אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנמו)בן חמו( נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים ואח'

בנמו)בן חמו( נ' מינהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים ואח'

תאריך פרסום : 28/04/2013 | גרסת הדפסה
ה"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
24714-09-11
14/04/2013
בפני השופט:
ארנון דראל

- נגד -
התובע:
שמעון בן חמו
הנתבע:
1. מנהל מקרקעי ישראל - מחוז ירושלים
2. מדינת ישראל - משרד התעשייה
3. המסחר והתעסוקה

החלטה

בקשה לפטור מאגרה, לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות"), בגין הגשת כתב תביעה מתוקן על ידי המבקש כנגד המשיבים.

המבקש הינו תושב בית שמש, אשר חכר מאת המשיב 1 (להלן: "המנהל") את הזכויות במגרש הידוע כמגרש 19 בגוש 5206 חלקה 65, עליו הקים מוסך לכלי רכב כבדים בשם "איילת השחר".

ראשיתה של הפרשה בהמרצת פתיחה שהוגשה על ידי המבקש כנגד המשיבים וכנגד החברה לפיתוח ותשתיות בע"מ (ח.פ.ת) (להלן: "ח.פ.ת"), עיריית בית שמש (להלן: "העירייה") וחברת הישגים, מנהלת אזורי התעשייה בית שמש - מטה יהודה בע"מ (להלן: "הישגים"), בגדרה דרש המבקש כי המנהל יחכיר לו תוספת שטח של כ-3.5 דונם למגרשו הקיים וללא קיום מכרז, וזאת בהתאם להבטחה שלטונית שקיבל, לטענתו.

על פי גרסת המבקש, בראשית שנות התשעים פנו אליו נציגי המשיב 2 (להלן: "משרד התמ"ת") והחברה לפיתוח ותשתיות בע"מ, וביקשו לקבל את הסכמתו להנחת קו ביוב מאסף במגרש, לצורך חיבור שכונת מגורים חדשה אשר נבנתה בקרבת מקום. לאחר דין ודברים סוכם בין המבקש ובין נציגי משרד התמ"ת כי בתמורה להסכמתו יפעלו המשיבים להרחבת גבולות המגרש שלו כנגד התחייבותו להשתתפות בתשלום הוצאות הפיתוח. המבקש עמד לטענתו בחלקו בסיכום ואפשר את ביצוע העבודות בשטחו. לאחר סיום העבודות אושרה תכנית בניין ערים מתוקנת בוועדה המקומית לתכנון ובנייה ברוח סיכום הדברים, אולם לאחר מכן הופסק הטיפול בהקצאת המגרש, תוך התעלמות של המשיבים מהסיכום שבין הצדדים, וכאשר הם דוחים את המבקש בלך ושוב לאורך שנים, וחוזרים ומפנים אותו מגורם אחד למשנהו. יצוין, כי ברקע הדברים עמדו טענות דומות של הבעלים במגרש הגובל למגרשו של המבקש, מר פוגטש וחברת קל וחומר בע"מ (להלן: "פוגטש"), אשר גם בו בוצעו עבודות ואשר במסגרת פשרה בהליכים משפטיים שניהל הוקצו לו לבסוף שטחים נוספים ללא מכרז. בין היתר, כך נטען, נתלו המשיבים בהליך המשפטי כנגד פוגטש ובקושי בבירור זכויות הצדדים על המגרשים בכדי לעכב את עניינו של המבקש. לטענת המבקש, בסופו של דבר התגלה לו כי המנהל פרסם מכרז להקצאת המגרשים הסמוכים (מכרז מספר 232/2011/ים), אשר מתוכם הייתה אמורה להיות מוקצית לו תוספת השטח שהובטחה. במסגרת ההמרצה טען המבקש כי התנהגות המשיבים הינה הפרה בוטה של הסכמים והתחייבויות מפורשות שניתנו לו, ודרש אפוא לחייב את המנהל להחכיר לו את תוספת השטח. כן עתר המבקש למתן צו מניעה זמני המורה למנהל להקפיא לאלתר את הליכי המכרז בכל הנוגע למגרשים הרלוונטיים עד למועד ההכרעה הסופית בתובענה. להשלמת התמונה יצוין כי הוגשה בקשת הצטרפות להליך מטעם חברת אבקו כימיקלים בע"מ (להלן: "אבקו"), המחזיקה אף היא במגרש באזור התעשייה ואשר לה עניין בהמשך הליכי המכרז.

לאחר דיון במעמד הצדדים הורה בית משפט זה (כב' השופט (כתוארו אז) מ' דרורי) ביום 6.10.11 על מתן צו מניעה זמני כאמור, בכפוף למתן ערבות על ידי המבקש בסך 130,000 ש"ח.

בהסכמת הצדדים הוריתי ביום 12.5.12 על מחיקת ההמרצה כנגד ח.פ.ת, העירייה והישגים. בעקבות הדיון שנערך, אף נעתרתי ביום 11.9.12 לבקשת המבקש לתיקון כתב טענותיו ול"המרת" המרצת הפתיחה לתביעה, וזאת מבלי לפגוע בטענות המשיבים לעניין ההתיישנות ולעניין ההוצאות שנגרמו להם. באותה החלטה אף המלצתי למבקש לשקול את עמדתו ביחס להותרת צו המניעה הזמני על כנו. כן הוריתי כי החלטה בבקשת ההצטרפות של אבקו תינתן, ככל שתהיה רלוונטית, לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן.

ביום 6.1.13 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן, בגדרו תבע המבקש, בנוסף למתן צו המורה על החכרת המגרש, גם פיצוי כספי בסך 9,100,000 ש"ח, בגין אובדן רווחים צפויים מאי מתן האפשרות לניצול זכויות הבניה, ובגין ההפסד כתוצאה מצמצום זכויותיו על ידי הנתבעים. בד בבד הגיש המבקש גם בקשה לפטור מאגרה בהתאם לתקנה 14 לתקנות האגרות, היא נושא ההחלטה דנן.

בתצהירו שצורף לבקשה, מתאר המבקש את מצבו הכלכלי הקשה. בין היתר, פרט המבקש את הפסדיו של המוסך אותו הוא מפעיל, את רכושו ואת החובות המכבידים עליו, ביניהם משכנתא הרובצת על דירת המגורים שברשותו, חוב ארנונה לעיריית בית שמש ביחס למוסך והלוואות שונות לספקים וקרובי משפחה, אשר בגינם עוקלו חשבונות הבנק הפרטיים והעסקיים שלו. לטענתו, גם את הסכום שהעמיד כערבון לצו המניעה הזמני שניתן נאלץ ללוות מבן משפחה, וכך גם את הסכום הנדרש לכיסוי שכר הטרחה של בא כוחו. בנסיבות אלו, ולאור סיכוייה הגבוהים, לטענתו, של התביעה שהגיש, מבקש הוא כי יינתן לו פטור מאגרה הכרוכה בהגשתה.

המשיבים מתנגדים למתן פטור מאגרה, שכן לטענתם המבקש אינו עומד בתנאי תקנה 14 לתקנות האגרות. לטענתם התביעה אינה מגלה עילה, והיא מהווה הליך סרק אשר דינו להידחות על הסף, ממספר טעמים. לטענת המשיבים עילות התביעה התיישנו זה מכבר, באשר מדובר ב"הבטחות" שגם לשיטת המבקש ניתנו לפני שנים רבות, בין השנים 1993-1996. כן הם טוענים כי התביעה אינה מגלה עילה גם אם תתקבל גרסת המבקש במלואה, וזאת מאחר שאין מדובר בהבטחה שלטונית מאת גורם מוסמך, אשר יוצרת התחייבות להקצאת מקרקעין בפטור במכרז, אלא הסכמות של גורמים שונים במשרד התמ"ת ובעירייה להמליץ ולקדם שינויים תכנוניים כאלו ואחרים. לטענתם, המנהל הוא הגורם היחיד המוסמך להחליט על הקצאת הקרקע, והוא מעולם לא נתן כל התחייבות כלפי המבקש, ואדרבה – הדגיש לכל אורך השנים כי אין מקום להיעתר לבקשה. לטענת המשיבים המבקש כלל לא הצביע על בסיס משפטי אשר יצדיק הקצאה בפטור ממכרז, שהינה חריג לכלל הבסיסי לפיו המדינה מחויבת בהקצאה שוויונית ביחס למקרקעין, שהינו משאב מוגבל. כן טוענים המשיבים כי טענות המבקש לנזק בסכום כה גבוה הינן מופרכות וחסרות בסיס, וכי התחשיבים שהגיש הינם קיצוניים ומבוססים על הנחות שאין בהם כל ממש. במסגרת זו מצביעים המשיבים, בין היתר, על כך שהמבקש לא דאג לנצל את מלוא זכויות הבניה בשטח שברשותו, והסתפק בהקמת מוסך רק על חלק קטן מאד מהשטח, וכי ממילא גודלו של המוסך שהותר לו להקים הינו מוגבל על פי ההיתר שקיבל לכך ממשרד התחבורה. לבסוף טוענים המשיבים כי המבקש אף לא הוכיח העדר יכולת כלכלית שיש בה להצדיק פטור מאגרה, וטוענים כי אין די בהצבעה על מצב כלכלי דחוק, אלא יש להראות גם על מאמצים שנעשו על ידו לגיוס משאבים לתשלום האגרה, אם באמצעות אשראי, נכסים או קרובים. לטענתם המבקש לא מיצה את יכולת הגיוס שלו, וביכולתו למשל לשעבד חלק נוסף מדירתו או קבלת הלוואות אחרות, כפי שעשה כשנדרש ממנו לגייס את סכום העירבון עבור צו המניעה הזמני.

בתשובתו טוען המבקש כי לכל אורך השנים נמסר לו בכתב ובעל פה כי הוא אכן זכאי למילוי ההתחייבויות כלפיו ולהקצאת הקרקע הנוספת, וכי רק קשיים טכניים ופרוצדוראליים כאלו ואחרים מעכבים את מילוי חלקם של המשיבים. לטענתו עולה הדבר לכדי הודאת נתבע בקיום זכות, אירוע אשר מתחיל מחדש את מרוץ ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958. כן טוען המבקש כי ניתנו לו התחייבויות מפורשות על ידי גורמים מוסמכים, וביניהם גורמים שונים במנהל, בח.פ.ת ובעירייה, וכי רק בשלב מאוחר מאד הביע המנהל הסתייגות כלשהי מהסיכומים שהושגו ביחס לקידום הליכי ההקצאה. המבקש עצמו עשה כל מאמץ לקידום הדברים, בין היתר על ידי הגשת תכניות חדשות לוועדות התכנון וקבלת היתר ממשרד התחבורה. בנסיבות אלו לא ניתן לטעון כי שקט על שמריו ולא פעל לאכיפת ההתחייבות כלפיו. באשר לבסיס המשפטי לפטור ממכרז, מפנה המבקש לתקנות 25(5)(ב), 25(11) ו-25(21) לתקנות חובת המכרזים, התשנ"ג-1993, אשר מתירות הקצאה בפטור ממכרז במקרים של הענקת זכויות במקרקעין למפעלי תעשייה באזורי עדיפות לאומית, הענקת זכויות במקרקעין גובלים למפעל קיים לצורך הרחבתו, והענקת זכויות במקרקעין כנגד ויתור על זכויות במקרקעין אחרים. באשר ליכולתו הכלכלית מוסיף וטוען המבקש כי פנה לקבלת הלוואה בנקאית, אולם זו הותנתה בסילוק העיקול הקיים על חשבונו של המבקש ולפיכך לא הצליח במאמציו לגיוס סכום האגרה הנדרשת.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ובתגובות הצדדים, אני סבור כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד, כמפורט להלן.

נקודת המוצא הנה כי כל הליך משפטי חייב באגרה. עצם החיוב באגרה בשל פתיחת הליך משפטי מבטא איזון בין שתי מגמות עיקריות: המגמה האחת עניינה השתתפות הפרט בעלותם של הליכים משפטיים. המגמה השנייה היא הבטחת זכות הגישה לערכאות. (בג"צ 6490/04 צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נט(3), 742, פסקה 9 (2005) (להלן: "צביח")). אגרת בית המשפט מגלמת סכום אשר נדרש לשלם יוזם ההליך למדינה, כהשתתפות חלקית שלו בעלות ההליך ובעבור השירות אשר הוא מקבל ממערכת המשפט (בש"א 4248/08 דניאל מקמלאן נ' יעקב מקמילן (7.10.08)). החיוב באגרה בגין פתיחת ההליך מגשים מטרות נוספות. כך, תשלום האגרה עבור ההליך מאפשר למעשה קיומם של הליכים משפטיים והקצאת זמן שיפוטי גם עבור בעלי דין אחרים, שומר על זכויות הצד שכנגד ומהווה תמריץ שלילי להגשת הליך שהינו הליך סרק או שאינו מגלה עילה. מאידך, מבקשות התקנות גם לאזן את הצורך באגרה אל מול זכות הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה, ואף הוגדרה בעבר כזכות על-חוקתית. ברור כי ככל ששיעור האגרה גבוה יותר, יירתעו יותר בעלי דין מייזום הליכים. הרתעת יתר בנדון אינה ראויה ואינה רצויה, ויש אף שיטות משפט שבשל חשיבותה של זכות הגישה לערכאות קבעו כבלתי חוקתית כל הטלת אגרה על בעל דין (צביח, פסקה 9 וההפניות שם).

אחד מהאמצעים לאיזון זה מצוי בתקנה 14 לתקנות האגרות, המאפשרת במקרים מסוימים לזכות את מגיש ההליך בפטור מאגרה, וזאת על מנת לוודא כי חובת התשלום באגרה לא תהווה מכשול בפני הגשת תביעות (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים, פסקה 4 (30.5.04)). הסדר זה משקף את דרישת המידתיות בפגיעה בזכות הגישה לערכאות שכן סגירת דלת בית המשפט למי שאין בידו לשלם את האגרה היא על פניו פגיעה בלתי מידתית בזכות הגישה לערכאות (צביח, פסקה 10).

מנגד, יש לזכור כי האינטרס בגביית אגרות הינו אינטרס כלל מערכתי מובהק (בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 11 (17.01.2007)), וכי משמעותו של מתן פטור כאמור הינו הטלת ההוצאות המשפטיות של ניהול התובענה על קופת הציבור, והמדינה היא זו שנפגעת מכך שבעל דין אינו משלם את האגרה שעליו לשלמה על פי דין, ולפיכך היא בעל דין שלעמדתו יש ליתן משקל נכבד בשאלת האגרה, אשר לקופתה היא משתלמת (ע"א 10537/03 מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט – המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות נ' יש-גד, פ"ד נט(1) 342 (2004), ע"א 409/13 שידורי קשת בע"מ נ' שמעון קופר, פסקה 11 (11.4.13) (להלן: "קשת")). לאור האמור, קובעת תקנה 14(ג) לתקנות האגרות כי פטור מתשלום האגרה יינתן רק מקום בו שוכנע בית המשפט כי אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה וכי ההליך אותו יזם מגלה עילה. בפסיקה נקבע כי התנאים לפטור מצטברים ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור. כן נפסק כי בהיעדר תשתית עובדתית מספקת לא יוכל בית המשפט להכריע בבקשה לפטור מאגרה, וכי הנטל להוכחת שני התנאים רובץ על שכמו של מבקש הפטור (קשת, פסקה 11). יש לזכור כי על פי נוסח התקנה, גם כאשר מתמלאים התנאים האמורים, עדיין נתון הדבר לשיקול דעתו של בית המשפט.

בענייננו, נראה כאמור כי התנאים האמורים בתקנה 14 מתמלאים, אם כי בעוצמה נמוכה. לעניין מצבו הכלכלי של המבקש, נראה כי אכן המבקש הינו במצב כלכלי רעוע. מנגד יש לזכור כי מצב כלכלי קשה לבדו איננו מהווה גורם מספק לפטור מאגרה, שהרי גם קופתה של המדינה "מתרוקנת" (בש"א (מחוזי י-ם) 484/03 אינג' גבי סוויסה – שירותי הנדסה בע"מ נ' מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל, פסקה 8 (20.2.04)). בהקשר זה יש להזכיר את סכום הכסף הנכבד שהצליח המבקש לגייס עבור בטוחה לצורך מתן צו המניעה הזמני אשר, כפי שציינתי בהחלטתי להתיר את תיקון כתב התביעה, ייתכן ויש מקום לשקול אם יש בו עוד צורך, נוכח הנזקים הנגרמים למשיבים ולצדדים שלישיים. לאור האמור, איני סבור כי יש מקום למתן פטור מלא מאגרה.

גם לעניין סיכויי התביעה איני סבור, כפי שציינתי באותה החלטה ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי טענות המשיבים באשר לסיכוייה של התביעה קלוטות מן האוויר. מנגד, לא נעלמו מעיני דברי כב' השופט מ' דרורי בהחלטתו, לפיהם קיימים קשיים בקבלת עמדת המשיבים לסילוק על הסף של התביעה, בקשר לטענת ההתיישנות ולטענות האחרות. לפיכך בשלב זה קשה להגיע למסקנה כי ההליך אינו מגלה עילה על פניו או לקבוע מסמרות לעניין סיכוייו.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לסכום הנקוב בתביעה נראה על פניו כי הוא גבוה מאד בנסיבות העניין. המבקש לכתב התביעה צירף לכתב התביעה שני מסמכים לתמיכה בסכום התביעה: תחשיב כלכלי לעניין אובדן הרווחים הצפויים אשר נערך על ידי היועץ הכלכלי יעקב רינגל (נספח כה'), ושומת מקרקעין ביחס לשווי הנכס וההפרש בין שווי הזכויות דהיום לבין אלו שהיה מקבל לו הוקצה למבקש השטח הנוסף, ערוכה על ידי שמאי המקרקעין יוסי אורון (נספח כו'). עיון במסמכים אלו מעלה שורה של שאלות ותהיות באשר לנקודות המוצא וההנחות עליהן התבססו.

כך למשל, התחשיב הכלכלי (נספח כה') לא כלל את פרטי ניסיונו והשכלתו של עורכו, ולא היה ערוך וחתום כפי הנדרש מחוות דעת מומחה. עורך הדו"ח בחר לבסס את הנחת הרווח הגולמי על נתונים מדגמיים של שלושה מוסכים באזורים שונים בארץ, במקום להשתמש בנתוני הרווחים של מוסך המבקש עצמו (שלגביהם, כאמור, נאמר כי אינם מניבים הכנסה המאפשרת תשלום אגרה). התחשיב התעלם משאלת ההתיישנות והשלכותיה, ואינו כולל את סכומי ההשקעה וההקמה אותם היה צריך המבקש להוציא על מנת להקים מוסך בגודל הנטען.

באשר לשומת המקרקעין (נספח כו'), הרי שזו השוותה בין המצב שבו הייתה מוקצית למבקש תוספת השטח והוא היה עושה בו שימוש מקסימאלי בהתאם לזכויות הבניה, לבין מצב ניצול הזכויות היום. השומה לא התייחסה לעובדה כי כבר כיום המבקש למעשה מנצל רק חלק קטן מאד מכלל השטח שלו (360 מ"ר בנוי מתוך 4,400 מ"ר), ולכך שגם לפי ההיתר אותו קיבל ממשרד התחבורה, שטח המוסך המקסימאלי שיוכל להיבנות הינו 4,000 מ"ר בלבד. ניתן לשער שהפגמים האמורים בחוות הדעת עשויים להוריד באופן משמעותי את הפיצוי המגיע למבקש, גם אם ייקבע כי אכן זכאי הוא לפיצוי כזה מאת המשיבים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ