אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק אוצר החייל בעמ נ' מארקסטיל בע"מ ואח'

בנק אוצר החייל בעמ נ' מארקסטיל בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 10/03/2013 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום חיפה
705-02-11
19/02/2013
בפני השופט:
אפרים צ'יזיק

- נגד -
התובע:
בנק אוצר החייל בעמ
הנתבע:
1. מארקסטיל בע"מ
2. טטיאנה גייסינסקי
3. אילהאם מרשיהנתבעים

החלטה ופסק דין חלקי

העניין שבפני, בקשת הנתבעות למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדן בסדר דין מקוצר.

התובענה, תובענה כספית ע"ס 175,086 ₪ (נכון למועד הגשת התובענה, 1.2.2011), נוגעת ליתרת חוב נטענת ובלתי מסולקת בהיקף הסך הנתבע, בחשבון בנק מס' 63917 אשר נוהל אצל התובע ע"י הנתבעת מס' 1. יתרת החוב, על פי כתב התביעה, מורכבת מיתרת חוב בהלוואה ע"ס 100,832 ₪ (חיוב לו ערב לכאורה הנתבע מס' 3) ויתרת חוב בעו"ש וחח"ד נטענת ע"ס 74,254 ₪. לגבי מכלול החיובים נטען כי הנתבעת מס' 2 נתנה ערבותה המלאה והמתמדת לכל חיובי הנתבעת מס' 1 כלפי התובע.

הנתבעת הגישה בקשה למחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" ובקשה למתן רשות להתגונן. במסגרת בקשתה טענו הנתבעים, כי דינה של הכותרת "בסדר דין מקוצר" להימחק, שכן התובע כלל רכיב אשר אמור היה להיגרע מיתרת החוב (המחאות מעותדות לגבייה), כרכיב חיוב, כאשר בפועל סכום זה אמור היה לזכות את יתרת החשבון ולא לחייבו.

הנתבעים העלו טענה נוספת, לפיה התובע קיבל הנחיה מפורשת ומפורטת לזקוף תשלומים אשר בוצעו באמצעות המחאות דחויות, לחשבון יתרת החוב בהלוואה, ולא לחשבון העו"ש. הנתבעים טענו, כי ככל שהיה הדבר מקוים, לא היה נצבר פיגור בהלוואה, ולא היתה קמה עילה להעמדת מלוא יתרת החוב לפירעון.

יתר על כן, טוענים הנתבעים, כי אופן זקיפת התשלומים הביא לחיוב לא ראוי ולא נכון, של ריבית חריגה בהיקפים ניכרים.

בכל הנוגע לטענה הראשונה, סבורני כי יש בה ממש, ואולם לא כטענה המצדיקה מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" . בכל הנוגע לסעד של מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר", דינה של הבקשה להידחות. שאלת כשירות התובענה להתברר כתובענה בסדר דין מקוצר, הינה שאלת כשירות טכנית במהותה. עמד על כך ביהמ"ש העליון, והכריע כי כאשר מדובר בתובענה מכח הסכם למתן שירותים בנקאיים, כשירה התובענה להתברר בסדר דין מקוצר.

בהלכת הילולים נקבע עיקרון מנחה, על פיו התובע רשאי להגיש תביעתו בסד"מ על יסוד דף החשבון האחרון, ואילו הנתבע יהא רשאי לעתור לקבל את המסמכים הדרושים לו לצורך הגנתו. ביהמ"ש אף קבע כי במידה והתובע, הבנק לא ימציא לנתבע את המסמכים הדרושים יהא האחרון זכאי לרשות להתגונן רק מנימוק זה, וכך קובע כב' השופט מלץ בע"א 688/89 - הילולים (אריזה ושווק) נ' בנק המזרחי המאוחד . פ"ד מה(3), 188 ,עמ' 196-197:

"דעתי היא כדעתו של השופט ש. לוין, לצורך התקנות 1)202)(א) ו-203 די בצירוף ההסכמים ופירוט היתרה הסופית ואין חובה על התובע לצרף את כל ספריו שיפרטו כיצד חושב הסכום אותה הוא תובע. זהו שלב מקדמי לדיון שאינו מצריך כניסה לכל פרטי הראיות ובחינה מדוקדקת של התשתית הראייתית המקפת שמצויה בידי התובע להוכחת תביעתו על כל פרטיה. כמובן, עדיף שיצורפו כל המסמכים הדרושים בכדי לסייע לנתבע להתגונן הגנה ראויה אך במידה ואלו לא צורפו אין מניעה מהנתבע לפנות לתובע ולבקש את מסירת פירוט החשבונות והמסמכים לידיו. אם לא יענה לבקשה כזו יוכל לקבל רשות להתגונן שתחייב את התובע להוכיח את תביעתו (ר' לענין זה גם את החלטתו של השופט לוין ברע"א 3545/90 הנ"ל)."

כאמור, די בפירוט חלקי כדי לעמוד בדרישת הכתב, ובמקרה זה, מועמד הנתבע החייב לפרט הגנתו, מול תיעוד חלקי בלבד. לעניין זה, ראה דברי כב' השופט לוין בעניין רע"א 3545/90 - בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' אפ. אר. למימון . תק-על 90(3), 1111:

"עדיין מתעוררת השאלה כיצד יתגונן לקוחו של בנק מפני תובענה שהוגשה נגדו בצירוף חשבונות מקוטעים, כאמור, בסדר דין מקוצר, והעתקי החשבונות הדרושים לו להגנתו, אינם מצויים בידו, אם מפני שלא קבלם ואם משום שקבלם ואבדו לו?

נראה לי שהתשובה לשאלה האמורה היא פשוטה למדי: הלקוח יוכל לבקש מהבנק עם קבלת כתב התביעה (ורצוי עוד לפני כן) שתדפיסי החשבונות האמורים, המתייחסים לאותה תקופה סבירה הדרושה ימסרו לו, או הוא יוכל לבקש לעיין בספרי הבנק ולצלמם. אם הבנק לא ייענה לו, ללא צידוק סביר, לא יתקשה הלקוח לקבל רשות להתגונן על מנת להטיל עלה בנק להוכיח באופן דווקני את תביעתו או לברר את החשבונות ולקבל את העתקיהם במסגרת קדם משפט."

והפירוט אשר צורף לכתב התביעה, עומד בדרישות הקבועות בדין, לדעתי. הטענה, כי יש לזכות סכום במקום לכלול אותו כחיוב, מצביעה על שגיאה או ליקוי בסכום הנתבע, ואולם אין בכך כדי להביא לחוסר כשירות של התובענה להתברר "בסדר דין מקוצר". מחלוקת אודות סכום, אינה הופכת את הסכום ללא קצוב, כהגדרתו בפסיקת בתי המשפט, אלא הופכת אותו לשנוי במחלוקת, ומדובר בטענת הגנה לכל דבר ועניין, במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן.

לאחר בחינת טענות הצדדים, סבורני כי בכל הנוגע לטענת ההגנה הראשונה אשר הועלתה, הצדק הינו עם הנתבעת. ככל שבמועד זה או אחר היתה יתרת חוב מצטברת של 145,686 ₪ (חשבון העו"ש וההלוואה במצטבר), ובידי התובע היו מוחזקות המחאות מעותדות לגבייה ע"ס 29,400 ₪, שומה היה על התובע להגיש תובענתו באחת משתי הדרכים: או על מלוא סכום יתרת החוב תוך ציון ההמחאות המוחזקות בידו, או על מלוא סכום יתרת החוב בניכוי שווי ההמחאות (כאשר יכול היה לנקוט בהליך לגביית המחאות אשר לא תכובדנה, ככל שלא תכובדנה). ברור לחלוטין כי לצרף ליתרת החוב הנכונה את גובה ההמחאות כאמור, לא רשאי היה התובע לעשות, ולמעשה ברור כי סכום התביעה הוגש בהיקף של כ- 60,000 ₪ מעל הראוי והנדרש בהקשר זה (לאור הצורך לזכות סך 29,400 חלף חיוב אותו סך).

אציין כי אף ב"כ התובע ציין במסגרת סיכומי טענותיו "למעשה מעבר לעובדה שסכום השיקים לא אמור היה להתווסף לסכום החוב, וזאת פעולה אריתמטית מאוד פשוטה... אפשר לומר שמ- 145,000 פחתו לכל היותר 30,000 ₪". (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 3.1.2013, שורות 28 ואילך)

לאחר שנוא זה כמעט והוסכם על הצדדים, נותר להכריע, הלכה למעשה, בטענה הנוספת. טענת הנתבעת הינה, כי ככל שהתשלומים אשר בוצעו היו נזקפים להלוואה כפי שהורתה וביקשה, הרי שלא היתה נצברת יתרת חוב בהלוואה, ומאחר ולא היתה חריגה ממסגרת האשראי באותה העת, הרי שאף לא היה נצבר פיגור בפירעון ההלוואה, ולא היתה קמה לתובע זכות לדרוש את פירעונה של ההלוואה.

ב"כ התובע השיב לטענות אלו, שההמחאות לא יוחדו לצורך ספציפי, לא כל שכן, לא ניתנה הוראה בכתב בהקשר זה, ולפיכך לתובע עמדה הזכות לזקוף את ההמחאות לזכות כל חיוב אשר מצא לנכון, לפי שיקול דעתו. בהקשר של החיוב בריבית אשר הינו פועל יוצא של פעולה אשר היתה לטענת הנתבעים חסרת תום לב, טען ב"כ התובע כי הטענה הועלתה ללא תימוכין וללא אסמכתאות.

לאחר בחינת טענות הנתבעים, סבורני כי נפער סדק מצומצם בתובענה, אולם אין מדובר בטענות הגנה ראויות המועלות כנגד הסכום הנתבע.

מצד אחד, יכול ואכן לא עמדה לתובע הזכות להעמיד לפירעון את מלוא החיוב בהקשר של אי זקיפת התשלומים לחשבון ההלוואה (ב"כ הנתבעים המציע על הפקדה חודשית בהיקף המגיע לשיעור העולה פי שלושה על סכום ההחזר החודשי בהלוואה); מנגד, הנתבעת 2 אישרה במסגרת עדותה, כי החיוב הכולל אינו מוכחש על ידה (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 6-10:"לא התכוונתי להגיע למשפט עם הבנק. רציתי לסגור את החוב. אמרתי שאני מוכנה לשלם ככה וככה. בעו"ש ידעתי שיש את מסגרת אשראי ואמרתי שאני אסיים את ההלוואה ואז אסגור את העו"ש כי קשה לי").

משמע, הנתבעת 2 אינה מכחישה את החבות, אלא טוענת היא באופן עקרוני, כי ברצונה לכסות החיוב בזמנים הנוחים זה. טענה מסוג זה, אינה מעקרת את החיוב, בוודאי שלא את תשלומי ההלוואה אשר לא נפרעו מאז תחילת ההליך המשפטי ועד היום – ולמעשה ציפייתה של הנתבעת היתה להמשיך ולשלם את החזרי ההלוואה.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ