אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנק אגוד לישראל בעמ נ' אלקבס תעשיות בע"מ ואח'

בנק אגוד לישראל בעמ נ' אלקבס תעשיות בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 26/07/2011 | גרסת הדפסה
תא"ק
בית משפט השלום הרצליה
3076-11-09
25/07/2011
בפני השופט:
צחי אלמוג

- נגד -
התובע:
בנק אגוד לישראל בעמ
הנתבע:
1. אלקבס תעשיות בע"מ
2. אריה אל ק בס

החלטה

(בקשת רשות להתגונן)

התובע הגיש כנגד הנתבעים תביעה על סך 122,256 ₪. לפי הנטען בכתב התביעה, ניהלה הנבבעת 1 חשבון אצל התובע והנתבע 2 ערב לכל התחייבויותיה. תחילה נוהל החשבון בסניף גבעת הרצל ואח"כ הועבר לסניף הרצליה פיתוח. הסכום הנתבע הוא יתרת החובה בחשבון נכון ליום 4.10.09.

הנתבעים אינן מכחישים את החוב אך טוענים כי החוב נוצר עקב פעולות אסורות שביצע הבנק בחשבון טרם הועבר לסניף אחר. למעשה, טענת הנתבעים היא אחת: התובע חייב את החשבונות בחיובי יתר בגין חישוב ריבית שלא לפי מספר הימים בשנה (365) אלא לפי 360 ימים בשנה. כלומר, חיובי היתר שביצע התובע עולים על סכום החוב הנתבע. על כן, לאור הלכת "השורה התחתונה" הרי שכל חיוב יתר שנגרם בחשבון עד מרץ 1991 הגדיל את החיוב בחשבון וחיוב זה התגלגל הלאה והלאה עד למועד הגשת התביעה. עוד הם טוענים כי בין השנים 1982 - 1989 היה חשבון החברה מצוי בתחום יתרות החובה ומרבית התקופה בתחום יתרות החריגה.

הנתבעים טענו כי לא ידעו על דרך חישוב זו שכן רק לאחר פגישה עם מומחה חברת "שגיא", העוסקת בחישובים בנקאיים, נודע להם על כך. הנתבעים צירפו חוות מומחה של חב' שגיא ממנה עולה כי על ידי שיטה זו גבה הבנק ריבית עודפת, וזאת בסך שבין 122,148 ₪ ל – 385,536 ₪ נכון ליום 30.9.09.

הנתבעים טוענים כי עומדת להם טענת קיזוז ותביעה שכנגד בגין סכומי חיוב הריבית העודפת, ואף שלכאורה מדובר בטענה שהתיישנה, הרי שהם סומכים אותה על האמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958: "בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת התיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה-שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות".

התובע טוען כי למעשה מבקשים הנתבעים את רשות בית המשפט להגיש תביעה שכנגד בגין פעולות שאירעו לפני 20 – 28 שנים, כאשר חוות דעתו של המומחה מתבססת על השערות וספקולציות, וללא כל תשתית עובדתית. עוד הוא טוען כי אין מדובר באותן נסיבות, כנדרש בסיפת סעיף 4 לחוק ההתיישנות, משום שיתרת החוב נוצרה בשנת 2009 כאשר באותה שנה החשבון היה ביתרת זכות. בשנים שחלפו מאז 1990 נוצקו לחשבון פעולות מסחריות שונות ובמשך תקופה ארוכה הוא היה רדום. חלוף עשרות שנים ויציקת תוכן מסחרי חדש לחשבון הינן נסיבות שונות לחלוטין ולכן אין להתיר את קבלת הבקשה, שכן מדובר למעשה בתביעת הנתבעים שהתיישנה.

הנתבע נחקר על תצהירו וחרף הודאתו כי מדי פעם היה החשבון ביתרת זכות, הרי שהטענה בנוגע לחישוב הריבית השגוי לא נסתרה והוא לא נחקר עליה כלל. אף בסיכומים לא כפר התובע בטענה כלל.

גם המומחה מטעם הנתבעים, מר אורן, נחקר על חוות דעתו. התובע ביקש בסיכומים לקבוע כי אין לחוות הדעת כל ערך בהיותה בלא כל תשתית עובדתית. טענה זו נכונה בדרך כלל וזאת כאשר למומחה אין כל מידע על מה שקרה או לא קרה בחשבונות הבנק של הנתבעים או כשביסס את חוות דעתו בלא עיגון עובדתי בתצהיר הנתבע. אולם במקרה זה טענת הנתבעים היא לחישוב שגוי של הריבית אשר נטענה בתצהיר ולא נסתרה, ובכך הונח בסיס עובדתי להנחות המומחה בחוות דעתו. במקרה זה אין לומר כי חוות הדעת מופרכת או מבוססת על אדני שווא. מעבר לכך, ולאור האסמכתא המשפטית אותה הביא הנתבע בסעיף 17 לסיכומי התשובה של, לא הייתי חוסם את הנתבעים מלהוכיח את הגנתם. בה במידה יכול היה הבנק להביא חוות דעת או מסמכים לסתור. נכון הוא כי ייתכן שלבנק נגרם נזק ראייתי בכך שלא שמר מסמכים ודפי חשבון במשך שנים ארוכות אולם אין בטענה זו, לכשעצמה, משום עילה לדחיית הבקשה.

הטענה העיקרית של הנתבעים כי חיוב הריבית חושב לפי שנה קלנדרית בת 360 ימים לא הוכחשה ולא נסתרה כלל על ידי התובע. מחלוקת זו נתעוררה בעבר בפסיקה ונקבע לגביה כי "יש לראות בחיוב השגוי של הריבית כמעשה נזיקין אשר נמשך כל עוד נעשה החישוב בדרך זו, ועל כן התחיל מירוץ ההתיישנות רק באותו שלב שחישוב שגוי זה הופסק בו" (ע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493, 518 (2002)). בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 7948/96 בנק הפועלים נ' מוסכי צומת גהה בע"מ נקבע כי השינוי בבסיס החישוב מן השנה הקלנדרית לשנת בנק של 360 יום, מחייב גילוי מיוחד, משום שיש להניח כי הלקוח יוצא מן ההנחה כי בסיס החישוב הוא השנה הנורמאלית בת 365 ימים. טענת הנתבעים כי התובע לא עמד בחובת הגילוי לעניין חישוב הריבית לא הופרכה (סעיף 20, 28 לתצהיר).

ביום 25.10.1990 פורסמו הוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (דרכי חישוב ריבית), תשנ"א-1990. סעיף 3(א) בהוראות אלו קובע כי יש לחשב את הריבית בחשבונות שקליים על פי מספר הימים המדויק בכל שנה (365 ימים בשנה רגילה). תחילתן של הוראות אלה ביום 1.4.91 ואין מחלוקת כי לאחר מועד זה פסק החיוב השגוי, או, למצער, צריך להיות מופסק. תקופת ההתיישנות בשאינו מקרקעין היא שבע שנים ולפיכך מסתיים מרוץ ההתיישנות ביום 31.3.98. כאן עולה כמובן טענת הבנק כי למעשה מדובר בטענת הנתבעים שהתיישנה.

איני סבור כי יש להשתיק את הנתבעים מפני העלאת טענות קיזוז וטענות הגנה אחרות רק בשל העובדה כי חלקן התגבשו לפני שנים רבות. על תכליתו והגיונו של סעיף 4 עמד כבוד הנשיא אגרנט בע"א 289/65 צפורה רובינשטיין נ' רענן רון ואח', פ"ד כ(1) 505, 521:

 

הרעיון העומד מאחורי ההוראה הזאת הוא להבטיח שוויון בין בעלי-הדין, בנוגע לעניין של השמעת טענת התיישנות, כאשר אחד מהם הגיש תביעה והשני הגיש תביעה-שכנגד באותו נושא - לאמור: אם הנתבע לא טען כי התביעה של התובע התיישנה, אזי תובעת שורת הצדק כי גם לזה האחרון לא יורשה להשמיע טענת התיישנות כלפי התביעה-שכנגד, שהרי אין זה צודק לאפשר לתובע, משפתח בהליכים משפטיים כדי להשיג תרופה בעניין המשמש גם נושא התביעה-שכנגד, לחסום בפני הנתבע, מקום שהתביעה הראשית לא התיישנה, או אף אם התיישנה ולא נטענה כלפיה טענת התיישנות, את הדרך לקבל את התרופה המבוקשת בתביעה- שכנגד."

סעיף 4 לחוק ההתיישנות קבע חריג המכשיר תביעה שכנגד וטענת קיזוז למרות התיישנות, וטעמו של החריג הוא שמערכת ההתחשבנות הכוללת בין הצדדים בענין נושא ההליכים טרם הסתיימה, ולכן לא חלים טעמיו של הכלל הקובע התיישנות תביעות. הרעיון העומד מאחורי הוראה זו הוא להבטיח שוויון בין בעלי הדין בנוגע לעניין של השמעת טענת התיישנות כאשר אחד מהם הגיש תביעה והשני הגיש תביעה שכנגד באותו נושא. (ראו: ע"א 656/99 בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז (5) 1; רע"א 8059/03 שיכון ופיתוח נ' דיור לעולה).

בענייננו טענות הנתבעים נושאן אחד – חשבון הבנק והן נובעות מאותן נסיבות בקשר לאותו החשבון. את התיבה "נובעות מאותן נסיבות" יש לפרש באופן מרחיב אשר יגשים את תכליתו של סעיף 4 לעיל, דהיינו שוויון דיוני בין צדדים לפלוגתא, אשר יביא לחיסול מכלול ההתחשבנויות ביניהם, הנובעות מאותן נסיבות.

הטעם לכך נעוץ בתכליתו של סעיף 4: למנוע את השתקת התובע-שכנגד, אם יש בפיו טענה נגדית השייכת וקשורה לתביעה העיקרית. במקרה כזה, ראוי ליתן לו הזדמנות לתבוע, חרף ההתיישנות. דין זה מבוסס על שיקולים של הגינות דיונית, לצד יעילות ההכרעה השיפוטית. ההגינות הדיונית מחייבת מתן הזדמנות טיעון שווה. היעילות השיפוטית מחייבת לראות את התמונה בשלמותה לשם קבלת הכרעה נכונה ומושכלת. אינטרסים אלה מתגברים, בהתקיימם, על הרציונאל שביסוד ההתיישנות.

הבנק ניסה לטעון כי בשנת 2009 היה החשבון ביתרת זכות והחוב נשוא התביעה נוצר לאחר מכן, ומכאן שמדובר בנסיבות שונות, ואין לקשור אותן לעבר. סבורני כי אין לקבל השקפה זו. חשבון בנק מתנהל מפתיחתו ועד סגירתו. היתרות בחשבון, בין לזכות ובין לחובה מושפעות תמיד מהפעולות דמות שהביאו לאותן יתרות לרבות חישובי ריבית. מכאן שיהא זה מאולץ להסתכל על החשבון רק מנקודת זמן מסויימת בהתעלם ממה שהיה לאורך השנים.

מאחר והבנק לא סתר כלל את הטענה לגבי חישוב הריבית השגוי, הרי שקבלת עמדת הבנק עשויה להביא לתוצאה בלתי צודקת לפיה עשוי הוא לכאורה להנות מתשלומי ריבית שחושבו באופן שגוי. מנגד בירור טענת הנתבעים עשוי להביא לתוצאה צודקת אם יינתן להם יומם והם יצליחו להוכיח את תביעתם. ברי כי אם לא יעמדו בנטל זה, ממילא ישלמו את סכום התביעה שאינו מוכחש על ידם כלל וכלל.

הבנק הוסיף וטען כי אין מקום ליתן רשות להתגונן רק כדי לאפשר הגשת תביעה שכנגד. אמנם, הלכה זו שרירה וקיימת, אולם בנסיבות העניין, ולאור האמור בסעיף 4 לחוק ההתיישנות, קבלת עמדת הבנק תשלול לחלוטין את יכולת התובעים להביא את תביעתם בפני בית המשפט ותאיין את תכליתו של סעיף 4, כמובא לעיל. הבנק הוא שפתח בתביעה בסדר דין מקוצר, ובקשת הרשות להתגונן היא המסגרת הדיונית היחידה בה יכול הנתבע לבקש מבית המשפט להרשות לו להגיש תביעה שכנגד, ולא עומד לרשותו הליך אחר.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ