אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק דיסקונט לא התנה שירות בשירות

בנק דיסקונט לא התנה שירות בשירות

תאריך פרסום : 25/06/2006 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום בתל אביב-יפו
100521-98
20/06/2006
בפני השופט:
מאיר יפרח

- נגד -
התובע:
1. פרץ טובי
2. טוב גל בע"מ

עו"ד ר' דקל
עו"ד ז' צאלים
הנתבע:
בנק דיסקונט לישראל בע"מ
עו"ד ע' קריב
פסק-דין

מבוא

פלוני הוא לקוח של בנק. פעילותו העסקית (בתחום יבוא וסחר של מכוניות יוקרה גרמניות) מתנהלת שנים ארוכות בבנק. לשם קיום הפעילות השוטפת בעסקו נזקק פלוני, כאוויר לנשימה, לאשראי תמידי בנפח רב, אשר היקפו גדל עם השנים. כיוון שאין לפלוני בטחונות מספיקים, רוכש פלוני בתקופה הרלבנטית לתביעה (משנת 1987 ועד 1996) עשרות תכניות חסכון. התכניות משמשות בטחון לאובליגו של פלוני בבנק. במרבית הזמן בו התנהלו חשבונותיו של פלוני בבנק, נמצאו הם ביתרות חובה או חריגה מן המסגרת המאושרת. מנגד, ביטחונותיו נמצאו במצב של עודף מסוים.

במהלך השנים 1997- 1998, חלה הידרדרות בעסקיו של פלוני. פלוני עבר ממצב של עודף בטחונות למצב של חוב פתוח (עודף התחייבויות על בטחונות) גבוה. היחסים בין פלוני לבנק התערערו. פלוני מגיש תביעה כספית נגד הבנק. הוא טוען כי הבנק הפר את חובותיו כלפיו וכתוצאה מכך נגרם לו נזק.

טענתו העיקרית היא, כי ביוזמת הבנק ועל-פי דרישתו נפתחו בחשבונותיו תכניות חסכון רבות כתנאי למתן אשראי בחשבון וכתנאי להמשך מתן אשראי קיים, לו היה זקוק לצורך הפעלת עסקו. בעשותו כך, התנה הבנק שירות בשירות, בניגוד לאמור בסעיף 7 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן-"חוק הבנקאות"). תשובת הבנק נחרצת וברורה: הבנק לא כפה, לא לחץ או לא שידל את פלוני לרכוש תכניות חסכון או להמשיך בהחזקתן. פלוני עשה כן על-פי רצונו החופשי, מבחירתו שלו ובהתאם לשיקול דעתו העסקי, על מנת לבנות לו מערך בטחונות שישמש "רשת ביטחון" למקרה שיזקק באופן מיידי למשיכת כספים בכמות גדולה.

עם מי הדין? זו השאלה העיקרית הניצבת בפנינו בתביעה זו.

התביעה והצדדים לה

1.          1.          התובע מס' 1 (להלן-"התובע") הוא מנהל ובעל שליטה בתובעת מס' 2. התובעת מס' 2 הינה חברה פרטית בעירבון מוגבל (להלן -"החברה") אשר הוקמה ביום 10.7.90. הנתבע הינו תאגיד בנקאי (להלן- "הבנק").

2.          2.          במהלך שנות השמונים ניהל התובע עסקי רכב, בשם המסחרי "טוב גל מכוניות" (להלן-"טוב גל"). עסקיו כללו מסחר ברכב, יבוא אישי של רכבים וניהול סוכנות למכירת מכוניות ב.מ.וו.. עם התרחבות עסקיו (במהלך השנים 1992- 1993) העביר התובע לחברה את כל עסקי טוב גל. לצורך ניהול עסקיו, פתח התובע (בתחילת שנות השמונים של המאה הקודמת, תאריך מדויק אינו ידוע) חשבון בסניף יהודה המכבי של הבנק (להלן- "הסניף"). חשבון זה אשר מספרו 240990, היה על שם התובע ובהמשך נשא את השם המסחרי "טוב גל מכוניות" (להלן נכנה חשבון זה בשם-"החשבון הפרטי"). ביום 10.3.1991 נפתח לחברה חשבון נפרד בסניף שמספרו 424242 (להלן נכנה חשבון זה בשם- "חשבון החברה"). לאחר פתיחת חשבון החברה, הועברה, בהדרגה, הפעילות העסקית מן החשבון הפרטי לחשבון החברה. למעשה, עד סוף שנת 1996 המשיך התובע לפעול גם בחשבון הפרטי, אם כי הפעילות בחשבון זה הייתה מצומצמת. כפי שנראה בהמשך, חרף הבעלות השונה בשני החשבונות, התייחס הבנק, לצרכים מסוימים, לשני החשבונות כאל חשבון אחד. אף אנו ננהג כך. לנוחות הקורא נקרא לחשבון הפרטי ולחשבון החברה ביחד בשם- "החשבון".

3.          3.          בכתב התביעה המתוקן (מיום 10.10.1999) טענו התובעים, כי היחסים בינם לבין הבנק, בהיותם צרכני אשראי, היו יחסים של תלות מוחלטת. התובעים הניחו כי בינם לבין הבנק התקיימו יחסי נאמנות. התובעים לא העלו על דעתם להרהר אחר פעולות הבנק או לבדוק את חישוביו, מעבר להתאמות בנקים במסגרת הנהלת חשבונות במהלך העניינים הרגיל. יחד עם זאת, בשל התלות הטוטאלית שלהם בבנק והצורך שלהם באשראי, נאלצו התובעים לעתים להשלים עם פעולות שנדרשו לעשות, כגון פתיחת תכניות חסכון באשראי של הבנק, על אף שסברו כי אותן פעולות עלולות לגרום להם נזק.

4.          4.          במהלך שנת 1997, בעקבות כתבות שקרא התובע בעיתונות, החליטו התובעים לבדוק באופן מקצועי ויסודי את חישובי הבנק באמצעות מומחה.


בחוות דעת מומחה (הגב' חן ביטון מחברת שגיא חישובי ריבית ויעוץ כלכלי בע"מ; להלן- "המומחית" או "גב' ביטון") שצורפה לכתב התביעה המתוקן, נקבע, כי כתוצאה מפתיחת תכניות חסכון כתנאי להגדלת האשראי; בשל דרך חישובי הריבית היומית על ידי הבנק, שלא בהתאם למספר הימים המדויק בשנה; ובשים לב לכך שבתקופה מסוימת חייב הבנק את החשבון הפרטי בריבית שהייתה גבוהה מהריבית המקסימאלית שהייתה נהוגה אצלו באותה עת, נגרם לתובעים נזק בסכום של כ- 950,000 ש"ח, נכון ליום 1.10.1998. ייאמר כבר עתה, כי בחוות הדעת שהוגשה כראיה (השונה מחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה המתוקן, להלן-"חוות הדעת"), נקבע כי הנזק שנגרם לתובעים נכון ליום 13.10.1998 (מועד הגשת כתב התביעה המקורי) הינו בסכום של כ- 920,000 ש"ח. 

5.          5.          תביעת התובעים כנגד הבנק מתבססת על ארבע עילות מרכזיות: 

האחת , עילה נזיקית בדבר התניית מתן אשראי בפתיחת תכניות חסכון (להלן גם- "עילת ההתניה"). עילה זו מעוגנת בהוראת ס' 7 לחוק הבנקאות. לפי הנטען בכתב התביעה, כפה הבנק על התובעים ו/או הפעיל עליהם לחץ בלתי הוגן ו/או הניע אותם ו/או "המליץ להם באופן אקטיבי" לרכוש תכניות חסכון בכספים שנמשכו מיתרת חובה בחשבון (מאשראי הבנק) וזאת בטענה שתכניות חסכון אלו ישמשו, כביכול, בטחון למתן אשראי שניתן לתובעים וכתנאי למתן אשראי ו/או להמשך מתן אשראי על ידי הבנק.

השנייה , הפרת חובת הנאמנות של הבנק ביחס ללקוחותיו (להלן גם- "העילה החוזית").

השלישית , רשלנות במתן ייעוץ פיננסי, בהתאם לסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן בהתאמה- "עילת הרשלנות"; "הפקודה"). לפי הטענה, העמדת אשראי לתכניות חסכון, בנסיבות המתוארות לעיל, עולה כדי התרשלות של הבנק כלפי התובעים.

הרביעית , חישוב ריבית חובה לפי 360 יום בשנה, במקום לפי מספר הימים הנכון בכל שנה              (365/366), באופן הנוטה לרעת התובעים (להלן-"עילת הריבית היומית"). לפי הנטען בכתב התביעה, חישוב הריבית היומית בחשבון הפרטי נעשה עד ליום 31.3.91, ע"י חלוקת הריבית השנתית ב-360 יום במקום ב- 365 או 366 יום. אופן חישוב זה פסק ביום 1.4.91, על פי הוראות המפקח על הבנקים.

בסעיף 326 לסיכומיהם, העלו התובעים עילת תביעה נוספת והיא עילת השבה, בהתאם לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979. עילה זו לא נזכרה כלל וכלל בכתב התביעה. משכך, אין מקום לדון בה.

6.          6.          לצרכי אגרה וסמכות של בית המשפט, העמידו התובעים את סכום תביעתם על סך של 1,000,000 ש"ח, נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ