אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' תחנת מוניות "הפלמ"ח" בע"מ ואח'

בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' תחנת מוניות "הפלמ"ח" בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 25/12/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום ירושלים
37052-07-10
21/12/2011
בפני השופט:
בן שלו

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע " מ
הנתבע:
1. תחנת מוניות "הפלמ"ח" בע"מ
2. אשר תורג'מן
3. אילנית תורג'מן (המבקשת)

החלטה

1.בפני בקשת נתבעת 3 מיום 21.7.11 (כמו גם בקשה להארכת מועד), לבטל פסק דין שניתן נגדה על פי צד אחד ביום 16.11.10 (להלן "הבקשה" ו"פסק הדין" לפי העניין). עסקינן בתביעה בסדר דין מקוצר על סך נומינלי של 311,188.63 ₪ שהוגשה כנגד הנתבעת, כנגד מי שהיה בעלה (נתבע 2) וכנגד תאגיד (נתבעת 1), לחובו ערבו הנתבעת ונתבע 2. התובענה כנגד הנתבעים התייחסה לשני חשבונות עו"ש שונים. האחד, חשבון התאגיד, לו ערבו הנתבעת ובן זוגה דאז. השני, חשבון עו"ש משותף של הנתבעת ונתבע 2, ובגין יתרת חובה בחשבון זה נתבעה הנתבעת על סך נומינלי של 40,157.72 ₪ (להלן גם: "החשבון הפרטי").

2.לטענת הנתבעת, נודע לה בפועל על אודות פסק הדין בחודש יוני 2011 עת ננקטו נגדה הליכי הוצאה לפועל, שעה שכתב התביעה נשלח לכתובת נתבעת 1 ובשים לב לכך שהיא ובן זוגה נפרדו עוד בשנת 2008. משהובהר על ידי התובע שעוד ביום 27.3.11 שלח בא כוחה הקודם מכתב לתובע ובו התייחס במישרין לפסק הדין נשוא הבקשה, נטען על ידי הנתבעת בתשובתה, כי הלכה למעשה עקב הליכים משפטיים רבים אחרים שבהם היא מעורבת ובהם ייצג אותה בא כוחה האחר, ככל הנראה מסרה לו את האזהרה מבלי משים והוא טיפל בעניינה. עת הוגשה תשובת המבקשת לטובת התובע, צורפה לה גם בקשה להארכת מועד, לה השיב גם התובע.

לגופם של דברים, טוענת המבקשת, הן בבקשה והן בתצהירה, לעניין הערבות שנתנה לחובו של התאגיד, נתבע מספר 1. עיקר טענותיה של המבקשת קשורות עם נסיבות עשיית ערבותה, לרבות לעניין ההסברים שלפי הנטען לא ניתנו לה על ידי התובע בכל הקשור עם תכליות הערבות הספציפית שנתנה. עוד טוענת המבקשת טענות כנגד חובות גילוי שהיו על התובע בשים לב לערבות זו, שהשליכו גם על מודעותה לפעולות שבוצעו בפועל על ידי בן זוגה בעבר ונתבעת 1 בחשבון לו ערבה, ולנזקיה הנטענים עקב כך.

3.התובע ביכר להתייחס בתגובותיו בכתב בעיקר לטענות הנתבעת באשר לנסיבות הגשת הבקשה לביטול פסק דין באיחור, כמו גם לנסיבות שבהן ניתן פסק דין לגופו. אולם לא ניתן בתגובות אלה כל מענה של ממש לטענות הנתבעת באשר לסיכויי הגנתה, עת נטען לשמירת זכות להגיב לטענות אלה, משל הדיון בבקשה כגון דא מתנהל לשיעורין. מכל מקום, נקבע מועד לדיון על מנת שהצדדים ימצו את כלל טענותיהם ובשים לב לעמדתו של התובע.

4.במעמד הדיון שנקבע להיום נחקרה המבקשת בקצרה, לבקשת התובע. בסיכומיו התייחס התובע לטענות המבקשת לעניין ערבותה. נטען, כי טיעוני המבקשת לעניין נסיבות יצירת הערבות (אותן הציב התובע בין כתלי טענת האפסות), הינם קלושים. הטענה השניה שבאה מפי התובע נוגעת לכך שלשיטתו, הנתבעת הייתה בעלת עניין בתאגיד ולפיכך ממילא חובותיו כלפיה בהתאם לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967, מצומצמות. מכל מקום, ולכל הפחות, טוען התובע, כי אין לנתבעת כל הגנה כנגד חובה בחשבון העו"ש האישי שלה ולפיכך שעה שזה איננו שנוי במחלוקת, גם אם יבוטל פסק הדין יש מקום ליתן פסק דין חלקי באשר לחיוב זה.

באשר לנסיבות מתן פסק הדין על פי צד אחד והשיהוי בהגשת הבקשה, טען התובע בהרחבה ולשיטתו אין מקום, לא להאריך את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין ולא לבטל את פסק הדין משיקול דעתו של בית המשפט במיוחד נוכח סיכויי ההגנה הקלושים.

5.דומני כי גם המבקשת מבינה, שבמיוחד נוכח העובדה שבא כוח מטעמה הבהיר את מודעותה, לכל הפחות בכוח, לפסק הדין, זאת עוד בחודש מרס 2011, עומדת בפניה משוכה שעליה לחצות בדמות הארכת המועד להגשת הבקשה. שכן לא יכול להיות ספק שעת הוגשה הבקשה, חלפו לכל הפחות מספר חודשים למן המועד האחרון שבו יכולה הייתה להגיש בקשה לביטול פסק דין על פי הוראות תקנה 214 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ועד אשר זו הוגשה לבסוף, בחודש יולי 2011 (להלן: "התקנות"). שעה שעסקינן במועד שנקבע בחיקוק הארכת המועד תלויה במתן טעם מיוחד לשם כך, הנבחן לפי נסיבות המקרה. נסיבות אלה מביאות בחשבון, בין היתר, את מידת הסתמכות הצד שכנגד על פסק הדין, את משך האיחור וכיוצ"ב.

גם אם חשיבות העניין איננה יכולה לשמש כטעם עצמאי להארכת מועד, הרי שבמיוחד בהתחשב בכך שבפסיקת בתי המשפט, במיוחד שעה שעסקינן בערכאה הדיונית, באה לידי ביטוי המגמה לרכך את ההלכה הנוקשה (לה כיוון התובע בסיכומיו), בסוגיית הארכת המועד גם מחמת טעות, כמו גם המגמה להעדיף את בירור התובענה ועשיית משפט צדק לגופה חלף שמירת הכללים הדיוניים בדווקנות יתרה [לעניין מגמת הריכוך, השוו למשל: בש"א (מחוזי י-ם) 3036/03 פריפר טבעי בע"מ נ' שניאור (11.2.04; פורסם במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם; באשר למגמה להעדפת עשיית צדק, השוו: רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי פ"ד נ"ה (5) 43, והאסמכתאות שם].

בנסיבות אלה אין מקום לדחות את הבקשה להארכת מועד אך בשל התנהלות המבקשת, אשר דומני שלא ניתן לראות בה משום זלזול בבית המשפט, גם אם מדובר ברשלנות של ממש. שכן אין עסקינן באיחור בן שנים רבות ואף לא שמעתי מפי בא-כוח התובע שנפגם אינטרס ההסתמכות שלו על סופיות ההליכים (למשל, בדמות ניהול אפקטיבי של הליכי אכיפת החיוב הפסוק באופן שיקשה על השבת המצב לקדמותו וגרימת נזקים של ממש לתובע בגין כך) , במידה כזו אשר יש למנוע מהמבקשת את בירור עניינה.

6.בשולי הדברים יצוין, כי לא מצאתי נפקות של ממש להחלטה שעליה ביקש התובע להסתמך בסיכומיו בהתחשב בנסיבות שבפני [בש"א 2138/02 אלחמד נ' פארוק (26.8.02; פורסם במאגרים המשפטיים]. בניגוד למקרה שלפני, בהחלטה הנ"ל עסקינן היה באיחור בין 20 חודשים מאז המצאת פסק הדין, איחור שגם השליך על אינטרס התובע; באותו מקרה התייחס בית המשפט לטעות של בא-כוח כטעם מיוחד, אולם במקרה שלפנינו לא טענה המבקשת בתשובתה לטעות של בא כוחה אלא ובעיקר, כך נראה, לטעות שלה עצמה, עת לא הייתה מודעת די הצורך, לשיטתה, לקיומם של ההליכים הספציפיים בענייננו, במובחן מהליכים אחרים שמנוהלים נגדה; ממילא, ההחלטה הנ"ל ניתנה עוד קודם למתן הפסיקה שנזכרה לעיל ואשר הדגישה את הריכוך בהלכות הנוקשות שנהגו קודם לכן. גם החלטתו של חברי, כב' הרשם, כתוארו אז נ' פלקס בת"ט (י-ם) 1730-10 י.מ. אספקת אבן נ' לילך, שנזכרה בטיעוני התובע בכתב, מובילה דווקא למסקנה שיש לאזן את מחדלי המבקשת ואת אינטרס ההסתמכות המצומצם של התובע אל מול זכות המבקשת שעניינה יבורר לגופו, ואיננה מובילה למסקנה לה בעיקר כיוון בא-כוח התובע, קרי דחייה גורפת של הבקשה.

7.בנסיבות אלה, ומשחצתה המבקשת את משוכת הארכת המועד, הרי מצויים אנו במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט, בבואו לבטל פסק דין. שיקולים אלה יכללו את הטעם למחדל הדיוני ולצידם, וחשוב מכך, את סיכויי ההגנה. כאמור לעיל, נימוקי המבקשת (במיוחד שעה שהיא לא נחקרה בהרחבה על אודות נימוקים אלה בתצהירה), מלמדים על רשלנות חמורה אולם אין בהם, לשיטתי, כדי ללמד על זלזול בבית המשפט, במיוחד שעה שלא חלפו שנים ארוכות מאז ניתן פסק הדין. ניתן לאזן בין מחדלי המבקשת ובין אינטרס ההסתמכות המצומצם, בנסיבות העניין, של התובע, על דרך של פסיקת הוצאות.

8.באשר לסיכויי ההגנה של הנתבעת כפי שפורטו בתצהירה, בכל הקשור עם ערבותה לחובות נתבעת 1, לא שוכנעתי כי סיכויים אלה קלושים עד כדי שיובילו כבר בשלב זה ובטרם שמיעת ראיות למניעת האפשרות שאלה תישמענה ותבוררנה. גם אם אלך לשיטת התובע ואציב את טיעוני המבקשת בין כתלי טענת האפסות (ולא, למשל, בין כתלי טיעונים משפטיים אחרים שניתן לשייך להם את העובדות הנטענות), עדיין מדובר בגרסה אשר ככל שתוכח יכולה לשמש כהגנה אפשרית מפני התביעה. זאת, לכל הפחות באשר לנסיבות כריתת הסכם הערבות ולטענות הנתבעת לעניין זה כפי שפורטו בתצהירה. גם אם לכאורה מתברר מכתב הערבות שעסקינן בערבה שאיננה ערבה יחידה כמשמעות המונח בחוק הערבות התשכ"ז – 1967, עדיין אין בכך כדי לבטל על אתר את טענות הנתבעת בתצהירה לעניין עצם כריתת הערבות, וממילא טענות הנתבעת בהקשר לחובות התובע לאחר כריתת הערבות אינן מתייחסות אך ורק להוראות חוק זה, כי אם גם לחובות נטענות מכוח דין אחר, שלא קיבל מענה די צרכו בטיעוני התובע.

מנגד, וכטענת התובע, אכן לא מצאתי בטיעוני הנתבעת כל הגנה מפני החוב הנטען בחשבון הפרטי (ודומה שהמבקשת אף מודה בחוב זה, כעולה למשל מתשובתה מיום 4.9.11).

9.ככל שבית המשפט מורה על ביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד מבהירה תקנה 214 (ב) לתקנות, כי רשאי בית המשפט ליתן רשות להתגונן בתנאים שיראו לו (הרציונל לכך - והחסכון בזמנם של הצדדים כמו גם בזמן השיפוטי - ברור, שכן ספק אם יש תועלת בניהול דיון כפול גם בשאלת הרשות להתגונן, שעה שממילא בבקשה לביטול פסק דין, ככל שעסקינן בביטול מחמת שיקול דעת בית המשפט, ממילא נדרש בית המשפט לסיכויי ההגנה). מנגד מבהירה תקנה 208 לתקנות, כי התובע זכאי לקבל פסק דין לטובתו על סכום שאיננו שנוי במחלוקת ככל שהגנת הנתבע חלה רק על חלק מן התביעה. הוראות אלה מוסיפות נדבך לאופן שבו יש ליישם את האיזון שבין זכות הגישה לערכאות של הנתבעת ובין מחדליה הדיוניים ואינטרס התובע. כלל האמור לעיל מוביל למסקנה שאת האיזון הראוי בין האינטרסים והזכויות השונים יש לבצע באופן הבא:

א.הבקשה להארכת מועד והבקשה לביטול פסק דין תתקבלנה ככל שהנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך כולל של 8,000 ₪, אשר ייפרעו תוך 30 יום ממועד המצאת החלטתי זו לידי הנתבעת. היה וסכום זה לא ייפרע במועד, יוותר פסק הדין על כנו.

ב.ככל שהסכום שעל אודותיו הוריתי לעיל ייפרע במועד, יבוטל פסק הדין ותינתן לנתבעת רשות להתגונן על יסוד תצהירה מפני התביעה כנגד החשבון הראשון (חשבון מס' 87610). מנגד, התובע יהא זכאי לקבל פסק דין חלקי על הסכום שאינו שנוי במחלוקת באשר לחשבון העו"ש האישי שלה (מס' 56979).

תואיל המזכירות להמציא החלטתי זו לצדדים.

לעיוני ביום 1.2.11.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ