אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בנימין נ' דקר ואח'

בנימין נ' דקר ואח'

תאריך פרסום : 28/07/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום תל אביב - יפו
5762-01-13
22/07/2013
בפני השופט:
אורלי מור-אל

- נגד -
התובע:
בן בנימין
הנתבע:
1. דן דקר
2. איילון חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

לפני תביעה בסדר דין מהיר שעניינה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שארעה ביום 20/3/2011 בין קטנוע בו נהג התובע לבין רכב בו נהג נתבע 1 והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

למותר להזכיר, כי בהתאם לתקנה 214טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהא מנומק ב"אופן תמציתי" (וראו גם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"פ 4735/03 צברי נ' מדינת ישראל (27.11.03)).

אקדים ואציין, כין בין אותם צדדים נוהלה תביעה מקבילה, בה תבעה הנתבעת 2 את התובע דנן בגין אחריותו לתאונה. לאחר שנשמעו העדים באותה תביעה, הסכימו הצדדים למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ובית המשפט שם החליט לדחות את התביעה. בנסיבות אלה, קבעתי במהלך הדיון, כי קם השתק פלוגתא בשאלת האחריות לתאונה ולא ניתן לחלוק עוד, כי עיקר האחריות מוטלת על נהג הנתבעים וכי לתובע אין אשם תורם המקים אחריות ומכאן שהשאלה היחידה העומדת לדיון במסגרת תביעה זו הינה שאלת האשם התורם של התובע כלפי עצמו (אשם שאינו מקים אחריות), ככל שקיים כזה, שכן שאלה זו לא נדונה ולא הוכרעה בהליך הקודם. למותר לציין, כי על מנת לחסוך דיון כפול בתביעות מסוג זה, ראוי לצדדים שיפעלו לאיחוד התביעות ולחלופין יבקשו את בית המשפט בהליך הראשון להכריע בכל הסוגיות הדרושות הכרעה. צודק ב"כ התובע, שדיון כפול ושמיעת אותם העדים פעמיים לא רק שאינו יעיל, מבזבז את זמנם של בית המשפט והצדדים אלא אף אינו רצוי ואינו ראוי, באשר עשוי להביא להחלטות סותרות.

התאונה ארעה בצומת, כאשר אין חולק, כי התובע, נסע על הקטנוע במתווה הדרך הראשית ואלו הנתבע, פנה ימינה לתוך אותו נתיב בצומת. אין גם חולק, כי לאחר אותה פניה במתווה הדרך הראשית חונים כלי רכב המחייבים את הנהג הפונה ימינה לסטות לעבר הנתיב השמאלי. בעת שביצע הנתבע את אותה סטיה ארעה תאונת הדרכים, כאשר הקטנוע שהופתע מרכב הנתבעים ולא הספיק לעצור, פגע בחלקו האחורי של רכב הנתבעים. יצויין עוד, כי בכיוון נסיעת נהג הנתבעים ישנו תמרור תן זכות קדימה.

התובע העיד, כי ראה את הנתבע לראשונה בצומת בסמוך לרכב החונה, ולאחר מכן נכנס הנתבע לתוך הצומת לנתיב השמאלי ואז לתובע לא הייתה ברירה והוא בלם וחתך שמאלה וכתוצאה מכך פגע ברכב הנתבעים ועף מן הקטנוע. התובע אישר בעדותו, כי קודם לצומת היה ג'יפ שיצא מחניה בניצב למדרכה בנסיעה לאחור, לדבריו, הג'יפ אפשר לו לעבור ולאחר מכן השלים את הנסיעה לאחור. בחקירה הנגדית השיב התובע, כי אף שראה את רכב הנתבעים, הניח שהוא יתן לו לעבור ובגלל זה המשיך לנסוע (עמ' 6 שורה 12), אלא שרכב הנתבעים המשיך בנסיעה ולו לא הייתה ברירה אלא לבלום ולברוח שמאלה.

הנתבע העיד, כי נסע ברחוב שבקצהו יש פניה ימינה ועצר בצומת, שכן הוא מכיר את הצומת שלא ניתן לעבור שם מבלי לעצור, משום שתמיד חונים שם כלי רכב וכל התנועה צריכה להיות במרכז הכביש. לדבריו, עצר, הביט שמאלה והיה ג'יפ גדול שתמרן לצאת מחניה וחסם את שני הנתיבים ולפיכך לא נסעו כלי רכב בנתיב הנסיעה הראשית. משלא הגיע לכיוונו שום רכב, החל לנסוע בנתיב הימני אך בגלל כלי הרכב החונים היה צריך לסטות שמאלה, וברגע שהגיע למרכז הכביש שמע חבטה בצד שמאל וראה משהו מחליק.

אכן בנסיבות שתוארו על ידי שני הנהגים כאחד, קשה לחלוק, כי עיקר האחריות לתאונה מוטלת על נהג הנתבעים, שעה שמדובר במי שנכנס לצומת בחסות תמרור האט ותן זכות קדימה ונאלץ להיכנס למרכז הכביש ולא לנתיב הימני בשל רכבים חונים. מנהג כזה נדרשת זהירות יתרה, לא רק כלפי כלי רכב על ארבעה גלגלים אלא גם כלפי קטנועים ואופנועים. מעדות הנתבע, ניתן להבין, כי משראה את הג'יפ נוסע לאחור סבר שמכוניות לא יוכלו לעבור ושהמסלול פנוי ומשכך פנה ימינה תוך כדי סטיה למסלול השמאלי בנסיעה רצופה, מתוך תחושה שלא אמורים להגיע כלי רכב ותוך הימנעות מבדיקה חוזרת ונשנית של הצומת. כעובדה, הקטנוע היה במקום ועל נהג הנתבעים היה להבחין בו ולתת לו את זכות הקדימה.

על אף האמור, הלכה פסוקה היא, כי זכות קדימה בצומת אינו חזות הכל ונהג מצווה על עירנות כאשר נכנס לצומת אפילו בחסות התמרור. חובת נהג להיזהר גם אם זכות הקדימה נתונה לו ואף להימנע מכניסה אם לא ניתן לעבור את הצומת ללא הפרעה. בהקשר זה נקבע בתקנה 65 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 כי לא יכנס נוהג רב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה גם אם תמרור מתיר כניסה לצומת. בפסק הדין שניתן בע"פ 546/73 מ"י נ' רפופורט (פ"ד כח (1) 780) נאמר מפי כב' השופט ח. כהן שמי שנכנס לצומת יודע או חייב לדעת שעלול הוא להתנגש ברכב הבא מכיוון אחר ואין נפקא מינה אם כלי הרכב נכנס לצומת בהיתר או באיסור (וראה גם: ע"א 553/73 שלמה אליהו נגד סלם חנחן (14/4/2005)).

במקרה דנן, העיד התובע, כי המשיך בנסיעה שכן סבר שרכב הנתבעים יאפשר לו לעבור, כפי שהג'יפ אפשר לו קודם לכן לעבור. בכך, כשל התובע והתרשל כלפי עצמו, שכן על התובע למצער להאט נסיעתו ולוודא, כי אכן הרכב שנמצא בצומת ראה אותו ומאפשר לו לעבור, הדברים הם קל וחומר כאשר מדובר ברכב הנוסע על שני גלגלים. רכב כזה חייב בזהירות יתירה קודם כל כלפי עצמו. בנסיבות העניין, אני קובעת, כי לתובע אשם תורם המצדיק את הפחתת הפיצוי המגיע לו בשיעור של 15%. התנהגות זהירה יותר של התובע, יכלה למנוע את התאונה או למצער להקטין את תוצאותיה.

התובע הגיש חוו"ד שמאי שלא נסתרה, לפיה נגרם לאופנוע נזק בסכום של 32,300 ₪, שכן הקטנוע הוכרז אובדן גמור. מסכום זה יש להפחית את הסכום שקיבל התובע בעבור השרידים בסך 3,500 ₪, ומשכך עומדים נזקיו בגין אובדן הקטנוע על סך של 28,800 ₪, כמו כן נשא התובע בשכר טרחת שמאי בסך 1,648 ₪ ובסה"כ 30,448. התובע זכאי ל- 85% מסכום זה, דהיינו לסך של 25,881 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה מיום התאונה.

התובע תבע עוד, 2,000 ₪ בגין הוצאות נסיעה, רכב חילופי, טרטור אבדן זמן יקר ועוגמת נפש. ההוצאות בעין בראש נזק זה לא הוכחו, אף שלא יכול להיות חולק כי נגרמו לתובע אי נוחות משמעותית והוצאות יתרות עקב התאונה. לפיכך, אני קובעת, כי הנתבעים ישלמו לתובע סכום מינימלי של 1,000 ₪ בראש נזק זה.

בנוסף, ישלמו הנתבעים אגרה כפי ששולמה ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהסכום שנפסק בתוספת מע"מ כדין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו אב תשע"ג, 22 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
קוד אבטחה
הקש קוד אבטחה*
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ