אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ ואח'

בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 10/06/2012 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ירושלים
10166-05
06/06/2012
בפני השופט:
רנר שירלי

- נגד -
התובע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ ע"י ב"כ עו"ד מוטי גנץ
הנתבע:
1. ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ
2. שמואל אור (אדרי)
3. אש

פסק-דין

נתבעים (תובעים שכנגד) 1 . ברקת אדרי בנין והשקעות בע"מ 2 . שמואל אור (אדרי) ע"י ב"כ עו"ד דורון צברי 3 . אש ר אדרי (ניתן פסק דין)

פסק דין

כתבי הטענות

1. פי כתב התביעה הנתבעת 1 קיבלה אשראי בסניף התובע במבשרת. הנתבעת 1 לא פרעה את יתרות החובה בחשבון שעומדות נכון ליום 10.10.05 על סך 535,702 ₪. הנתבעים 3-2 חתמו על כתבי ערבות מתמדת לאבטחת כל חוב של הנתבעת 1. בכתב התביעה מתבקש חיובם של הנתבעים בסכום התביעה, 535,702 ₪ כולל ריבית עד ליום 2.10.05 בצרוף ריבית פיגורים החל מיום זה.

ביום 23.4.09 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה בין התובע לנתבע 3.

על פי כתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים 2-1 העניק התובע לנתבעת 1, שהינה חברה קבלנית מבצעת עבור חברות גדולות, מסגרת אשראי (אובליגו) בסך 2,000,000 ₪ וזאת כנגד בטוחות כספיות בסך 1,330,000 ₪ בנוסף לשעבוד החוזה עם חברת י. דמרי עימה התקשרה הנתבעת 1 בהסכם לביצוע עבודות בנייה. על אף שבמציאות עמדה הנתבעת 1 על אובליגו נמוך מהמוסכם כשהביטחונות גבוהים מהמוסכם, החזיר התובע לנתבעת 1 שיקים. כששמעה חברת י. דמרי על החזרת השיקים, נתנה הוראה לבטל את השיקים שהיא עצמה נתנה לחברה, הודיעה לה על הפסקת ההתקשרות והוציאה את החברה מעבודתה בשטח. בעקבות זאת התמוטטה הנתבעת 1. לטענת הנתבעים החזרת השיקים והעמדת יתרת החובה בחשבון לפרעון מיידי תוך דרישה מהערבים לסילוק החוב, נגועה בחוסר תום לב לאור ההסכמות שהתגבשו לאחר פתיחת החשבון. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע היתנה את הגדלת האובליגו של הנתבעת ברכישת קרנות נאמנות של הבנק ובהפקדת אחוז מסויים לפק"מ ומדובר בהתניית שירות בשירות אסורה אשר את הנזק שנגרם בעקבותיה יש לקזז מסכום התביעה. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי התובע חייב את הנתבעת בריביות ועמלות ואף בריבית פגורים. כל זאת, בהסתמך על סעיפים בהסכם המתירים לו לעשות זאת. עם זאת, הפסיקה היא כי ההוראות האמורות הן בגדר תנאים מקפחים בחוזים אחידים וממילא נשמט הבסיס לגביית הסכומים האמורים. אשר לאחריות הנתבע 2 כערב, זו ניתנה ביוני 2004 לאחר שהבנק אישר לחברה אובליגו של 2 מליון₪ שהיה אמור להספיק למימון העבודה עבור חברת י. דמרי ולאחר שהנתבעת 1 היתה בעיצומה של העבודה עבור אותה חברה, פרוייקט שהיה אמור להכניס כסף רב לחברה. חתימת הנתבע 2 על כתב הערבות היתה בהסתמך על התחייבות הבנק להעמיד את האשראי שהוסכם עליו והפרת הבנק את התחייבותו השמיטה את הבסיס מתחת להסכמת הנתבע 2 לערוב להתחייבויות החברה. לנוכח הטעיית התובע את הנתבע 2 בעניין זה, עומדת לנתבע 2 עילת ביטול ככל הנוגע לערבותו בגין טעות/הטעייה ובית המשפט מתבקש לקבוע בהתאם.

2. בכתב התביעה שכנגד חוזרים התובעים שכנגד על העובדות שבכתב ההגנה וטוענים כי החזרת השיקים בעוד החשבון מתנהל במסגרת המוסכמת ו/או בביטול מסגרת האשראי בלא שחל כל שנוי מהותי לרעה בכושר הפרעון של החברה, פעל הבנק בניגוד לכל דין. עוד חוזרים התובעים שכנגד על טענותיהם ככל הנוגע להתניית שרות בשרות וחיובי עמלות וריבית על פי תנאים מקפחים בחוזים אחידים. התובעים שכנגד מוסיפים וטוענים כי לנוכח קביעת הממונה על ההגבלים העסקיים מיום 26.4.09 בדבר אי חוקיות חיובי העמלות בשל הסדר כובל, חיובי העמלות מהווים גם הפרה יסודית של ההסכם עם הלקוח ומזכה אותו לבטלן. חיובי עמלות אלו, לנוכח קביעת הממונה, גם מהווים עוולה של הפר חובה חקוקה. לטענת התובעים שכנגד גרם הנתבע שכנגד במעשיו לנזקים אדירים שעניינם איבוד הפרוייקט עם דמרי שהיה כרוך הן בהפסד תקבולים עבור עבודות שכבר ביצעה התובעת שכנגד והן הפסד רווח על יתרת הפרוייקט; קריסת החברה שגרמה לנזק בגובה שווי החברה נכון לאותה עת; פגיעה בשמו הטוב של התובע שכנגד כמו גם במוניטין המקצועי והמסחרי שלו; נזק בגין התניית שרות בשרות; בגין חיובי ריבית ועמלות פסולים; נזק שעניינו שני שקים שבוטלו על ידי דמרי לאחר מסירתם לתובע שכנגד וחילוט ערבות בנקאית שמסר התובע שכנגד לבנק. לטענת התובעים שכנגד הפר הנתבע שכנגד הסכמים עימם, את חובת הזהירות והאמון שחב כלפיהם כמו גם את חובת תום הלב. התובעים שכנגד גם התקשרו עם הנתבע שכנגד עקב טעויות שהינן תוצאה של הטעיות שהטעה אותם הבנק. בתביעה שכנגד מתבקש חיובו של הנתבע שכנגד בגין הנזקים בסך של 2,400,000₪ וכן להורות על בטלות תכניות החיסכון, הפקדונות ותיק ניירות הערך שנרכשו ו/או המשיכו כתוצאה מהתניית שרות בשרות או כתוצאה מחוסר תום לב של הבנק וצרוף הסכומים המדוברים לחשבון העיסקי בערכים מתאימים תוך חישוב יתרת החשבון בהתאם.

ב"כ הצדדים הגיעו להסדר דיוני "ולפיו הנתבע שכנגד לא יגיש כתב הגנה ויראו את כל טענות התביעה שכנגד כמוכחשות על ידו" (ר' פרוטוקול מיום 21.1.10).

3. מטעם הנתבעים והתובעים שכנגד הוגש תצהירו של התובע שכנגד וכן חוות דעת של פרופ' יאיר זימון. מטעם התובע והנתבע שכנגד הוגשו תצהיריהם של שלמה בלונד ושמואל שמיר שהיו מנהלי הסניף בתקופה הרלוונטית. כל המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה.

4. לטענת ב"כ התובע והנתבע שכנגד בסיכומיו בתצהיר הנתבע לראשונה הועלו טענות כנגד שעור החוב הנתבע בתביעה, העמלות והריביות והתובע הודיע על התנגדותו להרחבת חזית בהקשר זה. למען הזהירות גם הוגש תצהיר משלים אשר ניתן להסתפק בו בנסיבות העניין להוכחת החוב כעולה מפסיקה אליה מפנה ב"כ התובע. הנתבע קיבל מאת התובע את כל המסמכים הרלוונטיים לשעור החוב, ועל אף שיכול היה, לא המציא כל חוות דעת הקשורה לשעור החוב ולאופן ניהול החשבון. אשר על כן לנתבע אין כל הגנה כנגד החוב. אשר לטענת הקיזוז שהפכה גם לתביעה שכנגד, לטענת ב"כ התובע על הנתבע/תובע שכנגד להוכיח תחילה כי אכן נגרם לו נזק ומה שיעורו. ואולם, הנתבע/תובע שכנגד לא תמך את טענתו בדבר הנזק שנגרם לו בכל מסמך על אף שמסמכים לעניין זה אמורים להיות ברשותו וכלל לא הוכיח את הנזק לו הוא טוען. לטענת ב"כ התובע גם את טענתו בדבר אחריות התובע לקריסת החברה לא הוכיח הנתבע. הוא הדין ככל הנוגע לטענה בדבר התניית שרות בשירות.

לטענת ב"כ הנתבעים והתובעים שכנגד בסיכומיו כל יתרת החוב נשוא התביעה נוצרה כתוצאה מהתנהלות הבנק. לטענתו כבר בכתב ההגנה כפרו הנתבעים באמצעות שורת טענות בגובה החוב והמשיכו בכך לאורך כל הדרך, ועל הבנק הנטל להוכיח את כל רכיבי תביעתו. הבנק גם לא המציא מסמכים מהותיים. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי לא די בתצהיר המשלים שהוגש מטעם הבנק להוכחת החוב שכן המצהיר כלל לא יכול היה להעיד, כעולה מעדותו, על התקיימות התנאים הנדרשים על פי פקודת הראיות להגשת רשומה מוסדית. אשר על כן לא הוכיח הבנק את החוב ופסק הדין אליו מפנה ב"כ התובע בהקשר זה אינו דומה למקרה שבפנינו. עוד טוען ב"כ הנתבעים כי הוכח קיומו של האשראי שהוענק על ידי הבנק לנתבעים כנגד שעבוד החוזה וזאת עד להשלמת הפרוייקט.

בסיום סכומי בא כוחו ביקש הנתבע להוסיף כי גובה האשראי שנקבע, נקבע כך על פי בקשתו וכי האובליגו בסך 1.9 מליון₪ אושר לכל תקופת הפרוייקט. עוד ביקש הנתבע להדגיש כי כעולה מהתנהלות הבנק במהלך התקופה אף הבנק לא ראה את מסגרת האשראי כעיקר אלא דווקא את מסגרת האובליגו.

דיון

התביעה

5. התביעה הוגשה כאמור על סך 535,702 ₪. לטענת התובע לא הכחישו הנתבעים בכתב ההגנה את שעור החוב ועל כן כל טענותיהם בהקשר זה, שהועלו לראשונה במסגרת התצהירים, הן בגדר הרחבת חזית. לטענת הנתבעים הם חלקו כבר במסגרת בקשת הרשות להגן על שעור החוב.

6. בקשת הרשות להגן, נתקבלה ביום 10.12.06 לנוכח אי התייצבות מטעם התובע ומהווה את כתב ההגנה מטעם הנתבעים.

אכן עיקר טענותיהם של הנתבעים במסגרת בקשת הרשות להגן הן כי התובע פעל בניגוד להסכמות בין הצדדים ככל הנוגע למסגרות אשראי ועל כן לא היה מקום להחזיר את השקים שהוחזרו ולהעמיד את יתרת החובה בחשבון לפרעון מיידי. אין בקשת הרשות להגן כוללת, בהסתייגות אחת שתפורט להלן, הכחשה של שעור החוב. כך סעיפים 17-13 לבקשת הרשות להגן המצויים תחת ראש הפרק "טענות נגד החוב הנטען" אינם כוללים הכחשה של שעור החוב מעבר לטענה כי הבנק התובע הפר הסכמות עם הנתבעת 1. גם בפרק שכותרתו "טענות 'החייב העיקרי' החברה (העומדות גם לערב)" לא הוכחש שעור החוב, להבדיל מזכותה של התובעת לדרוש את פרעונו במועד בו דרשה אותו. כך בסעיף 73 לבקשת הרשות להגן נטען כי "הבנק החזיר שיקים של החברה בזמן שהחברה פעלה במסגרת האשראי שסוכמה עם הבנק". כך בסעיף 74 נטען כי "הבנק העמיד את כל יתרת החובה בחשבון לפרעון מיידי ודרש מהערבים סילוק החוב חרף העובדה שהחשבון התנהל במסגרת המוסכמת". לבסוף בסעיף 77 נאמר: "החזרת השקים והעמדת יתרת חובה לפרעון מיידי בניגוד למוסכם בין הצדדים, ובהסתמך על פיסקה בטופס פתיחת חשבון המקנה לבנק זכות לפעול כך, אינה יכולה להיחשב כמעשה שנעשה בתום לב". קרי, הנתבעים חולקים על זכות הבנק לדרוש את פירעון החוב, להבדיל משעורו.

המקום היחיד בו קיימת הכחשה, לפחות של חלק משעור החוב, מצוי בפרק שכותרתו "חיוב בעמלות וריביות ללא הסכמה" (סעיפים 121-96 לבקשת הרשות להגן). לטענת הנתבעים ההוראות בהסכם מכוחן נתבעו עמלות וריביות הן סעיפים מקפחים בחוזים אחידים (סעיף 96). אמנם בעיקר מתייחסים הנתבעים בראש פרק זה לריבית הפגורים הנתבעת עבור התקופה שלאחר התגבש החוב, אך קיימות אמירות כלליות בראש פרק זה שעניינן הכחשת זכותו של התובע להעלות עמלות במהלך תקופת החשבון ולדרוש ריבית במהלך תקופת החשבון (ר' סעיפים 96, 101, 104).

7. על פי ההסכמה הדיונית בין הצדדים, בלא שזו תהווה הודאה בשאלת הנטלים, הוגשו תצהירי הנתבעים/התובעים שכנגד ראשונים. בסעיף 3 לתצהיר הנתבע נאמר כי "מנגד, אנו הגשנו נגד הבנק כתב הגנה, לרבות תביעה שכנגד בסכום של 2,400,000 ₪ בהם כפרנו בדרישת החוב של הבנק, ובנוסף תבענו שיפצה אותנו על נזקי עתק שגרם לנו בהפרותיו, כמפורט להלן". בסעיף 84 לתצהיר נאמר כי 'כמו כן ומייעוץ שקבלתי נמסר לי כי הבנק חייב אותי ואת החברה בריביות ועמלות שנקבעו לפי שקול דעתו הבלעדי, ואף שונו מעת לעת לפי שקול דעתו הבלעדי. כן חייב אותי בריבית פגורים "לפי הנהוג בבנק"'. לאחר שהוגשו תצהירי הבנק שלא כללו התייחסות לשעור החוב הגיש התובע שכנגד תצהיר משלים אשר בו נאמר כי "...ומבקש להבהיר, ולו לשם הזהירות, כי אני עומד על אמיתות טענותי בתצהיר העדות הראשית שהגשתי בשם הנתבעים והתובעים שכנגד בתיק, ועל כפירתנו מכל וכל בתביעת הבנק כנגדנו על כל מרכיביה" (סעיף 5). בעקבות זאת ניתנה "הודעה על אי הסכמה להרחבת חזית" מטעם התובע ובה התנגדות בטענת הרחבת/שנוי חזית ככל הנוגע לסעיף 5 האמור כאשר עד לאותו שלב, כך לטענת ב"כ התובע, לא היו במחלוקת שעור החוב – הקרן ו/או הריבית.

בפתח ישיבת ההוכחות מיום 10.1.11 חזר ב"כ התובע על טענתו בדבר הרחבת חזית ובהתאם להחלטת בית המשפט, ובלא לוותר על טענותיו בהקשר זה (ר' עמ' 5, שורה 4) הגיש תצהיר משלים מטעם מנהל הסניף שלמה בלונד ככל הנוגע ליתרת החובה בחשבון על פי דף החשבון האחרון בחשבון מיום 11.10.05.

8. לנוכח המפורט לעיל, עד להגשת התצהיר המשלים מטעם הנתבע/תובע שכנגד לא הוכחש למעשה כי שעור החוב הנתבע משקף אכן את יתרת החובה בחשבון הנתבעת נכון למועד הגשת התביעה. זאת, להבדיל מטענות ככל הנוגע לזכות התובע להחזיר שיקים במועד שהוחזרו או להעמיד יתרת חובה בחשבון לפרעון מיידי. אכן נטען בכתב ההגנה כי לתובע לא עמדה זכות להעלות עמלות ולשנות ריביות במהלך תקופת ההסכם, גם אם זכות זו היתה נתונה לו על פי ההסכם. על טענה זו חזר גם הנתבע בתצהירו "על פי יעוץ משפטי שניתן לי". אין המדובר בטענה המעבירה אל התובע את הנטל להוכיח עמלות שנגבו, וריביות שנגבו. מדובר בטענה משפטית, בדבר קיפוח. קרי, כי ההוראות שמכוחן כך פעל התובע, לטענת הנתבעים, הן הוראות מקפחות בחוזים אחידים. הגם שמדובר בטענה משפטית, היא נסמכת על הגירסא העובדתית ולפיה שונו עמלות ונגבו ריביות חריגות על פי שקול דעתו של הבנק במהלך תקופת ההסכם. על אף שמסמכי הבנק הנוגעים לניהול החשבון הועברו לנתבעים, לא הונחה התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס הטענה העובדתית האמורה. יתר על כן. על אף שהנתבע הגיש חוות דעת מטעמו של פרופ' יאיר זימון ככל הנוגע לנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתנהלות התובע, לא ביקש מהמומחה כעולה מעדותו של האחרון, ליתן חוות דעת ככל הנוגע להתנהלות חשבון הבנק מבחינת ריביות, יחס השקעות/הלוואות וכדו' (ר' עמ' 21, שורות 10-8).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ