בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' דנקן אינט בע"מ ואח'

החלטה

1)הנתבעת מס' 1 (להלן החברה) פתחה חשבון בסניף התובע במבשרת ציון.

2)ביום 12/11/07 נטלה החברה הלוואה ע"ס של 60,000 ₪. לטענת התובע בכתב התביעה לא עמדה החברה בתנאי ההלוואה ולפיכך נותרה בחשבונה יתרת חוב בלתי מסולקת ע"ס של 62,349 ₪ נכון ליום 30/6/09.

3)הנתבע מס' 2 (להלן אליהו) אשר נטען כי הוא היה בכל המועדים הרלבנטיים בעל עניין בחברה וחתם על כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום למילוי מלוא התחייבויותיה של החברה כלפי התובע.

4)לנתבעים נשלחו מכתב דרישה לכיסוי יתרת החוב ומשלא נענו לדרישת התובע הוגשה התביעה ביום 22/9/09.

לכתב התביעה צירף התובע את המסמכים הבאים: טופס תנאי החשבון, בקשת החברה לקבלת ההלוואה הנ"ל מיום 12/11/07, דף פירוט בגין החוב, כתב הערבות, אישור בדבר שיעורי הריבית וכן מכתבי הדרישה לנתבעים.

5)הנתבעים הגישו בקשה לרשות להגן הנתמכת בתצהירו של הנתבע מס' 2.

בתצהירו מועלות הטענות הבאות:

ראשית – כנגד הנתבעים הוגשו תביעות על ידי בנקים אחרים בהליך של סדר דין מקוצר ונתנה להם רשות להגן וזאת בין היתר לאחר שנקבע כי הגנת הנתבעים בהליכים האחרים מעוררת מחלוקת שיש לבררה בהליך רגיל.

שנית – בחשבון נשוא כתב תביעה זה פעלו הנתבעים בפעילות של נכיון צ'קים בלבד והמדובר בצ'קים של קבוצת חברות של חפציבה.

שלישית – במסגרת החשבון העמיד התובע לרשות הנתבעת מס' 1 מסגרת אשראי בסך של 300,000 ₪, כחלק מהבטחונות לאשראי זה הופקד פקדון כספי בסך של 75,000 ₪ .להבטחת יתר מסגרת האשראי הופקדו צ'קים של קבוצת חפציבה.

כמו כן חתם הנתבע מס' 2 על כתב ערבות למילוי התחייבות הנתבעת מס' 1 כלפי התובע.

הצ'קים של קבוצת חפציבה נפרעו כסדרם עד לקריסת של חפציבה בקיץ 2007.

רביעית – התובע היה מודע לבטחונות של הצ'קים של קבוצת חפציבה וכי כאשר מצבה של קבוצת חפציבה החל להדרדר הוא מנע מהם מידע זה ובכך הפר את חובת האמון הבנקאי כלפיהם. יתרה מכך על התובע היה להזהירם ביחס לאיכות הלקויה של הבטחונות בצורת הצ'קים של קבוצת חפציבה.

חמישית – דרך התנהלותו של התובע כמפורט לעיל גרם להם נזקים אותם הם מתכוונים לתבוע.

6)על פי הנאמר בכתב התביעה החוב הנתבע נוגע מהלוואה בסך של 60,000 ₪ שנלקחה על ידי הנתבעת מס' 1 ביום 12/11/07 כאשר מטרת ההלוואה על פי תנאי ההלוואה היה כיסוי חלק מיתרת החוב שהיה קיים בחשבון עובר לנטילת ההלוואה. עפ"י תנאי הסכם ההלוואה היתה אמורה הנתבעת לפרוע את ההלוואה בשישים תשלומים החל מיום נטילת ההלוואה.

משנטלה הנתבעת מס' 1 את ההלוואה לכיסוי חלק מהחוב שנותר בחשבון במועד זה מעידה על עצם הודאת הנתבעת מס' 1 בחוב שהיה קיים בחשבון עובר לנטילת ההלוואה.

מעדותו של הנתבע מס' 2 עולה כי דו"ח המנהל המיוחד שמונה לקבוצת חפציבה מיום 21/10/07 הדליקה אצלו נורה אדומה, אם כך ולאור האמור בדו"ח אין בפי הנתבעים כל הסבר סביר מדוע לאור טענתו כי התובע ידע עובר לחודש אוגוסט 2007 דהיינו כארבעה חודשים לפני פרסום הדו"ח וכי העלים מידע זה מהם נטל את ההלוואה אשר נועדה לכסות חלק מהחוב בחשבון. לא זו אף זו ההלוואה נפרעה בחלקה במהלך השנים 2007-8.

מתוך חקירתו הנגדית של הנתבע מס' 2 ומהחומר שבתיק עולה כי רק צ'ק אחד של קבוצת חפציבה חזר בהעדר כיסוי מספיק וזאת בחודש אוגוסט 2007כאשר במועד הפקדתו בחודש אפריל טרם החלה התמוטטות קבוצת חפציבה. יתרה מכך דו"ח המנהל המיוחד אינו מייחס לתובע ידיעה ברורה וחד משמעית אודות מצבה של קבוצת חפציבה בתקופה הרלבנטית.

על פי תנאי הסכם ההלוואה הבטחון להחזרה היתה ערבותו של הנתבע מס' 2. עובר לנטילת ההלוואה לא פנו הנתבעים לתובע בכל טענה הקשורה להתנהלותו ולמחדליו ככל שהיו, דווקא העלאת טענת ההגנה רק לאחר שהתובע נאלץ להגיש את התביעה בגין אי פרעון ההלוואה יש בה להעיד על חוסר תום לב בהעלאת טענות אלה וזאת מלבד העובדה כי התצהיר התומך בבקשה אינו מגלה כל גירסת הגנה כנגד תביעה ספציפית ופשוטה לפרעון הלוואה שלא סולקה במלואה.