אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בני עודה (עציר) נ' מדינת ישראל

בני עודה (עציר) נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 12/08/2010 | גרסת הדפסה
עמ"ת
בית המשפט המחוזי ירושלים
20952-08-10
12/08/2010
בפני השופט:
אורית אפעל-גבאי

- נגד -
התובע:
חוסיין בני עודה ת"ז
הנתבע:
מדינת ישראל – ענף תביעות מחוז ירושלים ע"י ב"כ עו"ד אריה ברנד

החלטה

לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום (כב' השופטת ר' פרידמן-פלדמן, סגנית נשיאה) מיום 10.8.10, במסגרתה דחתה את בקשתו של העורר להשתחרר מן המעצר בשל כך שלא הובא לפני שופט בתום 48 שעות מאז ניתנה החלטה לשחררו בערובה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים. החלטה אחרונה זו היא החלטתה של כב' השופטת ע' אבמן-מולר מיום 5.8.10, בה קבעה כי העורר ייעצר עד תום ההליכים, ואולם יוכל להשתחרר מן המעצר אם יעמוד בתנאים שונים ובהם הפקדת סך של 10,000 ₪ והעמדת ערבים צד ג'. בהחלטה זו לא נקצב מועד להפקדת הסכום האמור ולעמידה ביתר התנאים. כאמור, ב"כ העורר סבר, כי בנסיבות הענין חלה הוראת סעיף 47(ג) לחוק המעצרים הקובעת חובה להביא עצור ששוחרר בערובה ושלא נקבע מועד להמצאתה לפני שופט תוך 48 שעות מעת מתן ההחלטה, ולכן פנה לבית המשפט בבקשה לשחרור העורר. עוד יש להזכיר לשם שלימות התמונה, כי המשיבה לא השלימה עם החלטתו של בית משפט השלום מיום 5.8.10 והגישה ערר לבית משפט זה אשר נדון ביום 6.8.10. במהלך הדיון הושגה הסכמה בין הצדדים, לפיה מאחר שלא עלה בידי העורר לגייס את סכום הערובה, הרי שבשלב זה הערר הוא תיאורטי. לפיכך, משיעלה בידי העורר לגייס את סכום הערובה, תינתן למשיבה שהות של 24 שעות (48 שעות בסופי שבוע ובערבי חג) לחדש את הדיון בערר ולשטוח את טענותיה.

בהחלטה מושא הערר מיום 10.8.10 קבע בית משפט השלום, כי הוראת סעיף 47(ג) לחוק המעצרים אינה חלה בנסיבות הענין, שכן "אין מדובר בהחלטה רגילה של שחרור בתנאים אלא מדובר בהחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים". בהמשך לכך נקבע, כי כל עוד אין המבקש עומד בתנאים שנקבעו, אין מקום להביאו לפני שופט. עוד התייחס בית משפט קמא להסכמה שנתן העורר להשהות את שחרורו למשך 24 שעות, היה ויעלה בידו לגייס את סכום הערובה, וקבע כי "גם אילו היה מקום להורות על שחרור, אין מדובר על שחרור מיידי אלא בתוך 24 שעות".

בערר לפני טוען ב"כ העורר, כי טעה בית משפט קמא עת סבר שהוראת סעיף 47(ג) לחוק המעצרים אינה חלה על עניינו של העורר. לטענתו, מאחר שבהחלטה מיום 5.8.10 לא נקבע מועד להפקדת הערובה, כי אז קמה מיניה וביה החובה להביאו לפני שופט בתום 48 שעות. חובה זו לא מולאה ולכן יש להורות על שחרורו של העורר לאלתר.

ב"כ המשיבה טוען, כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית משפט קמא, ובכל מקרה מולאה החובה הקבועה בסעיף 47(ג) לחוק המעצרים במסגרת הדיון בערר שהגישה המשיבה בבית המשפט המחוזי והסכמת הצדדים שהושגה באותו דיון. לפי הטענה, על יסוד הסכמה זו מושתק העורר מלבקש מבית המשפט לשוב ולבחון את עניינו במסגרת סעיף 47(ג) לחוק המעצרים.

נתתי דעתי לטענות ההדדיות של הצדדים. אשר למחלוקת בנוגע לחלות סעיף 47(ג) לחוק המעצרים על החלטה לשחרר נאשם בערובה במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים בכלל, ועל עניינו של העורר בפרט, צודק ב"כ העורר כי סעיף זה והחובה הקבועה בו חלים בענייננו. לכן, היה מקום להביא את העורר לפני שופט בתום 48 שעות מיום 5.8.10. ענין זה נקבע לא אחת בבית המשפט העליון (ראו למשל: בש"פ 9867/05 בשאר חמאד נ' מדינת ישראל, מיום 8.11.05; בש"פ 10229/05 אמג'ד שוויקי נ' מדינת ישראל, מיום 3.11.05; בש"פ 8689/08 יהושע פניבלוב נ' מדינת ישראל, מיום 23.10.08, פסקה 8). בהחלטה בבש"פ 10229/05 נאמרו בהקשר זה הדברים הבאים: "ההערה השניה עניינה בחובה להקפיד על קיום הוראותיו של סעיף 47 לחוק. סעיף זה נועד למנוע מצב בו נותר הנאשם במעצר לאחר שלא עלה בידו לגייס את סכומי הערבויות עליהן הורה בית המשפט כתנאי לשחרורו. במצב שכזה יש חשיבות להבאתו של הנאשם לפני בית המשפט בשנית, אם לא עלה בידו להמציא הערבויות בתוך המועדים הקבועים בסעיף 47" (מפי כב' השופטת ארבל). לא למותר להפנות להחלטתה החשובה של כב' השופטת פרוקצ'יה בב"ש (י-ם) 2066/98 חלאילה נ' מדינת ישראל, מיום 17.2.98, אליה מפנה גם בית המשפט העליון בהחלטות רבות. בהחלטה זו עסק בית המשפט בהרחבה ביחס בין סעיף 52(ב) לחוק המעצרים הדן בהליך של עיון חוזר לבין סעיף 47(ג) לחוק המעצרים הקובע חובה על הרשות להביא עצור לפני שופט. אשר לסעיף 47(ג) נקבע, בין היתר, כי: "על רקע זה לא הסתפק החוק במתן זכות לעצור לפנות לבית המשפט בבקשה ל'עיון חוזר', אלא הטיל גם חובה על הרשות לאכיפת החוק לדאוג להבאתו בפני בית המשפט תוך פרק זמן מוגדר, שמא העצור עצמו לא יידע כיצד או לא ימצא את הכוח לנקוט יוזמה בעצמו. צדק ב"כ העורר, בהגדירו את ההליך האמור בסעיף 47(ג) לחוק בבחינת 'את פתח לו'... הנה כי כן, נראה על פני הדברים כי מדובר בשתי הוראת חוק הבאות להשלים זו את זו, ולהבטיח מכיוונים שונים כי שוב לא נהיה עדים למצבים בהם שוהים עצורים במעצר תקופות ארוכות רק מהטעם שלא הצליחו להמציא ערובות שהוטלו עליהם וכל זאת מבלי שקולם נשמע פעם נוספת בענין זה בבית המשפט, ומבלי שבית המשפט נדרש למאמץ נוסף בשיקול ועיון מחודש של הנסיבות והצרכים".

סיכומה של נקודה זו. על רשויות אכיפת החוק הוטלה החובה להביא את העורר לפני בית המשפט לפי סעיף 47(ג) לחוק המעצרים בחלוף 48 שעות מעת שניתנה ההחלטה המורה על שחרורו ביום 5.8.10.

עתה יש לבחון את טענת ב"כ המשיבה לפיה ניתן לראות בדיון בערר ביום 6.8.10 משום מיצוי החובה האמורה. איני סבורה כך. אין דומה דיון בערר המוגש על ידי המשיבה שתכליתו לשכנע את בית המשפט כי יש מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים לדיון לפי סעיף 47(ג) לחוק המעצרים שתכליתו לחזור ולבחון החלטה בדבר שחרור בערובה ובתנאים. בדיון מיום 6.8.10 לא נבחנה כלל שאלה אחרונה זו, בוודאי לא על ידי הערכאה הדיונית. כמו כן, לא ניתן לראות בהסכמה אליה הגיעו הצדדים בדבר מתן שהות של 24 שעות לחדש את הדיון בערר עת יעלה בידי העורר לעמוד בתנאי השחרור, משום ויתור על הזכות המוקמת לו בסעיף 47(ג) כי בית משפט השלום ישוב ויבחן את עניינו ואת התנאים שנקבעו לשחרורו. אך מובן, כי לו נקבע בהחלטה מיום 5.8.10 מועד לעמידה בתנאים, לא היה חל סעיף 47(ג) לחוק המעצרים, כי אם סעיף 47(ב) המורה על הבאת עצור לפני בית המשפט בתוך 24 שעות מהמועד שנקבע להמצאת הערובה. ואולם, מאחר שלא נקבע מועד, חלה החובה הקבועה בסעיף 47(ג) אשר לא קוימה.

נשאלת השאלה האם לנוכח הפרת החובה הקבועה בסעיף 47(ג) דינו של העורר להשתחרר ללא כל תנאי כפי שטוען הסניגור. איני סבורה כך. העורר מואשם בשורה של עבירות רכוש בעת ששהה בישראל שלא כדין. עבירות אלה מעלות חשש מסוכנות לצד חשש לשיבוש הליכים ולהימלטות כפי שקבע בית משפט קמא בהחלטה המקורית. גם אם לא הובא העורר עד ליום 7.8.10, הרי בזכות חריצותו של עורך דינו ועמידתו על זכויותיו של מרשו התקיים דיון נוסף ביום 10.8.10 בהחלטה מושא הערר. כאמור לעיל, לא היה מקום לדחות את בקשת הסניגור אלא לקצוב מועד לעמידה בתנאי השחרור, באופן שהיה מחדש את המנגנון הקבוע בהוראות סעיף 47 לחוק המעצרים.

סופו של דבר, הערר נדחה במובן זה שאין מקום להורות על שחרורו של העורר.

בשים לב לכלל נסיבות הענין, ניתנת לעורר הזדמנות לעמוד בתנאים שנקבעו בהחלטה מיום 5.8.10 עד ליום 18.8.10, שאם לא כן יובא לפני שופט על פי הוראות סעיף 47(ג) לחוק המעצרים.

אין באמור לעיל כדי לפגוע בהסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה מקום שהעורר יעמוד בתנאי שחרור, בין אלה שנקבעו ביום 5.8.10 ובין אחרים שייקבעו, אם ייקבעו, כי אז תינתן למשיבה שהות של 24 שעות (ו-48 שעות בסופי שבוע וערבי חג) להגיש ערר.

ניתנה והודעה היום ב' אלול תש"ע, 12/08/2010 במעמד הנוכחים.

אורית אפעל-גבאי, שופטת

הוקלד על ידי: ענת גבע

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ