אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנקובסקי נ' בירמן

בנקובסקי נ' בירמן

תאריך פרסום : 11/05/2014 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום חיפה
52806-09-12
05/05/2014
בפני השופט:
מירב קלמפנר נבון

- נגד -
התובע:
אביהו בנקובסקי
הנתבע:
1. אמיר בירמן
2. עו"ד

פסק-דין

פסק דין

בפני תביעה כספית הכוללת בחובה טענות נזיקין, טענות חוזיות, רשלנות מקצועית ומתן חשבונות.

התובע טוען כי הנתבע שהינו בעל משרד עורכי דין, שימש כבא כוחו במסגרת הליך התנגדות לביצוע שטר בתיק הוצאה לפועל בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא.

לטענת התובע, הוא ביצע עסקה אל מול מר רן זילברבוש בתיווכו של רו"ח שיוביץ, במסגרתה הוחלפו שיקים בין הצדדים. באמצע חודש 6/10 הודיע הבנק של התובע, כי השיקים אשר הפקיד התובע לחשבונו, אותם מסר בידיו מר רן זילברבוש חוללו עם מתן הוראת ביטול. התובע טוען כי פנה אל הנתבע וזה יעץ לו לבטל מיידית את השיק אשר נתן התובע למר זילברבוש. בהמשך גילה התובע לטענתו, כי הוטל עיקול על חשבונו בבנק לאומי ולאחר בירור הבין כי תיק ההוצאה לפועל כנגדו נפתח בגין אותו השיק אשר בוטל. התובע פנה שוב אל הנתבע אשר לטענתו, יעץ לו שלא לעשות דבר בטרם נמסרה לידיו האזהרה בדבר פתיחת תיק הוצאה לפועל כנגדו. התובע טוען, כי ביום 26.10.10 הגיעו בעלי תפקיד מטעם לשכת ההוצאה לפועל, הציגו לתובע צו עיקול לרכבו ותפסו את הרכב מידיו. התובע, לטענתו, יצר מיידית קשר עם הנתבע, וזה הבטיח לו כי הרכב ישוחרר למחרת בבוקר, אלא שהרכב לא שוחרר ואף הוטלו עיקולים בבנקים שונים על נכסי התובע. לטענת התובע, בשל אותם עיקולים, נגרמו לו נזקים דוגמת סירוב בנק לאומי לאשר הגדלה של המשכנתא. התובע טוען כי באותו היום ניגש אל לשכת ההוצאה לפועל, צילם את המסמכים בתיק ההוצאה לפועל והעבירם אל הנתבע. ביום 26.10.10 הנתבע החתים את התובע על תצהיר הנילווה להתנגדות והכין עבורו התנגדות לביצוע שטר, בקשה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, בקשה להשבת הרכב ובקשה למחיקת רישום מסירת האזהרה. לטענת התובע, בדיעבד התברר לו כי לא הוגשה בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ההתנגדות, יחד עם הגשת הבקשה ביום 26.10.10 ומסיבה זו נדחתה ההתנגדות וגם ערעור על החלטת רשם לא הועיל. התובע טוען כי הנתבע המשיך לטפל בתיק ההוצאה לפועל וביום 3.1.11 הגיש בין היתר את תצהיריהם של התובע ושל רו"ח שיוביץ. ביום 29.12.10 ניתנה החלטה ולפיה על מנת להוסיף תצהירים להתנגדות היה על הנתבע לצרף תצהיר תמיכה לבקשה עצמה משום שמדובר בבקשה לתיקון ההתנגדות. דיון בתיק התקיים בתאריך 19.1.11, וביום 22.2.11 ניתנה החלטת כבוד הרשם צוריאל לרנר הדוחה את ההתנגדות, מאחר וזו הוגשה באיחור וללא שצורפה אליה בקשה להארכת המועד. התובע טוען כי לאחר קבלת ההחלטה הוא הגיע אל משרדו של הנתבע וזה הסביר לו כי עליו לשלם את סכום השיק כולל הוצאות. התובע שילם לנתבע שכר טרחה בסך של 4,000 ₪ בתוספת מע"מ. בהמשך פנה התובע אל עו"ד אליעד שחם על מנת שימשיך לייצגו בתיק ההוצאה לפועל, ואף הוגש ערעור על החלטת הרשם מיום 22.2.11. הערעור התקבל והתיק הושב לרשם על מתן שייתן דעתו באשר לבקשה להארכת מועד, בלא שבית המשפט הביע עמדתו בשאלה האם היה מקום לתת את הארכה. כבוד הרשם לרנר בהחלטתו מיום 24.1.12, דחה פעם נוספת את הבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות והתובע חויב בהוצאות. לטענת התובע, הנתבע נהג כלפיו ברשלנות בהתאם לסעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין. לטענתו בנסיבות מתקיימים התנאים המקימים את עוולת הרשלנות. לטענתו מתקיימות חובת הזהירות המושגית והקונקרטית וקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין התנהלות הנתבע לנזקיו של התובע. לטענתו, הייעוץ שניתן לו על ידי הנתבע הוא שהביא לדחיית ההתנגדות בסופו של יום. לטענת התובע, הנתבע כעו"ד סביר, היה צריך לצפות את התרחשות הנזק. התובע העריך את נזקיו בסך כולל של 77,800 ₪ נכון למועד הגשת התביעה ומכאן תביעתו אשר בפני.

הנתבע טוען כי מעולם לא ייעץ לתובע שלא לפעול בכל הנוגע לתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח כנגדו. לטענתו, הוא מעולם לא הבטיח לתובע כי רכבו ישוחרר למחרת בבוקר, לא הבטיח לתובע מאום וכל שביקש מהתובע היה כי זה יעביר למשרדו את החומר המשפטי, על מנת שהנתבע יוכל לשקול כיצד עליו לטפל בתיק. לטענת הנתבע, בניגוד לטענת התובע, הוא הגיש ללשכת ההוצאה לפועל יחד עם יתר הבקשות, אף בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות ולראיה הבקשה הוקלדה ונרשמה בתיק ההוצאה לפועל. לטענתו, כאשר הגיע התובע למשרדו יחד עם מסמכי תיק ההוצאה לפועל, ביקש הנתבע לראות את אישור מסירת האזהרה המצוי בתיק ההוצאה לפועל והבחין מיד כי באישור המסירה מצוין שהאזהרה נמסרה לתובע עצמו ברח' אבא הלל סילבר 14/1 בחיפה. הנתבע עימת את התובע עם עובדה זו וזה השיבו כי מעולם לא קיבל את האזהרה וכי אינו מתגורר בכתובת זו וכי תצהיר מוסר האזהרה, שקרי. לפיכך ובהתאם להצהרת התובע, הגיש הנתבע כחלק בלתי נפרד מההתנגדות, בקשה למחיקת אישור מסירת האזהרה וטען כי בכתובת המסירה מתגוררת אחותו של התובע. לטענת הנתבע, בסופו של דבר התברר כי גרסת התובע לפיה האזהרה מעולם לא נמסרה לידיו, שקרית ואכן בדיון שהתקיים בתיק מס' ת"ט 2029-11-11 בבית משפט השלום בכפר סבא, ביקש הרשם כי השליח אשר מסר את האזהרה לידי התובע יכנס לאולם לזהות את התובע ואכן התובע זוהה בידי השליח וביום 22.2.11 נתן הרשם צוריאל החלטתו, בה העדיף גרסת השליח על פני גרסת הנתבע. הנתבע טוען כי הגיש לבית משפט השלום בכפר סבא בקשה להוספת תצהיריהם של רו"ח שיוביץ והגב' אורלי לוקצינסקי, כל זאת במטרה לחזק את גרסת התובע בהתנגדות ולא במטרה "לתקן" את ההתנגדות כנטען על ידי התובע. לטענתו, התובע קיבל טיפול יסודי ומעמיק בכל תיקיו לרבות בתיק נשוא התובענה, הנתבע לא התרשל במתן הטיפול המשפטי ומשכך, יש לדחות התובענה לחייבו בנזקיו הנטענים והמוכחשים של התובע.

דיון:

כבר בפתחם של דברים, יאמר כי התובע אשר תביעתו נושאת כותרת המכילה עילות מתחום החוזים ותביעה למתן חשבונות, בחר בסיכומיו להתמקד אך ורק בעילה הנזיקית וטען לרשלנות מקצועית בהתנהלות הנתבע.

הבסיס המשפטי לתביעה בגין רשלנות מקצועית מצוי בסעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח 1968: "עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח-יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח-יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות - הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה.".

על מנת שתתקיים עוולה של רשלנות מקצועית, צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים: התנהגות בלתי סבירה או בלתי זהירה של נותן השירות כלפי אדם אחר; היחסים שבין נותן השירות לאדם האחר הטילו עליו חובה שלא לנהוג כפי שנהג; האדם האחר סבל נזק כתוצאה מהתנהגות זו.

פקודת הנזיקין מחייבת קיום חובה מיוחדת ביחסים שבין המזיק לניזוק, חובה שעל פיה נותן השירות צריך היה לנהוג אחרת מכפי שנהג, על מנת שתיווצר עוולת רשלנות מצדו בהפרת "חובת זהירות". קיומה של חובת הזהירות נקבע על פי המבחן בסעיף 36 לפקודת הנזיקין "מבחן הציפיות". השאלה היא האם היה על בעל-מקצוע סביר לצפות התרחשות נזק כתוצאה מהתנהגותו בנסיבות. כאשר התשובה לשאלה זו חיובית - קמה אחריות של בעל-המקצוע, לנזק שנגרם ללקוחו.

במסגרת בחינת חובת הזהירות המושגית נבחנת השאלה, האם ביחס לסיכון מסוים קיימת בכלל חובת זהירות. החובה הקונקרטית מתייחסת להיבט הספציפי של האירוע, ובו נבחנת השאלה, האם ביחס לניזוק בנסיבותיו של אירוע קיימת חובת זהירות.

כאשר המדובר בעורך דין, מתקיימת "חובת זהירות מושגית" שלו כלפי כל מי שנזקק לשירותיו. הטעם לכך ברור וזאת מעצם תפקידו של עורך הדין. חובה על עורך דין ליתן שירות מיטבי בהתאם לידע המקצועי הקנוי לו וחובותיו על פי חוק. הפסיקה קבעה לא אחת כי על עוה"ד לפעול לקידום העניין אשר נמסר לטיפולו בשקידה ראויה ולנהוג בעניינו של הלקוח באחריות סבירה , על פי הנדרש והמצופה מעו"ד רגיל בנסיבות דומות.

ראה בע"א 4166/00 שטרית נ. ובר פ"ד נה(4) 958.

נקבע עוד כי מכוחם של יחסי עורך דין לקוח נובע כי על עוה"ד להימנע מהסבת נזק למרשו.

ראה 2786/07 לופטיג נ. עוה"ד הדסה בן יעקב (ניתן ביום 11/11/07).

נוכח הדברים האמורים, מתקיימת איפוא בענייננו, מכוחם של יחסי עורך דין לקוח בין התובע לנתבע, חובת זהירות מושגית.

השאלה, אם מתקיימת גם "חובת זהירות קונקרטית", נענית בהתאם לעובדות ולנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. יש לקבוע בתובענה אשר בפני, באם בנסיבות, יש בהתנהלות הנתבע, כבא כוחו של התובע במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנדון, משום רשלנות מקצועית אשר יחוב בגינה, בנזקים אשר נגרמו לתובע, לטענתו.

תביעת התובע נסמכת על טענתו, לפיה הנתבע התרשל כלפיו כאשר לא הגיש, במצורף להגשת בקשתו להתנגד לביצוע השטר נשוא תיק ההוצאה לפועל, גם בקשה להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

עוה"ד המייצג לקוח, איננו לרוב בעל ידיעה אישית בדבר נסיבות העניין אשר בפני והוא ניזון מפי לקוחו שלו. הנתבע העיד כי התובע הגיע אל משרדו, הביא לו את מלוא החומר אותו צילם בלשכת ההוצאה לפועל. באותו חומר מצולם נמצא בין היתר אף אישור לפיו קיבל התובע את האזהרה בדבר פתיחת תיק ההוצאה לפועל לידיו, אך התובע טען כי לא קיבל את האזהרה ולפיכך הוגשו הבקשות המתאימות בידי הנתבע. וכך העיד הנתבע "הטענה של התובע היתה שהוא לא קיבל את המסירה. את המידע הזה הבאנו בפני רשם ההוצאה לפועל במטרה למחוק את הרישום, אילו הטענה היתה מתקבלת כי אז זה היה מוביל כי ההתנגדות מוגשת במועד... מה שקרה בפועל, שהרשם דחה את הטענה הזו לאחר בירור וחקירת עדים וקבע בהחלטה שיפוטית כי האזהרה נמסרה במועד כפי שנמסר על ידי אותו פקיד ההוצאה לפועל" (ראה עמ' 8 שורות 31-32, עמ' 9 שורות 1-4 לפרוטוקול). התובע לא הכחיש כי טען באזני הנתבע שלא קיבל את האזהרה ולמעשה טענתו זו של הנתבע לא נסתרה כלל.

אם אכן גרסתו של התובע באשר לאי קבלת האזהרה היתה נכונה, לא היה כל מקום להגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, שכן בהעדר מסירת האזהרה לתובע כדין, לא חלף המועד להגשתה של ההתנגדות ומשכך אין מקום להגשת בקשה להארכת מועד.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ