אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' כ.א.ן. גולן 1979 בע"מ ואח'

בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' כ.א.ן. גולן 1979 בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 24/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
40285-07-11
17/03/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בעמ
הנתבע:
1. כ.א.ן. גולן 1979 בע"מ
2. שארל אזולאי
3. יחיאל נדב

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבע 2 למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.

התובענה אשר הוגשה, תובענה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 259,227 ₪, בגין יתרת חובה אשר נצברה בחשבון בנק אשר נוהל על ידי הנתבעת 1 אצל התובע, חבות אשר הנתבעים 2 ו- 3 ערבו לה על פי כתב ערבות אשר נחתם על ידה.

הנתבע מס' 2 הגיש בקשה ראשונית למתן רשות להתגונן, במסגרתה טען כי ביום 12.1.2011 הועמדה לנתבעת 1 הלוואה בסך 255,000 ₪, כנגדה נמשך שיק בנקאי ע"ס 298,000 ₪, ולאחר שאותה הלוואה הועמדה לפירעון וחודשה מיד לאחר מכן, מדי חודש, כעבור תקופה הועמדה ההלוואה במלואה לפירעון, ויתרת החובה הנתבעת כעת, הינה בגין אותה הלוואה – כאשר לטענת הנתבע 2, אותה הלוואה אינה ברורה ואינה ידועה, לא ברור האם ניתנה כדין, ולא ברור מדוע הועמדה ההלוואה כהלוואה מתחדשת פעם אחר פעם, מדי חודש. הנתבע 2 אף ציין כי לא ידוע לו באילו נסיבות ולאיזו מטרה נלקחה אותה הלוואה – ולמיטב זכרונו מעולם לא חתם על בקשה למתן הלוואה כאמור.

התובע השיב לבקשה הראשונית למתן רשות להתגונן, והבהיר כי ביום 14.2.2008 הועמדה על ידו ערבות בנקאית לבקשת הנתבעת מס' 1, ע"ס 290,000 ש"ח, לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט, וביום 12.1.2011 (מועד העמדת ההלוואה הראשונה בשרשרת) התקבלה דרישת בנק מרכנתיל דיסקונט למימוש הערבות, ולפיכך הופקה אותה המחאה ע"ס 290,000 ₪. מסביר ב"כ התובע, כי מימושה של אותה המחאה, הביא לצבירת יתרת חובה של כ- 250,000 ₪, וזהו הסכום אשר בגובהו ובעטיו הועמדה אותה הלוואה.

בכל הנוגע לסדרת ההלוואות המתחדשת, הבהיר ב"כ התובע, כי מדובר היה בהעמדת הלוואות און-קול, המיועדות למנוע מצב בו האשראי הינו אשראי בלתי מוסדר (שאז היה חב בריבית גבוהה), אלא בשיעור הנמוך ביותר האפשרי, וזאת עד להסדרת יתרת החוב אשר נוצרה לאור מימוש הערבות הבנקאית.

לאחר קבלת התשובה לבקשה הראשונית למתן רשות להתגונן, נתקיים בפני דיון ביום 25.11.2012, במסגרת הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בדבר מתן זכות לנתבע 2 להגיש תצהיר משלים מטעמו, לאחר שהובהר מרבית הנושא השנוי במחלוקת, במסגרת אותה תגובה כאמור לעיל, והובהר מקור החיוב בסך 290,000 ₪, כמו גם הובהרה סיבת ומועד העמדת ההלוואה.

הנתבע 2 הגיש בקשה משלימה מטעמו, ולטענתו, הובטח לו על ידי נציגות התובע, לאור קשייה של הנתבעת 1 והפסקת פעילותה, כי התובע ישלם את סך 290,000 ₪ לפיה ערבות הבנקאית (סכום שהינו סכום מופחת, שכן מדובר היה בערבות בנקאית צמודת מדד שערכה אמור היה להגיע לסך 335,000 ₪), ויתרת החוב אשר תיוותר לאור מסירת אותה המחאה, תסולק באופן חלקי (ולגבי יתרתה תהא מחילה) בדרך של העמדת נכס מקרקעין בבעלות הנתבעת 1, שהיה מצוי באיזור הצ'ק פוסט בחיפה.

הנתבע 2 טען כי לא הוא יזם את מימוש הערבות, אלא התובע הוא זה אשר יזם את המהלך, ולמעשה אילולא אותה הסכמה, לא היתה מועמדת הערבות למימוש ולפירעון כלל, ולא היתה נוצרת יתרת החובה הנטענת.

לאחר בחינת טענותיו של הנתבע מס' 2, סבורני כי מדובר בהגנה דחוקה ביותר; הנתבע מס' 2 מודה בחבות על פי מימוש הערבות, ולגישתי אין נפקא מינא, מהו הגורם אשר יזם את מימושה של הערבות בערכי קרן. טענת הנתבע 2 כי התובע פיתה אותו לממש את הערבות, אין ולא היה בה ממש, שכן ממילא יכול היה התובע, ככל שהיה חושש לגבי איתנותה של הנתבעת מס' 1 (אשר הנתבע מס' 2 הצהיר כי הפסיקה פעילותה בתחום הבנייה וכי נושא זה ידוע היה לתובע), יכול היה התובע לסרב לחדש את אותה ערבות ממש; לא ברור איזו תועלת סבור הנתבע מס' 2 כי התובע הפיק ממימוש הערבות, כאשר יכול היה התובע, לפי שיקול דעתו הבלעדי, לא לחדש את אותה ערבות בחודש לאחר המועד בו מומשה.

מועד מימוש הערבות, מלמד על כך כי הנתבע מס' 2 כלכל את צעדיו ודאג למימוש הערבות בסכום מופחת, שבועות ספורים לפני המועד בו היתה הערבות ממומשת במלואה, בדרך של אי חידושה, ובסכום שהיה פחות נוח דווקא לנתבע 2.

הנתבע מס' 2, הלכה למעשה, אינו כופר בחיוב המוטל עליו, אלא לשיטתו, אמור היה התובע למחול (או לפחות כך הובטח) על יתרת החיוב כנגד תשלום סך של 130,000 ₪. טענת ההגנה היחידה אשר נותרת בהקשר זה, הינה הטענה לפיה הגב' סמו מטעם התובע, הבטיחה לנתבע מס' 2, כי כנגד הנכס בשווי של 130,000 ₪, יראה בכך התובע חיסול של החוב.

יש לזכור כי מדובר במוסד בנקאי, אשר נוהג לערוך מסמכים מפורטים בהקשר זה, וקשה לומר כי הבטחה אשר משמעותה הכספית הינה כה ניכרת, אינה מתועדת כלל, ולו ברמז; יתר על כן, לא ראיתי כיצד הנתבע מס' 2 לכאורה שינה את מצבו לרעה מעצם אותה הבטחה, ולא ראיתי כי הנתבע מס' 2 פנה לתובע והתריע על הפרת אותה התחייבות;

חזקה, כי ככל שהיה מדובר בהתחייבות כה קולוסלית, היא היתה זוכה למעשה לתיעוד כתוב כלשהו, וגם אם לא היה מדובר בהסכם שבין הצדדים, אשר נערך על ידי עורכי הדין מטעם הצדדים, לכל הפחות היה הנתבע מס' 2 מעלה עלי כתב טענותיו, כאשר ראה שההבטחות אשר לכאורה הוצגו בפניו, אינן מתקיימות; יתר על כן, הבטחה כה משמעותית, לא הופיעה ולא נזכרה בבקשה הראשונית למתן רשות להתגונן, ולמעשה היא צצה רק לאחר שהטענות הכלליות בדבר אותה הלוואה או הלוואות און-קול, נדחתה, והדברים אומרים דרשני.

יחד עם זאת, מאחר ובשלב דיוני זה אין בית המשפט שוקל שיקולי אמינות ומהימנות, סבורני כי הגם שמדובר בהגנה דחוקה עד מאוד, עדיין מדובר בטענה הגנה, ואת חולשתה של הטענה ניתן לאזן בדרך של חיוב בהפקדת ערובה.

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים.

פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).

בנסיבות מקרה זה, ובעיקר לאור תשלום אשר נגבה מאת הנתבע מס' 3, כהצהרת ב"כ התובע, ובאיזון מול דלותן הניכרת מאוד של טענות ההגנה, אני קובע כי לנתבע מס' 2 תינתן רשות להתגונן בפני התובענה בכפוף להפקדת עירבון בסך 100,000 ₪ בקופת בית המשפט. סכום זה אמור לכסות מחד את היתרה לאחר הפחתת תשלומים של צד ג', ומאידך נמוכה היא מהסכום אשר הנתבע 2 מציין כי הוסכם שעליו לשלמו כתנאי למחילה על יתרת החוב.

סכום כאמור יופקד בתוך 45 ימים מהיום (ימי פגרה יבואו במניין הימים).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ