אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק אוצר החייל בע"מ נ' די.אי.ווי. פורסט ישראל בע"מ ואח'

בנק אוצר החייל בע"מ נ' די.אי.ווי. פורסט ישראל בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 17/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום תל אביב - יפו
3759-05-12
11/03/2013
בפני השופט:
עינת רביד

- נגד -
התובע:
שי שמעון גזית
הנתבע:
1. בנק אוצר החייל בע"מ
2. די.אי.ווי. פורסט ישראל בע"מ – בפירוק
3. זהר רהב - ניתן פסק דין

החלטה

זוהי תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע (להלן: "הבנק") כנגד הנתבעים על סך 437,798 ₪. הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") הנמצאת כיום בפירוק פתחה חשבון בסניף הבנק. החברה קיבלה מהבנק הלוואה על סך 500,000 ₪ מיום 14.2.2011 וחתמה על בקשה לקבלת הלוואה בש"ח בשיטת שפיצר, בה קיימת דחייה בתשלומי הקרן ("גרייס") והתחייבה להחזיר את הסכומים, אשר תהיה חייבת לתובעת לפי חשבונותיה מעת לעת המתבססים על תנאי התחייבותה וספרי הבנק, מדובר בהלוואה לעסקים קטנים בערבות מדינה (להלן: "הלוואה 1"). על פי כתב התביעה, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה לבנק את כל התשלומים שהתחייבה לשלם ונשארה חייבת לבנק סך של 451,030 ₪ ליום 15.4.2012.

בנוסף נפתח לחברה חשבון נוסף, אשר גם במסגרתו קיבלה הלוואה על סך 200,000 ₪ גם היא בשיטת שפיצר וכהלוואה לעסקים קטנים בערבות מדינה (להלן: "ההלוואה ה-2"). החברה לא עמדה בהתחייבויותיה ולא שילמה לתובעת את כל התשלומים שהתחייבה לשלם ונשארה חייבת לבנק סך של 173,897 ₪ ליום 15.4.2012. בחשבון היו קיימים פיקדונות בסך של 187,129 ₪ אשר הופחתו מיתרת החוב הכללי בתביעה.

הנתבע 2 (להלן: "גזית") והנתבע 3 (להלן" "רהב") היו שניהם ערבים כלפי הבנק בהתאם למסמכי כתב ערבות מתחדשת ללא הגבלה בסכום, לפירעון מלא של כל הסכומים שהחברה תהיה חייבת לבנק.

החברה נכנסה לפירוק וכנגד רהב ניתן פסק דין ואילו גזית הגיש בקשת רשות להגן. גזית בבקשת הרשות להתגונן טען כי החוב מקורו בהלוואות בערבות מדינה, משכך לטענתו, הבין וסבר בטרם חתימת כתב הערבות, כי במקום בו החייבת העיקרית, קרי החברה, לא תפרע את החוב, כי אז הבנק ימצה את אפשרויות הגבייה מהחייבת העיקרית. עוד הוא טוען, כי סבר ש"השותפה" הנוספת להלוואה - היא המדינה לא תקשה, אלא תסייע. לטענתו, לבנק עמדה נוקשה לפיה תנאי הערבות דורשים מהבנק למצות עד תום את פעולות הגבייה מהחייב העיקרי והערבים, בטרם פנייה לקרנות. לטענתו, פעולת הבנק בהזדרזותו להגיש ההליך תוך אי מיצוי אפשרויות הגבייה מהחברה היא פעולה בחוסר תום לב הממוטטת את בסיס הפנייה לערב.

עוד טוען גזית כי הבנק פעל באופן פסול כאשר כפה על החברה נטילת הלוואה נוספת, כתנאי להעמדת אשראי בהיקף של 500,000 ₪ ובכך עבר על האיסור של התניית שירות בשירות וגרם נזק לחברה. הוא מציין כי חיובי היתר בגין פעולה זו יכומתו לאחר קבלת המסמכים.

טענה נוספת היא כי צפויים להתקבל כספים מתיק הפירוק ולכן לא צריך היה הבנק להזדרז ולהגיש תביעה.

טענה נוספת היא כי מדובר בריבית חריגה כאשר הריבית חורגת מציפיות הצדדים בעת כריתת החוזה ולכן יש להפחית את הפיצוי המוסכם או לקבוע כי שיטת ההצמדה לריבית מקסימלית חריגה ו/או ריבית הסכמית חריגה תהיה לתקופה קצובה.

בדיון בבקשת הרשות להתגונן, המבקש נחקר על תצהירו ולאחר מכן הצדדים סיכמו בכתב.

דיון והכרעה

הטענה לביטול הערבות

גזית טוען כי החוב מקורו בהלוואות בערבות קרנות מדינה, לפיכך לאור טיבן של ההלוואות, "הבין וסבר", כדבריו, בטרם חתימה על כתב הערבות, כי מקום בו החייבת העיקרית לא פורעת את החוב, הבנק ימצה את אפשרויות הגבייה מהחברה, וכי השותפה הנוספת להלוואה, היא המדינה, לא תקשה אלא תסייע וכי ערבותה של המדינה לא תמומש אלא במקרה בו פועלים בעלי המניות בחוסר תום לב ומבצעים פעולות בלתי כשרות בחברה (עמ' 6 שורות 28-31 לפרוטוקול). לטענתו הבנק משווק את ההלוואות כאמור כהלוואות נוחות, אטרקטיביות, תוך הקלה משמעותית בביטחונות הניתנים, היות וקיימת ערבות של גופים שותפים. גזית גם צירף כנספח ה' לתצהירו את דרך השיווק של הלוואות מקרנות בערבות מדינה, כפי שהודפס מאתר האינטרנט של הבנק. כלומר, טענת גזית היא, כי ציפה שעה שחתם על כתב הערבות, כי היה והחברה לא תוכל לעמוד בהשבת ההלוואה ימוצו אפשרויות הגבייה מהחברה ותמומש ערבות המדינה. לטענתו אומד דעתו בטרם החתימה על הטפסים הסטנדרטיים והבנתו את טיב הערבות צריך להתברר ולהיות מוכרע במסגרת שמיעת ראיות ושמיעת גירסה של פקיד הבנק אשר החתים אותו.

לטענתו, לא מדובר בטענה "קלאסית" של טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב, אלא בכוונה ובאומד דעת בטרם החתימה על המסמך. לטענתו, הבנק הפר כלפיו חובות מפורשות של גילוי וחשיפת מלוא הפרטים. לעניין זה טוען הבנק כי בכל תצהירו של גזית לא נמצאה טענה כי גזית סבר שהבנק יממש את ערבות המדינה. לעניין זה מפנה גזית לסעיפים 22-24 לתצהירו. עוד טוען הבנק כי לא נמצאה בתצהיר טענה מפורשת לפיה נציג הבנק הסביר לו כי הבנק ימצה את אפשרויות הגבייה מהחברה טרם פנייה לערב או כי היא ערבה של ממש.

לעניין זה צודק הבנק בטענתו כי לא ניתן בתצהיר כל פירוט אשר לפיו בטרם החתימה הוצג לגזית מצג שווא, כפי שהוא טוען לו. בתצהיר אין כל פירוט לגבי אמירות של פקיד בבנק, שם של פקיד הבנק, המועד שבו נעשה מצג שווא הנטען וכן הדברים, שנאמרו לגזית, אשר מהם ניתן להסיק כי אכן הוצג לו מצג שווא המצדיק את ציפיתו כי הבנק ימצה את פעולות הגבייה מהחברה בטרם יפעל מול הערבים הנוספים. לטעמי, העדר טענה ברורה למצג שווא בתצהיר הופך את הגנה להגנת בדים, משום שציפייה גרידא אינה יכולה לשנות חוזה חתום בכתב והיא מהווה לכל היותר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב.

לעניין זה יש לציין, כי במסמכים במ/4, ובמ/5 עליהם חתם המבקש הוא ציין "הריני מאשר כי ידוע לי שערבותה של הקרן הינה בבחינת ערבות שיורית במובן זה שלא ניתן לממשה אלא לאחר שמוצו הליכי גבייה מהלווה ומערביו. לפיכך אין בערבותה להגדיל את מספר הערבים וכדי להפחית מחלקם היחסי בחוב". מכאן שהדברים עליהם חתם גזית כערב הם ברורים חד משמעיים ואף צורפו בנספח נפרד ולא נכתבו כחלק מסעיפי ההסכם וזאת לצורך הדגשה והבהרה. גזית אף אישר בדיון בבית המשפט, כי הוא קורא מסמכים לפני שהוא חותם (עמ' 4 שורות 22-23) ובמיוחד כאשר מדובר במסמך ספציפי ונפרד ולא חלק מסעיפי החוזה ולכן ידע כי ערבות המדינה היא ערבות שיורית ולא יכולה להיות לו טענה על כך שהבנק פנה אליו לעמוד מאחורי ערבותו.

לפיכך אני דוחה טענה זו.

התניית שירות בשירות

טענה נוספת של גזית היא, כי החברה נדרשה לאשראי בהיקף של כ- 500,000 ₪ לצורך העברת מחסניה מינוב לאור עקיבא, ועל כן פנתה לבנק לצורך קבלת אשראי אולם הועמד לה אשראי בהיקף של 700,000 ₪, כאשר הסכום העודף הופקד בחשבונות על שם גזית ורהב ושועבד לטובת הבטחת האשראי שניתן. לטענת גזית הבנק התנה את קבלת ההלוואה בהיקף של 500,000 ₪ בנטילת סכומים העולים על היקף האשראי שנדרש והפקדתם בפקדונות, וזאת כאשר שיעור הריבית בגין האשראי שניתן גבוה משיעור הריבית הנצברת על הפיקדונות. גזית מבקש כי החוב הנטען על ידי הבנק יופחת בהיקף הפעולה האסורה וכן יבוטל החוב מכח חיובי היתר שגבה הבנק.

הבנק טוען כי דרישת הפקדונות הייתה חלק מתנאי הקרנות ולפיכך לבנק היה אינטרס מוצדק לדרוש את הפקדונות והדרישה נעשתה במסגרת "קשר עסקי סביר" ואין בה משום התנייה אסורה. עוד טוען הבנק, כי ממלא הסכומים הללו הוצאו והועברו לחשבונות החברה בבנקים אחרים.

לעניין טענה זו אני מוצאת כי מן הראוי לתת בגינה לגזית רשות להתגונן. קיימת דרישה לפקדונות בתנאי ההלוואה, אולם יש מקום לאפשר לגזית להתגונן לעניין החוב לקחת הלוואה לצורך יצירת הפקדון לפי כללי פסקי הדין שעסקו בסוגיית התניית שירות בשירות. יחד עם זאת יש לציין כי לקוח שנפגע מהתניית שירות בשירות יכול לתבוע את סכום הנזק שנגרם כתוצאה מן ההתניה (סעיף 7(א) ביחד עם סעיף 15 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981). גזית ביקש כי החוב יופחת בהיקף הפעולה האסורה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ