אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנימין נ' עמותת זבחי צדק ואח'

בנימין נ' עמותת זבחי צדק ואח'

תאריך פרסום : 10/07/2011 | גרסת הדפסה
תע"א
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
1995-07
10/07/2011
בפני השופט:
דניאל גולדברג

- נגד -
התובע:
בנימין בנימין
הנתבע:
1. עמותת זבחי צדק
2. סומך עמנואל
3. סומך רבקה
4. בוהדנה מרדכי
5. עמותת תורה ויראה

החלטה

לפניי בקשת הנתבעים להגשת ראיות נוספות, לאחר שהחל שלב הסיכומים בתיק.

הרקע וההליכים

התובע הגיש את התביעה בתיק זה לזכויות שונות בגין שתי תקופות עבודה בהן עבד אצל הנתבעים כמלמד וכאיש אחזקה: התקופה הראשונה – מיום 1.9.01 עד ליום 3.4.02. התקופה השנייה: מיום 1.9.05 עד יום 10.4.07.

ביום 24.2.09 הגישו הנתבעים בקשה לתיקון כתב ההגנה המתוקן כך שתוכחש טענת התובע כי החל לעבוד ביום 1.9.01 וגרסת הנתבעים תתוקן כך שיום תחילת עבודת התובע תהיה 1.12.01. בהחלטת כב' הרשמת מיום 11.5.09 התקבלה הבקשה לתיקון כתב ההגנה ונקבע כי תקופת עבודתו של התובע תהפוך לפלוגתא.

בתצהיר עדותו הראשית טען התובע כי תקופת עבודתו בתקופה הראשונה היתה מיום 1.9.01 עד ליום 3.4.03, והסביר כי בכתב התביעה אירעה טעות סופר בכך שנרשם שיום עבודתו האחרון היה 3.4.02.

בתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת 1, אשר ניתן על ידי הנתבע 2 כמנהלה, נטען כי מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת 1 היה 1.12.01.

ביום 21.11.10, לאחר שלוש וחצי שנים מיום הגשת התביעה, נשמעו ההוכחות בתיק. לא למותר לציין כי בית הדין הקדיש מאמץ מיוחד לסיום שמיעת הראיות כך שדיון ההוכחות הסתיים בשעת לילה מאוחרת מאד. המאמץ המיוחד שהוקדש נבע מכך שבכל התקופה מאז הגשת התביעה, נאלץ בית הדין להתמודד עם התנהלות דיונית חריגה ביותר מצד הנתבעים, אשר כללה, בין היתר, הגשת בקשות רבות, חלקן הבלתי מבוטל בקשות סרק בגינן אף חוייבו הנתבעים בהוצאות לטובת אוצר המדינה, הגשת בקשת סרק להתיר הגשת תביעה שכנגד סמוך לפני ההוכחות, אי התייצבות לדיון הוכחות ומתן פסק דין בהעדר התייצבות כתוצאה מכך והליכי ביטול פסק הדין.

במהלך חקירתו הנגדית של התובע בישיבת ההוכחות מיום 21.11.10, התנגדה ב"כ התובע לשאלות שהופנו לתובע שתכליתן לערער על גרסת התובע בדבר מועד תחילת עבודתו, בנימוק כי קיימת מוסכמה בית הדין קיבל את התנגדות ב"כ התובע והעיר לנציג הנתבעים בדיון כי חקירה בנושא התקופה שבין 1.9.01 לבין 1.12.01 לכאורה מיותרת, שכן על פי המוסכמות בתיק התובע החל את עבודתו ביום 19.8.01 (עמ' 46 לפרוטוקול הדיון). מר סגל, נציג הנתבעת 1 בדיון, טען כנגד הערת בית הדין, כי כתב ההגנה תוקן באופן שתקופת העבודה הפכה לפלוגתא, ובדיעבד יש לומר כי הצדק עם מר סגל בנקודה זו, לאור החלטת הרשמת מיום 11.5.09 אשר נעלמה מעיני בית הדין באותה עת.

עם סיום דיון ההוכחות ניתן צו לסיכומים. ביום 20.2.11 הגיש התובע את סיכומיו בתיק.

בעוד בית הדין ממתין לסיכומי הנתבעים, הגישו הנתבעים ביום 17.4.11 בקשה "להרחיב חזית בטענת זיוף באמצעות התובע". בבקשה נטען כי "הנתבעת 1 ישבה ביום 12.4.11 עם כל הנתבעים בבית שמש כ-10 שעות התגלה זיוף שבוצע בתיק דנן באמצעות התובע ובעקבות כך מביא התובע ראייה שקרית כי התחיל לעבוד בתקופה הראשונה מספטמבר 2001...". לבקשה צורף העתק של תלונה שהגישו הנתבעים למשטרת ישראל על זיוף בה נטען כי התובע צירף לתצהיר עדותו הראשית מסמך מזוייף. המסמך שנטען כי זוייף הוא נספח ב' לתצהיר התובע. מסמך זה הינו "דף קשר" שמהותו היא דף שמלמד שולח להורי תלמידיו בו מעודכנים ההורים בדבר תכני הלימוד. דפי הקשר נשלחים אחת לשבוע ומוכתרים בפרשת השבוע. בתלונה נטען כי נספח ב' לתצהיר התובע זוייף על ידו מאחר שמדובר ב"דף קשר" של פרשת ניצבים תשס"א, בה המלמד היה אדם אחר בשם עקיבא טהרני. על פי התלונה, התובע לקח את דף הקשר ממר טהרני ומחק את שמו וצירף את דף הקשר לתצהירו כראיה להוכחות עבודתו החל מחודש 9/01.

עם הגשת בקשת הנתבעים מיום 17.4.11 "להרחיב חזית בטענת זיוף", ניתנה החלטת בית הדין מאותו תאריך בה התבקשה תגובת התובע לבקשה. בטרם הוגשה תגובת התובע, הגישו הנתבעים, ביום 26.4.11, בקשה להתיר לנתבעת 1 להגיש תצהיר נוסף של הנתבע 2, בתמיכה לטענת הנתבעים בדבר זיוף ופברוק ראיות על ידי התובע לביסוס תביעתו. בתצהיר פורטה טענת הנתבעים לזיוף הנטען בקשר לדף הקשר של פרשת ניצבים, והועלו טענות לזיוף של מסמך נוסף: יומן שצורף על פי הטענה לתצהיר עדותו הראשית של התובע, ואשר לפי טענת הנתבעים נערך סמוך להגשת תצהיר העדות הראשית ולא בזמן אמת – בשנת 2002 – כטענת התובע.

ביום 5.5.11 הוגשה תגובת התובע לבקשות.

ביום 13.5.11 ניתנה החלטה לפיה הבקשות ל"הרחבת חזית בטענת זיוף" ולהגשת תצהיר נוסף של הנתבע 2 – נקבעו לדיון ליום 22.5.11.

ביום 16.5.11 הוגש לבית הדין תצהיר של אדם בשם בן ציון נחמן משיח, ללא שנתבקשה רשות להגשתו. בתצהיר טוען מר משיח כי הוא עבד אצל הנתבעת 1 כמלמד בין 1.9.01 עד 1.12.01 ופוטר על ידי הנתבע 2, וכי התובע החל לעבוד ביום 1.12.01, לאחר שהוא סיים את עבודתו, הואיל ומר משיח לא ראה את התובע לפני שסיים את עבודתו. עוד נטען בתצהיר כי לא היו לנתבעת 5 מיניבוסים עם כיתוב של העמותה.

ביום 19.5.11 הוגש לבית הדין תצהיר של מר שלום סגל, ללא שנתבקשה רשות להגשתו. בתצהיר נטען שהתובע ביצע ארבעה זיופים: הראשון – צירוף דף הקשר של פרשת ניצבים כדי להוכיח כי עבד בנתבעת 1 החל מחודש 9/01. זיוף שני – התובע צירף לתצהירו תמונה בה נראים כלי רכב להסעת תלמידים, כשלטענת התובע תמונה זו מראה את רכבי ההסעה של הנתבעת 5. על פי הטענה, התמונות זוייפו מאחר שמעולם לא היו ברשות הנתבעת 5 רכבים הנושאים את שמה. זיוף שלישי: בחוזה ההעסקה של התובע שצורף לתצהיר קיימות שורות בכתב ידו שהוספו לאחר שנחתם החוזה. זיוף רביעי: התובע צירף לתצהירו יומן שלגרסתו תומכת בטענתו כי לימד תלמידים "מתמידים" לאחר שעות העבודה הרגילות, כשלטענת מר סגל, היומן נערך לאחר שהתובע הפסיק את עבודתו בנתבעים ולא בזמן אמת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים בבקשה, הגעתי למסקנה שדין הבקשה לאפשר לנתבעים להגיש את תצהיריהם של ה"ה סומך, סגל ומשיח – להידחות.

סדר הבאת הראיות נקבע בתקנה 51 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, על פיו התובע פותח בהבאת עדיו ויתר ראיותיו ולאחר מכן הנתבע מביא את ראיותיו. בית הדין מוסמך להתיר לתובע להגיש ראיות סותרות, ולאחר מכן ההליך עובר לשלב טענות הסיכום.

אף שהדבר לא פורש בתקנות, בית הדין מוסמך להתיר לבעל דין להביא עדויות באיחור, לאחר תחילת שלב הסיכומים, אך נפסק לעניין זה כי הכלל הוא שעל בעל דין להביא את ראיותיו "בחבילה אחת", וכדי לשכנע את בית המשפט להתיר הבאת ראיות נוספות לאחר תום שלב ההוכחות, על בעל הדין המבקש זאת להצביע על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל האמור. בעניין זה, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה, דהיינו – האם היא ראיה "טכנית" פשוטה אם לאו, וכן – האם יש לבעל הדין שמבקש להביא ראיה באיחור הסבר סביר לאי הבאת אותה ראיה בשלב הבאת הראיות במשפט, וכן - מהו השלב שאליו הגיע המשפט, כאשר ככל שהשלב שאליו הגיע המשפט הוא מתקדם יותר, ייטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה (ע"א 188/89 פאיד אחמד עזאיזה נ. המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ