וכנגד העברתם, בפועל לא התאפשרה העברת ניירות הערך. רכישת החברה שלא באמצעות קבלת "ניירות הערך הנמכרים" על פי הסכם הרכישה, אלא באמצעות הקצאה פרטית נבעה מחוסר ברירה עקב מצבה של החברה והסכנה להמשך קיומה כעסק חי. גם אם התמלאו כל התנאים בגינם מחוייבים המבקשים לפרוע את חובם הפרטי של אופמן ומאירוביץ, הרי שאין הבנק זכאי לאכוף עליהם התחייבות זו, וכל זכותו ותרופתו מתמצית בדרישה לפרוע את חובה של החברה. הבנק אכן דרש את פרעונו המיידי של חוב החברה- לאחר מו"מ ארך שניהלו הנתבעים 2 ו 3 עם הבנק הם הגיעו עמו בספטמבר 2000 להסדר ביחס לפריסת חובות החברה לתקופה של 10 שנים, תוך שהמבקשים ערבים באופן אישי ומלא לכל חובות החברה- התחייבות שלא הייתה קיימת במסגרת הסדר האשראי. דרישתו של הבנק לפרעון מיידי של חוב החברה והסדרת פרעונו של חוב זה ממצא את כל סעדי הבנק בגין כל הפרה נטענת. עיתויה של הגשת תביעה זו רק לאחר שחובה של החברה הוסדר כולו בערבות אישית של המבקשים לפרעונו מצביעה על חוסר תו"ל מובהק של הבנק.

עדים ועדויות:

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

מטעם התובע הוגשו תצהיריהם של: עו"ד יורם וסרצוג, אשר נתן ועדיין נותן שירותיו המשפטיים לבנק (להלן: "עו"ד וסרצוג"). ושל מר מאיר בלישה, עובד הבנק וכיום משמש כראש האגף לאשראיים מיוחדים (להלן: "מר בלישה").

מטעם הנתבע 1 הוגש תצהירו שלו.

ומטעם הנתבעים 2 ו 3 הוגש תצהירו של מר רסולי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ